Connect with us

ארה"ב-ישראל

אנחנו מדברים גם 'ישראלית' וגם 'אמריקאית'

Published

on

מנכ"ל ה- IACשוהם ניקולט מסכם את הוועידה השנתית החמישית בפלורידה –  מסביר את מגמות הארגון והסיבות להצלחתו והתרחבותו המהירה – שההשתייכות אליו היא מהות הציונות של הישראלים החיים בארה"ב – ראיון

עם צמרת הארגון על בימת הוועדה. מימין: שון אבן חיים, שלדון וד"ר מרים אדלסון והיו"ר הארצי אדם מילשטיין

שוהם ניקולט, צעיר ישראלי שעסק בחינוך וטכנולוגיה וטס ללמוד ב"אמריקן ג'ואיש יוניברסיטי" בלוס אנג'לס הופתע לגלות שיהודים אמריקאים שלמדו במוסד היוקרתי ראו בו כיהודי נחות מהם. כילד שגדל באבן יהודה, אף פעם לא הרגשתי שאני קשור למשהו גדול ורחב יותר. הגעתי לארה"ב כחלק ממלגת לימודים 'באמריקן ג'ואיש יוניברסיטי', אוניברסיטה פרטית בבל אייר, המורכבת מקולג' ללא שיוך דתי, אך נמצא בה גם אחד משני בתי מדרש להכשרת רבנים של התנועה הקונסרבטיבית בארה"ב", מספר ניקולט. אך מהר מאוד הוא קיבל סתירת לחי לה לא ציפה: "חלק מהסטודנטים שלמדו לקראת רבנות קונסרבטיבית אמרו לי משפט שחקוק לי בזיכרון עד היום 'אתה לא יהודי, אתה ישראלי'".

האמירה אמנם פגעה בו, אך גם גרמה לניקולט להשקיע עוד יותר, "החלטתי שבכל שיעורי הבחירה אלמד קורסים ביהדות, אותם היו לומדים לקראת הסמכה לרבנות, להראות להם שלמרות שאני חילוני בהגדרה, אני יודע לקרוא טקסט יהודי יותר טוב מכל אחד מהם. הרגשתי צורך להוכיח להם", הוא מספר לצביקה קליין, הכתב לענייני תפוצות של "מקור ראשון".

כיום, שנים רבות לאחר לימודיו, הוא משמש כמנכ"ל ארגון ה-IAC, המועצה הישראלית-אמריקאית, שהפכה בשנים האחרונות לארגון הגג לישראלים בארה"ב: ישראל חייבת עם יהודי חזק, אך העם היהודי חייב ישראל חזקה. השניים לא יכולים לוותר אחד על השני. כל שיח על ויתור ותנאים מבחינתי לא בתוך הספקטרום. לא יכולים שאחד יוותר על השני. אני מתעסק בעולם הזה", מסביר ניקולט. "השאלה היא מה אתה עושה כעם. תבין, ישבתי באותן שנים עם ראש פדרציה יהודית שאמר לי 'ישראלים לא יכולים לגור בארה"ב, הם צריכים לחיות בישראל. זו הפרדיגמה של מדינת ישראל והקהילה היהודית-אמריקאית. ארגון ה-IAC שינה זאת בצורה דרמטית".

הוא מבקש להדגים: "לפני מספר חודשים הייתה פגישה של ראשי פדרציה יהודית בעיר מסוימת בארה"ב, עם המנהיגות הישראלית המקומית. ראשי הפדרציה אמרו אנחנו חייבים את העזרה שלכם כדי להיות רלוונטיים בקהילה היהודית. הישראלים האמריקנים מביאים את ישראל אל תוך הקהילה היהודית, מביאים אנרגיה וחיבור בלתי אמצעי לישראל. אנחנו פוטנציאל אדיר'".

השנה, 28 אחוז ממשתתפי הוועידה השנתית של הארגון בפלורידה היו יהודים-אמריקאים. "אני חושב שישראלים מוסיפים אלמנטים שחסרים ביהדות האמריקאית, ובהם: השפה העברית, שמביאה עמה גם שורשים והיסטוריה; חיבור למדינת ישראל, האהבה למדינה ללא כל קשר לפוליטיקה. ישראלים שחיים בעולם יכולים לבקר את מדינת ישראל כישראלים, אך הם עדיין אוהבים את המדינה".

שוהם ניקולט עם חבר הקונגרס הרפובליקני בריאן מאסט, לוחם לשעבר בעל עיטור הגבורה ששירת גם חודשיים בצה"ל

הוועידה התקיימה זו השנה החמישית בסוף השבוע האחרון בעיר הוליווד שבפלורידה. סגן נשיא ארה"ב מייק פנס נשא נאום, ובכך ניתן להבין כי אכן יש לגוף הזה כוח פוליטי והשפעה רבה. בין השאר נכחו והשתתפו בכירים ישראליים כגון יו"ר הכנסת יואל (יולי) אדלשטיין, שרת המשפטים איילת שקד, יו"ר הסוכנות היהודית יצחק (בוזי') הרצוג ואחרים. על כן, אם פעם ה"יורדים" היו מנודים או מוחרמים, כיום מכבדים אותם כל בכירי המדינה, ואף מתרחקים כמו מאש מהמושג "יורדים".

ניקולט מספר כי הארגון פועל שנים רבות אך הוא היה מקומי ופעל בעיקר בחוף המערבי בארה"ב, ולא הייתה לו את רמת ההשפעה כפי שיש לו כיום. "אנחנו חייבים להזכיר שבלי החזון והמימון של ד"ר מרים ושלדון אלדסון זה לא היה קורה".

שוהם (41), נשוי ואב לבן, מתגורר במרינה דל ריי שבלוס אנגל'ס. הוא גדל באבן יהודה, לאם ממשפחה עיראקית ("סבא היה במחתרת הציונית של עיראק"), ולאב שעלה מאלג'יר בצעירותו. הוא מתאר את משפחתו כ"רוויזיוניסטית" שהאמינה בדרכו של זאב ז'בוטינסקי.

משימתו של ה-IAC היא בניית קהילה ישראלית-אמריקאית מאוחדת ואקטיבית בארה"ב. הארגון נוסד בלוס אנג'לס בשנת 2007 על ידי מספר אנשי עסקים ישראלים-אמריקאים, ובמהרה הפך לארגון היהודי שצומח בקצב המהיר ביותר בארה"ב. כיום הוא מפעיל עשרות סניפים ומשפיע על מאות אלפי בני אדם.

כיצד השתנתה הקהילה ההישראלית-אמריקאית בשנים האחרונות?

״עצם זה שאתה ואני אומרים 'ישראלי אמריקאי' זו מהפיכה. לא אמרת 'יורד', או 'ישראלי'. הישראלים מצד אחד קראו לנו יורדים, והיהודים האמריקאים קראו לנו ישראלים, ולא היו מוכנים לקבל אותנו. אנחנו בונים כאן קהילה של ישראלים אמריקאים, ויש לכך השלכות. זו פרדיגמה אדירה מחוף לחוף, שמשנה את התמונה לחלוטין. זה שאני מוכן להגיד אישית על הבן שלי איתן (3) שאני לא יודע מה בדיוק יהיה מבחינת הזהות שלו – זה שינוי אדפטיבי אדיר. הרי ישראלים אמריקאים תמיד אמרו: ברור שהבן שלי יהיה ישראלי, אך המציאות הראתה שזה לא תמיד נכון.

״פתאום מדינת ישראל שינתה את יחסה אלינו, ובעקבות כך גם הקהילה היהודית האמריקנית. פתאום הנשיא ראובן ריבלין מגיע לפה למרכז הקהילתי שלנו בלוס אנג'לס ומגדיר אותנו כשבט החמישי; ראש ממשלת ישראל ושרים מימין ומשמאל מתייחסים אחרת לישראלים בארה"ב – זה משנה את הדינמיקה. מקהילה נרדפת שרק דורשים מאתנו לחזור לארץ, הפכנו למשאב אסטרטגי. זה פוטנציאל אדיר לדעתי, שמבחינה היסטורית מעולם לא היה קיים בצורה כזו. דווקא בגלל הפער בין יהדות ארה"ב לישראל, יש כאן הזדמנות היסטורית שישנם ישראלים-אמריקאים שיכולים לשמש כמעין גשר בין שני הצדדים".

להעביר לדור הבא

ולמרות השפעתו הרבה, ה-IAC הוא עדיין ארגון צעיר יחסית אשר מעצב את האופי שלו, וכך גם את הנטייה היהודית-דתית. בשנה הראשונה של הכנס נתקלו מספר יהודים או ישראלים דתיים שהגיעו לאירוע בבעיה – הוא נערך בשבת אך לא היה מותאם לשומרי שבת.

עם השנים, המצב השתנה, וכך גם מספר הדתיים שהחלו להגיע לאירוע, שאולי מלכתחילה חשבו שהוא לא להם. לפי דעתי בין 90 ל-95 אחוזים מבאי הכנס הם לא שומרי שבת, ולמרות זאת, לא ייתכן שמי שכן שומר שבת לא יכול לבוא לכנס יהודי. אני מעריך שרוב החברים שלנו, שאינם שומרי שבת, לא יכולים להרשות לעצמם שמי שכן שומר, לא ירגיש בנוח בכנס שלנו. הרי אנחנו מדברים המון על פלורליזם, זה גם כולל חלק נכבד בקהילה שלנו שהוא מסורתי או דתי. אנחנו מכבדים את כולם.

״בתפיסה הארגונית אנחנו, וגם כחלק מתהליך ההתבגרות שעברנו, אנחנו מבינים כיום שהזהות היהודית קריטית פה בארה"ב, יותר מאשר שהייתה עבורנו בארץ. לא עבדנו קשה בישראל כדי להגדיר את עצמנו כיהודים; אתה קם בבוקר ולא יכול לפספס שהגיע יום שישי, או בטח שלא תוכל לפספס את שבת. זה באוויר. אתה תמיד תדע בישראל מתי יום כיפור, גם מבלי להסתכל על לוח השנה. פה אתה צריך להיות אקטיבי ולהשקיע כדי להיות מחובר לזהות היהודית. אנחנו מבינים שלהיות 'ישראלים' בארה"ב זה לא מספיק, אם לא נהיה 'יהודים'.

״עשינו שני פיילוטים, בבוסטון ובניו ג'רזי, לבתי מדרש המיועדים לחילונים בשבת, שם לומדים פרשת השבוע. אנחנו מרחיבים את זה לשאר ארה"ב, דבר שלחלוטין לא היה בתפיסה שלנו לפני 6 שנים. לתוכנית הזאת מגיעים ישראלים-אמריקאים שבחלקם, לראשונה בחייהם הבוגרים, פוגשים טקסט יהודי. במוצאי שבת אנחנו תמיד מתחילים במליאה עם הבדלה, זהו מסר שהוא לא דתי בעיניי, אלא חלק מה-די.אן.איי שלנו. אסור לנו לאבד את המורשת ואת הזהות היהודית. אם נהיה רק ישראלים – זה לא יעבור לדור הבא".

הוא עצמו נתקל בסיטואציה מורכבת לאחרונה, כאשר כאב יחסית טרי, נאלץ לראשונה לרשום את בנו למעון, והשאלה שעלתה, היא, בין השאר 'האם לשלוח אותו למעון יהודי?' "הסתכלנו על כל מיני מקומות, והאמת היא שהאלמנט היהודי לא היה השיקול היחיד. אך הגענו לגן יהודי ביום שישי, ובדיוק עשו קבלת שבת, ישר הרגשנו חלק ממשפחה. אמרנו: כאן הילד צריך להיות".

רגע של בדיחות עם יו"ר הסוכנות היהודית יצחק (בוז'י) הרצוג

רוב המהגרים הישראלים בארה"ב לא שולחים את ילדיהם לחינוך יהודי.

״שמע, יש קודם כל את העניין שלא לכל אחד יש את האפשרות בכלל לשלם על זה. הקהילה הישראלית-אמריקאית היא קהילה של מהגרים, ובתי ספר יהודיים בארה"ב הם פרטיים, ומאוד יקרים. אם היו מורידים את המחיר, אני מעריך שהרוב היו רוצים לראות את ילדיהם בחינוך יהודי".

מחוברים למציאות

אם הכול נשמע עד כה ורוד, חבלי הלידה של הקמת ה-IAC, לפני כ-11 שנה, לא היו פשוטים בכלל. "אף אחד לא חיבק אותנו. חוץ מלירוק עלינו עשו הכול", אומר ניקולט כשהכאב ניכר בקולו, ומביא דוגמאות לאמירות או טענות שהיו כלפיהם: "אתם יורדים", "אין לכם סיכוי". הוא נזכר כי "בפגישה עם ראש פדרציה יהודית בעיר מסוימת, הוא אמר לנו משפט מפתיע: 'אם נעבוד יחד, עוד תשארו פה'. יש כאלה שהיו טורקים דלתות, הרי לא אוהבים אותנו, אבל נשמנו עמוק והמשכנו".

יש או אין משבר כיום בין ישראל לבין יהדות ארה"ב?

״עובדתית בשטח יש. לדעתי קיימת יותר מדי חפירה במשבר ופחות מידי מנהיגות שמציעה פתרונות. צריך להבין שגם אצל הרפורמים, לא כולם חושבים אותו הדבר. אם תבקר בבית כנסת רפורמי בפלורידה למשל, תראה תמיכה בישראל מכל כיוון. חשוב גם להבין שלא קיימת 'קהילה יהודית אמריקאית', המושג הוא טעות מיסודו. אתה יכול לפגוש ראש פדרציה שישראל זה הדבר הכי חשוב עבורו, ואתה יכול להיפגש באותו היום עם ראש פדרציה אחר שאומר לך: ישראל לא בסדרי העדיפויות שלנו. לדעתי, אם כל ראשי הארגונים היהודיים יכניסו לראש שחיים קהילתיים שונים בתכלית מניהול מדינה, בטח מדינה במזרח התיכון, ובטח במבנה הפוליטי שיש בישראל אולי הם יבינו שהמציאות היא מורכבת. אני לא רוצים להיות במצב שדעה פוליטית תשפיע על היחס למדינת ישראל, אחרת אין לזה סוף".

אתה תחזור יום אחד לישראל?

״אני לא יודע. אין לי מושג. אי אפשר לעשות תכנונים לעתיד. התשובה שאני תמיד עונה היא: זה יכול לקרות מחר, ויכול לא לקרות אף פעם". לאחרונה נשאל שאלה דומה בכנס שדרות, "זרקתי שאלה בחזרה לקהל: 'לכמה מכם יש קרוב מדרגה ראשונה שהוא לא בישראל'. האחוזים היו מדהימים. המצב השתנה. כל עוד אנחנו, הישראלים, חיים בארה"ב, יש לנו שתי דרכים להתמודד עם המציאות: או שאנחנו וילדינו נתנתק, או שנלך לכיוון של ה-IAC, וזה לנצל את הקהל הזה, להפוך אותו לנכס אסטרטגי וליתרון עבור מדינת ישראל. אני קורא בעיתונות בארה"ב על המשבר עם ישראל, וחושב תמיד: מי כמונו יכולים לפתור את המשבר הזה? אנחנו מדברים ישראלית' ו'אמריקאית'".

קשה לדעת בדיוק כמה ישראלים חיים בארה"ב, וגם יש צורות שונות לגבי איך סופרים אותם (האם ילדיהם שנולדו שם נחשבים כ'ישראלים' לצורך הספירה?), אך לטענת גורמים רשמיים מדובר על בין 600 ל-800 אלף ישראלים-אמריקאים. "היום יותר קל להגיע לפה" הוא מסביר, "מכל מסיים דוקטורט בישראל מצפים להגיע לתקופה מסוימת לארה"ב. אך הסכנה הגדולה היא שישראלים מגיעים מלכתחילה במחשבה שהם כאן באופן זמני, מבלי להבין שייתכן והם יישארו כאן לזמן ארוך יותר. אז הם אומרים: למה אני צריך קהילה? למה להשקיע זמן ולהשקיע כלכלית?"

האם בעיניך מה שאתם עושים ב- IACזו ציונות?

״בהחלט כן. תנועה יהודית שתומכת, מקדמת, ומגינה על רעיון מדינה יהודית בארץ ישראל".

מה לגבי הדור השני שכבר התבולל או רגע לפני התבוללות? מה עושים איתם?

״מחברים אותם מהרגע שהם נולדים לשפה העברית, למורשת ולמסורת היהודית וכמובן למדינת ישראל. באמריקה של היום הדור הצעיר מחפש זהות ושייכות".

 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

משחק באש

Published

on

לנשיא טראמפ מגיעה לא רק תחנת רכבת ועיר בגולן הנקראות על שמו, כי אם זכות עולם – בעולם הזה ובעולם הבא • אבל הכניסה ראש בראש בסין יכולה לעלות ביוקר

בארה״ב מכהן נשיא שרוב פעולותיו יכולות להיות מתוארות במילה ״שלוף״; הנשיא מחליט ומבצע, ללא סבלנות הרבה דיבורים או להתברברות. כך גם רמת הסבלנות שלו לאנשים שהוא עצמו מינה בשל כישוריהם ונאמנותם, עד שלפתע סר חינם בעיניו ונראה לו שהם אינם בדיוק מבצעים את הנחיותיו ללא היסוס ובצייתנות מוחלטת. את כולם, כך נראה, הוא יכול לפטר, כפי שאדם מנופף זבוב טורדני. אלא שבחיים, מי שכך מתנהג, ימצא עצמו בסופו של יום ללא חברים קרובים, תומכים נלהים ואנשים אתם יוכל לחלוק את ימיו.

במידה רבה, הנשיא אינו שונה בהרבה מאותו איש העסקים שנכנס לשותפות עסקית עם רשת NBC לתוכנית ריאליטי בשם ״השוליה". אמריקה למדה אז את המשפט ״אתה מפוטר!״, כשמתחרה אחר מתחרה היה מפוטר אחד בסוף כל תוכנית שבועית עד המפץ הגדול בסיום. הזוכה בסוף כל עונה נשאר כ״שוליה״ של איש העסקים המצליח, המוכשר, יודע הכל, הקשור לכל (בעיקר לכסף ולכוח), ידידנו דונאלד טראמפ. אין אנו יודעים עד כמה החזיקו השוליות מעמד, למעט שמועות על מעשיהם (לדוגמא אחת שיצרה קו משקאות אלכוהוליים), אך הם מילאו את מטרתם – ריתוק צופים בבית למסכי הטלוויזיה, כך שעתידם ״אחרי״ שנהיו מפורסמים ודאי שאינו רלוונטי יותר.

הרבה לפני שהתוכנית עברה מבני תמותה למתחרים ידועים (״סלבריטי אפרנטיס״), במהלך כל העונה הראשונה הייתי רתוק מדי שבוע למסך..באותו זמן לא הבנתי שזו תוכנית ריאליטי, וכשהסתיימה העונה הראשונה ופורסם שמי שמעונין להגיש מועמדות לעונה השניה יתייצב ביום ובשעה היעודים באולפנים בוואלי של בלוס אנג׳לס, מצאתי עצמי בין מאות מתמודדים.

למרות מפח הנפש שלא נבחרתי להשתתף בתוכנית, שמורה בלבי פינה חמה לאותה תוכנית בראשיתה. כך גם אהדתי לנשיא, שכן מאז שנכנס לבית הלבן, הוא ממלא את הבטחותיו כפי שאף נשיא לפניו לא עשה. כל חיי שמעתי את ההבטחות טרם הבחירות לנשיאות שאחד הדברים הראשונים על סדר היום, אם רק יבחר המועמד רפובליקני או דמוקרט), יהיה העברת השגרירות האמריקאית ממקומה המשכשך רגליו מרחק הליכה מהים התיכון להרי ירושלים מרחק שעה נסיעה מהים. הבטיחו ואיכזבו.

כך עד לפני שנה בדיוק, עת השגרירות נפתחה בירושלים הבירה, לאחר שהנשיא טראמפ הכריז חודשים מועטים לפני כן ש״ירושלים היא (אכן, לפי מבחן המציאות) בירת ישראל". השנאה בארה״ב לנשיא כה יוקדת, שאף לא דמוקרט אחד הופיע לפתיחה. העולם לא התמוטט, והעולם המוסלמי לא צעד במיליוני אנשים על גבולות המדינה להציל את אל-קוץ. עברה שנה, וכבר התקיים טקס של שנה למציאות האמיתית – ״ירושלים בירת ישראל, ושגרירות ארה״ב בבירה, כיאה וכראוי".

הנשיא מילא גם הבטחות-בחירות אחרות. הוא ביטל את ההסכם עם איראן, על אפם ועל חמתם של הדמוקרטים, שכן אחת מגולות הכותרת של ימי אובמה העליזים היתה המטוסים מלאים מיליארדי דולרים במזומן שהוטסו לאיראן. הנשיא מינה את ניקי היילי כשגרירת ארה״ב לאו״ם, ונתן לה חופש פעולה מלא וגיבוי חזק שאין כמוהו להביא לידי מציאות נורמלית חדשה. כסף כבר אינו זורם לאפשר התקפות חסרות שחר בלתי פוסקות אך ורק על ישראל והגדרות מקומות משמעותיים (כמו הר הבית) כלא קשורים לישראל ולעם היהודי. כך גם פסק מימון לרשות הפלסטינית למשכורות למחבלים ולבני משפחותיהם. נראה שהיגיון בריא חזר לעולם. אין ספק שטראמפ הוא הנשיא הטוב ביותר למדינת ישראל ולעם היהודי מאז ומעולם ונשאלת רק השאלה האם נזכה בקדנציה שניה, והאם נדע לנצל נכונה את ההזדמנויות החד פעמיות הנתנות לנו על מגש זהב ויהלומים.

הנשיא שאוהב לפטר, הנשיא חסר הסבלנות, הנשיא המתגנדר (״אני הטוב ביותר, המעולה ביותר, העשיר ביותר, החכם ביותר״), הנשיא השנוא על הדמוקרטים יותר מכל דבר אחר עלי אדמות – עד כדי כך שהוא מטריף את דעתם, הוא גם הנשיא הטוב ביותר שהיה עבור העם היהודי ומדינת ישראל מאז ומתמיד. על כך מגיעה לו לא רק תחנת רכבת בירושלים הבירה ועיר ברמת הגולן הנקראות על שמו, כי אם זכות עולם – בעולם הזה ובעולם הבא.

הבעיה היא שהנשיא מתנהל בדיוק כפי שניהל את תוכנית השוליה בטלוויזיה, בשלוף ופטר. שלוף את מה שנראה לך, כי אתה הטוב ביותר, בעל התסרוקת היפה ביותר, החכם ביותר, היודע יותר מכולם. ופטר, השבוע את זה, בשבוע הבא את האחר, וכך שבוע אחר שבוע, עד שישאר רק אחד, אתו או אתה אתה ״תקוע״ לזמן קצר, שכן עבור תהילת עולם (בטלויזיה ובסדרת ריאליטי) עושים הכל, אפילו מקריבים את הפרטיות שלך ומאפשרים ל״שוליה״ להיבחר לרגע קט. נשיא השלוף האוהב לפטר את כל מי שאינו לרוחו ברגע מסוים (גם אם היה נאמן וטוב במשרתו עד כה) משחק באש.

דוגמה מהעסק בו אני מצוי: לפני שנה הנשיא הטיל מכסים על מוצרים מארופה, והאירופאים השיבו באותה מטבע. מאז ה-20 ביוני אשתקד, לדוגמא, מוטל מכס של 25% על כל וויסקי אמריקאי באירופה. הדבר הביא לעצירה כמעט מוחלטת של מכירת וויסקים אמריקאים בארופה. התהליך לקח כמעט שנה, שכן החברות הגדולות ייבאו מלאים גדולים של משקאות טרם תאריך החלת המכס. חברות נוספות שילמו מכיסן את המכס, בכדי לא להעלות את המחירים לצרכן והרבה משווקים חיכו, שכן הם לא ידעו האם משחק ההענשה משני הצדדים ימשך או יפסק. לאחר כשנה המלאים אזלו, חברות (אפילו עשירות עד מאד) הבינו שהן לא יכולות להמשיך לסבסד את היטל המס, והמשווקים עבור מוויסקים אמריקאים לעולמות חדשים וויסקים מצרפת ומסקנדינביה, טיאוון וניו זילנד, יפן וקנדה. עברו וכנראה כבר לא יחזרו (כי הצרכן גילה שיש אלטרנטיבות נהדרות) – ומכאן נזק ארוך טווח ובלתי הפיך.

יצא שארה״ב מופסדת לחלוטין בשטח המשקאות החריפים, וחברות קטנות רבות נפגעו מכך קשות. בועות אלו צפות לפני השטח, ומספר החברות שעסקיהן השנה הגיע לעצירה כמעט מוחלטת הולך וגדל. אך השוק המקומי בארה״ב כה חזק, שהקולות הנשמעים, אותן בועות מתנפצות, נעלמים ברעש ובהמולת העסקים החוגגים. השוק החזק צוהל ועולז, והתוגה הנשמעת פה ושם מוחרשת כלא קיימת. והנה הנשיא עושה זאת פעם נוספת, הפעם עם סין. אך סין אינה ארופה, ועם הסינים כמו גם עם פוטין) לא משחקים. הם עוד מסוגלים להעלב ולנקוט בצעדי ענישה משלהם, ובידם הנחישות והאמצעים, כמו גם אורך הנשימה והכבוד הלאומי, וארה״ב לא תדע מאין מגיעות המכות.

הנשיא משחק באש. כל כלכלן בתחילת דרכו יודע שחייבים להזהר משנה זהירות במכסים שמטרתם הענשה, אך הנשיא משתמש בהם כאמצעי או כמטרה אינו מודע, או שלא אכפת לו, מהיכולות ההרסניות של החלטות כשלו. השווקים הגיבו בבהלה אך עד מהרה הפנימו את שקורה, התאוששו והחלו לעלות מחדש, ממשיכים בטיפוס כמותו לא ראינו בעבר.

האם השוק החופשי טועה? האם הנשיא צודק במהלכיו? האם הוא אכן החכם מכולם, יודע יותר טוב מכל הכלכלנים וממדע שלא נולד היום? מי יודע. מסתבר שהבוחר בארה״ב קצה נפשו בידוע ובמוכר, ובניגוד לכל התחזיות, דונלד ג׳יי טרמפ נבחר לנשיאה ה-45 של ארה״ב. אולי אכן דרך הנשיא תתברר כנכונה? אותה התגרות חסרת מעצורים בסין, שיכולה לערער את כלל הכלכלה הבינלאומית ולהביאה לסיחרור שתוצאותיו הרות אסון?

דבר אחד ודאי: הנשיא משחק בחומרים נפיצים ביותר, ועצה אחת ויחידה טובה עבורו: ״תיזהר, תיזהר עד מאד!״

לתגובות: bussel@m.com

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

יהדות, עסקים, אינטרטיימנט

Published

on

מרכז נזריאן ללימוד ישראל ב- UCLAערך יום עיון מיוחד לכבוד יום העצמאות בהשתתפות מרצים אורחים מארה"ב ומהארץ • המראות והקולות

נינט טייב כתבה שיר על המעבר ללוס אנג'לס

מרכז נזריאן ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת UCLA ערך לכבוד יום העצמאות יום עיון שהתרכז בקשר ובחיבור בין הקהילה היהודית בארצות הברית למקבילתה בישראל. כ-200 אורחים מתחומים שונים בקהילה היהודית בלוס אנג׳לס הגיעו לאולם ה-COVEL COMMONS ונהנו מיום עיון פורה שכלל שלושה פאנלים מעניינים בנושאי דת, עסקים וטכנולוגיה ובידור. כולם כללו דמויות מובילות מישראל וארצות הברית.

הפאנל בנושא דת ומדינה, שהיה לטעמי המעניין והפורה ביותר, עסק בנושא הזהות היהודית ברחבי העולם, וכיצד מדינת ישראל תורמת לקידומו או אולי בכלל מאתגרת אותו. בין המשתתפים הרב דניאל בוסקילה, חיה גילבוע( ג׳ויאש אינגייג׳מנט) הח"כית לשעבר ד"ר עליזה לביא מאוניברסיטת בר אילן והרב ארז שרמן מסיני טמפל. הפאנל הונחה על ידי דיקן 'היברו יוניון קולג'׳ ג׳ושוע הולו.

הרב בוסקילה, מנכ״ל המרכז החינוכי הספרדי ומראשי בית הכנסת תפארת ישראל בווסטווד היה מהדומיננטים בפאנל, והוביל לשיחה ערה יחד עם הרב ארז שרמן. הקבוצה עסקה בין היתר בחשיבות של הקשר היהודי מסביב לעולם ובהבדל בין רבנים שיודעים להעביר את ״החומר הנלמד״ לבין כאלו שיודעים לאחד את הקהילה.

עוד במהלך הפאנל דיונים בנושא סוגיות דתיות-חברתיות כמו מוסד הנשואים הכפוף לרבנות, מדוע קיימת הפרדה בין נשים לגברים בכותל, הדתה ועוד.

מקומם היה לשמוע את הרב שרמן ממעיט בחשיבותה של השפה העברית, כאשר אמר ש"זה לא הדבר הכי חשוב שמאחד את העם היהודי". לא כך מצופה ממדריך רוחני שאמור לדעת את חשיבות השפה: ראשית, מבחינה היסטורית – החייאתה לאחר 2000 שנים שבה כמעט ניכחדה. שנית, כל סטודנט שנה ראשונה בלימודי תקשורת יודע ששפה היא אחד הכלים החשובים ביותר לחיבור בין אינדיבידואלים. על חשיבותה של השפה העברית אין עוררין. ניתוק השפה ככלי חשוב שצריך להימצא בארגז הכלים של כל יהודי נראה כמו נסיון לפטור את יהדות אמריקה מהצורך ללמוד אותה ובנוסף, סולל את הדרך להעלמותה של השפה בעתיד.

• • •

לאחר הפסקת קפה קצרה, התכנס הפאנל שעסק בטכנולוגיה ועסקים בו השתתפו: חדווה קליינדלר מייסדת Emerj, גיא רוזנטל מקבוצת הטכנולגיה, יאיר ורדי, מייסד משותף של פרטנר פיוז׳ין לוס אנג׳לס, מאיה ורדי-שושני מ- Bird Foundation מומחית בתחום הסייבר, וכרמית ידין מנכ"לית Arcus Team . מנחה הפאנל סטויארט גבריאל, פרופ׳ לכלכלה ופיננסים ב UCLA, הפתיע ואמר שלמרות שכולם נוטים להלל את החדשות והטכנולוגיה הישראלית הוא סבור שהיא מוגבלת: "לאחר שנבנה רעיון או אפילו מוצר, הישראלים צריכים לקחת אותו לשווקים כמו סין וארצות הברית. השווקים בישראל קטנים ולא מספיקים כדי לבחון אותו באמת".

הרב דניאל בוסקילה בפאנל על יהדות, הדתה ושאר ירקות

בזה אחר זה הציגו הדוברים את החברות אותן הם מייצגים ואת הבשורות הטכנלוגיות שהם מביאים.

החברה של ורדי למשל השקיעה ביותר ב-27 סטארטפים בארה"ב בסכום של למעלה מ-40 מיליון דולר. מה שהוביל לדיון פורה בנושא שיתופי הפעולה בין השווקים האמריקאים לישראל ועל מיזוג חברות וגם על ההבדלים התרבותיים בין היזמים הישראלים לאמריקאים. רוזנטל: ״פה (בארצות הברית), כדי לעודד מקוריות אומרים לעובדים לחשוב מחוץ לקופסא. בישראל אין בכלל קופסא, היא לא קיימת – כל אחד עושה מה שבא לו״…

נושא נוסף שנידון הוא על חברות ישראליות שמגיעות לארצות הברית, פותחות שם משרדים ומהוות שחקן פעיל בשוק, תהליך שלא קורה בכיוון ההפוך. כאן החל דיון על חברה אמריקאית אחת שכן הגיעה לאחרונה לישראל: ׳אמזון׳ וכיצד תשפיע כניסת של ענקית הקניות על השוק הישראלי ועל תרבות הצריכה בחברה הישראלית.

בתום הפאנל יצאו האורחים לארוחת צהרים קלה ברחבת האולם המשקיפה על הקמפוס.

• • •

הפאנל השלישי והאחרון בנושא תעשית הבידור, שהיה הקליל והמהנה ביותר והתהדר בכוכבת ישראלית גדולה הזמרת והשחקנית נינט טייב. נינט ביצעה מספר שירים והסבירה כיצד כתבה אותם. אחד מהם כתבה בעקבות המעבר ללוס אנג׳לס לפני מספר שנים.

הקולנוען גידי רף מספר על יצירת חטופים והומלנד

עוד בפאנל איש הקולנוע והטלוויזיה הישראלי גידי רף הומלנד, חטופים)) שעושה חייל בשנים האחרונות ככותב ומפיק הוליוודי מוערך. ריף דיבר על תעשית על הטלוויזיה וסיפר על הרעיון וההשראה מאחורי הומלנד.

פרופ' רונית וייס-ברקוביץ, מרצה לקולנוע מאוניברסיטת תל אביב, סיפרה על תעשיית הסרטים בישראל ועל הבדלי התקציבים העצומים בין הפקות ישראליות לאמריקאיות.

ניקול יורקין, תסריטאית ומפיקה טלוויזיונית, חלקה עם הקהל את הסיפור מאחורי הסדרה ״פאודה״ שזכתה כידוע להצלחה מרשימה בארצות הברית ובעולם כולו.

הפאנל הסתיים בעוד שיר של נינט עם גיטרה אקוסטית לבקשת הקהל, שהתענג מכל רגע ולא הפסיק לתעד את הרגעים הקסומים בסלולרי שלו.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

הכל זהב: המסעדה של השף מייקל סולומונוב בפילדלפיה – הטובה בארה"ב

Published

on

זהב", החוגגת במרכזה את המטבח הישראלי, היא הזוכה הגדולה בתואר Outstanding Restaurant לשנת 2019 ב"אוסקר" של עולם הקולינריה האמריקאי

מייקל סולמונוב. ההישג הגדול של המטבח הישראלי

מסעדת ״זהב" של השף מייקל סולומונוב בפילדלפיה, החוגגת במרכזה את המטבח הישראלי היא הזוכה הגדולה בתואר המסעדה הטובה ביותר Outstanding Restaurant – לשנת 2019 על ידי אגודת ג'יימס בירד. זה קרה במהלך ה"אוסקר" של עולם הקולינריה האמריקאי, באירוע חגיגי שהתקיים בשיקגו. הזכייה של מסעדת "זהב" היא אחד ההישגים הגדולים ביותר של המטבח הישראלי בארה"ב. השף סולומונוב הוא אמריקאי-ישראלי שאחיו נלחם ונפל בזמן שירותו בצה"ל, הצליח להעלות את קרנו של המטבח הישראלי כשווה ערך בין מסעדות העלית באמריקה. הזכייה מצטרפת לפרסים קודמים בהם זכה סולומונוב. ב-2017 זכה בתואר 'השף הטוב ביותר בארצות הברית'. שנה לפני כן ב-2016 הוא זכה יחד עם שותפו סטיבן קוק בפרס ג'יימס בירד לספר הבישול הבינלאומי הטוב של השנה על ספרם "זהב: עולם הבישול הישראלי".

סולומונוב נולד בארץ ובגיל שנתיים עברה משפחתו לפיטסבורג. בגיל 15 חזר לישראל ללימודים בפנימייה בפרדס חנה עם קבוצה של ילדים אמריקאים. אחרי שנה חזר לפיטסבורג. ניסה ללכת לקולג' בוורמונט ונשר באמצע הלימודים. הוא נשלח שוב לישראל ואחרי שסומן כ"נער בסיכון" עבד במאפייה בכפר סבא, שם אפה רוגלעך, בורקס וחלות. עם חזרתו לאמריקה החליט ללמוד בבית ספר לבישול. משם הדרך היתה קצרה למטבחי מסעדות בפילדלפיה עד שמונה לסו שף במסעדה איטלקית מקומית. בעקבות נפילת אחיו בלבנון בשנת 2003 הוא עזב את המסעדה האיטלקית והחל להתמכר לסמים ולאלכוהול. כחלק מתהליך השיקום החל לבשל במסעדה ישראלית של חברו הטוב. ב-2008 החליט לפרוש לדרך עצמאית ופתח את מסעדת "זהב", עם המטבח עליו גדל. כחצי שנה אחר כך חרה מסעדתו כאחת מ-20 המסעדות החדשות הטובות של המגזין אסקוויר ומאז מופיעה תדיר בדירוגים נחשבים ומוערכים. לפני כשנה פרסם סולומונוב ספר בישול שני שעוסק הפעם באוכל הרחוב הישראלי.

סולומונוב מסמל את ההצלחה של המטבח הישראלי בארה"ב בשנים האחרונות וכמי שפתח את הדלת בעבור שפים ישראלים נוספים כמו ארז קומורובסקי, ניר צוק, מאיר אדוני ואיל שני, כמו גם ישראלים נוספים כמו אורי מנשה מהמסעדות "בסטיה" ו"בבל" בלוס אנג'לס. גם מסעדת "בבל" השתתפה בטקס והייתה מועמדת לפרס המסעדה החדשה הטובה ביותר", אך הפסידה למסעדה הצרפתית "Frenchette" בניו יורק. לפני שבועיים נבחרה "בבל" למסעדת השנה של ה"לוס אנג'לס טיימס". המסעדה נפתחה בשנה שעברה על ידי השפים אורי מנשה ואשתו ג'נביב גרגיס.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות