אל תשליכני לעת זיקנה - שבוע ישראלי
Connect with us

לוס אנג'לס

אל תשליכני לעת זיקנה

Published

on

עד כה, גיל השמונים היווה השג משמעותי, בעל ערך מיוחד • אך עתה השתנו פני הדברים ואינם כבר כתמול שלשום

כתב וצילם: ארי בוסל

עמית לכתיבה ולדאגה לארץ ישראל מזכיר כבר זמן מה לכל מי שנקרה בדרכו שהוא הגיע לגבורות. והנה, בשיחתנו האחרונה הוא אמר לי, כך פתאום, ״קפצה עלי הזיקנה״. עד כה, גיל השמונים היווה השג משמעותי, בעל ערך מיוחד, אך עתה השתנו פני הדברים ואינם כבר כתמול שלשום.

עמיתה אחרת שכבר הלכה לעולמה לפני שנים מספר, היתה שולחת חיצי תרעלה כלפי כל מי שהעז להתייצב נגד ישראל או העם היהודי באשר הוא. בתיה דגן ז״ל היתה מסוגלת בחצי משפט לתקוע סכין בלב אדם, ולסובב את הסכין עד צאת הנשמה כך שתמיד נזהרתי מאד להיות לצדה ולא נגדה). היה זה לפני ועם עליית הנשיא אובמה לשלטון, ובתיה דגן הזהירה, לא נחה לשניה שכן היא ידעה שמצבה של ישראל ידרדר, וחלק מהתהליכים (כמו השנאה המתלהטת המצדיקה כל מה שעלול לקרות לעם היהודי) הם בלתי הפיכים.

זכורים לי הביקורים בביתם של בתיה ז״ל ובעלה מנחם. הבית היה מלא וגדוש באוספים – חדר האוכל הפך לחממה לסחלבים. הסלון וחדר הכניסה היו מלאים במפתחות ושאר דברי מתכת שהם אספו. במטבח היו כלי זכוכית כחולה. על קירות הבית התנוססו מאות ציורים פרי מכחולה של בתיה. אפילו בחצר לא היתה פינה פנויה מאוספים.

באותו בית-שתי-קומות, בין כל האוספים, חי לו מנחם לבד. כל החיים בתיה והוא היו עצמאיים, ולא היתה סיבה לשנות סדרי עולם לאחר לכתה של בתיה. מנחם היה יוצא להליכות בוקר ארוכות (עד שרגליו כשלו, והיציבות התערערה, ונאלץ הוא להפסיק מנהג זה). הוא היה קורא מדי יום שני עתונים – הלוס אנג׳לס טיימס וניו יורק טיימס. הוא בקושי שמע, ומשיבון לא היה בבית. כך שלתפוס אותו בטלפון הפך למשימה כמעט בלתי אפשרית, וגם כשהוא היה עונה, הוא לא היה שומע, והייתי מתרגז אחרי שחזרתי שלוש, ארבע או יותר פעמים על כל משפט.

הניתוק היה כמעט מוחלט, עדיין היו (מעט) חברים שזכרו, אלו היו שולחים אובר להביא אותו, אחרים היו קופצים לביקור. קשה להאשים – כל אחד ומשפחתו, צרותיו ועיסוקיו. לדוגמא, חיים סבן, שהיה חבר של בני הזוג דגן עוד טרם הפך לאחד מעשירי עולם. אך בסך, כל כך הרבה שעות ביום, והבדידות היתה רבה.

ניסיתי לשדל את מנחם לעזוב את הבית ולעבור לאחד מבתי האבות היותר יוקרתיים. כיוון שהשוק השתולל, שווי הבית עבר את שני המיליונים, כמו גם את רף השלושה, וניתן היה לחשוב אפילו על ארבעה. אפילו מיליון אחד היה מספיק, לחיות עד סוף ימיו עם מטפלים צמודים, בנוחות ובמקום מרכזי, עם חברה וחברים ותעסוקה (פעילות גופנית ורוחנית כאחד).

הס מלהזכיר, כי מנחם שהיה עצמאי ועקשן (ואיני יודע איזו תכונה ביתר תוקף) אפילו לא חשב שיבוא יום ויהיה צורך בכך. (נקל לזכור שאפילו להגיע לקנות לחם פרוס וגבינה צהובה פרוסה הוא לא היה מסוגל כבר לבדו, שלא לדבר על ארוחות חמות ומזינות. הוא לא זקוק לכך.) עד שהגיע היום ובנם העביר אותו לבית אבות סיעודי, בסוף העולם (אפילו בממדי לוס אנג׳לס רחוק

מאד להגיע לשם). מי יבקר? מי יתקשר? פשוט לקבור אדם בעודו בחיים. מספר תמונות של בתיה תלויות על הקירות, ולצידן מנחם בשחריתו (עם ״הזקן״), קצין נאה תואר.

פעם דובר להשאיר את הבית עם האוספים הרבים כמוזיאון. אך עם ״סילוקו״ של מנחם, הבית רוקן לחלוטין, נצבע והוצע לשוק. הבתים לימינו ולשמאלו נהרסו ונבנו מחדש, כשמחיריהם מרקיעים שחקים, אך בית משפחת דגן עומד לו בתווך, צוחק ממרום שנותיו – אותי אין צורך לבנות מחדש, אני כאן לעד!

ניתן היה לקחת לעבודה מספר ישראלים, שיבואו וינעימו את זמנו של מנחם, שלא יהיה בדד, שיוכל לקרוא עיתון בעברית, לצאת לבית קפה או למסעדה או סתם לפארק. שיהיה בחברת אנשים, ישראלים, אנשים שחיים את חייהם והיו שמחים לראות אדם מבוגר בקרבם, לא זקן-בטל-מנותק לחלוטין. ומנחם את סוף ימיו מבלה לו בדד, הכסף שלו שהיה יכול להנעים את חייו כבר עבר ידיים.

בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם
(ציטוט מהמשנה)

כשביקרתי את מר מרקמן בבית החולים ביום שבת לפני שנים רבות, הוא כבר היה מבוגר מאד. ממיטת בית החולים הוא הסתכל בי וכבר היה מוכן לקפוץ להתייצב להשלים מניין. הוא ידע יום שבת היה זה, שכן מופיע הייתי רק בשבתות בבוקר, לבוש בקפידה לכבוד השבת ועם כיפה על ראשי. במבט לאחור אני מבין שהוא חשב שבאתי לקרוא לו, וכנראה לא ידע שהוא בבית חולים ושעת צהרים היתה זו, קרי שהתפילה הסתיימה לה זה מכבר. (בבית חולים קל להתבלבל במנין הימים ובחלוף הזמן. כך לגבי אנשים צעירים, על אחת כמה וכמה אצל אנשים מאד מבוגרים.)

מר מרקמן נפטר ימים ספורים אחר כך, והרבתי לכתוב עליו ועל אשתו ועל שבע תמונות שאגאל שהיו תלויות בחדרם-הכפול בבית האבות. כל תמונה ציינה תרומה מאד משמעותית לבית חולים הדסה שבירושלים הבירה, ושבע מהן ציינו הרבה מאד כסף והתמדה, שנה אחר שנה, כנראה בעשור שאחרי מלחמת ששת הימים. רק שעם השנים, נשתכחו התורמים הגדולים מהעבר, אפילו לוח שנה או אגרת שנה טובה (בדואר רגיל, זה הדורש הדבקת בול) הם הפסיקו לקבל. עברו השנים, ומדי שבת הייתי פוגש את הגברת מרקמן. תמיד היא היתה מטופחת, לבושה בטוב טעם, עם מטפלת לצידה. ״שבת שלום הגברת מרקמן,״ הייתי מקדם את פניה, והיא במלוא הרצינות היתה מתקנת אותי ״ג׳רי, ארי, קרא לי ג׳רי.״ ״כן, הגברת מרקמן,״ הייתי עונה עם בת חיוך על שפתי. הייתי רוכן לעברה ומנשקה על הלחי. “לא ארחץ את פני משך שבוע שלם״ היא הייתה מכריזה קבל עם ועדה, ואני, נבוך כל פעם מחדש, הייתי מוסיף, ״את נראית כה נאה הגברת מרקמן.״ לאחר שבע העליות לתורה (חדרה של הגברת מרקמן היה שתי דלתות מהחדר המשמש אותנו כבית כנסת), היינו אומרים ״מי שברך,״ ראשית לגברים ואחרי כן לנשים, ובמנין כולם גם ״שיינדל בת לאה״ היא הגברת מרקמן שלי.

הגברת מרקמן היתה פעילה כל ימיה עד שהגיע הזמן שרגליה כשלו, והיא נהיתה מרותקת לכסא גלגלים. היא הייתה יושבת לה ליד החלון בחדרה, בחום ואור השמש, ועושה תרגילים בידים, ״אחת ושתים ושלוש וארבע״ בעולם קצת משלה.

לפני שבוע לקחו אותה לבית החולים. בשבת הגיעו הבן ואשתו ורוקנו את חדרה. כשהגעתי לבקרה בבית החולים, היא שרה לי שיר ביידיש ואף חזרה ואמרה ״אתה נראה כה נאה, גדלת להיות גבר כה נאה.״ רק בשביל זה היה כדאי לבוא לבקרה, אך יודע אני שהיא כבר לא קישרה אותי, לא זיהתה אותי, את ארי.

הגברת מרקמן (״קרא לי ג׳רי, ארי, קרא לי ג׳רי״) נולדה ב-24 בספטמבר, 1918. בעוד פחות משלושה חודשים ימלאו לה מאה שנים. שיינדל בת לאה המשיכה בצעדתה, כשהיא מתקרבת לאותו קו בלתי יאומן, קו גיל ה-100. לכל אחד נתן אלוהים מנת חלקו, קו סיום משלו.

בין כל החוטים והצינורות המחברים את גופה למכשירים מסביב ולאינפוזיות שונות ומשונות גם שני תגים – אחד עם שמה, תאריך לידתה ותאריך הכניסה לבית החולים, והשני בצבע סגול ועליו שלוש אותיות: די-אן-אר (לא להחיות, לא לעשות מאמצי החייאה). יצאתי מחדרה של הגברת מרקמן במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים כשאני חוזר לעצמי פעם אחר פעם על הכתוב בעברית על הכרטיס שחולק בערב שבת ע״י רב בית החולים וילדיו ונשאר לו יתום על השולחן: ״רפואה שלמה״.

התחזקי, הגברת מרקמן, צאי מבית החולים, חזרי לבין החיים, אנחנו רוצים לחגוג יחד אתך את יום הודלתך ה-100.

 

לתגובות: bussel@me.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

השבוע בלוס אנג'לס

תערוכה אינטר-אקטיבית: כשאנשים מתחפשים לציור

Published

on

האמן הישראלי-אמריקאי המוערך שלמה טוביה וחברת הפקות מקומית הציגו את "MOMENTUM" – דרך מקורית לחוות אמנות, במסגרת ריספשן קייצי במיד-ווילשר

מאת: אלעד מסורי

תערוכת אומנת יוצאת דופן התקיימה בסוף השבוע האחרון באזור מיד ווילשר בלוס אנג׳לס. האמן הישראלי-אמריקאי המוערך שלמה טוביה שיתף פעולה עם חברת ההפקות המקומית ״אינפילמטי״ בתצוגת ״MOMENTUM״ מיצג אומנותי אינטראקטיבי של מציאות מדומה או באנגלית:Immersive Art Exhibit.

התערוכה, אליה הוזמנו מספר משתתפים מוגבל, רובם אנשים מתעשית האומנות, התיאטרון ומפיקי אירועים, זכו לחזות בשלל עבודות האומנות, רובן בצבעי שמן על קנבס, של האמן טוביה; וגם השתתפו במיזם מיוחד בו הוגשו להם כל האמצעים האומ־נתיים – איפור, צבעים ותחפושות – כדי לנסות ולהעניק מימד אנושי ולמעשה להפיח חיים ביצרותיו של האמן.

התערוכה נפתחה בקבלת פנים מסורתית של טוביה ומשפחתו, שם הציג את יצירותיו האחרונות שנמכרות לאחרונה בארצות הברית, ברחבי אירופה וביפן. ברקע הופיעה זמרת אסייאתית שניגנה קאוורים לשירי רוק משנות ה-90 בביצועים מחודשים.

בר אקטיבי דאג להשקות את האורחים לאורך כל הערב לצד כיבוד קל, גבינות ונישנושים.

טוביה קפץ למים לשיכשוך עם בתולת הים היפהפיה

בהניתן האות חולק הקהל לקבוצות כאשר הוטלה עליו המשימה לבחור יצירה של טוביה ולמעשה לחקות אותה בלבוש, בצבעים ובתנועה – ולהפיח בה חיים.

הקהל, שהיה מורכב מחומר אנושי מוכשר ויצירתי ביותר, לקח את האתגר ברצינות רבה – והתוצאות היו מרשימות.

לקראת סוף הערב חיכתה לקהל הפתעה: תיבת עץ מיוחדת שצפה לה על הבריכה בחצר האירוע במשך כל הערב החלה לפתע לזוז, וממנה יצאה דוגמנית בלונדינית יפייפיה לבושה כבתולת ים, והחלה לשחות בחושניות לעבר הקהל. כיצד החזיקה בת הים את נשימתה בתוך התיבה לאורך כל הערב? זה נשאר כתעלומה.

לסיכום: עוד תערוכת אומנות נפלאה מבית היוצר של שלמה טוביה, שלקחה את יצירותיו צעד אחד קדימה.

 

המשך לקרוא

ספורט

מאמאנט LA נערכת לעונה החדשה

Published

on

ליגת האמהות שיובאה מישראל וכבשה את העיר מצרפת שחקניות חדשות, ב- 1 באוגוסט בצ׳סטוורת׳ • כל אחת יכולה

מאת: מרב אנקורי

 

המוטו של מאמאנט ליגת האמהות – כל אמא יכולה – מיושם בהצלחה רבה בלוס אנג׳ לס. לא להאמין שרק שנה חלפה לה מאז שהליגה הוקמה פה בעיר המלאכים. בשנה אחת בלבד הצליחו המאמאנטיות לכבוש את העיר; 17 קבוצות סיימו את העונה הראשונה והיד עוד נטויה לקראת ההרשמה לעונה השנייה.

בכל משפחה יש אמא או סבתא שמשחקת או מכירה שחקנית בליגה, האמהות שמשחקות מחויבות לקבוצה; אין ביטולים, אין איחורים. אחרי האימון לרוב הן ממשיכות את המפגש בבית הקפה או יציאות משפחתיות בסופי שבוע. והאינטראקציה עובדת שעות נוספות, מחוץ למגרש נרקמות חברויות, יוצאות לארועים משותפים, חוגגות ביחד, מסייעות זו לזו כשצריך, מקשיבות, תומכות ובעיקר מרוויחות זמן איכות לצד פעילות ספורטיבית מבורכת.

גלית פלד הגתה את הרעיון להביא את ליגת מאמנט מישראל ואחרי חודשים ותמיכה מארגון מאמאנט בארץ הליגה רקמה עור וגידים. המשחק, למי שעדין לא מכיר, מבוסס על חוקי משחק הכדורעף, אבל בכדורשת מותר לתפוס את הכדור בשתי הידיים.

מלבד הפעילות הספורטיבית העניפה שחקניות מאמאנט משלבות התנדבות בקהילה בשנה אחת בלבד. בשנה החולפת היה אפשר לראות את נשות מאמאנט באירוע ‘גם אני מודעת׳ בו אנחנו משחקות עם הכדור ולא עם החיים; מעניקות מתנות

בחנוכה לילדים ממשפחות חסרי יכולת; מתנדבות בבתי אבות; אירוע פורינט קהילתי; משחקים עם המשפחות והקהילה בפסטיבל יום העצמאות בראנצ׳ו פארק; ואפילו הכנת עוגות ביום האם לאמהות גרושות חד-הוריות. מאמאנט נגעה רגישה והעצימה כל הרבה נשים וחברים מהקהילה.

מאז סיום העונה השחקניות לא נחות, ממשיכות להתאמן והוועדות השונות נפגשות כדי לתכנן את העונה החדשה שמתחילה בסוף הקיץ.

ביום רביעי ה-1 לאוגוסט ב-8:30 בערב, מתקיים אימון נסיון לשחקניות חדשות שמעוניינות להצטרף לליגת מאמאנט ולהיות גם הן חלק מקהילת הנשים שמובילות לשינוי בקהילה שלנו. האימון יתקיים באולם הספורט 1st Plus Sport Complex שנמצא ב-Chatsworth אז אם את אמא שרוצה זמן איכות לעצמה בואי להתנסות במשחק המופלא והממכר הזה. בואי להכיר חברויות לכל החיים לתרום לקהילה ולהרגיש שגם את יכולה.

מחכים לכן אמהות יקרות – אין צורך בנסיון קודם! פשוט תגיעו ותהנו מהמשחק שכבש פה כל פינה בעיר.

לפרטים נוספים בפייסבוק: מאמאנטLA

המשך לקרוא

Featured

כל ישראל ערבים זה לזה: מצילים את עמית

Published

on

בני עמית סובל מגידול ממאיר בראש וזקוק לניתוח דחוף שאותו ניתן לעשות רק בארצות הברית.

עלות הניתוח 800,000$ .

לעמית יש  גידול מאד גדול במוח שיושב באזור העיניים. הגידול ממאיר ועמית נמצא בסכנת חיים. הניתוח היחיד שיכול להציל אותו הוא ניתוח מיוחד שעושים רק בארצות הברית. לצערי הניתוח מאד יקר ובכוחות עצמנו לעולם לא נוכל לממן אותו.

המצב של עמית אנוש , לא חשבנו אי פעם שניקלע למצב הזה ורק בזכות הניתוח הזה נוכל להציל אותו.

אנחנו לא מתכוונים לוותר!!

הרופאה המטפלת ממליצה לנתח מקסימום תוך חודש כיוון שהמצב של עמית לא טוב. סיכויי ההחלמה הטובים ביותר הם במידה והוא ינותח בחודש הקרוב.

לניתוח בחודש הקרוב יש 90% סיכויי הצלחה .

עמית נמצא בסכנה אבל אתם יכולים לעזור .

הניתוח מאד יקר  והעלות שלו היא כמעט 800,000$

הסכום הזה נראה דמיוני ולגייס אותו נראה כמעט כמשימה בלתי אפשרית.

200 איש כבר התגייסו ותרמו  והצלחנו לגייס  30,000$ . הסכום הזה מכסה את האמבולנס מקנדה לארצות הברית.

כל מה שאנחנו צריכים זה עוד 8,000 איש שיתרמו כל אחד $100

זה לא בשמים אנחנו לא צריכים מליון איש אפילו לא 100,000 איש ולא 50,000 איש רק 8,000 בנוסף ל-200 האנשים שכבר נענו לפנייה הנואשת שלנו ותרמו.

בבקשה תשתפו ותפיצו , אני יודעת שזו בקשה גדולה  אבל אני עדיין מאמינה שזה אפשרי בבקשה תעזרו לי להציל את בני

עדיין ניתן להציל את עמית עוד לא מאוחר. זה יכול לקרות לכל אחד זה קרה לנו ואני לא מאחלת לאף אחד שהילד שלו יהיה חולה בסכנת חיים ובגלל שאין לו את המשאבים הילד שלו לא יוכל לחיות. אני מתחננת בפניכם שתפתחו את ליבכם ואת כיסכם  ותעזרו לי להציל את בני.

מדובר בפיקוח נפש במידה ונצליח לגייס את כל הכסף ניתן לנתח את עמית תוך שבוע או פחות.

אני מתחננת בפניכם בני עמית הוא ילד קטן רק בן 6 בבקשה תעזרו לי להציל אותו.

לבד אני לא יכולה אבל בעזרתכם הדבר אפשרי.

כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו בבקשה תעזרו לי להציל את בני הרך.

אם כל קהילת לוס אנג'לס תתגייס להציל את עמית יחד נצליח!!

עמית בטיפול נמרץ

ליצירת קשר: 1-647-671-8334

e-mail: cohenrefael1333@gmail.com

לתרומות:

פרטי חשבון הבנק

Bank name: TD Bank

Client name: Liat Cohen

Account  number: 2428477564

Routing #: 211274450

ניתן להעביר תרומות לפאיפאל דרך חשבון פאיפאל. בוחרים באפשרות להעביר כסף למשפחה או חבר .

המייל הוא:  cohenraf@yahoo.com 

מכניסים את סכום התרומה ושולחים לביצוע

ניתן לשלוח תרומות בדואר :

Refael Cohen

P.O.Box 23005

Barrie Ontario L4N7W8

Canada

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

טוב לדעת

לוס אנג'לס

חדשות ואקטואליה

Featuredיום 1 ago

סן פרנסיסקו: מס על חברות הטכנולוגיה – שיממן סיוע להומלסים

המס מגוגל, אפל, טוויטר ואובר צפוי להכניס 300 מיליון דולר בשנה – כפליים מתקציב הסיוע לחסרי בית בעיר ■ הצעה...

חדשות ואקטואליה2 שבועות ago

ארה״ב בת 242: בדרך למלחמת אזרחים?

לפי סקר דעת קהל מקיף שנערך השבוע, רבים מתושבי ארצות הברית של אמריקה, שחגגה ביום רביעי 242 שנות קיום, חוששים מהסלמה...

ארה"ב-ישראלחודש 1 ago

אנחנו על המפה

לראשונה – לע״מ מעדכנת את הליסט שלה וכוללת אותנו כחברים מן השורה תודה ללשכת העיתונות הממשלתית בירושלים, ולניצן חן העומד...

Featuredחודש 1 ago

הוליווד הצדיעה לישראל

בילי קריסטל, קלסי קרמר, מים ביאליק וליאור רז, לצד ספורטאי העבר אריק דיקרסון, דיוויד בלו ומטא וורלד-פיס, השתתפו בערב סיום...

גוף ונפשחודש 1 ago

12 סימנים שאתם צריכים להפסיק לאכול גלוטן

לא רק כאבי בטן ושלשולים: כיבים בפה, בחילות, נשירת שיער או ירידה פתאומית במשקל – כל הסימנים והרמזים לכך שהגוף...

ארה"ב-ישראלחודש 1 ago

הוליווד כחול־לבן: אירוע הוליוודי עם טאצ' ישראלי

פסטיבל הסרטים הישראלי ה־32 בארה"ב יוצא לדרך • המייסד והמנכ"ל, מאיר פנינגשטיין, דואג לארח את תומכיו בלאנצ'ן אלגנטי במלון ארבע...

תרבות ובידור

ספורטיום 1 ago

סשה כהן ברון שואל: ״מי זו אמריקה?״ והתשובות שלו די משעשעות

סשה ברון כהן חוזר להתל בארה״ב, כולל דמות מאצ׳ו ישראלית בלתי נשכחת מאת: גל שור כבר מאז ראשית דרכו הפליא...

במה וקולנועשבוע 1 ago

חדשות חמות מעולם הסרטים

סאטירה על מלחמת העולם השניה בכיכובה של סקארלט ג׳והנסון תציג גרסה דמיונית של הדיקטטור; וליאו דיקפריו חושף תמונה ראשונה מסרטו...

במה וקולנוע3 שבועות ago

בין סיקאריו, משימה בלתי אפשרית וכריסטופר רובין

עולם היורה: נפילת הממלכה /6.7 האיתחול של עולם היורה מ־2015 היה אחת ההצלחות הגדולות בהיסטוריה של הקולנוע. מי היה מאמין?...

הורים וילדים3 שבועות ago

סרט חמוד, אבל מיושן :The Incredibles 2

הסרט החדש של חברת פיקסאר הוא כייפי, מצחיק ומתוק, אולם מרגיש עלילתית מעט מיושן, ביחס לסרטים המונפשים שיצאו בשנים האחרונות...

ארה"ב-ישראל4 שבועות ago

הבכורה של PAPA: מבט אוהב ב׳יום האב׳

כוכבי הסרט PAPA , היוצרים דני וזהבה ישראלי והמפיק אמיליו רוסו השתתפו בפרימיירה של הסרט הישראלי-הוליוודי בווסטווד • רוצו לראות...

לוס אנג'לס4 שבועות ago

קדחת ריקודי העם בלוס אנג׳לס: ״כאן זה גן עדן וחווה רוקדת עם התפוח״

ריקוד הוא חלקיק אטומי תזזיתי הנע במעגלים במולקולת התרבות האנושית מאז שההומוספיאנס החל מזיז את אגן הירכיים שלו שלא למטרת...

כתבות שבועיות