Connect with us

Featured

"אני הולכת באל-איי ורואה מפורסמים, שזה וואו, אבל בסוף כולם בני אדם"

Published

on

בגיל 16 היא הוגדרה כאחת מ-100 הנשים היפות בעולם * את יורש המיליארדים ברנדון קורף הכירה בקמפיין למותג הקוסמטיקה של קיילי ג'נר בלוס אנג'לס * בתחילת משבר הקורונה הם עברו לכאן בטיסה בהולה במטוסו הפרטי – רק כדי לוודא שאמריקה זה בישראל וההתגייסות לצה"ל שווה יותר משיטוט במלרוז * יעל שלביה, דוגמנית בינלאומית מנהריה עם רקע דתי בראיון חשוף

יעל שלביה התגייסה לצה"ל קצת אחרי פסח, וההחלה תפקיד בקריה – מש"קית איתור ומיון בחיל האוויר. המרחק מהבסיס אל דירתה השכורה שבשדרות רוטשילד קטן, ובצבא הבטיחו לה שתוכל לצאת הביתה כל יום, מתוקף היותה אמן פעיל. לפני הגיוס, היא אמרה לי שהחוויה עומדת להיות קצת כמו טיול שנתי. "הכי קשה בינתיים היו השמירות בטירונות", היא אומרת. "דפקו אותי בשעות הכי קשות. לא ישנתי כל הלילה והיה ממש קר. המפקדים היו קשוחים. קשוחים אבל חמודים. ולא היתה שבירת דיסטנס. אבל לקחתי את זה באיזי, הסתדרתי".

את החבר המיליארדר ברנדון קורף (34), שהיה מסוגר בביתו בלוס אנג'לס, היא לא ראתה כבר חודשים. לאורך ימי הטירונות קיבלה אישור מיוחד לשיחות של 20 דקות איתו. "בבוקר, אחרי תפילת שחרית, הייתי מדברת איתו, כי זה היה הזמן היחיד שהתאפשר לנו, בגלל הפרשי השעות. אח שלו עשה עלייה, התגייס למגלן ונחשב חייל בודד, אז זה לא חדש עבור ברנדון, הוא כבר מכיר את המערכת. עדיין זה מוזר לו שחברה שלו בצבא. אני מספרת לו דברים שאנחנו עושים בבסיס, והוא צוחק. הייתי שולחת אותו לטירונות לשבוע" (מתפקעת מצחוק).

תמיד ידעת שאת רוצה להתגייס?

"גדלתי בסביבה דתית, שבה רוב הבנות בוחרות בשירות לאומי. אמא שלי דווקא היתה מהבנות הדתיות שכן עשו צבא. יש לי תמונה ממש יפה שלה עם מדים. היא נהגה לומר לי, 'תעשי מה שאת רוצה'. חשבתי שעם הלו"ז שלי יהיה לי קשה יותר בשירות לאומי והעדפתי להתגייס. אני מוותרת על המון. בגלל הטירונות לא יכולתי לצאת לצילומי אופנה. המקצוע שלי מאוד דינמי. מתקשרים אלי, 'את פנויה לטוס עוד יומיים ללונדון?'. אם אני עונה שלא – מחליפים אותי. היום אני כבר לא יכולה לומר מייד 'כן' כמו פעם.

"אחרי הצבא כבר לא איחשב 'דוגמנית צעירה', ולכן השנים הקרובות הן הזמן שלי לפרוץ ולעבוד. אבל אני ישראלית, ונולדתי למציאות הזאת, ולקחתי את הכל בחשבון. אני באמת מקווה שהצבא מבין היום יותר מבעבר שדוגמנות היא מקצוע לכל דבר, בדיוק כמו ספורטאי מצטיין, או זמר, או כל קריירה אחרת".

הקריירה של שלביה, שבגיל 16 השתחלה לרשימה בינלאומית נחשבת של "100 הנשים היפות בעולם", חטפה ברקס בגלל הקורונה. קמפיין לחברת איפור גדולה במילאנו, בשכר של 50 אלף יורו, בוטל בחודש מרץ, יומיים לפני ששלביה עלתה למטוס, כי איטליה נכנסה לסגר כללי. באפריל בוטלו שלושה קמפיינים לחברות ביגוד וקוסמטיקה בלונדון, תמורת 70 אלף ליש"ט כל אחד. במצטבר, מדובר בנזק כלכלי של יותר מרבע מיליון דולר. משכורת אחרונה לפני הגיוס. "זה שבר לי את הלב", היא מספרת באכזבה. "זה ממש קשה, כי בדוגמנות יש תקופות שאני לא עובדת חודשים, ואז פתאום יש מלא עבודה. וזאת בדיוק היתה התקופה הזאת מבחינתי, אז זה באמת עצוב. אבל אני רואה שיש אנשים שמפסידים יותר. אז מה, אני אבכה שאני מפסידה כסף, כשכל העולם מפסיד כסף?

"שני ההורים שלי הפסיקו לעבוד. אבא שלי עבד במפעל 'תדביק', שמייצרים בו אריזות ומדבקות, ופוטר. רק לאחרונה הודיעו לו שהוא חוזר לעבודה, הוא עבר ועדה רפואית וממש מתעקש על זה. אמא שלי, שהיא מתווכת דירות וספרנית בבית ספר, הוצאה לחל"ת והוחזרה עכשיו".

מה עבר עלייך בתקופה שעד הגיוס?

"צילמתי הרבה אודישנים בטלפון ושלחתי לכל מיני מקומות. זה היה מאוד מוזר. כרגע עוד אי אפשר לטוס, והכלכלה לא במצב שסתם מוציאים הפקות לאוויר. כל הפקה עם צילומים היא הרבה יותר מוקפדת, החברות חוסכות איפה שאפשר וחושבות פעמיים מה כן ומה לא. אני מאמינה שייקח זמן עד שעולם הדוגמנות יחזור לעצמו. חברות כבר מתחילות לקרוס. זה עצוב. ני כבר שנה שנייה פרזנטורית של רנואר, הם הבית שלי. תעשיית האופנה כאן מאוד התפתחה מבחינת האיכות והבגדים, וזה הזמן שלנו לתמוך בעסקים ישראליים".

שלביה היתה אמורה להתגייס באפריל. תחילה דחתה את הגיוס בכמה חודשים בגלל העבודה. בתחילת משבר הקורונה היא עוד בילתה בארץ עם בן זוגה ברנדון קורף, עד שהשמיים בעולם החלו להיסגר. ב־15 במרץ שכר קורף מטוס וטס עם שלביה לאחוזה שלו בלוס אנג'לס. בדרך היא הציפה את האינסטגרם בתמונות של ארוחה מפנקת באוויר, הרבה מקום לרגליים והרבה ריחוק חברתי מהעולם. "אנשים אמרו לי, כזה, 'וואו, היא טסה במטוס פרטי', וכן, אמרו עלי כל מיני דברים. אבל אם זה לא היה מקרה חירום, בחיים לא היינו עושים דבר כזה. ברוך השם, יש את היכולת, אבל זה לא משהו שעושים ביומיום, ככה סתם כדי לשפוך כסף. באמת מסוכן היום.

"גם תחשוב, ברנדון צדק. שלושה־ארבעה ימים אחרי שהגענו לשם, ארה"ב הכריזה על בידוד לכל מי שנכנס למדינה, במתחם מפחיד. ויש לו כלבים בבית ועסקים לדאוג להם. וואלה, אם הוא לא היה שוכר מטוס, אז הוא היה תקוע".

מה עשית בימים האלה בלוס אנג'לס?

"הייתי אצלו בבית, לא יצאנו החוצה ולא עשינו יותר מדי. אחרי שבוע חשבתי לעצמי, למה שלא אתגייס בתאריך המקורי? הרי עכשיו אין עבודה. יכולתי להישאר באל.איי, לשבת בבריכה, לא לעשות כלום, ליהנות מהחיים, לחכות שהקורונה תעבור, ואז לראות מה עם הצבא. אבל הבנתי שיעשה לי טוב לחזור".

אחרי הנחיתה היא הכניסה את עצמה לבידוד של שבועיים בדירתה ברוטשילד. "זה לדאוג לעצמי להכל, ואני לא בשלנית או משהו, בוא. אני מאלתרת. חזה עוף, ירקות בתנור. בחיים לא יצא לי להיות כל כך הרבה זמן לבד ולהתעסק בעצמי, ולא לחשוב מה צריך לעשות ועל העבודה הבאה. דווקא היה לי כיף, הלבד הזה.

"סבתא שלי, שגרה בבני ברק עם דודה שלי, שלחה לי אוכל מבושל, ואני שלחתי לה עוגות שאפיתי. היא ודודה שלי ראו שאנשים מסתובבים ברחובות ולא מצייתים להוראות, והבינו שהולך להיות בלאגן בעיר. בגלל שיש להן בית בצפת, הן נסעו לשם ממש לפני שסגרו את העיר. כשנרגע, הן חזרו הביתה".

את מתגעגעת לברנדון?

"כן, אבל אנחנו מדברים המון בפייס־טיים. לאורך כל התקופה, ברנדון היה בבית ויצא רק לפגוש מעגל קטן של חברים, שגם הם היו בבית. תחשוב שבפסח כל המשפחה שלו היתה אמורה להגיע לארץ לסדר, וזה פשוט התבטל. בינתיים אנחנו עושים תוכניות קדימה. החלטנו שבפעם הבאה שהוא בא, זה כבר יהיה לתקופה באמת ארוכה, כנראה כמה חודשים. זה משהו שמרגיע אותנו. נשאר רק להיות אופטימיים".

איך הוא עובר את תקופת הקורונה?

"בלוס אנג'לס המצב הרבה יותר גרוע מאשר בארץ. ברנדון עובד מהבית, אז הוא לא מרגיש את ההגבלות כמו אחרים".

***

שלביה נולדה בנהריה בשנת 2001, לעופר (53) ולעופרה (52), משפחה דתית לאומית. יש לה שלושה אחים ואחות – מיכאל (22), מעיין (21), איתמר (17) ואסף (16). "סבא וסבתא שלי ז"ל גרו בנהריה, ואני גרתי שם רוב חיי. תחשוב על שבע נפשות בבית של שלושה חדרים, דקה מהים. לפעמים, לפני כניסת השבת, הייתי הולכת בטיילת ויושבת על הים. מאוד מרגישים שם את השבת, יש המון דתיים. "שלוש השנים שלי בבני עקיבא בנו אותי, וזה חלק משמעותי בחיי. יצאתי לטיולים, עשיתי פעילויות התנדבות בבתי חולים. אבל באיזשהו שלב גדלתי. לקראת גיל 16 התחלתי לעבוד וראיתי דברים. אני נמצאת הרבה בלונדון ובאל.איי, ועברתי לשלב אחר בחיים.

"מכל הלב אני אומרת לך, לא דמיינתי שום דבר ממה שקרה לי בשלוש השנים האחרונות. בחיים לא טסתי לפני הדוגמנות. הייתי נוסעת לתל אביב פעמיים בשנה – פעם לסבתא שלי בבני ברק ופעם ללונה פארק. עומרי, הסוכן שלי, שגילה אותי בגיל 15, הוא זה שדחף אותי והאמין בי, ופתאום דברים קרו. היום אנחנו שותפים לגמרי, כל אחד מביא את הדברים שלו, וביחד אנחנו בונים אחד את השני. לאנשים קשה לפעמים להבין למה סוכן ודוגמנית הם בקשר כזה מיוחד, אבל עברנו דברים מטורפים ביחד.

"עם הזמן גיליתי איך התעשייה עובדת, מי רוצה שאצליח ומי לא. ממש למדתי שיש אנשים שירימו אותך למעלה, ויש אנשים שתישאב איתם למטה. נחשפתי לאנשים עם כוח וכסף, שניסו להשתמש בזה. ברוך השם, התמודדתי עם זה. כל אחת צריכה ללמוד איך להגן ולשמור על עצמה ואיך להגיד לא, ואיך להחזיק את עצמה ולהיות חזקה".

בשנה האחרונה חוותה הטרדה על סט של צילומים בחו"ל. "דיברתי על זה עם אנשים בודדים", היא מספרת בקול כבד. "זה טלטל אותי לאיזו תקופה והשפיע עלי. קצת איבדתי אמון באנשים. היו לי איזה שלושה חודשים קשים, ועד היום לא התגברתי על זה לגמרי. אבל למזלי, היו סביבי אנשים שתמכו בי וחיבקו, והכל היה בסדר. היו לי שיחות עם קואוצ'רית ועם פסיכולוגית.

"סיפרתי גם לברנדון, וזה זיעזע אותו. לא קל לאף אחד לשמוע דבר כזה, במיוחד על בת הזוג שלך. אבל חשוב לא לשמור בלב ולהיות כנים. דיברנו כמו אנשים בוגרים, והוא היה שם בשבילי. מאז אני הולכת רק עם גז מדמיע ושוקר, ומשתדלת לא להסתובב לבד. עברתי תהליך. אם פעם הייתי קופאת, לא יודעת איך להגיב ולא מוצאת את המילים, אז אחרי החוויה הזאת התחזקתי. אני מאמינה שאם זה יקרה שוב, אדע לעמוד על שלי. וזה יכול לקרות לכל אחד, לנשים ולגברים".

***

את ברנדון קורף הכירה לפני שנה, כשנסעה לצלם קמפיין למותג הקוסמטיקה של קיילי ג'נר בלוס אנג'לס. שלביה בדיוק סיימה זוגיות קצרה עם הדוגמן ברק שמיר, ובתום שלושה חודשים של קשר חברי עם קורף וחיזורים שלו, הם העלו הילוך. "הקשר שלנו ממש נבנה", היא מספרת בעיניים נוצצות. בדרך היא גם למדה על הקשר המשפחתי שלו. קורף הוא נכדו של סאמנר רדסטון, בעל השליטה באימפריית המדיה "ויאקום", שכוללת ערוצים דוגמת ,CBS ,Showtime קומדי סנטרל, ניקלודיאון ו־MTV ואת אולפני פרמאונט. "ברנדון בן אדם של בית, אוהב להיות בבית, לראות סרטים, להיות עם הכלבים שלו. אני אוהבת לצאת, להסתובב, לראות מקומות – אז אנחנו מאזנים אחד את השני. לא האמנתי שאוכל לאהוב ככה מישהו ולבנות קשר כזה, במיוחד כשהוא בדיסטנס והכל. אבל עברנו המון ביחד. הוא בן אדם מיוחד, עם ערכים וחוכמת חיים, מצחיק וחבר אמיתי. הוא באמת השותף שלי.

"כשהוא בארץ, או כשאני אצלו באל.איי, יש לנו רוטינה. קמים בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר ביחד, שותים קפה, אני הולכת להתאמן, והוא מתחיל לעבוד על המחשב. אחר כך יוצאים ומסתובבים. אנחנו אוהבים לעשות הייקינג על הגבעות של אל.איי.

"שמע, הוא גם קיבל את זה שהתגייסתי. זה לא ברור מאליו. הוא היה יכול לנסות לשכנע אותי אחרת, אבל הבין שאני רוצה את זה ופשוט אמר, 'סעי, תעשי מה שאת רוצה'. אפילו הלכתי איתו לקנות ציוד לצבא לפני שחזרתי ארצה. קנינו כל מיני דברים, ממש ארגנו ביחד תיק לקראת הטירונות שלי".

בטח שמעת דברים שאומרים על הקשר שלכם.

"שמעתי, והיה לי מאוד קשה בהתחלה. בכלל, פחדתי להיכנס לקשר, כי הכי פחדתי מהתגובות. אני צעירה, הוא יותר מבוגר ממני. מדינות שונות. זה לא משהו שהוא לגיטימי. אם הייתי רואה קשר כזה מהצד, אולי גם אני הייתי מפקפקת. בעבר, כשראיתי זוגות בהפרשי גילאים, לא הסתכלתי על זה בצורה טובה. אני מודה, אני אחת מאלה שהיו מזלזלים ואומרים ממממ…'

"אבל אני לא ילדה בת 18 רגילה. לא מעניינים אותי דברים של ילדה בת 18 רגילה. עצם העובדה שאני מסתובבת סביב העולם גם משנה את הסיפור. הוא יהודי, יש לו משפחה בארץ, הוא למד בישיבה. יש לנו שורשים משותפים. הוא באמת אדם טוב, נוצר בינינו קשר אמיתי, ואנחנו החברים הכי טובים שיש. מישהו רוצה לבוא ולפקפק? נשבעת לך, כל תגובה שיגידו תעבור לי מעל הראש. בהתחלה מאוד פחדתי, עד שמישהי אמרה לי, 'תגידי, את אמיתית? בן אדם מכבד, בוגר, שרוצה שיהיה לך טוב. לא איזה ילד שמעניין אותו רק מסיבות. סוף־סוף בא מישהו שאומר לך 'אני אוהב אותך' ורוצה שיהיה לך טוב, ואת תדפדפי את זה כי את פוחדת שאנשים יגידו משהו?'

"היום, שנה אחרי, אתה לא מבין כמה אנשים שרואים אותנו ביחד אומרים, 'איזה חמודים אתם'. זה הכי מחמם את הלב. אחרי שמורידים את האנטי, מבינים שטוב לנו ביחד ושאנחנו מתאימים.

"ברנדון הוא לא ילד. גם עליו מסתכלים ואומרים, 'מה הוא צריך את זה?'. אבל בסופו של דבר, אנשים קלטו שמה שקורה פה זה אמיתי. מי שעוד לא הבין או שלא רוצה להבין – זאת בחירה שלו. אני מכירה את המשפחה שלו ממש טוב, ביליתי איתם בחופשות, והוא פגש את המשפחה שלי עשרות פעמים. אין בקשר הזה שום דבר ממה שאחרים מדברים עליו. לא רואים שהוא גר באל.איי ומדבר שפה אחרת, ולא רואים את הפרש הגילאים, ולא כלום. רואים רק זוג רגיל ולגיטימי לחלוטין.

"אני הכי שלמה עם זה בעולם ומצטערת על כל אדם שאי פעם שפטתי אותו על הפרש גילאים או על בן זוג בקשר רחוק. זה מאוד תלוי בפרטנר, והפרטנר שלי מושלם והכי נאמן והכי אדם של אהבה. אני רואה את האהבה שבה הוא מגדל את הכלבים שלו ויודעת שככה הנפש שלו עובדת".

לדבריה, המעבר מהאולפנה לתעשיית האופנה הנוצצת והסליזית לא שינה אותה מבפנים. "אני אוהבת את אלוהים. ברוך השם, האמונה שלי נבנית בצורה הכי חזקה שיש מאז שהתחלתי את העבודה הזאת. כילדה ביקשתי לפני השינה בקשות שלא חשבתי שיתגשמו, כל מיני תפילות תמימות של ילדים. אז הקב"ה שמר עלי בצורה מדהימה, ליווה אותי בכל צעד, והתלבטתי ביחד איתו. והיום הדברים שביקשתי הם מול העיניים שלי.

"האמונה מחזיקה אותי על הקרקע. אנשים אומרים לי, 'את שונה'. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שהגעתי מהצפון, אבל לדעתי זה גם בגלל הדת. אני לוקחת את הדברים אחרת. אני רואה אנשים בתעשייה, מפורסמים שטוב להם, כל המי ומו, והאף שלהם בשמיים. אנשים איבדו את הצפון. אני מבינה שיש מעבר לזה. הקב"ה עשה את זה בשבילך, עזר לך ונתן כוחות. עדיף לומר שאתה כלום ואתה ריק, זה יותר בריא לנפש.

"אני שומרת שבת. בלי טלוויזיה ובלי טלפון. קוראת ספרים, מעסיקה את עצמי. עושה ספורט ונהנית מהשקט. בארץ אני אוכלת לפעמים גם במסעדות לא כשרות, אבל מזמינה דברים כשרים ומוודאת שהשחיטה כשרה. בחו"ל אני לא אוכלת בשר, אלא המון דגים וסלטים. אם אפשר ללכת שם למסעדה כשרה, אז אני מעדיפה. 

"היתה לי נפילה אחת. בטעות, באמת בטעות, אני וברנדון הזמנו אוכל במסעדה, והיה בייקון בתוך אחד הסלטים. אכלתי ואכלתי, ופתאום הבנתי שטעמתי בייקון. רציתי להקיא. כזה, what the fuck. זאת היתה טראומה. עד היום אני לא יכולה לאכול את הסלט הזה, גם בלי הבייקון".

***

לפעמים גם היא לא מעכלת איך הילדה הקטנה מאולפנת הראל בנהריה הפכה בתוך שנתיים לאחד הפרצופים המבוקשים בעולם האופנה. בתקופה הזאת הספיקה לפגוש פעמיים את לאו מסי, שאיתו צילמה קמפיין לטלפונים ניידים בברצלונה ("הוא בן אדם באמת מאוד־מאוד נחמד ועם רגליים על הקרקע"), ופעם אחת את ניימאר בפריז ("הוא הזמין אותי ואת עדן פינס למסיבת יום ההולדת שלו, אז הלכנו. היו שם כל הכדורגלנים שאני לא מכירה. כדורגל לא מעניין אותי"). אבל כשהוא ניסה להתחיל איתה באינסטגרם, היא נפנפה אותו באדיבות.

עם קיילי ג'נר היא ישבה לדבר בפאב בלוס אנג'לס. "ברנדון חבר טוב של קורי, בן הזוג של קריס (האמא של משפחת קרדשיאן), אז הוא מכיר את המשפחה והכל. זה מצחיק, כי הכרתי את ברנדון בעקבות זה שטסתי לצלם את הקמפיין של קיילי. היא ממש חמודה".

את קים קרדשיאן פגשת?

"לא, אבל צילמתי קמפיין לחברת הקוסמטיקה שלה. אני חולה על כולן שם. העולם כל כך קטן ופוגשים הרבה אנשים. לפעמים אני הולכת באל.איי ורואה דוגמניות וכל מיני מפורסמים, שזה וואו, מגניב והכל, אבל בסוף כולם בני אדם. אחרי שפגשתי את קיילי אני כבר לא מתלהבת מאף אחד. אי אפשר להתעלות על זה. למחרת ראיתי את לילי קולינס (הבת של פיל קולינס), שחקנית מפורסמת שאני ממש אוהבת, ואמרתי סבבה".

 עכשיו היא מכוונת גם לקריירת משחק. את הופעת הבכורה שלה היא עושה בסדרת הנוער "פלמח", דרמה תקופתית על השנתיים שקדמו להקמת המדינה ועל בני נוער בשירות הפלמ"ח. "יש שם ערכים שאין בהרבה סדרות", היא אומרת. "כשקראתי את התסריט, הופתעתי שזאת סדרת נוער. אני גדלתי על 'האי' ועל 'השמינייה', היינו יושבים כל האחים ורואים את זה ביחד עוד פעם ועוד פעם".

"לשחק זה ממש שונה מדוגמנות. כאילו, למדתי גם לשחרר מהמון דברים. נגיד, בצילומים לקמפיין חשוב לי איך ייראה כל דבר קטן, והתנועות של דוגמנית הן מאוד מלאכותיות. בטלוויזיה למדתי לשחרר, וזה לא משנה איך השיער שלי נראה ואיך אני נראית. פתאום אני מדברת למצלמה ולא שותקת. צריך להביא לדמות הרבה מעצמך. הייתי צריכה להביא רגש.  אני לומדת משחק אצל סיגל גינצבורג, מורה פרטית שעובדת עם רוב התעשייה. היא לקחה אותי כפרויקט שלה, מאפס. היינו קוראות סצנה ומפענחות בתוכה מה הרגש של הבן אדם, מה מטרתו, מה הוא מסתיר, מה הוא מנסה להראות. ואז צריך להוציא את כל זה רק מדברים שחווית בעצמך. צריך ממש לעבוד על עצמך. זה שינה אותי. הבנתי שכשאני מציבה לעצמי מטרה, אני יכולה להגיע אליה. אני לא חושבת שלפני שנה האמנתי שאצליח לשחק ככה מול מצלמות והכל".

מה החלומות שלך?

"הייתי רוצה להמשיך לעבוד, לטייל עוד בעולם, לעשות שער גדול במגזין בחו"ל. הייתי רוצה למצוא נישה משלי, לבנות פרויקט שהוא שלי. להגשים את עצמי מבחינת התעשייה, וגם לפתח את קריירת המשחק, שממש מושכת אותי. אני גם לומדת עכשיו אנגלית, אתה יודע, you can never know. אני בעיקר מנסה להכין את השטח לדברים גדולים שיגיעו בהמשך".

Featured

"!Fuck Israel!" – עימותים בהפגנה נגד הסיפוח בחזית בניין הקונסוליה הישראלית בברנטווד

Published

on

עימותים בהפגנה שאירגנו ארגונים פרו-פלסטינים מול בניין הקונסוליה הישראלית בווסטווד, במחאה על הסיפוח הצפוי בשטחי יהודה ושומרון. ההפגנה החלה מוקדם בבוקר יום רביעי, 1 ביולי, כשכ-150 מפגינים פרו-פלסטינים התעמתו עם כ-50 ממצדדי הסיפוח ותומכי ישראל.

מארגני ההפגנה, שנערכה במקביל בכמה ערים אחרות ביבשת, כינו את המחאה כ"יום הזעם". אחד הדוברים אמר שגדל בעיר טול כרם. לדבריו, ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית הפכו את החיים לבלתי נסבלים עבור מרבית הפלסטינים, וכי סיפוח של ישראל את שטח C, שנמצא כיום בשליטה משותפת, רק יחמיר את המצב.

כשהמתחים בין שני המחנות גברו לאחר כשעתיים של שירה בציבור, נפנוף דגלים וכרזות וכמעט עימותים פיזיים, המשטרה היפנתה את שני המחנות לפינות הנגדיות. רוב המפגינים, אך לא כולם, לבשו מסכות. בפינה אחת עמדו כמאה מפגינים שקראו "פרי פרי פלסטיין!" וניגנו בתופי דרבוקה. מהעבר השני נשמעה  שירת התקווה  ו"עם ישראל חי!" במגפון.

ניה לכט, מנהלת החינוך של קלאב Z המלמד תלמידי תיכון על פעילות לתמיכה בישראל, הייתה שם כדי להציג את עמדתה. היא אמרה שלא הסיפוח ולא ההתנחלויות באזור C הן הפרה של החוק הבינלאומי. "אילו ישראל הייתה רוצה לספח את שטח A, לא הייתי תומכת בזה, כי ערבים גרים שם עכשיו," אמרה. "לא מדובר ברגשות או בכעס. זה קשור לדמוגרפיה והבנה היכן שאנשים חיים". לדבריה, הסיפוח לא יקשה על השגת יציבות או שלום לטווח ארוך  במזרח התיכון. "האם יש לנו פרטנר לדיאלוג, זו השאלה צריכה להישאל", אמרה לכתב "הפורוורד".

מנגד, טליה חביבי עמדה עם המפגינים הפרו-פלסטינים ואמרה שהיא מייצגת את התמיכה היהודית בחיים הפלסטינים. "ליהודים יש זכות על אדמתם, אך גם הפלסטינים עושים זאת", אמרה. "סוג הציונות שלי הוא יהודים ופלסטינים העובדים יחד כדי ליצור ארץ שעובדת עבור שניהם."

אזהרות על המחאה הופצו באופן נרחב בקבוצות קהילות ישראליות יהודיות ב- WhatsApp ביום שני ושלישי, שנשלפה מפוסט בפייסבוק של סטיב קוסובר, קבלן המתגורר באנסינו. ההודעה ייעצה לבעלי עסקים יהודיים לבצר את  החנויות שלהם ולהיזהר ממפגינים אלימים. קוסובר, ישראלי-אמריקאי, אמר כי הוא חושב שהמפגינים לא היו שם למען זכויות פלסטיניות, אלא מתנועות אחרות כמו "BLM", "המועצה ליחסים אסלאמיים אמריקאים" וחמאס. "הרבה מהם נמצאים שם מהסיבות הנכונות, אבל רבים הם כמו כבשים אחרי עדר," אמר קוסובר.

רבים מהשלטים שנישאו בהפגנה לא  נעמו לעיניים יהודיות. "Fuck Israel,” קרא אחד מהם. המפגינים גם זעקו בקצב לאורך כל ההפגנה את הפזמון הידוע:

. “From the river to the sea, Palestine will be free” 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות