Connect with us

חדשות ואקטואליה

אמצעי מניעה

Published

on

אם הכותרת היא שהביאה אתכם הלום, המתינו. עוד נגיע לקטע על קונדומים ועל מניעה יעילה. למי שחושש, או שמצפה ביתר שאת, הרשו לי להקדים ולאמר שהטור מותר קריאה, אל דאגה, אין הוא דן בקיום יחסי מין כי אם בעצם קיומנו.

הבה נתקדם:  נתחיל בבעיה העיקרית המציקה לעולם כולו – עצם קיום מדינת היהודים, היא מדינת ישראל. לכל מי שנתקל באנטישמיות המודרנית, המושג ״ישראל היא מדינת אפרטהייד״ מוכר מאוד. כך גם ״הכיבוש,״ ״ההתנחלויות״ ו״החומה״. בית המשפט העליון בארץ היה מעורב כמעט בכל שעל ושעל של אותה ״חומה״ במדינת הכיבוש הציוני, כשהוא משנה את המתאר, פוסל פה ומרשה שם.

מי זוכר מי יודע מה היא אותה חומה?

הדבר הראשון המצטייר בעיני השומע הוא חומת בטון בגובה של 20 מטרים, ועליה ציורי קיר של לוחמי החרות והחופש מצד האויב, שכל נפשם חפצה בשלום. וכי מה רוצים הם? להגיע לנופש לים, עליו הם חולמים ואשר את הגישה אליו ישות הכובש מונעת מהם להגיע.

ממש תיאור דוד וגולית, הראשון בעל הבלורית ויפה התואר, שכל רצונו שלום ושלווה, לשכשך רגליו במי הים התיכון, אשר על חופיו בתיהם עומדים עד היום.  אותם בתים שהם מחזיקים את המפתחות אליהם, ורק היהודים התישבו בהם וטוענים בעזות מצח, ״זה שלנו מימים ימימה".

לשני צבא אדיר וחזק, העוקב אחריהם ומממר את חייהם, מונע מהם גישה למטעי הזיתים שלהם – אותם עצים בני מאות שנים, מקים מחסומים, מעכב אותם בכוונה תחילה וגורם לנשים הרות ללדת ממש כמו כלבות לצדי הדרך. פלא שכל בר דעת שנעצור ברחוב בלונדון, לדוגמא, מיד יסביר ש״הפלסטינים טובים, ישראל רעה, גרועה ביותר". משוואה פשוטה, קליטה, ועיקרה: ישראל = אפרטהייד.  אין צורך לדעת מה פירוש או מה היתה שיטת האפרטהייד, מתי והיכן. עובדות והיסטוריה אינם רלוונטיים, האנשים אינם בקיאים בהן וגם אינם רוצים לדעת. מספיק ש״אפרטהייד״ נשמע גרוע, ממש כמו ״שטן״ או ״שחור משחור״ או ״פשע״ או ״מגפה בובונית״ או אף גרוע מכך.  משוואה שכולנו זוכרים.

אך ה״חומה״ הוקמה כתוצאה ממעבר חופשי של ערבים שביצעו ארועי טרור מחרידים מישובים ערבים לערים ישראליות-יהודיות. זה היה נכנס לבר או מסעדה, אולם מופעים או קלוב ריקודים ומפוצץ עצמו (או עצמה) בעודו קורא ל-72 הבתולות להתכונן לבואו: ״אללה הוא אכבר, אני בדרך, הכונו!״ אספקת הבתולות לא הדלדלה, ומה לגבי הבחורות שפוצצו עצמן לדעת?  למה הן ציפו? לֹחיי עד של תהילה עלי האדמה (בתי ספר ושלטי חוצות, בולים וככרות על שמן) ועבדות עד לגברים המוסלמים שיודעים (שכן מלמדים אותם) איך להכות את נשותיהן בלי שהדבר יראה כלפי חוץ (שכן חייבים לחנך את האישה את מקומה הנכון כשפחה)?

רבי-טרוריסטים כמו ברגותי היו דואגים שנהג יקח את בתם לשעור כינור או ריקוד ובאותו זמן לשלוח חברה צעירים (בגיל גיוס לערך בקרב הישות הציונית) למוקדי הפעילות בארץ, זה לבנק, האחרת לאוטובוס, ושם ״בום!״ ראשוני (כל נוסעי האוטובוס או לקוחות ועובדי הבנק הרוגים או פצועים) ואחריו ״בום!״ שני (מטענים שהופעלו עם הגעת כוחות הבטחון). לתפארת פלסטין!  ולא סתם חומרי נפץ, כי חגורות המוות כללו ברגים, חומרי הדברה, דם נגוע איידס ועוד ועוד, כדי להגביר את ההרס, המוות, הפגיעה בחפים מפשע.

כמובן שישראל אשמה בכל. שאלו יהודים טובים והם יסבירו זאת (בלוגיקה מעוותת).  אותם יהודים תורמים ביד רחבה לארגונים שמיד פונים לבג״ץ ומבקשים או דורשים שזה יתערב לאלתר, כי מי שמע שתוקם חומה על אדמת הערבים שתמנע מהם אור יום וגישה חופשית?  עלבון כפול ומכופל כמו גם מירור החיים הקשים גם ככה תחת שלטון הכיבוש.  

כך יהודים באמריקה וישראלים טובים בארץ. יוצאים להגנת האויב.  באותה עת הייתי עולה בחרדה רבה לאוטובוסים, ומודה ומעודד את הנהגים (איני יודע איך הם עמדו בחרדה התמידית, שמא לא יחזרו באותו היום למשפחותיהם). הייתי מהלך ברחובות ירושלים ועוצר בכל מקום בו ארע ארוע טרור, ומתייחד עם זכר הנרצחים אותם לא הכרתי. הייתי נושא תפילה לקב״ה, ומצטרף להלוויות הנרצחים בהר המנוחות כמו גם בבתי קברות אחרים. הייתי נעצר בשוק הכרמל, במקום בו התרחש הארוע לפני פחות משעה, ורואה עד כמה כולם כבר מתורגלים בלהחזיר את החיים לשגרה. הייתי עומד נדהם, נחרד ללבי, וכשדמעות בעיני נושא פעם נוספת תפילה לאל עליון, כמעט נוזף, ומתחנן בו זמנית:  ״די, עד מתי?!?״

אך יותר מכל, ניסיתי לשנות או להשפיע על דעתם של אלו שלא ידעו ולא הבינו. כך לדוגמא, במשלחת אנשי ביטחון פנים מקליפורניה לישראל, סטינו ״בטעות״ בדרכנו ועברנו את הקו הירוק (נאסר על משלחות רשמיות מארה״ב לעשות זאת), במטרה אחת – להראות את החומה, כך שיווכחו במו עיניהם שאין החומה מה שהצטייר במוחם טרם הגיעו.

ה״חומה״ היא אמצעי הפרדה יעיל ביותר. בשילוב עם פעילות אנוש (של כוחות הבטחון של מדינת ישראל, הידועים והעלומים), החומה הצליחה למנוע והעבודה בשטח למגר למעלה מ-90% מארועי הטרור, אך כל זה אינו מספיק, כי בארוע אחד ויחיד, של טרוריסט שהצליח להגיע ליעדו, נרצחה עוד בת 17, ונפצעו קשות עוד 30 אנשים, ונחרב עולמם של משפחות רבות למשך כל חייהן.

ה״חומה״ היא בעצם, אם להשתמש במושג מודרני, אמצעי מניעה, קונדום יעיל ביותר. אוי, אני מניח שעכשיו אתה מתפתל באי נוחות, איזו מן השוואה היא זו?  השוואה פשוטה, ולכן היא תמצא חן בעיניך, צריך רק להתרגל. חלק מאותה חומה הוא רק הכביש, חלק אחר הוא הטופוגרפיה (הר או גיא המשמש בתור הפרדה). וחלק הוא באמת חומה גבוהה, ביחוד במקום בו הערבים פשוט היו צולפים במכוניות הנוסעות.  וחלק אחר הוא גדר עם אזור הפרדה משני הצדדים ופטרולים. מדוע? בגלל שאנחנו חרדים לחיינו ולחיי ילדינו, בעוד האויב צוהל ומקדם בברכה מוות. הם כת מוות, ואצלנו קדושת החיים היא מעל לכל דבר אחר.

בג״צ טרח ושקד על כל מטר ומטר, עבר בפינצטה ובזכוכית מגדלת על החלטות צה״ל והשב״כ, ואויבי העם היהודי מבית דרבנו אותו לפעול יותר ויותר להרוס את אותה חומה. כך כאן בארץ, בעוד בחו״ל יצאו אותם יפי נפש והשוו אותנו לנאצים. לדבריהם, חומות אנחנו בונים, את עזה הקפנו בגדרות תייל ושומרים. השומרים (חיילי צה״ל) מפטרלים עם כלבי ציד מורעבים, ואיש לא יכול לצאת מעזה הנצורה. גטאות ומחנות מוות יצרנו, כך לפי אותם יהודים, ישראלים ואפילו כמה נוצרים אדוקים.

כמובן שהמציאות בשטח שונה לחלוטין. העזתים (כולל טרוריסטים ידועים ובני משפחותיהם) יוצאים או מפונים לבתי החולים בארץ לטיפול. יש מעבר מלא של סחורות ומוצרים לתוך עזה. כמעט הכל מותר, ודבר זה מתורגם לכריית מנהרות, יצירת טילים ושאר אמצעי לחימה והקמת עיר-מתחת-לעיר, למעלה בית חולים וגני ילדים ומסגדים ועוד, ולמטה מצבורי תחמושת ומתקני אימונים ופיקוד, בקרה ושליטה. גם הערבים ביהודה ושומרון לא חיים כמתואר בחו״ל. כמעט כל המחסומים בדרכים (בואו נחשוב למה אלו הוקמו – למרר את חיי התושבים?) הוסרו. ועדיין מדי פעם בפעם, תקלה. אישה מוסלמית עם מכונית מלאה בלוני גז דהרה לתוך החיילים ליד המחסום, והרשות הודיעה תוך דקות ״הברקסים לא עבדו״ או ״החיילים הסתכלו עליה בצורה מפחידה, והיא מפחד אמיתי פנתה לאללה, כשהיא קוראת ׳אל רחום וחנון, נא עזור לי, נא הציל את שפחתך הנאמנה והמסורה, אללה הוא אכבר.׳ כך היא התפללה-צעקה, ו׳בום!׳״ רק במקרה התפוצצה לה המכונית. מקרה אחר מקרה, ולכן טוב שיש הפרדה, מחסומים ואפילו ״חומה". ולכל יפי הנפש המוטרדים עד כדי אין מנוח, ללא החומה, תוך כדי נסיעה, מישהו ירה ויפגע בנהג, והנהג זה אתה, כשאשתך לידך וילדיך במושב האחורי.  אוי, ״בום,״ היתה משפחה, עכשיו אין.  אכן, סיבה טובה לצאת נגד ישראל ולהעליל עליה.

לא נעים לדבר על אמצעי מניעה כשהמשפחה יושבת סביב השולחן. אך חייבים אנו לעשות זאת, שכן האינתיפדה השניה הוכיחה שעצם קיומנו מותנה בכך. 1,100 נרצחו, 8,000 נפצעו ומשפחות רבות מתמודדות עם מציאות חדשה זה 20 שנים והעול מוטל עליהן עד עולם. מסתבר שעד כמה שאולי לא נעים לדבר על ״החומה״ וגדר ההפרדה, יש להבין עד כמה היא יעילה ונחוצה, אז כמו עכשיו.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

חדשות ואקטואליה

ההצגה הכי טובה בעיר

Published

on

ביום שלישי, בין 6:00-7:30 בערב שעון לוס אנג'לס, נערך העימות הנשיאותי הראשון בין סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, והנשיא ה-45, דונאלד טראמפ, מועמד המפלגה הרפובליקנית לכהונה שניה (גילוי נאות: הדברים המובאים כאן נכתבו שעות ספורות לפני תחילתו)

רקע כללי: העימות נערך בקליבלנד, אוהיו – מדינה מתנדנדת באופן מסורתי, שהלכה עם טראמפ בפער גדול באופן מפתיע ב-2016 ושכעת נוטה קלות לביידן. מנחה העימות היה כריס וואלאס מפוקס ניוז, עיתונאי מסורתי עם מעט מאוד הטייה למי מהצדדים, אבל גם כזה שחובב פאקט-צ'קינג תוך כדי תנועה ושאינו חובב גדול של טראמפ. או של ברק אובמה. הוא גם בחר את הנושאים שיידונו בו, לפי חלוקה של 15 דקות לנושא:

פועלם של טראמפ וביידן עד כה: טראמפ מכהן כנשיא ה-45 וככזה הוא מגיע לעימות הזה, בניגוד למצב לפני ארבע שנים, כפוליטיקאי לכל דבר. זה אומר שיש לו גם רקורד. בין היתר, זה כולל את הכלכלה שנסקה בשלוש השנים הראשונות שלו וגם את הקורונה והמשבר שהיא הביאה. כמובן, זה כולל גם את מדיניות החוץ שלו, את היחס שלו לתקשורת ולדמוקרטים ועוד. מאידך, ביידן שימש סגנו של אובמה – מה שעושה נעים בלב לדמוקרטים ומחמם את הרפובליקנים עוד יותר נגדו.

2. בית המשפט העליון. טראמפ מינה שני שופטים עד כה בכהונה אחת – והוא על סף מינוי שופטת שלישית שתטה את המאזן האידאולוגי של בית המשפט. אובמה, לפניו, מינה שתי שופטות במהלך שתי קדנציות. טראמפ הדהד את הטענה שיש לאפשר למדינה בימ"ש מתפקד עם תשעה שופטים ולמנוע תיקו 4-4 (שממילא אין, כי הנשיא רוברטס שנספר כאן באלגנטיות כליברלי ע"י טראמפ הוא דווקא שמרן על-מלא). ביידן הזכיר שרוב הציבור, לפי כל סקר, מתנגד למינוי בזק, ויותר מזה, חושש שמא השופטת שנבחרה, איימי קוני בארט, תביא לביטול הלכות פופולריות כמו זו של רו נגד וייד שאפשרה הפלות, או לעידוד אקטיביזם נגד אובמקייר שביידן היה ממוביליו ושטראמפ מתנגד לו, למרות שרוב הציבור בעדו. 

3. נגיף הקורונה. 'אנחנו פעלנו מהר, חסמנו טיסות מסין, זיהינו את הוירוס'. זוהי המנטרה של הנשיא טראמפ. ביידן, מאידך, טען שממשל טראמפ כשל נחרצות בהתמודדות עם הוירוס, שהנשיא עצמו ידע שהוא מסוכן וטען כלפי התקשורת שאיננו,  וחשוב מכך – למי ששכח – מאתיים אלף מתים ברחבי ארה"ב בעקבות המגפה. הנקודה הזו נחשבת לעקב אכילס הגדול ביותר של טראמפ ולפיכך רוב הדיון היה בחזקת מזעור נזקים מבחינתו ומנגד התקפה כוללת של ביידן, שהתחמושת שעומדת לרשותו נעה ממספרים דרך הקלטות וכלה בהמלצות השונות של הנשיא להזריק חומרי חיטוי, לקחת תרופות לא מאושרות, להמתין לנס שיגרום לכך שהוירוס 'פשוט ייעלם יום אחד' וכמובן לא לחבוש מסכות. 

4. הכלכלה. טראמפ מתהדר בהישגים כלכליים נאים במשך רוב תקופתו בבית הלבן. ובין אם הם תוצר של מדיניות אובמה או תוצר של מדיניותו, קשה להתווכח עם הנתונים עצמם. אלא שהקריסה עם פרוץ המגפה והקושי בהתמודדות מאז, לרבות היעדרה של תכנית לאומית סדורה לחזרה לשגרה והתלות במדינות השונות – בעיקר כאלה שנחשבות 'מנועים כלכליים' כמו ניו יורק שבהם המושלים לקחו את המושכות וטראמפ הסיר את ידיו באופן ברור – היא שאלה שעלתה לדיון. טראמפ ניסה לשכנע שהכלכלה שלו היא שאחראית לתחילת ההתאוששות המסתמנת מהקורונה, שהוא טוב למשק, שהבורסה והמדדים בעלייה חסרת תקדים. ביידן ניסה להזכיר שהאנשים שהצביעו לטראמפ ב-2016 רצו שיפור במצבם, וגם ישאל את הציבור את אותה השאלה שרייגן שאל בעימות מול הנשיא קרטר: "האם מצבכם טוב יותר מאשר לפני 4 שנים"? על כך יענה טראמפ מן הסתם ב- 'א. כן, ב. אתם מעדיפים סוציאליזם של ברני וAOC?'.

5. המתח הגזעי והאלימות בערים. הדמוקרטים מחו על עצם השילוב בין הנושאים שמשרת, לדבריהם, את הנראטיב הרפובליקני לפיו האלימות, הביזה והשריפות הן חלק מרכזי בהפגנות . במוקד – הניסיון של טראמפ לצבוע את ההפגנות כממומנות, מתוזמנות ומוזמנות על ידי הדמוקרטים שמנסים להפיל נשיא מכהן בצורה לא דמוקרטי  ומאידך, הניסיון של ביידן לנתק את עצמו מהבוזזים והשורפים ולהתמקד בסוגיות האמיתיות שהם מעלים. טראמפ ניסה לתקוע בראשם של הבוחרים את הטענה שביידן יבטל את המשטרה, יתמוך באלימות ויביא למלחמת אזרחים כמעט. ביידן התנגד בכל תוקף ואם ישתמש במילה malarkey כדי לתאר את טענות טראמפ, זכרו איפה קראתם את זה קודם. 

6. הגינות הבחירות. על פניו נושא שלא אמור לקבל זמן, אבל היות שטראמפ מקדם עוד מאז ניצח(!) ב-2016 את הטענה שמיליוני מהגרים לא חוקיים ו/או מתים למיניהם מצביעים בבחירות, ומסרב כבר מאז לאשר שיכיר בהפסדו אם אכן יפסיד, זה הפך לנושא. וכך, טראמפ יסביר שוב שהצבעה בדואר היא פתח לזיופים (למרות שאין כל הוכחה לכך) ושהבחירות הקרובות יהיו כנראה 'המזוייפות ביותר אי פעם'. ביידן, מאידך, יטען שהנשיא מנסה לדכא הצבעה, לבצע הפיכה (ספק אם ישתמש במילה coup) נגד החוקה ולמנוע מהציבור מימוש של זכותו לקחת חלק בשלטון כיאה לדמוקרטיה. 

7. הנראטיבים. טראמפ מספר כמה שנים שביידן הוא גבר סנילי בואכה דמנטי, שהוא לא מסוגל להיות קוהרנטי, שהוא מנותק ומונחה טלפרומפטר וכן הלאה. ביידן, מאידך, טוען שטראמפ הוא שקרן ברמת גבלס (שר התעמולה של היטלר) שאינו מסוגל להגיד דבר אמת, שלא יכול להשלים משפט הגיוני מבלי לפאר את עצמו ולטנף על מישהו. ככל שביידן ניראה בעימות נשיאותי, דבק במסר ושמר  על קוהרנטיות, משחק הציפיות הנמוך ישחק לטובתו. מאידך השאלה הייתה האם נקבל את טראמפ המושך באף והמבולבל או את זה שמנהל עצרות של שעתיים ושולט בקהל באופן מוחלט?

8. המיסים של טראמפ. אחרי החשיפה של הניו יורק טיימס, ביידן כבר הפיק סטיקרים שלועגים ל-750 הדולרים ששילם טראמפ ב-2016 ו-2017 כמיסים, נתון נמוך להכעיס עבור רבים. המטרה שלו: לשבור את הזיהוי של טראמפ כנציג המעמדות הנמוכים, קשיי היום והלא-משכילים. 

9. השורה התחתונה: ספק אם העימות הראשון, ואלו שיבואו אחריו, ישנו ויזיזו מצביעים רבים מצד לצד. דפוסי ההצבעה של הבוחר האמריקאי כבר התקבעו די מזמן, לדעתי. למרות שמדובר בקרקס פוליטי-תקשורתי מרהיב – זוהי רק הקדמה ויזואלית לשינויים הטקטוניים הצפויים החל מהחודש הבא בוושינגטון הבירה וביבשת כולה. הישארו קשובים.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות