Connect with us

גוף ונפש

אי אפשר לקנות אושר – אבל אפשר לקנות זמן

Published

on

שאלו את עצמכם – האם אתם מוציאים כסף כדי לחסוך זמן? – כמה זמן אתם מקריבים כדי להרוויח כסף? – אילו איזונים תוכלו לעשות כדי להיות יותר מרוצים ופחות לחוצים?

מאת: יהודית כץ

״אתמול ישר בבוקר בשבע זה התחיל, הרגשתי שהולך סיפור בלתי רגיל״, כתבה והלחינה ב-1980 נעמי שמר ז״ל. ״הוצאתי ראש החוצה תפסתי ת'גרון, המון דברים קורים בזמן האחרון״. שמר האלמותית ידעה איך להישאר אקטואלית עם יצירותיה. מי מאיתנו לא יוכל להזדהות היום, כמעט 40 שנה אחרי, עם הפזמון המקפיץ-אך-המעט-עצוב: ״אין לי רגע דל, או סקנדל או פסטיבל, והו והא ואל תשאל, אין לי רגע דל״. אנחנו רצים מהעבודה, לחדר הכושר, לקנות עוד כמה מצרכים בסופר, רגע לפני שנשכיב את הילדים, נסיים עוד-משהו-קטן-עד-אמצע-הלילה, נספיק לשטוף עוד כמה כוסות בכיור וניפול לתרדמת במיטה, לא לפני שנזכר שגם היום שכחנו להתקשר כדי לסדר את האינטרנט.

פעמים רבות אנחנו חושבים ״לו רק הייתה לי קצת עזרה״, ואפילו מתחילים לברר בזהירות על אפשרות שלכור את שירותיה של מנקה, גנן או מישהו שיוציא את הילדים מהגן, או את הכלב לטיול. מהר מאוד מתגנבת מחשבות אחרות. ״מה הבעיה לשטוף את הכלים?״, ״זה לחלוטין בזבוז של כסף״, וגם ״אני סתם מפונק״ הנצחי.

אבל מה אם אומר לכם שכסף יכול לקנות לכם כמה רגעים של אושר, אם רק תשמשו בו נכון? מחקר חדש חושף שקניית זמן פנוי זו שיטה אפקטיבית כדי להגביר ולקדם אושר ואיכות חיים. רובנו במכריע בוחרים לא להשתמש בה.

כסף = זמן = כסף

במחקר של אשלי וילאנס ומייקל נורטון משנת 2017, שאלו יותר מ-6000 אנשים בארה״ב ובאירופה האם הם מוציאים כסף על שירותים שנועדו לחסוך להם את המשאב היקר ביותר שלהם – זמן. מארה״ב ועד אירופה נחשפה מגמה; אלו שהשקיעו מכספם על שירותי בישול, ניקיון, תחזוק הבית, אדמיניסטרציה ושירותי חיסכון זמן נוספים, דיווחו על שביעות רצון גבוהה יותר מחייהם. ״הא, כמובן״, תאמרו אל מול הממצאים הללו ותעקמו את האף ״אנשים שמסוגלים להרשות לעצמם עזרה שכזו, הם אנשים שהפרוטה בהחלט מצויה בכיסם. זאת לא העזרה, כי אם העושר״. כדי להבין מה מקור האושר של כל אלה שקנו זמן פנוי יצרו חוקרים קנדים מערך ניסויי מתוחכם. הם הזמינו במשך שני סופי שבוע אנשים שעבדו במשרות מלאות. בסופ״ש הראשון קיבל כל משתתף 40 דולרים לקניית זמן. הם התבקשו לשכור שירותי ניקיון, תחזוקה, איסוף דואר, משלוח מוצרים מהסופר או מטלות אחרות שהיו צריכים לבצע כדי להרוויח זמן פנוי. בסופ״ש השני ניתן להם אותו תשלום, 40 דולרים כשההנחיה הייתה ״פנקו את עצמכם במשהו חדש״, חולצה, נעליים, יין יוקרתי או סיגרים.

בשני הביקורים שלהם במעבדה, רגע לפני שהלכו הביתה, קיבלו הנבדקים שאלון שבדק כיצד הם הרגישו לאחר הבזבוזים. התוצאות היו ברורות – להוציא כסף על מה שחוסך זמן שיפר את המצב רוח הרבה יותר מאשר קנייה של מוצרים חומריים. זה לגמרי לא במקרה. כל עוד לוח המשימות שלנו מלא לעייפה, אנחנו לא לגמרי רגועים. אנחנו יודעים שיש עוד דברים שעלינו לבצע, השעון מתקדם והזמן דוחק. מחקרים מראים כי עומס ולחץ פוגעים בכל חלקה טובה בחיינו; במערכות היחסים, ברמת הביצועים, ברווחה הפסיכולוגית ובתחושת המיצוי ושביעות הרצון שלנו. כשאנשים 'העלימו' חלק ממטלותיהם על ידי קנייה של זמן הם צמצמו משמעותית את תחושת הלחץ ממנה סבלו.

לו הייתי רוטשילד

נשמע לכם מובן מאליו שלהוריד משימות מה-״טו-דו-ליסט״ האין סופי שלכם יגרום לכם להרגיש פחות לחוצים ויותר שמחים? אז אולי תופתעו לקרוא שהחוקרים גילו שאפילו בקרב אנשים עמידים שממש יכולים להרשות לעצמם שירותים שכאלו, רבים בוחרים שלא לעשות זאת. במקום לחסוך לעצמם זמן, הם מוציאים את כספם על מותרות אחרת.

כשהחוקרים סקרו מאות של מיליונרים בהולנד, כמעט חצי מהם דיווחו שהם לא מוציאים כסף כדי לקנות לעצמם זמן פנוי. הם לא ניסו להוריד מעצמם משימות שהיו פחות נחשקות לטעמם. גם את הקנדים ברי המזל ממקודם שאלו: ״מה הייתם עושים עם 40 דולרים ספייר? מתברר שרק 2% מהם השיבו שישתמשו במזומן כדי לקנות שירותים חוסכי זמן. בשנים האחרונות הדגיש המחקר את השימוש בכסף לצריכת חוויות, או מתנות לאדם אחר במטרה להגביר אושר. נראה שהמחקר חושף אפשרות חדשה לשימוש בכסף כדי להגביר אושר, אפשרות שלא נמצאת במודעות שלנו – לקנות עוד זמן.

איכות חיים זו לא מילה גסה

להגיע הביתה גמורים אחרי יום עבודה לערימה של כלים, זה לא כיף. להגיע הביתה אחרי יום עבודה לערימה של כלים עם הסמארטפון חדש בכיס ועם ג'קט ג'ינס נוסף זה… עדיין לא כיף. מטלות הבית, הבישולים, הניקיונות, הסידורים נשארים לא פעם בתחתית סדר העדיפויות שלנו. אם יכולנו להתעלם לחלוטין, או להעלים במטה קסמים את כל המשימות והמטלות היומיומיות שלנו זה היה נפלא. אבל התעלמות טובה רק לזמן קצר, ומטות קסמים הספיקו לייצר אחרי סינדרלה. בפועל אותן מטלות פוגשות אותנו כשאנחנו עייפים, טרודים וחסרי חשק, ומונעות מאיתנו לעשות דברים שאנחנו דווקא משתוקקים לעשות.

שאלו את עצמכם – האם אתם מוציאים כסף כדי לחסוך זמן? כמה זמן אתם מקריבים כדי להרוויח כסף? אילו איזונים תוכלו לעשות כדי להיות יותר מרוצים ופחות לחוצים?

לקנות זמן זאת לא עצלנות אלא השקעה כלכלית שמגבירה את האושר שלנו. בפעם הבאה לפני שאתם קונים מוצר חדש, או אפילו עוברים לבית יקר יותר, שאלו את עצמכם האם חשבתם על איכות החיים שלכם ועל הממד החשוב ביותר בה – זמן. יש דרך לקנות עוד שעה ביממה.

אבל אולי תצטרכו ללבוש את הנעליים שלכם עוד עונה.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית, מלווה אנשים ועוזרת להם ליישם כלים פרקטיים מתוך המחקר הפסיכולוגי בחייהם האישיים. יהודית גם מייעצת לישראלים בארה"ב אונליין. לאתר האישי: www.judithkatz.me

גוף ונפש

איך לחסן את הנפש בימים של קושי

Published

on

פיתוח חיסון לקורונה הוא רק עניין של זמן אבל חוסן נפשי הוא יכולת שאי אפשר לקבל בזריקה אלא צריך לפתח אותו *  זו יכולת גמישה המבוססת על האופן שבו מתבוננים בעולם ועל הפעולות שכל אדם מוכן לעשות בשביל לשפר את חייו

"נו, יש כבר חיסון לקורונה?", אנחנו תוהים אחת לכמה דקות ומקווים שהתשובה חיובית. ברור לנו שחיסון יעזור לגוף שלנו להתמגן לקראת היום שבו נפגוש את הנגיף, ושאחר כך נוכל להמשיך בחיינו כרגיל. אבל מה עם מחוללי מחלות אחרים כמו חוסר ודאות, דאגות כלכליות או שינוי של השגרה ברגע אחד? מתי ימציאו המעבדות החכמות גם חיסון לנפש שלנו? זו שאלה טובה, אבל נראה שבמקרה של החיסון הזה העבודה היא עלינו, כל אחד והחיסון שלו.

אז יש או אין לכם חוסן נפשי? האמת, אין בדיקת דם שתבדוק וגם לא בדיקת נשיפה. חוסן נפשי הוא היכולת שלנו לקום אחרי טלטלה עם מינימום צלקות, להסתגל לשינויים שקורים כרעם ביום בהיר (מי אמר קורונה?). את היכולת הזאת להסתגל לא תוכלו לחזות מראש, אלא תגלו אותה רק כשחייכם יתגלגלו ופתאום תיתקלו בקושי, בשינוי חד או במשבר.

היופי הוא שחוסן נפשי, בניגוד לצבע העיניים או הגובה שלכם, אינו מולד. זו יכולת גמישה שאפשר לאמן ולפתח. היא כוללת את המשקפיים שדרכם אנחנו מביטים בעולם, אבל גם את הפעולות שאנחנו מוכנים לעשות בשביל לשנות את חיינו. 

נקפוץ רגע להוואי של שנת 1989. אמי ורנר, פסיכולוגית התפתחותית, עורכת שם מחקר אורך שנמשך לא פחות מ-32 שנים. ורנר עקבה אחר 698 ילדים מהרגע שנולדו ועד לשנות ה-30 לחייהם, ורשמה לעצמה כל גורם לחץ שאליו נחשפו – סטרס שחוותה האם במהלך ההיריון, עוני, בעיות במשפחה ועוד. שני שלישים ממאות הילדים שלקחו חלק במעקב הצמוד הגיעו מרקע שהיה בבסיסו די יציב, מצליח ומאושר ושליש נוסף קיבל את הכותרת "אוכלוסייה בסיכון", ובהם נתמקד.

כשאנחנו שומעים על נוער בסיכון אנחנו מדמיינים את הפרחח שיושב על הגדר עם סיגריה, או הנערה שמצאה את עצמה בהיריון בגיל 15. זה בדיוק מה שעלה בגורלם של שני שלישים מתוך אלו שהוגדרו כאוכלוסייה בסיכון: כבר בגיל צעיר הם פיתחו בעיות התנהגות, התנהגות עבריינית, סבלו מבעיות נפשיות או הריונות בלתי מתוכננים. אבל היה שם עוד שליש שיצר מציאות אחרת. למרות ההגדרה שלהם כמצויים בסיכון, הם הפכו לצעירים מסוגלים, בטוחים ומסודרים. הצעירים האלה טיפחו מערכות יחסים טובות ורשמו הישגים מקצועיים מרשימים. הם ניצלו הזדמנויות טובות שהחיים העניקו להם, ובמילים אחרות היו בעלי חוסן נפשי.

ורנר בחנה את המשתתפים האלה, והצליחה להניח אצבע על כמה מהמרכיבים שהיו יכולים לנבא חוסן נפשי. אחדים מהם היו עניין של מזל, למשל אם היתה ברקע דמות תומכת כמו הורה, מורה מחנך, הגננת או אפילו השכן.

רכיבים אחרים היו פסיכולוגיים ובכך רמזו עד כמה השליטה בידינו: נמצא שהחסינים שבחבורה היו בעלי מוקד שליטה פנימי ואוטונומיה מלאה. חייהם לא היו קלים, אבל הם בכל זאת העזו לנסות ולהסתכן גם בחוויות חדשות. הם שמרו על יחסים טובים עם אחרים, ויצרו את חייהם במו ידיהם. אלה הדברים שוורנר מצאה שהם מחסנים את הנפש:

1. מערכות יחסים: האם יש אדם קרוב, לפחות אחד, שאפשר להישען עליו ולהיעזר בו בימי הקושי? זהו האדם שאפשר לשתף אותו בדברים שעוברים עלינו ושיקבל אותנו ללא שיפוטיות או ביקורת.

2. משמעות: אין עבודה, אין פרנסה, קשה, קשה. ולצד זה, האם בתוך השגרה שנעה בין שעות צפייה בלתי מוגבלות בנטפליקס לבין הפרדת כוחות בין הילדים אנחנו עדיין יכולים למצוא סיבה טובה לקום בבוקר?

3. מסוגלות עצמית: כן, העולם השתגע, בחוץ מפחיד ואין שליטה. אבל האם בפנים -בתוכי, בבית, בסביבה שלי – האם יש תחושה שאני שולטת במרחב שלי?

4. גמישות מחשבתית: באופן טבעי, אנחנו נוטים להאמין למחשבות שלנו, אבל האם יש לנו גם את היכולת לעשות רגע זום אאוט, להיות כמו צופה מהצד שמביט על המחשבות ולשאול "האומנם"? האם יש אפשרות אחרת?

5. נוכחות: להיות בכאן ועכשיו, ולקבל אותו כפי שהוא, גם אם ממש לא בחרנו בו. האם נצליח לחוות את החיים בהווה, בזמן ובאופן שבו הם קורים בפועל?

6. אופטימיות ורגש חיובי: האם לצד כל הקושי, אני רואה גם את הטוב? מצליחה ליהנות ממנו? תמיד יש לפחות דבר אחד שעובד, משהו מצחיק, יפה, או אהוב. עד כמה אתם מצליחים לחוות גם אותו?

היכן אתם ביחס לפיתוח החיסון האישי שלכם? הנה מחשבה נחמדה להיאחז בה: אולי נוכל למצוא עונג קטן בניסיון לנהל משבר ולראות את עצמנו קמים אחרי שנפלנו, מפני שכך בדיוק נצליח לחסן את הנפש ולעזור לעצמנו להתמודד עם קשיים אחרים בעתיד.

לראות את הטוב גם בתוך הקושי

דרך אילו משקפיים אתם מביטים בעולם? אולי שחורים, או לפחות ורודים כהים. כהים מאוד. זו לא אשמתכם, אלא רק הטיית השליליות שטבועה בנו משחר הימים. The Negativity Bias. וההטיה הזאת גורמת לכם לשים לב רק לכל מה שעלול להשתבש (נניח שהאלכוג'ל ייגמר), לדברים המסוכנים (הוא התעטש!), למה שלא עובד (למה פרצו מהומות האלה בנוסף לכל?!) או פשוט מרגיז. דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה, הראה את המנגנון הזה במחקריו שבהם מצא שאנחנו שונאים להפסיד פי שניים עד ארבעה יותר משאנחנו אוהבים להרוויח.

הטיית השליליות הגנה על בני האדם שנים רבות. כשאבות אבותינו ליקטו פטריות ביער הגישה הזו היתה מוצדקת: לאדם עדיף היה להניח שקוברה ארסית מחכה על העץ, או להעביר מהר שמועה על הקניבל שהחליט לקפוץ לביקור. אבל לאט לאט הגישה הזו התחילה לגרום יותר נזק מתועלת והיום, כשהעולם בטוח הרבה יותר, השליליות בעיקר מובילה אותנו למרוט שערות בתסכול, מורידה את סף העצבים, ולמען האמת גורמת לנו לראות את העולם באופן צר למדי.

הרי החיים שלנו מורכבים גם מדברים אחרים, אז איפה הרגעים ההם עם הצחוק, והיופי, והטם הנפלא? למה הם לא נרשמים בזיכרון? קשה לראות אותם מבעד לשחור. הם מגיחים לרגע ואז נעלמים, כמו מכוניות חולפות בנתיב השמאלי. אנחנו נשארים עם הבעיות הקיימות, הדאגות מהעתיד והאנשים המרגיזים.

אבל לא הכול רע. תמיד יש משהו שכן עובד. לפחות אחד, גם אם הוא קטן, אפילו עכשיו בימי הקורונה. האתגר שלנו הוא להצליח להבחין בו מעבר ללכלוך שעל העדשה. נסו למצוא אותו ממש עכשיו – מה כן טוב היום?

לעצירה הזאת, שנעשתה כדי להעריך את הטוב שכבר נמצא ממש מתחת לאף, יש שם. קוראים לה הכרת תודה, והיא מותחת קו ברור בין האנשים החסינים והמאושרים יותר לבין האנשים שאינם כאלה.

איך זה עובד? השאלות שאנחנו שואלים מעצבות את התשובות שנמצא. כשנשאל "מה היה טוב היום?", המוח שלנו יתחיל לחפש את הדברים הטובים שקרו, וגם ימצא. נשים לב לכל הדברים היפים שחלפו סתם כך, כלומר נראה את מה שיש לנו. פתאום יתרחש הקסם – נרגיש כאילו קורים יותר דברים טובים בחיים שלנו, בעוד שרק ניקינו קצת את המשקפיים.

נסו את זה, מה יש להפסיד? התבוננו ביום רגיל שעבר עליכם בתקופה האחרונה ושאלו את עצמכם אילו רגעים טובים יש בו, האם קיבלתם חיבוק מאדם אהוב? היה לכם יותר זמן להתפנק במיטה? הנסיעה לעבודה היתה קצרה יותר מכיוון שאין פקקים? נהדר!

פנו לעצמכם זמן להתרפק, לכמה רגעים, על כל מה ש"כן". הדברים שהם "לא" יישארו כמו שהם, ולא יברחו לשום מקום. מי יודע, אולי נצליח לאמץ פרספקטיבה רחבה יותר שבעזרתה נראה לא רק נגיפים וקושי אלא גם אנשים מושיטים יד (או מרפק) לעזרה. נראה לא רק הגבלות, אלא גם מנוחות ולא רק מתים, אלא גם אנשים שמתחילים סוף סוף לחיות. תמיד יש משהו טוב אחד לפחות.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות