Connect with us

קהילה

"אני אבא לילדים הראשונים של ה-IAC"

Published

on

מייקי מיכאלוב הפך בשנים האחרונות שם נרדף ל- IAC LEAD• מה הסיפור שלו?

אי אפשר לדבר על קבוצת ה-LEAD של ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית, על ההנהגה הצעירה והרוח החדשה שנושבת באירגון – מבלי לדבר על מייקי מיכאלוב. אני פוגשת את מייקי לשיחה כדי להכיר את האיש מאחורי התואר ״יושב ראש ההנהגה הצעירה״ ומסתבר שלא ניתן להפריד בין חייו האישיים לבין העשייה הציבורית ופעילותו למען הקהילה, תחת המטרייה של ה-IAC.

אפילו את אשתו הכיר לפני 7 שנים בארוחת ערב שיזמה מירי שפר כאשר החל את פעילותו הציבורית למען ישראל, ומכאן הקשר הלך התחזק והצמיח שורשים וענפים שקושרים את חיי היום יום בעשיה הציבורית למען חיזוק הקשר הישראלי יהודי.

מייקי, בן ,37 נולד וגדל באל.איי, בן להורים ישראלים. יש לו אח ואחות ומעולם לא גר בארץ, ולא חווה חיים בישראל . הוא הצטרף לצופים בגיל 17 וביקר בגיל 22 בארץ במסגרת פרוייקט ״תגלית״, ואז החל להתערבב בקהילה הישראלית.

מייקי: ״בבית אמא שלי אהבה לשמוע זוהר ארגוב ואביהו מדינה. למדתי בבית ספר פרטי לא יהודי והחברים שלי לא בהכרח היו ישראלים, אבל בבית היתה אווירה ישראלית לגמרי, לכן גם ההצטרפות שלי לצופים היתה הליך טבעי שהביא איתו הרבה חברים ישראלים והיה לי לחוויה לחיים עצמם".

מייקי וג׳סיקה מיכאלוב

באופן כללי ניתן לומר כי מייקי בעבר לא היה ממש מעורב ולא חלק מהקהילה הישראלית.

״הייתי מעורב בכל מיני אירגונים אך שום דבר לא היה ישראלי בהגדרתו״, הוא מספר.

לאיי.אס.סי הגיע לפני 7 שנים: ״קיבלתי הזמנה ממירי שפר לארוחת ערב בברנטווד. בדיון שנערך אז, מירי דיברה על החזון שלה ועלתה שאלה איך מקימים תוכנית לחזק את הישראלים הצעירים מתחת למטריה של אי.אי. סי, כי עד אז הניעו את הגלגלים באירגון אנשים מבוגרים יותר ובעלי ממון והיא רצתה למצוא את הנוסחה הנכונה להבטיח שגם בעוד 50 שנים יהיו מי שימשיכו להריץ את פעילות אירגון ושהוא יתחזק מתוך הקהילה עצמה. זה כל כך סימלי ששם באותו הערב גם הכרתי את אישתי, ג׳סיקה, וזו היתה מעיין הבטחה שצומח כאן דור העתיד של אירגון".

טלפון ממירי שפר

אחרי אותה ארוחת ערב מייקי החל לתרום כספים לאירגון, ואחרי חודשיים בערך התקשרה אליו מירי שפר. ״באותה השיחה היא אמרה לי שהיא סומכת עלי שיש לי את היכולת לקחת את 'הויז׳ן' שלה ולהפוך אותו למציאות, להקים את דור העתיד של האירגון. הרגשתי שמעתה זו השליחות שלי״, אומר מייקי בהתרגשות, כמי שמצא את הדרך הנכונה לו לתרום את חלקו לשימור הזהות הישראלית גם בדורות הבאים ולהביא לפעילויות ותובנות מתוך הקהילה עצמה ולא רק מראשי הקהילה, מפילנתרופים ותורמים אלא בעשייה עצמה.

ג׳סיקה אשתו, היא יהודיה חצי פרסיה וחצי אמריקאית מקנטקי. ואם צריך הוכחה לכך שכבר נולד דור ההמשך, למייקי וג׳סיקה נולדו 2 ילדים – ג׳ייקוב בן השנתיים וחצי ודויד בן ה-7 חודשים. ״הילדים שלי הם הילדים הראשונים של ה IAC״ הוא אומר בגאווה, שמוכיחה כי הילדים שלו יונקים את ה״אני מאמין״ שאבא שלהם עובד כל כך קשה לתחזק יום יום.

ג׳סיקה היא מורה לריקוד ובעלת בית ספר לריקוד, בשנים האחרונות היא מתמסרת בעיקר לגידול הילדים. בעבר משפחתה של ג׳סיקה יש סיפור מרגש על סבא רבא שלה, אשר בשנת 1909 הגיע לארצות הברית מאירופה ונחת בקנטקי שם הוא הקים בית כנסת ראשון בלואיסוויל, ובהמשך הוא העביר מאירופה כ-30 אלף יהודים, עוד לפני השואה ולמעשה הוא הציל את כולם מזוועות השואה תודות למעשה הזה והקים את הקהילה
היהודית בלואיסוויל.

מייקי מספר איך הוקם ה LEAD, החזון של מירי שפר, שהפך למציאות, לאחר אותה שיחת טלפון. מייקי גייס חבר ילדות, שאף הוא אישיות קהילתית, גיא בכר )Imperial tile and stone): ״אנחנו חברים מהתיכון וידעתי שגיא שהוא איש של נתינה, מאוד מחובר לישראליות שבו. עוד לפני שנכנס לפעילות באופן רשמי גיא היה עושה אירועים קהילתיים בתוך העסק שלו, והיה ברור לי שיחד יש לנו את הרצון, הכוח והיכולת להקים את ה-LEAD״.

גיא ומייקי החלו לגייס צעירים נוספים עם הניצוץ הישראלי בעיניים ובנשמה והקימו גופים תחת ה IAC. ״הקמנו גופים וחיזקנו את התת-נושאים על מנת לגעת בקהילה מתוך הקהילה עצמה, בכל שכבות הגיל. לפני 3 שנים נולד אירוע 'המסקרייד', כשהרעיון היה לקיים ערב גאלה לצעירים שיוכלו להגיע ולפגוש חבר׳ה כמוהם ולתרום וליהנות באירוע מיוחד במינו שלא מתאים רק לבני שישים ומעלה בעלי אמצעים, אלא מתאים גם לצעירים יותר שרוצים לראות ולהראות ולתרום את חלקם בפיתוח וחיזוק הקהילה הישראלית.

״כולנו יחד מאוגדים ברצון להבטיח שגם הילדים שלנו, יכירו וידעו מה זה להיות ישראלי ושתמיד יגנו על ארץ ישראל, שלא יקום דור שלא יודע מה זה ישראל״, הוא מדגיש ומעביר בי צמרמורת בצורה המרגשת בה הוא אומר את הדברים, מתוך הקרביים של ילד ישראלי שגדל בגולה. ״מטרת העל היא לשמר יחד את המסורת, הדת והתרבות ויחד להמשיך לקיים את הישראליות מחוץ לגבולות ישראל״.

אין כמו אמא

מייקי הוא כאמור יושב ראש ההנהגה הצעירה ה LEAD וחבר בדירקטוריון הארגון בלוס אנג׳לס, אבל את כל זה הוא עושה בהתנדבות. בעבר הוא ניהל מעל מאה סניפים של בנק גדול ומוכר, מייקי, מודה על הזמן שהיה שם ועל הניסיון שצבר: ״הכלים שקיבלתי בעבודה בבנק והדברים שלמדתי מהווים את הבסיס להצלחה שלי היום״, הוא מסבייר.

לפני הרחבת המשפחה, החליטו ג׳סיקה ומייקי לקחת חופש מהחיים האמיתיים ותקופה לניקוי ראש: ״טיילנו באירופה וביקרנו בישראל, זה עשה לנו טוב גם לזוגיות וגם לנשמה, היינו בפסק זמן מהעולם האמיתי, אסקפיזם מוחלט שיכולתי לעשות חישוב מסלול מחדש״.

כל זה קרה לפני כשש שנים וכיום מייקי הוא עצמאי, בביזנס עם שותפים ועוסק ביעוץ השקעות. מייקי הוא הבעלים של 3 חברות נדל״ן, כשברשותו בניינים, סטורג׳ וחברה להלוואות כספים. הוא סיים תואר ראשון בשיווק וכלכלה ובוגר UCLA, עם תואר שני בוהוא בעל רמת Certified Financial Planner בדרגה הגבוהה ביותר בתחומו.

הוא מספר בגאווה על הישגיו האקדמיים ויש לו, לאיש הזה, את כל הסיבות להיות גאה בעשייתו ובהישגיו כי במבט על ילדותו ניתן להצדיע לילד שהגיע מילדות קשה
כמעט ללא סיכוי למקום בו הוא נמצא היום.

מייקי בוחר לספר לי על משפחתו ועל הילדות הלא קלה שעברה עליו כבן להורים גרושים אשר הגיעו בסוף שנות ה 70 לארצות הברית. הוא משבח את אימו החזקה, אשר מהווה דמות להערצה בעיניו על הדרך בה גידלה אותו ואת אחיו. איך הרימה את ילדיה גם כשלא היה קל רק בזכות האהבה והמחויבות שלה להבטיח את עתידם בבריאות נפשית ופיזית.

״אמא שלי תיבלה את חיינו באהבת ארץ ישראל, תמיד גדלנו בידיעה שלמרות שהבית כאן, הלב שם ועלינו תמיד לזכור את זה. לא היתה לי ילדות קלה, לא גדלתי עשיר ומה שאני היום זה לגמרי לא מובן מאליו.

"בתוך הקושי המשפחתי שעבר עלי למרות שהיה מצב קשה ראיתי את כל מה שהיה בבית שלי שבו אני גדלתי ובכל זאת מצאתי את הדרך ללמוד מהמצב ולגדול ממנו, למדתי להתייחס לכולם אותו הדבר, וגם היום אני לומד מהטעויות שלי ושואף בכל יום להיות אדם טוב יותר״. מייקי מיכאלוב – אתה בהחלט מעורר השראה!

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

קהילה

מקרנבל בנח"ל דרך חורשת האקליפטוס ועד שיר לשלום

ארוע הסיום השנתי של מת"י בעיר, עם למעלה מ-250 משתתפים, היה חגיגה אמיתית של נוסטלגיה, רוממות רוח ותקווה והוקדש כולו ללהיטי להקת הנח"ל בכל הזמנים

ארוע מיוחד של מפגש זמר לכבוד יום העצמאות ה- 71 למדינת ישראל נערך במוצ"ש בחסות ארגון מת"י בעיר ובשיתוף פעולה זו השנה השמינית ברציפות, עם מועדון הזמר העברי ע"ש לאה.

הארוע רב המשתתפים (מעל 250), התקיים בבית הכנסת סיני טמפל שבמערב העיר והשם שניתן לאירוע היה "קרנבל בנח"ל" ולא רק קרנבל זה היה! זאת היתה חגיגה אמיתית של נוסטלגיה, אחדות, התרוממות רוח ותקווה וכולו הוקדש ללהיטי להקת הנח"ל בכל הזמנים (69 שנה).

להקת הנח"ל היא הלהקה הצבאית הידועה והמצליחה ביותר מבין הלהקות הצבאיות והראשונה שהוקמה בצה"ל ב-1950 ביוזמתו של זאב חבצלץ, קצין החינוך הראשון בצ"הל. הלהקה, שנחשבת לממשיכת הצ'יזבטאון של הפלמ"ח ,בלטה בתרומתה הרבה לזמר העברי בביצוע שירים רבים מפי מיטב היוצרים בארץ, והוציאה מבין שורותיה עשרות זמרים ובדרנים ידועים.

הנח"ל הוקם מיד עם תחילת קרבות מלחמת השחרור בשנת 1948 כיחידה צבאית מיוחדת ושימש אפיק יחודי לחברות וחברי תנועות הנוער החלוציות שביקשו להשאר יחד במסגרת שרותם הצבאי ובעת הקרבות ולא להיות מפוזרים ביחידות צבאיות שונות. מסלול השרות בנח"ל כולל גם הכשרה צבאית, גם הכשרה חקלאי וגם פעילות מבצעית. אחת ממטרות הנח"ל הייתה הקמת ישובים חדשים לאורך הגבול שנקראו האחזויות.

בין השירים הרבים של הלהקה שהושרו במהלך הערב היו הלהיטים קרנבל בנח"ל, בשמלה אדומה, הורה האחזות, הורה ממטרה, יא ירח, יא מישלטי, מול הר סיני, דינה ברזילי, מחר, עוד לא אכלנו, חורשת האקליפטוס, שלווה וכמובן שיר לשלום האגדי.

מפגש השירה המשלהב שהיה שזור בסיפורים שסופרו והונחו ונוהלו ביד רמה על ידי שמוליק פירסטנברג, כלל אנקדוטות וחידות, בין השירים, נמשך אל תוך הלילה והתפזר רק בחצות ואם לא מגבלות הזמן והמקום היה ודאי נמשך עוד עמוק אל תוך האשמורת השניה.

על מלאכת הארגון היו אמונות מתנדבות מת"י בעיר: נירית ברנד, אור-לי לביא-טרביש, ורד הופנסטנד, אילנה גרין, דיקלה גולסה וענת סדן. הבנות השקיעו שעות עבודה רבות בהכנות. הארוע לווה באוכל נפלא ורב שהכין במיוחד "סיימון קטרינג".

את השירה בצוותא הובילה הזמרת נועה כהן-בראון, הליווי המוזיקלי נעשה ע"י הפסנתרן עמית שטרנברג ולידו המתופף דרור עינב. בנוסף הופיעו גם הזמרים האורחים פרי לב און, עתליה עינב , שחר ווינר ויוצאת להקת הנח"ל שושי סטריקובסקי.

שמוליק, מנחה הערב, סיפר בקצרה על הקמת הנח"ל והלהקה בליוי מצגת וכמו כן, עלו לפני הקהל, בוגר להקת הנח"ל יורם בן עמי שהעלה חוייות וזכרונות מימי היותו חבר הלהקה; ודני ישראלי, שהקריא מקאמה נפלאה פרי עטו לכבוד מדינת ישראל ויום העצמאות.

אולם האירוע היה מלא, אפשר לאמר "מפוצץ", האווירה בו הייתה "מחשמלת" והתלהבות הקהל הייתה סוחפת. מפגש מלא נוסטלגיה, מרומם רוח שהסתים בשירת "שיר לשלום" ו"התקוה" שזעזעו את קירות בית הכנסת לכבוד יום ההולדת ה 71 של מדינת ישראל; אקורד סיום מדהים לשנה נהדרת של ארגון מת"י בעיר.

המשך לקרוא

קהילה

ימה וקדמה, צפונה ונגבה

Published

on

נא להכיר את שרון פרידמן, ה-National Campaign Director שלJNF בחוף המערבי • ראיון על פיתוח הנגב והגליל, הסיוע לתושבי עוטף עזה, השקעה במאגרי מים ובניית בית חולים חדש והקמת אקדמיה לבישול בקריית שמונה • זה לא הקק"ל שהכרתם

ארגון ה-Jewish National Fund הוא הוותיק והגדול ביותר בהיסטוריה היהודית-ישראלית. הוא נוסד עוד ב-1901 במהלך הקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית על ידי חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. מטרתו אז הייתה רכישת קרקעות בישראל והכשרתן להתישבות יהודית.

הציבור הישראלי הכיר את הארגון בעיקר בזכות פרוייקט נטיעת העצים ברחבי הארץ. נדמה כי אין ילד ישראלי שלא התנסה בחוויה הזו. נתונים של ה-JNF מראים שעד היום ננטעו באמצעות הארגון, שעומד לחגוג בקרוב יום הולדת 120, למעלה מ-240 מיליון עצים ברחבי המדינה.

אך JNF הוא הרבה יותר מזה. עתה, כשהאדמות הללו שלנו ועל קיומה של מדינת ישראל אין עוררין. המטרה החשובה היא ליישב אותה. 60 אחוז ממדינת ישראל הקטנה כלל אינו מיושב. כן, ישראל היא אומנם המעצמה החזקה במזרח התיכון, אימפריה טכנולוגית, היי-טק, מדע ורפואה. אך רוב המוחות הללו מתרכזים במשולש שכולל את חיפה, ירושלים, אזור תל אביב והמרכז. חלקים רבים מהמדינה אינם מיושבים או אינם מפותחים.

ה- JNF מימן בשנים האחרונות סיוע משמעותי בפיתוח הדרום ובאר שבע, שפעם הייתה בסך הכל העיר הזו שאתה עוצר בה בדרך לחופשה באילת. כיום באר שבע היא אחת הערים הצבעונייות והמשגשגות בישראל. ערך הנדל״ן בה עלה ביותר מ-30 אחוזים ( מי שקנה דירות בעיר לפני עשר שנים צוחק עכשיו כל הדרך אל הבנק). מבירת הנגב היא הפכה ל׳בירת ההיי-טק וההזדמנויות של ישראל׳. עם קריית סייבר מפוארת של חברות מובילות כמו אלביט מערכות, IBM ,NESS שהעתיקו את משרדיהן לאזור, בית ספר מצליח לרפואה, מרכז מדע ואוניברסיטה מובילה וגם האמפיתאטרון הגדול בישראל. גם בתחום הספורט העיר עושה חיל, כשקבוצת הכדורגל הפועל באר שבע זכתה באליפות המדינה שלוש שנים ברציפות. עם לא פחות מחמישה קניונים שנפתחו בעיר, ביניהם ׳הגראנד קניון', הגדול במזרח התיכון, לא פלא שהעיר הפכה לאחת התוססות בישראל.

יש לי עוד המון אנשים לפגוש, מקומות ללכת אליהם ומדינה לבנות" שרון פרידמן

JNF שם לו למטרה לפתח את אזורי הפריפריה בדרום הארץ ובצפונה, ולהעביר לשם מאות אלפי ישראלים כדי ׳להפריח את השממה׳. הארגון גם דואג לסייע לישובי עוטף עזה ועוזר למדינה להתגונן ולהתמודד עם האיומים על ביטחונה. מסיבות אלו ועוד רבות נוספות JNF הוא הגב של מדינת ישראל. יהודי ארצות הברית הם בין התורמים הגדולים לארגון ששם לו למטרה לגייס כמיליארד דולר בעשר השנים הקרובות למען ישראל. הם כבר בחצי הדרך, לאחר שגייסו עד כה 585 מיליון דולר. ישבתי לשיחה אישית עם אחת הדמויות המרכזיות בארגון, ה -National Campaign Director בחוף המערבי, שרון פרידמן. לפרידמן וותק של 20 שנים בארגון בו ביצעה תפקידים רבים. היום היא האחראית הבכירה על פיתוח, מרקטינג, החדרת מודעות וגיוס כספים.

קידמה את דילן וספרינגסטין

פרידמן נולדה במונטריאול לאב ישראלי ואמא מצ׳רנוביץ שהיגרו לקנדה. למרות שלא נולדה בארץ, היא מספרת שגדלה עם ישראל בלב כל הזמן. זאת בזכות אביה הצבר שהטמיע בה את הישראליות. היא מדברת עברית שוטפת וגם אילן היוחסין שלה ציוני ביותר פרידמן מגיעה ממשפחת אברהם שפירא (השומר של פתח תקווה) וסבתה היא רבקה שפירא. בילדותה ביקרה בישראל פעם רבות ואף עברה להתגורר בארץ בגיל 20 בעקבות רומן עם בחור ישראלי, בעלה הראשון, ונשארה בישראל 18שנים תמימות.

פרידמן החלה את הקריירה שלה דווקא בעולם המוזיקה, בחברת התקליטים CBS שנקנתה בהמשך על ידי סוני והפכה להיות NMC. היא עבדה במחלקת יחסי הציבור של החברה, בשיווק והפקות. הייתה מנהלת A&R ועבדה תחילה במחלקה הבינלאומית. היא קידמה אמנים בינלאומיים בישראל כמו בוב דילן, ברוס ספרינגסטין, ׳וואם׳ ודוראן דוראן. בהמשך עברה למחלקה הישראלית: ״זה היה די מפחיד כי העברית שלי לא הייתה טובה. הרגשתי שאם אני לא מכירה ומבינה את המילים של השירים של האמנים, איך אצליח בעבודה?". אך פרידמן הצליחה להשתלב ועבדה עם אמנים כמו אריק איינשטיין, גלי עטרי, כל הבנאים לדרותיהם, דיויד ברוזה, ירמי קפלן, יהודה פוליקר, נורית גלרון, סי היימן, ועוד רבים וטובים. לקראת סוף שנות השלושים של חייה עשתה מהפך בקריירה ובחייה האישיים, עזבה את ישראל ונטשה את עולם המוזיקה.

שרון, מה הביא לשינויים הגדולים הללו בחייך?

״בישראל עבדתי 24/7. לא היה לי יום או לילה. הייתי מרוצה אבל הרגשתי באיזה שהוא שלב שאני צריכה שינוי והפסקה. דני ידין, שהיה הבוס שלי, הציע לי לקחת הפסקה של שלושה חודשים:: ׳סעי לנוח ולחפש את עצמך וכשתחזרי נמצא לך תפקיד שיתאים. אם תחליטי שאת לא רוצה להמשיך אז אני אבין'. נסעתי לחופשה אצל אחותי בסן פרנסיסקו והתאהבתי שם בבחור שאני מכירה עוד ממונטריאול. הוא עבר לבוסטון והחלטתי שאני עוברת ביחד איתו".

איך גילית את ארגון ה-JNF?

״בבוסטון אנשים שמכירים אותי אמרו לי כל הזמן׳ יש לך תשוקה כל כך גדולה לישראל, אולי תעשי משהו למען הארץ?׳ עשיתי מחקרים על ישראל וגיליתי הרבה אירגונים יהודיים נפלאים. הכרתי את ראסל רובינסון, מנכ״ל ה- JNF בארצות הברית. הוא הציג לי את האירגון, ופגשתי מקום שהוא לא פוליטי, לא דתי (למרות שאני יהודיה הכי גאה בעולם וישראלית, אני לא דתיה). זה היה מסקרן להכיר אירגון שכל מה שהוא עושה זה לבנות את הבית שלנו. ראסל לקח איתי צ׳אנס והציע לי עבודה. בהתחלה חשבתי שאעשה את זה רק כדי להיכנס לקהילה היהודית בבוסטון, ואחרי איזו תקופה אחזור לתעשיית המוזיקה בה עסקתי רוב החיים. אבל התחלתי להתקדם באירגון ולקחת אחריות על אזורים שונים. תוך כדי עבודה גיליתי שאני אוהבת לחלוק את הקסם והחשיבות של JNF, להציג איך אנחנו משנים את חייהם של ישראלים בכל יום. קודמתי לניו אינגלנד ועזרתי לפתח את הסניפים בפיטסבורג, קליבלנד, סינסנטי ועוד. שמתי לב שלמרות שגרתי בישראל כל כך הרבה שנים, למדתי יותר על הארץ דרך העבודה שלי ב JNF. לפני כמעט ארבע שנים קיבלתי טלפון מראסל שאמר לי שאנחנו נמצאים במצב מצויין ברחבי ארצות הברית אבל אנחנו צריכים עזרה בחוף המערבי. כששאלו אותי אם אני מוכנה לעבור ל- LA, אמרתי: ׳אני לא עוברת לאל-איי, אני עוברת לגן עדן׳״…

יש בלוס אנג׳לס הרבה אירגונים שמגייסים כסף למען ישראל. מה מבדיל אתJNF מהאחרים?

״ראשית, אני מצדיעה לכל ארגון שפועל למען ישראל. זו מטרה נפלאה. עם זאת, אין עוד ארגון שעושה מה שאנחנו עושים. אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה אבל אנחנו בונים את המולדת שלנו. מחוץ למשולש של תל אביב, חיפה וירושלים יש ארץ שלמה של גליל ונגב. 60% מהמדינה שלנו היום הם עדיין מדבר. פחות מ 15% מהאוכלסיה גרה בנגב ובגליל. זה מטורף.

״לדוד בן גוריון היה חלום. הוא אמר, ׳לכו דרומה׳. ושם אנחנו בונים דרכים, ערים, קהילות ומשאבי מים. בנינו יותר מ-250 מאגרי מים בארץ שמשמשים לחקלאות ולשתייה. כשאנחנו מבקרים בנגב אנחנו פוגשים אנשים, ואני לא מגזימה, עם עיניים דומעות. הם מודים לנו שיצרנו להם שם חיים שלמים. אנחנו לוקחים קהילות קיימות ומפתחים אותן. דרך העבודה שלנו נשענת על הכלכלה, אם אנחנו יכולים להציע אפשרויות עבודה שמתחברת עם הנחת העבודה והמטרות שלנו".

הכפר של דורון וערן אלמוג

הסיפור של האלוף במילואים דורון אלמוג הוא דוגמא נפלאה לסיוע לאזרחי מדינת ישראל וכתוצאה מכך בניית קהילה שמאות ואלפים יכולו להנות ממנה בעתיד. אלמוג, קצין מוערך מאוד ולשעבר אלוף פיקוד הדרום, אוחז בסיפור אישי לא פשוט. הוא ואישתו דידי גילו שבנם האמצעי ערן סובל מצירוף של אוטיזים עם פיגור שיכלי. הזוג נעזר בסיוע ממשלתי כדי לטפל בערן, אך גילו שברגע שימלאו לו 18 לא יוכלו להמשיך ולקבל את הסיוע. השניים חששו לגורל בנם לאחר לכתם מהעולם. ערן אינו עצמאי, אפילו את המילה אמא ואבא לא יכל לומר מעולם. הם בדקו היכן יוכלו למצוא לו בית ומצאו בעיקר מוסדות קרים עם אווירה של מוסד פסיכיאטרי או של בית כלא, לא מקום שמישהו ירצה לשלוח את ילדיו לשם. לבני הזוג אלמוג היה חזון: לבנות כפר ירוק נוח ונעים, שיהיה בו מקום לבנם ערן ולעוד צעירים שסובלים מאוטיזים, שם יוכלו להתבגר ולחיות בכבוד. הם הכינו תוכנית מסודרת ל'עלי נגב׳ ופנו ל-JNF לשותפות. פרידמן: ״הסיבה שהארגון נרתם לעזרתם הייתה כי 'עלה נגב' ממוקם באופקים, עיר בפריפריה שהארגון שם לו למטרה לקדם ולפתח. JNF מימנו מתקן מפואר ויפהפה שנקרא פרוייקט ׳עלה נגב׳. לקחו עיירה כמו אופקים והפכו אותה למקום במעמד גבוה יותר. יותר אנשים עברו לעיר, הכפר הטיפולי יצר מקומות עבודה וקהילה שלמה נבנתה בעקבות כך". בשנת 2007 ערן נפטר מסיבוכים של מחלתו. אך ׳עלה נגב׳ חי וקיים ומשמש בית חם למאות נערים עם לקויות ואוטיזים. פרוייקט ׳עלה נגב׳ נגע בהמון אנשים ובהמשך זיכה את דורון אלמוג בפרס ישראל.

המהפכה שעשיתם בדרום נפלאה, אבל אני למשל שירתתי בצפון והתאהבתי בו. הסיבה שלא נשארתי לגור בו היא כי אין מה לעשות שם. יש לי חברים שנולדו וגדלו במטולה והם החליטו לעזוב מפני שאין אפשרות לפתח שם קריירה

״הפכנו מחדש את באר שבע ואת הדרום ועכשיו אנחנו עושים את זה בגליל. אחת הבעיות עם הצפון הן שלמרות שהוא כל כך שונה מהנגב – ירוק, עם מים ושמיים כחולים מקום קסום לחיות, אנשים עוזבים אותו כי הם לא מוצאים פרנסה, אין אפשרויות כלכליות. אני יכולה להבטיח לך שלחברים הישראלים שלך במטולה יהיו בעוד חמש שנים הרבה יותר אפשרויות עבודה. וכן, אם אנחנו מבקשים ממשפחות לגור במקומות כמו חלוצה, ערד, ירוחם, ספיר או בעכו. אנחנו מחיים עכו מחדש. לדוגמא, בנינו מרכז מבקרים בכניסה לשוק המפורסם בעיר שמשרת אלפי ישראלים. שם ניתן ללמוד על עסקים, מסעדנות בגליל המערבי ולבצע מפגשים עסקיים. יהודים וערבים נפגשים תחת המטריה של JNF שעוזר לפתח את העסקים שלהם ולחלוק ידע, רעיונות
ולסייע אחד לשני ו'לנט וורקינג' ביניהם.

״אנחנו צריכים לוודא שיש להם אפשרויות עבודה, חינוך, מרכזיים רפואים גדולים וגם מקומות לתרבות, מוזיקה, אומנות, תיאטרון וריקודים. הפרוייקט שנקרא ׳לך צפונה׳ כולל תוכנית של פיתוח צפון הארץ. בקרוב ייבנה בית חולים גדול בקרית שמונה, שחוץ מלהעניק שירותי רפואה ברמה גבוהה הוא יספק מקורות פרנסה למאות משפחות. אנחנו גם בונים כרגע בקרית שמונה בית ספר לבישול שיהיה המוסד הקולינרי הגדול במזה"ת ושילמד בין השאר בישול, טכנולוגית מזון, עסקי מסעדנות ובישול למוסדות, עם מקומות לינה לסטודנטים שלו, מה שיאפשר הבאת תלמידים מכל חלקי הארץ והעולם. אנחנו מפתחים גם את ׳מעלות תרשיחא׳, עיר יהודית וערבית. נבנה מרכז מים גדול בצפון. בעיקרון, המטרה שלנו היא להעביר בשנים הקרובות כ-500,000 תושבים מכל רחבי הארץ לדרום וכ-300,000 תושבים לצפון״.

ואתם ממשיכים לסייע לישובים בעוטף עזה.

״התמיכה שלנו בתושבי העוטף היא תמידית, וכמובן שגם בכל פעם שיש שם מצב חרום אנחנו עוזרים. בשנה שעברה כשהיה את טרור העפיפונים, JNF מימנו בניה של מקלטים ותוספת ניידות כיבוי אש. בשדרות בנינו מתחם משחקים ענק שהוא ׳אין דורז׳ וממוגן מבחוץ כמו מקלט. הקמנו שם משחקיה לילדים עם קיר טיפוס ואטרקציות רבות. המקום יכול להכיל 500 ילדים. זה פרוייקט מרהיב שעלה 5 מיליון דולר. המקום ממוגן ככה שבמקרה של ׳צבע אדום׳ הילדים לא צריכים לברוח למקלטים והם יכולים להישאר ולהמשיך לשחק".

ציונות ומוזיקה: שרון בימים הטובים בארץ עם גלי עטרי

תיכון עם תלמידים אמריקאים

במהלך השיחה פרידמן סוקרת שורה של פרוייקטים עתידיים שחלק גדול מהם כבר יצאו לדרך. ביניהם החזון להביא ולממן את תעשיית הסרטים, תיאטרון, אומנות ומוזיקה ותרבות בפריפריה. בבורד נמצאים כבר דמויות מוכרות כמו רון רובינסון, אבי לרנר, צ׳אק מוריס ונועה תשבי.

פרוייקטים נוספים: חוגי סיירות ברחבי הארץ, שהם העתיד של המנהיגות הישראלית והזדמנות לצעירים לרכוש ערכים של מנהיגות; 'מכון ערבה' בקיבוץ קטורה, המקום היחיד בעולם בו ישראלים, ירדנים, פלסטינים וסטודנטים מכל העולם לומדים יחד לתואר באיכות הסביבה; פרוייקט ׳מיוחדים במדים׳ המאפשר קליטה של נערים ונערות בעלי צרכים מיוחדים בצה״ל; תיכון אלכסנדר MASS בהוד השרון, עם תלמידים אמריקאים לסמסטר או תוכנית קיץ בישראל, ללימודים מלאים וחוויות מהמקומות החשובים בישראל ולא רק לימודים מתוך ספר; ובנוסף, מרכז לרכיבה טיפולית על סוסים בקיבוץ גרופית. ה-JNF גם יצר כוח משימה מיוחד שמטרותו לאחד אנשים מאזורים שונים בארץ. כל אחד יכול לייצג את אזור המגורים שלו ולהתנדב שם כדי להביא לשינוי חברתי, אקולוגי, חינוכי ועוד.

לסיום, מה הכי חשוב לך באופן אישי שידעו על JNF?

״למרות שזו כבר השנה ה-20 שלי בארגון, אני מרגישה שיש לי עוד המון אנשים לפגוש, מקומות ללכת אליהם ומדינה לבנות. JNF זוכה בשנים האחרונות ב -Charity Navigator לציון 4 כוכבים, שהוא הכי גבוה שקיים. אחת המטרות שלי באופן אישי היא שגם הישראלים יבינו ש-JNF זה לא אירגון עתיק של סבתא שלנו שרק נוטע עצים, אלא אירגון חי ותוסס שפועל למען המדינה שהם הכי אוהבים בעולם".

המשך לקרוא

קהילה

״לקהילה הישראלית אין גבולות של חסד"

דברי יגאל גולדשטיין, מייסד עמותת ובית 'החוט המשולש׳ בירושלים למען נוער במצוקה, בערב הגאלה השנתי שנערך בבית משפחת מני בבוורלי הילס • המראות והקולות מאחד הארועים הכי מרגשים של השנה

מימין: שיר ביליה, שרונה קופר, דותן שוהם, חנה בנרוש, אוסי אטינגר, לריסה נודלמן, אדם בר, אסנת סינדר, מתנדבי העמותה

אירוע ההתרמה השנתי של עמותת ׳החוט המשולש׳ התקיים ביום חמישי האחרון בלוס אנג׳לס וכמו תמיד – ענה על כל הציפיות. למי שהצליח לפספס את העמותה הנפלאה הזו: ׳החוט המשולש׳ הוקמה בירושלים על ידי בני הזוג יגאל ודנה גולדשטיין ושמה לה למטרה לטפל ולשקם ילדים ובני נוער שחיים ברחוב ללא בית או ללא אפשרות לאכול באופן סדיר ולחיות בבטחון. רבים מהילדים הגיעו למרכז העמותה לאחר שחיו בסביבה אלימה ועויינת או שגורשו מהבית על ידי בני משפחתם. השנה עמדה בפני העמותה באתגר נוסף: הם היו צריכים לפנות את מבנה המתחם הפתוח שלהם ששירת אותם ב-13 השנים האחרונות ולמצוא לעצמם בית חדש. לכן נזקקו הפעם לא רק לתקציב לטפל בילדים, אלא גם כדי לרכוש מבנה חדש בירושלים.

יוסי סימסולו, דניאל מני, שון אבן חיים, דודי ורד

קרוב ל-200 אורחים ותורמים מהקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס הגיעו לאירוע, שהתקיים בחצר ביתם היפהפה של ציפי ודניאל מני, העמוס במיטב יצירות אומנות, פופ ארט על הקירות. הערב נערך על ידי ארגון הידידים המקומי של העמותה בראשות דותן שוהם ואוסי אטינגר, שיר ביליה ומו״ל ׳שבוע ישראל׳ שרונה קופר; והופק במקצועיות ואלגנטיות על ידי חנה בנרוש מ- BENTOP EVENTS . כמו כל אירוע של ׳החוט המשולש׳ בששת השנים האחרונות בלוס אנג׳לס הסטייל הוא אחר – עיצוב אלגנטי, עדין ולא מתיימר. אווירה מאוד משפחתית, חמה וכמעט ירושלמית.

דותן שוהם ואדם בר

המטעמים של אורית ועינת

החצר הגדולה קושטה בחגיגיות ובעיצוב כפרי שהזכירה אירוע חג שבועות בישראל. האורחים נהנו מהופעת ג׳אז חיה של להקת LKYM (עם התאורה וסאונד של Up
Stage).

גם הצד הקולינרי של הערב היה מפנק ביותר. יינות נפלאים (תרומה של יינות קסטל), על הבר היו אחראים ׳סלוט בר׳ שהגישו משקאות לכל אורך הערב. על האוכל המעולה הופקדה אורית מסיקה מ׳כנען קייטרינג' שהגישה בין היתר ארבעה סוגי מתאבנים, שווארמה אגרול, טונה טרטר וגם דוכן של סביח וחומוס ביתי. בנוסף, מנות עיקריות של בשר ברוטב פטריות פורטבלו ויין אדם, דג מרוקאי, אורז וקינוחים. מנות נבחרות נוספות הוגשו על ידי על ידי השפית עינת אדמוני, בעלת מסעדת ׳בלבוסטה׳ בניו יורק.

משמאל: נטליה חיים ונתן קדישא עם חברים

אטרקציה נוספת – צוות C’eor שהגיעו עם טאבון ענקי והכינו במקום מבחר לחמים איכותיים ופיתות לאורחים. תמונות שחור לבן של הצלם גיא אלוני הוצגו ברחבה והוצעו למכירה עבור האורחים. בהמשך, התמונות יוצגו בתערוכה נוספת בחנות היוקרתית של ׳פרד סיגל׳ במלרוז. כל הכסף ממכירת התמונות יתרם במלאו ל׳חוט המשולש׳ בישראל.

תרומה נדיבה של חיים סבן

חשוב לציין שמרבית העוסקים במלאכה הגיעו בהתנדבות מלאה: לריסה נודלמן שעשתה את כל הטאצ׳ אפים, התאורה והשטיחים; המפיקה חנה בנרוש, שרונה קופר ואוסי אטינגר. עינת השפית הגיעה מניו יורק בהתנדבות, אברהם יוסף פאל כמו גם וידאו של טל יערי כולם נרתמו למטרה הטובה.

סלפי סלב: אלונה טל, מרק איווניר וגורי אלפי.

בין האורחים נראו חיים סבן (שהעניק תרומה נדיבה במיוחד), שרון ודורית אבן חיים, יוסי ועליזה סימסולוב, אבנר סבן וזוגתו, מוהקונסוליה הישראלית, דיויד מטלון ושריל שארק, יינון וענת קרייז, גורי אלפי, גידי רף ובן זוגו אודי, השחקן אלון אבוטבול ועוד רבים וטובים.

האירוע הונחה על ידי השחקנים הישראלים-אמריקאים המצליחים מארק איווניר ואלונה טל.

שיאו המרגש של הערב – ראיון שערך על הבמה דותן שוהם עם אדם בר, איש עסקים צעיר ומצליח בלוס אנג׳לס, שסיפר על ילדותו הלא פשוטה בירושלים ועל ההתעללות הפיזית והמינית אותה חווה.

אדם: ״זיכרון הילדות הראשון שלי הוא שאני רץ רץ בזריחה. יש שדה פתוח ואני מביט למעלה. אני רואה את אמא שלי והיא מחזיקה את אחי הקטן שהיה רק בן שנה וחצי. אני לא מבין מה קורה ואיפה אנחנו ואני לא רואה אף אחד. אני שואל את אמא שלי מה קורה למה אנחנו בורחים והיא אמרה ׳אנחנו הולכים לסבא וסבתא׳. היא לא רצתה להסביר לי בהתחלה למה אנחנו בורחים אבל הבנתי אחר כך שאבא שלי הולך לכלא אחרי שהוא שוב התעלל באמא. הפעם הוא חטף אותה, קשר אותה לעץ וניסה לחתוך את האצבעות שלה עם פלייר והשאיר אותה קשורה יומים בלי אוכל".

אלון אבוטבול, דותן שוהם, אריאל בן זקן

אדם חלק עם הקהל את מעשי ההתעללות הרבים של אביו במשפחתו, איך ימי שישי שאמורים להיות שמחים ומיוחדים בכל בית בישראל הפכו להיות סיוט עבורו: ״שבת אצלנו זה דלתות סגורות כשאמא שלי צורחת ואני הייתי מחבק אותה ואומר לה שאני אוהב אותה".

אדם גם סיפר על תהליך החזרה בתשובה שחווה כילד, ואת היציאה ממנו בעקבות התעללות מינית שעבר על ידי חבר בפנימיה וגם על ידי רב שהיה סביבו בעודו ילד קטן. למרות ההתעללות שעבר לא זכה לסיוע מהסביבה הקרובה אליו. אדם: ״ברחתי הבייתה שלא היה רחוק מהפנימיה. אני זוכר שבכיתי לאמא שלי. אמא הייתה הייתה המלאך שלי ואני הייתי ילד של אמא. סיפרתי לה על מה שעברתי שם, והיא הביטה בי ואמרה 'איך אתה יכול לומר דברים כאלו על רב?'".

מכאן אדם ברח מהבית ומהדת והתגלגל אל הרחוב. ״הגעתי לתל אביב. הסתובבתי בכיכר אתרים, ישנתי על החוף או בחדרי מדרגות. הפכתי להיות מורד. הסתובבתי עם האנשים הלא נכונים, החלפתי עשר בתי ספר שונים גורשתי מכולם ועברתי 8משפחות מאמצות".

ענת קרייז, אורית כהן, רונית בנימין ושרונה קופר

הקהילה הכי מיוחדת בעולם

הניסיון להגן על עצמו ועל משפחתו הוביל את אדם לחדר הכושר שם השקיע את כל זמנו. הוא התמסר לבודי בילדינג ובשנת 1997 זכה במקום הראשון בתחרות מר ישראל. מכאן עלה על דרך המלך והפך להיות דמות מוכרת בעולם העסקי בעיר המלאכים.

אדם: ״אני בין בני המזל האלו כי היו לי אנשים שהיו השראה עבורי. אבל יש לי חברים שהיו במצב שלי ונפלו לסמים, כמה מהם גם התאבדו בסופו של דבר כי לא היה להם מישהו שהראה להם חום, אהבה ולקח אותם תחת כנפיהם. לא היה להם כיוון והכוונה. מה שיגאל ו׳החוט המשולש׳ עושים זה פשוט בלתי יאומן. אני מודה לכם על כך מכל הלב".

מיסד האירגון יגאל גולדשטיין, שהגיע מישראל, אמר בין היתר: ״לבוא מהארץ ולפגוש את החבורה הזו שמקדישה את עצמה לאירוע, זה מדהים. אני מרגיש פה כמו בבית.

ציפי ודניאל מני, בעלי הבית

"אנחנו מנסים להביא לאירוע דוגמאות מכל מה שאנחנו עושים כל השנה בארץ. העזרה של הקהילה הישראלית פה מראה שהמרחק בין ירושלים לאל-איי הוא רק גאוגרפי ושום דבר לא מפריד ביננו באמת. האיחוד הזה נעשה למטרה טובה וזה מבחינתי חלק מהייעוד של של ׳החוט המשולש׳.

"לקהילה הישראלית אין גבולות של חסד. אני יודע שיש לכם פה הרבה אירועים ועדיין אנשים נרתמים ומגיעים בשביל לעשות עוד מעשה טוב ותמיד בחן, בנעימות ובטוב לב וזה משהו נדיר. הקהילה הישראלית באל-איי היא הכי מיוחדת שאני מכיר".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות