Connect with us

תרבות ובידור

"אני בן אדם מאוד פרטי ולכתוב מוזיקה זה להיפתח"

Published

on

גלית מאקורד היא אשקלונית גאה עם עבר של טנקסיטית בצבא, דיילת באל על, הפקות סרטים בינלאומיות בלונדון, גרמניה והוליווד וחברות אמיצה עם אייקונים כמו סטיבן ספילברג, טום קרוס וקולין פארל • עכשיו, אחרי הולדת ארבעה ילדים (כולל צמד תאומים), היא פוצחת בקריירה חדשה שבאה לה מלמעלה • העצמה נשית כבר אמרנו?

גלית מאקורד אינה דמות מוכרת בקהילתנו. עדיין. אישה יפה ומוכשרת אבל מתחבאת אל הכלים. בפעם הראשונה נפגשנו לפני מספר שנים. אז ראיינתי את ביתה, שייה מאקורד, ילדת פלא ושחקנית שהופיעה בהרבה סרטים ופרסומות. אבל הפעם הזרקור מופנה אל גלית, האימא. גלית היא אשקלונית אותנטית ששומרת אמונים לעיר ממנה באה בגאווה. עד גיל 18 גדלה באשקלון ולאחר שהתגייסה שירתה כחיילת קרבית (טנקיסטית) בבסיס שיזפון בערבה.

לאחר השחרור שכרה דירה ברחוב הירקון פינת יורדי הסירה ופצחה בחיים הטובים של צפון תל אביב. היא התקבלה בקלות להיות דיילת באל על (חלום ילדות), טסה ברחבי העולם ובשעות הפנאי המועטות למדה במכללה למנהל בתל אביב והשלימה תואר ראשון במדעי ההתנהגות. בחופשים המועטים שהיו לה, הייתה מבקרת את אבא ואימא באשקלון ונפגשת עם כל החמולה במסעדה של אבא על חוף הים, שבמקרה גם קרא לה גלית.

נעשה קפיצה לימיך כיוצרת, מה הביא אותך להוליווד?

"לקח לי המון שנים להבין שזה מה שאני רוצה לעשות. תמיד חלמתי על אמריקה והוליווד, למרות שלא באתי ממשפחה מוזיקלית או של אומנים. כדיילת באל על יצא לי לראות הרבה הצגות בברודווי וידעתי שיש לי חלום להשתייך באיזשהו אופן לעולם המשחק, אבל עדיין לא ידעתי איך. תמיד היה בי משהו עמוק. כשהחברים הלכו לשתות בבר אני הייתי יושבת בצד ותופסת שיחה. עד שיום אחד באחת הטיסות הגעתי לקנדה ושם במסיבה הכרתי את ג'ונס מאקורד, שהיה כבר אז מפיק ובמאי די ידוע בהוליווד. הוא סחף אותי לעולם קסום שתמיד חלמתי להיות בו – הוליווד".

הגעתם ישר ללוס אנג'לס?

"האמת שהיינו זמן קצר בישראל כי ג'ונס צילם סרט בישראל, עם אנטוניו בנדרס (הגוף). משם עברנו ללונדון, לערוך את הסרט. זו הייתה ההזדמנות הראשונה שלי להיות חלק מההפקה. בינתיים ג'ונס היה בתעשייה המון שנים ועשה עשרות סרטים בכל התחומים כמו כתיבה במאות הפקה וכו'. אני השתלבתי עם ג'ונה בחברת הפקות. אחרי שסיימנו לערוך את הסרט עם בנדרס נסענו עם הסרט לפסטיבל קאן. פגשנו שם את המנכ'ל של חברת 'בבלסבירד' בברלין בשם ריינר והוא הציע לנו להצטרף לסטודיו שלהם ולהביא להם תוכן כלומר סרטים ותסריטים מהוליווד ולצלם בגרמניה. "הסטודיו הזה הוא בבעלות של חברת 'ויוונדי' שהיא מעצמה ענקית. אני הייתי השותפה שנתנה את הרוח הגבית וגלולת המרץ בחברה. ישבתי בישיבות עם הכי גדולים בתעשייה כולל מפיקי על ומיליונרים משקיעים והייתי מביאה רוח קריאטיבית והרבה מאוד חשק ודחף להפקות סרטים.

"הייתי בחורה יחידה עם עשרים גברים מנוסים ומשופשפי הוליווד בגיל של אבא שלי, ותמיד הייתי במרכז העשייה. גילינו שאני טובה מאוד בקריאת תסריטים ומתן החלטות. הייתי ה'בולשיט דירקטור', היתה לי אינטואיציה חזקה לגבי תסריטים.

"עברנו לגרמניה וקיבלנו משרד בחברה והתחלנו להביא סרטים לסטודיו. הקשר עם מנכ'ל החברה ריינר נעשה כל-כך הדוק שהוא החליט להקים אתנו כשותף חברת הפקות בשם ג'יג'יאר. מאחורי כל ההשקעות בסרטים בגרמניה מסתתרת עובדה אפלה, שהגרמנים מצאו שיטה להשקיע בסרטים ולהעלים מיסים. ואנחנו נהנינו מזה וככה זה עד היום. הם אומרים – אני מעדיף להשקיע שני מיליון דולר בסרט ולהצטלם עם כוכב הוליוודי ואם הסרט מצליח אני אקבל את הכסף ועוד רווח בחזרה, ואם לא אז לא.

"התקופה הזאת הייתה מהממת, הייתה לנו דירה מפוארת, נהגתי במרצדס ועבדנו על סרטים רבים זה היה בשנת 2003-4 בשנים אלו הפקנו המון סרטים עם כוכבים מפורסמים כמו ג'יימס פרנקו, נב קמפבל, האנק עזריה, ג'יי רומנו, אן האת'ווי, דונלנד סאטרלנד, סלמה הייק וקולין פארל. היה לנו כבר תקציב של מאה וחמישים מיליון דולר. אבל ביום בהיר אחד המנכ"ל ריינר נפטר בפתאומיות מדום לב.

זה היה הלם גדול וחברת האם 'וויוונדי' הורידה הילוך. תוך כמה חדשים הכרנו אדם אחר והקמנו חברה בשם אס אר או' ועברנו למינכן. גם שם המשכנו להפיק ולממן קות גדולות".

איך התבצע המעבר להוליווד?

"בתקופה הזאת הכרנו את יאנוש קמינסקי שהיה הצלם הבלעדי של סטיבן שפילברג. הוא גר בבית נהדר בבוורלי הילס ועבר תקופה מאוד קשה ולא רצה להיות לבד. היינו חברים והוא ביקש שנעבור לגור אצלו. שם הכרנו המון אנשים מהבראנז'ה של הוליווד במיוחד כוכבים גדולים כולל המשפחות שלהם. היו לנו יחסים מיוחדים עם טום קרוז וסטיבן ספילברג, גווינט פלטרו וזואי דשנדל.

"באחד האירועים הכרנו את רוברט טאון שכתב את רוב התסריטים של טום קרוז וקולין פארל. הפכנו ידידים ממש קרובים ובילינו המון ביחד. יום אחד הוא בא עם תסריט וביקש שנקרא אותו ונתן לו חוות דעת אובייקטיבית. אהבנו את התסריט לסרט קראו 'שאל את האבק' והשגנו תקציב יחד עם טום קרוז. הפקנו אותו בקייפטאון בדרום אפריקה. רוב השחקנים הגדולים מסכימים לשחק בסרטים של כותבים מוצלחים או במאים ידועים ולאו דווקא בגלל הכסף אלא בגלל העניין.

"בסרט הזה היו המון קשיים בדרך. לא היה ברור אם זה יקרום עור וגידים. באותה תקופה היו לי כל כך הרבה ספיקות באשר לסרט ונראה לי שזה כבר לא יקרה. אחרי כל כך הרבה מאמץ ולא קרה דבר אז עשינו החלטה ונכנסתי להריון. ופתאום כשכבר הייתי בחודשים מתקדמים עם שייה, הכול התחיל להסתדר ונראה שהסרט קורה סוף כל סוף. כל ההיריון הייתי טסה הלוך וחזור מלוס אנג'לס לדרום אפריקה הלוך ושוב. בסוף ההיריון עברנו לשם והיה ברור שאני יולדת בדרום אפריקה. הבאתי את כל המשפחה לשם, כולל אימא ואבא והאחיות, כולם היו שם לחכות ללידה המיוחלת. בסוף כולם היו בחדר לידה יחד עם קולין פארל (הוא פספס את לידת בנו הראשון).

"בכלל לידיעתך – הפקת סרט זה טירוף עצום, אין לך חיים, אין יום ואין לילה, וברגע שיש לך ילד אין לך כבר זמן וראש להפקות סרטים. אפילו שאנשים אומרים עלי שאני ג'דה ויכולה לעשות הכול ביחד, זה כבר לא זה. אני לא מוכנה שאומנות יגדלו את הילדים שלי. אחרי שייה הגדולה נולדו עוד שלושה ילדים… כולל תאומים. ואז כבר לא יכולתי לחשוב על עבודה בסרטים".

ואז פצחת קריירה חדשה, פורצת דרך.

"תמיד כתבתי שירים, מחשבות, סיפורים. יום אחד נפל עלי משהו, שמעתי שירים ברדיו ואני אומרת לעצמי אני יכולה לעשות דברים יותר טובים. אני חושבת שיש לי את זה. אני יכולה לכתוב ולשיר לא פחות טוב. חקרתי את הנושא והחלטתי לכתוב יותר למטרות שירה ופזמונאות ופחות לפואטיקה לשמה.

"לקחתי את השירים שלי יותר לפורמט של שיר רדיו. באמת התחלתי להתאהב בתהליך הזה אבל זה לקח לי יותר משנה, אז עוד לא האמנתי שאני יכולה להיכנס לביזנס הזה. אולם אחרי שנה כבר התחלתי להתחבר לאפשרות הזאת. אני בן אדם מאוד פרטי, ולכתוב מוזיקה זה להיפתח, וזו הייתה הפתעה גדולה לאנשים שקרובים אלי. הייתי פוגשת חברות או קרובי משפחה ששמעו פתאום את השירה שלי ונדהמו כי לא ידעו שזה קורה לי. וזו הייתה גם הפתעה גדולה לעצמי.

"אחרי התקופה הזאת כבר היו לי הרבה שירים והייתי מוכנה לחלוק את זה עם הסביבה שלי. אמרתי לכולם שאני מחפשת זמרת מקצועית שתוכל לשיר את השירים שלי. אולי אפילו אמכור אותם למפיקים מוזיקליים. אבל כל מי שהכיר אותי ידע שיש לי קול טוב ונעמדו על שניים לשכנע אותי להתחיל לשיר את השירים שלי. זה נתן לי את הדחף הראשון ללכת לפיתוח קול אצל אחד מהמורים המובילים בלוס אנג'לס.

"אני לא כותבת את השירים, אני מקבלת אותם מלמעלה וזה כולל את הלחן והמוזיקה עצמה. אני שומעת מנגינה מנגנת לי בראש ואני אומרת תנו לי טלפון שאוכל להקליט אותה. אחרי שהלכתי לשיעור, המורה אמר לי שאני צריכה להאמין בעצמי. וזו הייתה נקודת התפנית. דיברתי עם מפיק מוזיקלי ידוע מאוד שהקשיב לי והתלהב ואמר, את שרה בדיוק כמו 'סלין דיון'. התחרפנתי, כי הבנתי כי השירים לא בדיוק עניינו אותו אלא הקול שלי דווקא. זו הייתה פריצת הדרך. ואז שהתחלתי לעבוד עם מפיקים גדולים אמרו לי שאינם מבינים, איך זה שלא ידעתי שאני יודעת לשיר. פתאום אני נזכרת בכל מיני אפיזודות שיצא לי לשיר בעבר, לפני שגיליתי את עצמי.

"פעם אישה אחת במקלחת של חדר הכושר שמעה אותי שרה ואמרה 'אוי מיי גוד' איזה קול נפלא יש לך, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות אז. אפילו בתור בטריידר ג'וז אני מזמזמת ואנשים מוחאים כפיים. אני חושבת שהייתי זמרת ידועה בגלגול הקודם שלי ומשם בא לי היכולת להזדהות עם כל הזמרים והשחקנים המפורסמים שאני מכירה והכוח והכישרון לעשות את מה שאני עושה היום.

ומה את עושה היום?

"התחלתי לכתוב ולהפיק הרבה שירים ,ישנם נושאים שונים שאני מתעסקת בהם בשיריי: העצמה נשית, איך להתייחס לאובדן ולמוות, אבל גם אהבה. יש עומק לתוכן של השירים. יש הרבה אתגרים שאנחנו עוברים כבני אנוש ולזה אני מתחברת.

"אני מעלה את השירים להאזנה באינטרנט וגם הפקתי אלבום קצר. אני לא מוציאה את כל השירים אני לא קמה בבוקר ואומרת באה לי השראה לכתוב היום שיר חדש. המוח נכבה והרגש פורץ וזה מנגן לי מבפנים ואז יוצא החוצה".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תרבות ובידור

"אני לא יודע להתחיל עם בנות"

Published

on

הוא חולה על אמא שלו ("מאוהב בה") • מפריד בין בשר לחלב ("צריך
להגיד תודה לאל על הכל") • וניאלץ להיאבק כמעט כל יום ביחס גזעני •
הזמר והדוגמן סטפן לגר, בן להורים מטוגו שמשרת בצה"ל, מזכיר שילד
שקורא לו 'כושי' לא נולד גזען וממשיך לחלום על קריירה בחו"ל

סטפן לגר – בן 21 . זמר, דוגמן ורקדן. רווק. נולד בבת ים, גר בראשון לציון. מדגמן מגיל 15 . פרץ ב־ 2016 עם השיר "Step Fun" , ובהמשך עם להיט הפרסומת "קומסי קומסה". השתתף בפסטיגל ושיתף פעולה עם נועה קירל, סטטיק ובן־אל, עברי לידר, עדן בן זקן ואיתי לוי. השתתף בקמפייני פרסום, וכיום מחזיק סטודיו לריקוד. הוציא השבוע סינגל חדש, "כפרה".

מתי בפעם האחרונה עשית משהו ספונטני?

"עשיתי עגיל באף, בקניון, לפני שנה. יש לי חתיכת אף־ אף, הרבה בשר, וזה לקח איזה שעה. זה כאב. בדרך כלל אני לא ספונטני. אני יודע מה יש לי בלו"ז קדימה, הופעות, ראיונות וצילומים, ואני לא מחכה למשהו ספונטני. אומרים לי שאני צריך חופש, אבל אני לא מרגיש ככה. אני רוצה לעבוד, לעבוד, לעבוד".

מתי בפעם האחרונה ביקרת בטוגו?

"לפני שלוש שנים, ואני אטוס שוב. אני רוצה לחזור לשם. נולדתי בישראל, אבל נסעתי לטוגו הרבה כילד,
לביקורים. להורים שלי יש הרבה אחים ואחיות שם. טוגו שונה מאוד מישראל, היא מתפתחת לאט, אבל כשאני מסתכל על האנשים שם אני רואה שהם שמחים. אין להם הרבה דברים שיש לנו פה, אבל הם לא יודעים את זה, הם פשוט מאושרים ומחייכים. אני לא מפונק, חונכתי להעריך כל דבר קטן, אבל מטוגו חזרתי כשאני מעריך עוד יותר את כל מה שיש לי. צריך לנסוע למקום כזה כדי לקבל פרופורציות".

מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?

"עכשיו. כל בוקר כשאני קם זה להיות בחלום. אני בתוך משהו שתמיד חלמתי, האמנתי ודמיינתי שיקרה,
ועבדתי קשה בשבילו. זה מרגש, וזה רק עולה ומתגבר. התחלתי בכלל מספורט, כדורסל וג'ודו. שמעתי מוזיקה כילד, ורקדתי, והריקוד הביא לי את הדוגמנות. בהמשך הוצאתי את השיר הראשון שלי. עכשיו אני אוהב את שלושת הדברים האלה באותה מידה – דוגמנות, ריקוד ומוזיקה".

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

מלא זמן לא שיחקתי כדורסל או כדורגל. הופעה מול קהל זה כמו 30 ספרינטים, וזה הכושר שלי. אני נראה ככה בלי לעשות ספורט, ככה נולדתי. גם בגיל 14 הייתי כזה, וגם אבא שלי נראה ככה, והוא גם לא עושה כושר".

מתי בפעם האחרונה היית מאוהב?

"עכשיו. אני מאוהב באמא שלי. אני חולה עליה. אמא שלי עובדת בשגרירות טוגו בישראל, ואני חוזר מאוחר
הביתה מהופעות והיא מחכה לי, לא נרדמת עד שאני מגיע, רוצה לשמוע איך היה לי. אנחנו קרובים מאוד.
אחותי הגדולה ואני גרים עם ההורים, וכולנו מאוד מגובשים וקרובים".

מתי בפעם האחרונה התחילו איתך?

"כל הזמן אומרים לי שהתחילו איתי, אבל משום מה אני לא שם לב לזה. גם בגלל שאני צעיר, אני לא יודע
איך להתחיל עם בנות. אין לי משפטים שיש לאחרים. כשמתחילים איתי או מסתכלים, אני לא יודע איך לזהות
את זה. לא יודע מתי מישהי מעוניינת בי. באינסטגרם יש לי מלא הודעות, אני עונה גם".

מתי בפעם האחרונה הלכת לים?

"לפני שבוע, לחוף גורדון. אני אוהב ללכת לים, יש רוח, שקט. עכשיו אין שם מלא אנשים, אבל בחופש הכל
מפוצץ, ובכל זאת אפשר למצוא שעות שיש פחות אנשים ויותר רגוע. אני הולך לים לבד, ולפעמים עם חברים. אם רואים אותי שם ומזהים, אז מתלהבים לקראתי, שמחים לראות אותי. זה לא מציק לי. אני גם עושה גלישת סאפ, זה כיף ואני אוהב את זה מאוד. זה מרגיע אותי".

מתי בפעם האחרונה עשית אודישן?

"לפני שנתיים. פעם הייתי הולך לאודישנים, לכל מיני תצוגות ומלא דברים, וקיבלתי הרבה־הרבה 'לא' לפני
שקיבלתי 'כן'. עכשיו כולם כבר יודעים מי אני ובאים אלי. כשהייתי מקבל 'לא', בהתחלה הייתי מתבאס,
אבל לאט־לאט הבנתי שזה לא קשור אלי ספציפית. צריך ליפול לפני שאתה קם גבוה, וזה מבחן, לא
להישבר מה'לא'. אין הצלחה בלי כישלון".

מתי בפעם האחרונה התרגשת?

"התרגשתי מאוד לפני שנה, בזכות ילד בשם עידו שהיה חולה ושכב בבית חולים. הוא רצה להיפגש
איתי. אמרו לי שהוא אוהב אותי מאוד, והלכתי לשם לפגוש אותו. הוא היה במצב לא טוב, אבל בפגישה
שלנו הוא הזיז את היד והתחיל לנסות לשיר. המשפחה שלו היתה בשוק ואני בכיתי. אחרי כמה חודשים הוא
חגג בר מצווה, ובאתי לשיר לו. הוא התחיל להתאושש וישב כבר בכיסא גלגלים. אני ממשיך לקחת אותו
להופעות שלי, והקשר בינינו אמיתי עד היום. ללכת לבתי חולים ולשמח ילדים, וגם להופיע בבר מצווה,
זה כיף. אני מרגיש שזה חשוב. התגובות אלי מאוד מרגשות אותי".

מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?

"אתמול. אני אמן פעיל בחיל התקשוב. רציתי להתגייס, זה היה חשוב, ועשיתי טירונות בניצנים. היה כיף מאוד. שירות צבאי זאת חוויה שצריך לעבור. בפועל אני עובד בטלפון ובאינסטגרם למשוך מלש"בים להתגייס לחיל. אני כל יום בצבא, אפילו כמה שעות, ואני בן 21 , ככה שנשארו לי עוד כמה חודשים".

מתי בפעם האחרונה שמעת הערה גזענית?

"לפני שנה, בשדה התעופה באילת. הצטלמו איתי ילדות ואימהות, ואז קראו לי בכריזה, כי הייתי צריך
לטפל בעניינים של המזוודה שלי, וכשחזרתי לשם אמרו לי שאיש מבוגר העיר לנשים שהצטלמו איתי
'מי הוא? מה אתן מצטלמות איתו בכלל? יש מלא כמוהו בתחנה המרכזית'. סתם איש ממורמר. אנשים היו
עצבנים עליו, אבל אני לא התרגשתי. זה המרמור שלו".

מתי בפעם האחרונה הרגשת שיש לך כוח לשנות דעות קדומות?

"ילדים שקראו לי 'כושי', זה מה שהם שמעו בבית. ילד לא נולד גזען, ומבחינתי כולם נולדים מאותו מקום
ונולדים אותו דבר. ילדים הם כמו כוסות ריקות, וכל אחד גדל לפי מה שממלאים אותו בבית. כשהתחלתי
להתפרסם, ילדים ראו ושמעו אותי – והתחילו לאהוב אותי. ההורים שלהם כעסו שהם צופים בי, כי הם היו
למעשה גזענים, אבל עם הזמן גם הם התחילו לקבל אותי, בזכותם של הילדים. ההורים רואים שאני בנאדם טוב, ומבינים שצבע העור לא משנה. הם מתאהבים בי. משהו השתנה ביחס אלי. אני מרגיש שפתחתי דלת. אם יהיה עכשיו עוד אמן שנראה כמוני, יהיה לו יותר קל. זה עצוב שזה ככה, אבל מצד שני זה המצב ואין מה לעשות. אני מרגיש שזה משתפר, וגזענות היא לא רק שחור ולבן. צריך להסתכל על בני האדם, לא על מחסומים כמו דת וצבע. כשאתה לא מתייחס לזה, אתה מבין עד כמה המחסום הזה לא משנה".

מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה בחו"ל?

"אני חושב על זה עכשיו. מאז שהתחלתי לעשות מוזיקה זה תמיד בראש שלי. אבל קודם כל נולדתי בארץ, כך שהחלטתי להתחיל את הקריירה פה. כשאני חושב על חו"ל אני חושב על צרפת, כי זו שפת האם שלי, ואני
מרגיש שאנשים מרגישים את זה ומתחברים לשירים שלי מאוד".

מתי בפעם האחרונה התפללת?

"הבוקר. אני מתפלל כל יום, בבוקר, בערב ובצהריים, ותמיד בתוך הראש. אני קם בבוקר ואומר תודה רבה,
וככה כמה פעמים ביום. צריך להגיד תודה לאל על הכל. אני נוצרי שמקיים מצוות של היהדות, צם ושומר כשרות, אבל אני גר פה, אז זה מסתדר. אני חושב שלא הכל קשור לדת. גבינה ובשר, למשל, לא מתאימים לי ביחד. זה עושה כאבי בטן וזה לא בריא".

מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש?

"אני לומד כל הזמן. למדתי לאחרונה ששום דבר לא בא בקלות. צריך לעבוד קשה כדי לקבל את כל מה שאתה
רוצה לקבל. אני רואה הרבה אנשים שרוצים משהו מסוים, נגיד פרסום, וזהו. אדם קודם כל צריך להתאמן במשהו, להתאמץ, לעשות משהו הכי טוב שהוא יכול, כי הפרסום הוא לא המטרה. המטרה היא להשפיע על אנשים ולעשות טוב לסביבה. הערכה, הצלחה ופרסום הם הדברים שמסביב, כי קיבלת עליך פוקוס".

מתי בפעם האחרונה חשבת על הפרסום שלך?

"כשהתחלתי בכלל לא חשבתי אפילו על הפרסום. מצחיק אותי שהיום פונים אלי לפעמים ואומרים לי 'אני רוצה להיות מפורסם כמוך'. תמיד התאמנתי בבית ברצינות ועשיתי המון הכנות לבצע את הריקודים טוב. כשהפרסום בא לי – לא השתגעתי. כש'קומסי קומסה' יצא, לא הבנתי בכלל שאני מפורסם. רק אחרי חודש
הגעתי לאילת, ופתאום התנפלו עלי נערות ונערים. שם הבנתי את הטירוף. בכלל, פרסום זה לא משהו קל,
זה מאוד מבגר אותך. אני תמיד בסביבה של אנשים מבוגרים, והם כבר לא שמים לב לגיל שלי".

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

עדיין חי בסרט

Published

on

מאיר פניגשטיין, מייסד ומנכ"ל פסטיבל הסרטים הישראלי בארה"ב, אירח אח"מים לבראנץ' חגיגי בבוורלי הילטון לקראת הפסטיבל ה-33 • המראות והקולות

ארוחת הצהרים המסורתית לספונסרים ותומכי פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג׳לס התקיימה במלון בוורלי הילטון – יריית הפתיחה למגה-להיט של מאיר פניגשטיין, שיתקיים במהלך חודש נובמבר השנה. במשך למעלה מ-33 שנים הציג הפסטיבל יותר מאלף סרטי קולנוע, סרטים דוקומנטריים, דרמות טלוויזיה וסרטים קצרים לכמיליון צופים; והביא מאות יוצרים וקולנוענים ישראלים לארה"ב לחלוק את אמנותם. באולם הכנסים של הילטון נראו אורחים מתעשיית הסרטים המקומית, תומכי הפסטיבל וגם שחקנים כמו אלון אבוטבול, מייק בורשטיין, ענבר לביא ומורן אטיאס, יחד עם מפיקים ואנשי תעשיית הסרטים של עיר המלאכים.

הארוע נפתח בסרטון תדמית שסקר את 33 השנים המופלאות של הפסטיבל שהחל בניו יורק ובהמשך עשה
עלייה ללוס אנג׳לס. הקומיקאי אילון גולד הבריק במופע סטנד אפ משעשע במהלכו ליגלג על תעשיית ההוליוודית, וגם על ההבדלים בין ישראלים לאמריקאים. הקונסלית לתרבות ודיפלומטיה ציבורית קארין אליהו פרי, הודתה למאיר על ההשקעה האדירה שלו בפרוייקט שהפך מוסד: ״במהלך שלוש השנים בתפקיד אני עדה לחשיבות הגדולה של פסטיבל הסרטים, שמאחד כשרונות ישראלים מכל רחבי ארה"ב ומישראל ומביא יוצרי קולנוע מכל קצוות הקשת: יהודים, ערבים, מהימין ומהשמאל, נשים – כולם זוכים לבמה אחת שמציגה ומקדמת את היצירות שלהם".

פניגשטיין עצמו נראה ונשמע נרגש: ״אני לא מאמין שהתחלתי את הפסטיבל הזה לפני 33 שנה. בפסטיבל הקרוב נציג יותר מ-30 סרטים חדשים, סדרות טלוויזיה, סרטים דוקומנטרים ותוכניות סטודיו. לפחות 20 יוצרי קולנוע ישראלים יצטרפו אלינו מישראל לספר על הסרטים שלהם". פניגשטיין סקר את תוכנית הפסטיבל והביע תקווה שבעזרת התומכים והתורמים הרבים הפסטיבל ה- 33 יהיה טוב יותר מקודמיו. בחלק האמנותי הופעה מרגשת של עדן פרבר הצעירה, ששרה את Let it go , שיר הנושא של הסרט ׳פרוזן׳ (שחלקו השני עומד לצאת בקרוב), מלווה באמא, מלחינת הסרטים המוערכת שרון פרבר.

במהלך האירוע הוענק פרס מפעל חיים לבמאי האמריקאי המוערך רוג'ר קורמן. במשך 60 השנים האחרונות, קורמן הפיק וביים למעלה מ-400 סרטים במגוון רחב של ז'אנרים. בשנות השבעים הקים קורמן את"עולם חדש", שהפך לחברת ההפצה העצמאית הגדולה ביותר בארצות הברית. בנוסף להפצת ההפקות שלו, "ניו- וורלד פיקצרס" היתה אחת מחברות ההפצה הראשונות בארה"ב שהביאה קולנוע זר לארה"ב; הפצת הסרטים של אקירה קורוסאווה, פרנסואה טריפו, פדריקו פליני, אינגמר ברגמן, וורנר הרצוג. בשנת 2009 , זכה קורמן באוסקר של כבוד מהאקדמיה לקולנוע.

במהלך ארוחת הצהרים נחגגגה ההצלחה של יוצר ישראלי שפרץ השנה ברחבי ארצות הברית – גיא נתיב,
שקיבל פרס הוקרה על זכייתו באוסקר השנה בקטגוריית הסרט הקצר עבור סרטו המצויין ״ Skin ״, שעורר הדים רבים כאשר נגע בעצב הרגיש במאבקים ותקיפות גזעניות בין לבנים ושחורים. נתיב עלה לקבל את הפרס יחד עם אישתו, השחקנית היהודיה האמריקאית ג׳יימי ריי ניומן. הוא סיפר על הידידות המיוחדת עם מאיר בפינגשטיין והודה לו בשם קהל יוצרי הקולנוע הישראלים: ״גדלתי על סרטים משנות ה-70, עם אמירה ומשמעות. העולם שאנו חיים בו הוא משוגע ולנו יש מחוייבות ואת הכלים לעשות סרטים בעלי משמעות שמשאירים מסר ולא רק סרטים פופולריים עם הצלחה קופתית".

לבראנץ' ההוליוודי הגיע גם אורח מיוחד מישראל: אבי ניר, מנכ״ל חברת ׳קשת מדיה׳ ואחד מאנשים התקשורת החזקים בישראל. ניר קיבל פרס: Israel Film 2019 Festival Visionary Award על גישתו המיוחדת לעסקים ולתוכן. מלבד הצלחתו העצומה בזיהוי תכנים פופולריים והפקת אין ספור להיטים טלויזיונים, הוא הפך את אולפני קשת ליצאנים בכירים של תכנים מישראל להוליווד עם הפקות מקור ורימייקים מצליחים.

אולפני קשת נחשבים לאולפנים עצמאיים מובילים וזכו להפוך כאן לשם דבר בעקבות שתי סדרות ב- NBC (לינקולן) ו- ABC (בייקר ואת היופי), כמו גם פרויקטים עם HBO, Apple Netflix ואחרים. לאחר קליפ וידאו שסקר את העשייה הטלוויזיונית של ניר, הוא עלה לשאת מילים ואמר בצניעות: ״אל תתייחסו ברצינות רבה מידי לווידאו הזה, הוא מכוון בעיקר למשקיעים…״ ניר הודה למארגני הפסטיבל על הפרס וכמובן ל׳קשת׳ שהוא עומד בראשה. ״אני נרגש לקבל פרס שני יוצרים קולנועיים מדהימים: האחד, אגדה עם עשיה עניפה והשני ,יוצר צעיר ומצליח שזוכה להכרה ופופולריות רבה גם כאן. עם כל הכבוד לנו, המנהלים, התפקיד שלי ושלכם הוא רק לעזור ליוצרים לקבל חשיפה עבור היצירות שלהם. זה הכל, לא יותר מזה.

ניר סקר את ההיסטורה של הטלוויזה הישראלית מימי ערוץ 1. ״היינו מחברים אנטנה ענקית על הגג כדי לקלוט תוכניות טלויזיה אמריקאיות מירדן ולבנון; כבר אז הבנתי שאני רוצה להתעסק בעולם הטלוויזיה״ נזכר, כשהוא מדבר על הדרך הארוכה שעשתה הטלוויזיה הישראלית מאז, עם סדרות ופרויקטים שחצו את האוקיאנוס לארצות הברית.

כל שנשאר הוא להמתין ולראות את שלל הסרטים וההפתעות שמכינים לנו צוות פסטיבל הסרטים הישראלי השנה.

המשך לקרוא

תרבות ובידור

50 אלף ביום: נמכרו כל הכרטיסים למופע של עומר אדם בפארק הירקון

Published

on

אחרי שהצליח לפוצץ מופעים ב"מנורה מבטוחים" ואצטדיון "סמי עופר", הזמר פתח את הקופות לקראת המופע שלו בפארק ותוך יממה הפך ל"סולד אאוט"

עשה את זה שוב: כפי שקרה כבר לא מעט פעמים, ב"היכל מנורה מבטוחים" ואצטדיון "סמי עופר",
הזמר המצליח בישראל, עומר אדם, שוב מצליח למכור את כל הכרטיסים למופע שלו ב 17- ביולי בזמן שיא.
בלילה פתח המוזיקאי את הקופות לקראת המופע הגדול שלו בפארק הירקון, תל אביב, ולמחרת בבוקר כל
הכרטיסים אזלו.

בשבוע שעבר שחרר אדם חמישה סינגלים חדשים בו זמנית, תקדים במוזיקה הישראלית. את השירים החדשים
לצד להיטיו הגדולים מהעשור האחרון הוא יבצע בהופעת ענק שתכלול במה מיוחדת של 360 מעלות, כאשר מסביב לה יבנו מתחמים לקהל, הכוללים מתחמי גולדן, כיסאות, ספות, לאונג'ים וטריבונות של אלפי מקומות.

לפני שנה גרם אדם להיסטריה רבתי ברשת כשפרסם בעמוד הפייסבוק שלו כי הוא פותח מועד נוסף ורביעי
למופע שלו, "אחרי כל השנים", אחרי שהכרטיסים לשלושת המופעים הקודמים נמכרו. מוקדי המכירות
קרסו אז והמעריצים שלא הצליחו לרכוש כרטיסים, פרסמו הודעות נזעמות בעמוד הפייסבוק של הזמר.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות