Connect with us

חדשות ואקטואליה

אנטישמיות באמריקה: כמה ולמה

Published

on

מה שלפני לא הרבה שנים חשבנו שאינו עניין גדול, טיפס עד למדרגת בהלה * הסיבה: המיעוט האנטישמי הקטן נעשה תוקפני יותר

יהודי אמריקה (ואנחנו בתוכם) נעשו מודאגים יותר. התופעה המכונה אנטישמיות, שלפני לא הרבה שנים רובם חשבו שאיננה עניין גדול – לא כאן בכל אופן – נעשתה לשאלה, אחר כך לדאגה, ואולי, בשבועות האחרונים, טיפסה עד למדרגת בהלה. 
ככל שמדובר ביהודים, וגם במי שמופקדים על ביטחונם, המצב ברור: גילויי אנטישמיות הפכו מעניין נדיר לעניין של שגרה. 

בסביבות חג החנוכה נרשמו עשר מתקפות על יהודים באזור ניו יורק. חלקן קטלניות, חלקן כמעט קטלניות. צפיפות האירועים חידדה את המודעות והניבה גל של פרשנויות (למה זה קורה), ויכוחים (מי אשם), התייעצויות (מה עושים), הבטחות (נגן, נשמור), תהיות (לאן כל זה הולך). רק מעטים, כותב הפרשן ומומחה ליחסי ישראל-ארה"ב שמואל רוזנר, עצרו לבחון את הנתונים. יש לזה סיבה: הנתונים מבלבלים, קשים לפענוח. אנטישמיות מתגלה בשלל צורות וצבעים, לא כולן מוסכמות. היא מתועדת בשלל דרכים, רובן לא לגמרי אמינות. הגדרותיה חמקמקות, נתונות במחלוקת. בהתאם, ליד הקביעה שהאנטישמיות באמריקה מתגברת כדאי להציב סימן שאלה. לא שאפשר לקבוע בביטחון שאינה מתגברת. הסימנים והאירועים בהחלט מדאיגים. ובכל זאת, עיון מדוקדק במספרים מחייב להעלות תהיות. 

יש נתון אחד שאיננו נתון במחלוקת: היהודים כאן מפחדים. תחושתם הסובייקטיבית היא של סביבה שנעשית עוינת יותר, מסוכנת יותר. ארבעה מכל חמישה יהודים (84%) אמרו השנה שלהערכתם האנטישמיות התגברה בחמש השנים האחרונות. קרוב למחצית (42%) אמרו שהם מרגישים השנה פחות בטוחים מכפי שהרגישו בשנה שעברה. כל זה, אף על פי שהרוב המכריע (98%) אמרו כי הם עצמם לא חוו אנטישמיות. כלומר, חוויה ממשית לחוד, והרגשה סובייקטיבית לחוד.  כרבע מהיהודים באמריקה אמרו שהם נמנעים לעתים מללכת למקומות מסוימים, מתוך דאגה לביטחונם. חמישה מכל מאה אמרו שנמנעו מללכת למוסד יהודי בגלל חשש כזה. ואפשר להניח שככל שהדאגה תגבר, וככל שיתרבו פרסומים על מתקפות, כך יעלה מספר היהודים הנמנעים. 

האם ליהודים יש גם ריאלית סיכוי גדול יותר להיפגע מכפי שהיה בעבר? האם היום פחות בטוח מכפי שהיה לפני שנה? לפני עשר שנים? לפני 30 שנה? הביטו בנתוני ה־FBI על מתקפות נגד יהודים. הם מלמדים שהיהודים צודקים, אבל גם טועים. הם צודקים בכך שיש עלייה במספר התקריות בשנים האחרונות. הם טועים בהנחתם שהבעיה נעשתה דרמטית יותר מבעבר. כשבוחנים כמה עשורים, מספר התקריות נגד יהודים נמצא דווקא בירידה.  

מבט קצר בנתוני העשורים האחרונים של הליגה נגד השמצה – הארגון היהודי הגדול המלקט תקריות נגד יהודים – מלמד על מגמה דומה. בשנת 1994, שנת השיא של העשורים האחרונים במספר האירועים, היו מעל 2,000 תקריות. ב־2017, שבה נרשמה קפיצה דרמטית במספר התקריות, היו בכל זאת קצת פחות: 1,986. 

אבל מי שטורח לחזור עוד קצת אחורה מגלה שייתכן שהחדשות לא לגמרי חדשות. למעשה, מה שקרה בשנים 2016־2019 הוא מעין חזרה למה שהיה סטנדרטי בשנות ה־90 וברוב שנות האלפיים. פרופ׳ אלכסנדר גוטפריינד משיקגו, שבחן שלל נתונים על מצב האנטישמיות בעיניים של סטטיסטיקאי, קבע כך: ״מה שמצאתי כנראה יפתיע אתכם: יש לנו בעיית אנטישמיות אמיתית במדינה הזו. אבל היא איננה מחמירה״.
ייתכן שמה שנצפה ב־2017 הוא קפיצה גדולה במספר האירועים. ייתכן שמה שקרה ב־2017 הוא קפיצה גדולה במודעות וברצון לדווח על אירועים, מה שיצר את הרושם שיש יותר אירועים, מה שהגביר עוד יותר את הרצון לדווח, וחוזר חלילה.

רוזנר מאתגר: מדוע שתהיה פתאום מודעות גבוהה שמובילה לדיווח תכוף? לזה יש תשובה, בשתי מילים: דונלד טראמפ. מרבית היהודים כאן (לא הישראלים) מאשימים את טראמפ ביצירת האווירה שמגבירה את סכנת האנטישמיות. אבל אפשר להציע גם אפשרות אחרת. נוכחותו הדומיננטית של טראמפ – שהיהודים אינם בדיוק מחסידיו הגדולים – חידדה את הערנות של היהודים לסביבתם וגרמה להם להתחיל לדווח על מה ששנה או שנתיים קודם לא היו טורחים לדווח עליו. ההנחות האלה מחדדות את הקושי לפענח את מצבה המדויק של האנטישמיות באמריקה.  

והנה עוד קושי. האנטישמים מעטים, האמריקאים רבים. כלומר, פעילות נמרצת ופוגענית של מספר קטן של שונאי יהודים יכולה להעלים את התמונה הכוללת של אמריקה שאיננה שונאת יהודים. כמה מהאמריקאים הם אנטישמים? תלוי איפה מעבירים את הקו. תלוי מה שואלים. 

קרוב לשליש מהאמריקאים מאמינים שהיהודים יותר נאמנים לישראל מאשר לאמריקה (31%). מספר דומה מאמינים שהיהודים הרגו את ישו. הליגה נגד השמצה פיתחה מדד המבוסס על 11 שאלות. מי שמשיב "לא נכון" – כלומר, תשובה אנטישמית – על שש ומעלה מתוכן, מוגדר כבעל נטיות אנטישמיות. 

במבט על שלושה עשורים שיעור האמריקאים המחזיקים בעמדות אנטישמיות נמצא בירידה. כלומר, ייתכן שהמיעוט האנטישמי הקטן נעשה תוקפני יותר, מה שמחייב היערכות בהתאם. החדשות הטובות: אמריקה, בינתיים, לא נעשתה אנטישמית יותר.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

הו הא, מי זו באה? סגנית הנשיא הבאה!

Published

on

האם קאמלה האריס מקליפורניה תהיה הבחירה האולטימטיבית של ג'ו ביידן?

השבוע אמור היה ג'ו ביידן להכריז סוף סוף מי תהיה הסגנית המיועדת שלו. למרבה הצער, ההחלטה נדחתה כך שלנו אין אלא להמשיך ולפזר ספקולציות. ולכן, לפי בקשת הקהל ובהתאם לרוח התקופה, הנה תזכורת קצרה לגבי המועמדות המובילות והקדמה בלתי נמנעת בפתחה: בסופו של דבר, זהותו של סגן הנשיא לא נחשבת לכזו שמשפיעה באופן דרמטי על הבחירות. הבחירה במייק פנס לא שינהת המון עבור טראמפ, אם כי נתנה לו עוד גושפנקא דתית; הבחירה באל גור לא הייתה מאוד קריטית לביל קלינטון; ג'ו ביידן עצמו נבחר בעיקר כדי לתת לאובמה גב מצד פוליטיקאי מנוסה שייתן קונטרה לגילו הצעיר וחוסר ניסיונו השלטוני של הסנאטור מאילינוי. זה לא אומר שלא היו סגנים חשובים בעבר, כמובן – חלקם היו כאלה בגלל שלקחו חלק מרכזי בשלטון (כמו ביידן עצמו, וכמו דיק צ'ייני, קודמו), חלקם כי הפכו לנשיאים בעצמם, למשל הארי טרומן ולינדון ג'ונסון. ובכל זאת, אין סיבה להניח שהסגנית המיועדת תגרום למהפכה דרמטית בסקרים וכו'. לזה יהיו אחראים ביידן ובעיקר טראמפ.

אז מי המועמדות הבכירות? ובכן, ישנן שלוש שסומנו כרגע כמובילות בהימורים, אבל לפחות עוד שבע ששמן הוזכר במידה כזו ואחרת ושגם אני, אפעס, אסתפק באזכור שמן ותפקידן הנוכחי כאן ותו לא.

ראשונה, עדיין המועמדת המובילה, הסנאטורית קמאלה האריס מקליפורניה. הריס התמודדה בעצמה בפריימריז הדמוקרטי אך פרשה כשהכסף אזל והמעמד בסקרים לא התרומם. היא נחשבת לבחירה בטוחה בגלל בכירותה במפלגה, העובדה שהיא דמות די מוכרת ובסה"כ אהודה, עם ניסיון בוושינגטון וניסיון ברמת המדינה כתובעת כללית. ברם, היא סובלת מהעובדה שכבר במהלך הקמפיין התכחסה עם ביידן – כסאח שאח"כ הסבירה כ'זו פוליטיקה' בזלזול כמעט מבהיל ומהעובדה שיש די והותר 'לכלוך' עליה, החל מהעובדה שהכניסה בקליפורניה המון צעירים שחורים לכלא וכלה בכך שאמרה שעישנה מריחואנה לצלילי טופאק, מה שלא ממש הסתדר עם הכרונולוגיה של חייה. אבל הקוץ המרכזי בישבנה המיועד של האריס היא בכלל העובדה שהיא עדיין רואה עצמה כנשיאה לעתיד, ואנשי ביידן חוששים שמא היא תתרכז בבניית דמותה לקראת ריצה ב-2024 (ביידן יהיה כאמור בן 82, ולא ברור אם ירצה לרוץ לכהונה שניה אם וכאשר) ולא בבניית השלטון החדש, שמיועד להיות עתיר רפורמות, חקיקה ואקטיביזם באופן כללי.

שניה, מועמדת שנכנסה לטופ של הרשימה בעיקר בגלל יחסיה המעולים עם ביידן מימי ממשל אובמה, השגרירה לשעבר באו"ם והיועצת לשעבר לבטחון לאומי, סוזן רייס. רייס נחשבת למישהי עם קורות חיים מושלמים כמעט עבור מועמד/ת לתפקיד בכיר, היא מנוסה, מקצועית ופופולרית. וכאמור, היא נהנית ממה שקמפיין ביידן הגדיר כמעמד Simpatico עם ביידן – כלומר, הם חולקים השקפת עולם וחזון. מה שעומד בדרכה של רייס לתפקיד הם שני היבטים בקורותיה: העובדה שמעולם לא נבחרה לכל תפקיד ציבורי ו/או שלטוני, כך שאין לה ניסיון בזה, היא לא נדרשה לעימות (האריס, למשל, נדרשה לכמה וכמה כאלה והוכיחה שהיא מצוינת בהם, בטלוויזיה ובסנאט גם יחד) באשר הוא ולא ברור אם יש לה המזג האלקטורלי. שנית, היא מזוהה עדיין עם המתקפה על הכוחות האמריקאים בבנגאזי, לוב, ועם חוסר המענה המספק של מערכת הבטחון והחוץ של אובמה לה. ממש כמו הילארי קלינטון, הדמוקרטים חוששים שבנגאזי תהפוך למילת מפתח בכל אימת שרייס תיכנס לחדר.

שלישית, המועמדת המפתיעה ובמידה רבה מועמדת הפשרה – חברת בית הנבחרים מקליפורניה, קרן בס. בס בת ה-66 איבדה את בתה בתאונת דרכים, מה שמקרב אותה לביידן (שאיבד כך את אשתו וביתו, ושאיבד לאחר מכן את בנו לסרטן) על רקע אישי. היא בחיים הפוליטיים מאז 2004, אז נבחרה לראשונה לאסיפה הלאומית של קליפורניה. היא משמשת נציגת מחוז (ה-33 ולאחר מכן ה-37) של המדינה בבית הנבחרים מאז 2010 וכן היא יושבת ראש הסיעה האפרו-אמריקאית בקונגרס. במפלגה הדמוקרטית היא נתפסת כדמות מאחדת, ללא שונאים רציניים בתקשורת ואפילו בבית הנבחרים עצמו. אמנם יש לה היסטוריה של התבטאויות בעייתיות עבור מועמד לאומי – למשל, היא ביקרה בקובה כמה וכמה פעמים והתבטאה בצער ובכבוד כשפידל קסטרו מת, התבטאות שמאז חזרה בה ממנה – אבל העובדה שהיא לא מחפשת להפוך לנשיאה ולכן תוכל להתרכז בתפקידה, בצד היותה דמות יחסית פחות מוכרת ולפיכך בעלת פחות פוטנציאל נפיץ, משחקת לטובתה. גם הידידות שלה עם ננסי פלוסי לא מזיקה. אם בידן יבחר בה, תהיה זו הוכחה לכך שהוא לא מעוניין לעשות רעש, אלא לשמור על המצב הקיים בסקרים ולדאות על גביהם כמו בשיר של רדיוהד, ללא הפתעות, עד הבחירות.

מועמדות נוספות שהוזכרו ללא הרף הן, בין היתר, הסנאטורית אליזבת וורן – בחירתם של אנשי האגף השמאלי יותר במפלגה; תמי דאקוורת', הסנאטורית וגיבורת המלחמה מאילינוי, אבל מועמדתה עשויה ליפול בגלל שלא נולדה בארה"ב (מה שייצר קושי חוקתי אם תידרש, חלילה, להחליף את ביידן על רקע אי כשירות לכהן או חמור מזה); ראש עיריית אטלנטה המצליחה, קישה לאנס בוטומס שזוכה לתמיכת הנשיא לשעבר, ביל קלינטון – אם כי 'ביידן-בוטומס' עשוי להיות סטיקר מעט משעשע, תודו; מושלת ניו מקסיקו, מישל לוחאן גרישם שדווקא הביעה עניין בתפקיד שרה בממשל ביידן; מושלת מישיגן גרטשן וויטמר שמצויה בכסאח תקשורתי עם הנשיא טראמפ; מושלת רוד איילנד, ג'ינה רדמונדו שזוכה לתמיכת הסנאטור ג'ק ריד ממדינתה וכמובן חברת בית הנבחרים מפלורידה, ו-ואל דמינגז, שעשויה להפוך להפתעה הגדולה על רקע האהדה אליה במדינתה והיותה נציגת מדינת מפתח, אבל סובלת גם מקו"ח שכוללים עשרות שנות שירות שנוי במחלוקת במשטרה.

אז מי תהיה לסגנית המיועדת? אם עבדכם הנאמן צריך היה להמר, כנראה שאחת מהשלוש שזכו כאן להרחבה ביוגרפית. ביידן עצמו, אגב, נתפס השבוע עם פתקים שבהם נקודות לתקשורת אודות קמאלה האריס, אבל מאז נדמה שמועמדותה דווקא סבלה מעיכובים ודחיות, בין היתר כאלה שהביאו להחלטה שלא להחליט. עדיין. עוד בערך שבוע נדע.

*עידכוני קורונה*: בארה"ב קרוב ל-160 אלף מתים מהוירוס עדאמצע השבוע, ו-4.8 מיליון איש שחלו בקוביד-19 בסה"כ. עיקר העלייה בכמות החולים והמתים מרוכזת בדרום – לרבות טקסס ופלורידה שבראשן מושלים רפובליקנים ששינו לאחרונה מגמה והחלו לאכוף שמירה מרחק וחבישת מסכות – אבל גם במערב, בדגש על קליפורניה שבה מושל דמוקרטי (ניוסום) שהצליח, לרגע קט, לבלום את המגפה, אך היא שבה. ברוב צפון מזרח המדינה, כולל ניו יורק שהייתה עד לפני חודשיים בלב המאפליה, ישנה מגמת ירידה איטית אך עקבית בכמות החולים והמתים. הנשיא טראמפ עדיין מקדם תיאוריות קונספירציה וקורא לציבור לקחת תרופות לא מוכחות כדי להילחם במחלה, אם כי לאחרונה החל לחבוש מסכה – מעשה שהגדיר כ'פטריוטי'.

עידכוני סקרים: ג'ו ביידן עדיין אוחז ביתרון על הנשיא טראמפ בסקרים הלאומיים ובסקרים במדינות המפתח, אם כי הפער בן עשרה האחוזים שהיה לו לפני שבועיים הצטמק והתייצב על בערך 8.3% ברמה הארצית, ובין 2% (צפון קרולינה), ל- 4% (אריזונה) 6% (פלורידה) ועד כ-7-8% (פנסילבניה, מישיגן, וויסקונסין). "האקונומיסט" עדיין נותן לביידן סיכוי של 91% לזכות בכמות אלקטורים גבוהה מ-270; גם 'כדור הבדולח' של סבאטו, פוליטיקו והדו"ח הפוליטי של קוק נותנים לסגן הנשיא לשעבר יתרון. אתר הסקרים 'ריל קליר פוליטיקס' דווקא מצמצם השבוע את כמות המדינות שבהן הוא מזהה יתרון מובהק, ומוסיף את מינסוטה (לשעבר בטור הדמוקרטי) ומיזורי (לשעבר בטור הרפובליקני) לרשימת המתנדנדות, אך דבק בהנחה שביידן, כרגע, הוא הפייבוריט. אתר 538 צפוי לפרסם בשבוע הבא את מודל החיזוי שלו לבחירות – בעיכוב משמעותי ביחס ל-2016. נייט סילבר הפיק את הלקח, כנראה.

==

לעידכונים שוטפים בפייסבוק: מר דמבין הולך לוושינגטון

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות