Connect with us

ארה"ב-ישראל

אילהן עומאר: "המפגינים בחוץ משעשעים אותי!"

Published

on

נאומה של חברת הקונגרס המוסלמית ממינסוטה על "העצמה מוסלמית בוואלי" נערך בצל בהפגנת ענק מול מלון הילטון בוודלנד הילס

עומאר נואמת, השבוע בוואלי. קשרים לחיזבאללה ולחמאס

חברת הקונגרס אילהן עומאר ממינסוטה הייתה הכוכבת הבלתי מעורערת של סוף השבוע בוואלי של לוס אנג'לס. המחוקקת הצעירה, בלתי מנוסה ושיכורה מכוח, היא אחת משתי המוסלמיות הראשונות שנבחרו לקונגרס. עכשיו יש לה במה וההצגה שלה היא מהפופולריות יותר בזירה הפוליטית האמריקאית בימים אלה. כמעט כל התבטאות שלה בנושאי חברה או מדיניות חוץ מזניקה מיד את הרפובליקאים בקונגרס להתקפות רוויות זעם עליה ואת הדמוקרטים – לעמדות מגננה.

דוד זרביב וחבר. חיג'אב זה לא שינאה

עומאר נאמה במוצאי שבת בפני כ-400 מוסלמים מאזור לוס אנג'לס בכנס שערך ארגון CAIR במלון הילטון בוודלנד הילס. היא האיצה במשתתפים "לעורר גיהנום" נוכח האפליה נגדה הם מתמודדים כמוסלמים באמריקה. הופעה זו – אירוע התרמה של המועצה ליחסים בין ארה"ב לאסלאם – באה שבועות ספורים לאחר שהערותיה עוררו מחלוקת לאומית וחשפו חלוקה דורית בתוך המפלגה הדמוקרטית על גישתה לישראל ולשדולה הפרו-ישראלית אייפא"ק.

"אני אומרת לעורר גיהנום, לגרום לאנשים להרגיש לא נוח", אמרה עומאר לקול תשואות ממושכות מהקהל. "כי הנה האמת. במשך זמן רב מדי, חיינו עם אי הנוחות של החיים כאזרחים מדרגה שנייה ונמאס לי מזה". האירוע בהילטון נערך בסימן "העצמת המוסלמים בוואלי" והיה הרביעי שנערך על ידי CAIR-LA. לקבוצה שמרכזה באנהיים יש גם זרוע פוליטית בוושינגטון, והיא נקשרה בעבר עם תמיכה בחיזבאללה ובחמאס. עומאר גם התייחסה למפגינים בחוץ וכינתה אותם "אנשים מרתקים שבמשך שנים רבות דיברו על אסלאם מדכא, שמקטין ומבודד את הנשים. היום הם מתכנסים למחות כנגד אישה מוסלמית שנבחרה לקונגרס. האירוניה הזאת משעשעת אותי".

עומאר, שנולדה כפליטה בסומליה טענה כי "מוסלמים אומרים שאנחנו לא צריכים להטריד אף אחד, לא לעשות רעש, להיות מוסלמי טוב. אבל לא משנה עד כמה ניסינו להיות השכן הטוב ביותר, אנשים תמיד עבדו על מציאת דרך לא לאפשר לכל חירות אזרחית להיות מורחבת אלינו".

המפגינים מביעים את דעתם על הכנס

מחוץ למלון, לפני ובמהלך האירוע, השתתפו לפחות 1,000 איש במחאה, ויצרו ים של דגלים אמריקאיים וישראליים לאורך שדרת קאנוגה ושלטים עם מסרים כמו "השנאה שלך מחזקת אותנו", על פניה של עומאר המכוסים על ידי צלב קרס.

בשבת אחר הצהריים סגרה משטרת לוס אנג'לס כמה רחובות בסמוך לשדרת קאנוגה. מאות המפגינים החלו להתגודד מול המלון, חלקם עם כובעי MAGA אדומים וכוכבי דוד צהובים עם המילה "ג'וד" עליהם. המפגינים נשאו דגלי ארצות הברית ודגלי ישראל, הניפו שלטים שהכריזו על עומאר כאנטישמית וקראו סיסמאות שקראו לה לעזוב את הקונגרס. "היי, היי, הו, הו, עומאר חייבת ללכת! "צעקו המפגינים.

בין הכרזות הבולטות: "הסר שנאה מביתנו", "השנאה שלך גורם לנו להיות חזקים יותר", "ככה זה התחיל בגרמניה", "אין חוק שריעה באמריקה", " וגם: "אילן עומאר- ערימת פסולת אנושית"…

ים של דגלי ישראל ואמריקה

הקהל היה מגוון: ניצולי שואה ובני משפחותיהם, יהודים-אמריקאים, ישראלים רבים מכל הגילים, תומכי טראמפ בעמק ונציגות מכובדת של נוצרים. דוד זרביב, מאבטח, עמד לבוש בגדי אימון שחורים עם חבר והניף שלט מחאה גדול: "שמעתי על אילהאן עומר להיות בעיר…זה כבוד להיות כאן עם כולם". לדבריו, "הבעיה היא לא עם כיסוי הראש שלה אלא עם הרטוריקה שלה. לבישת חיג'אב כשלעצמה לא מיייצגת שנאה, אבל זה שאת לובשת חיג'אב לא נותנת לך את הזכות לפזר שנאה כמו שהיא עושה".

לאונרד פורמן, ניצול שואה וגימלאי יהודי-רוסי מפורטר ראנץ', היה בין המפגינים הרבים שחבש מגן דוד צהוב על חולצתו. "חשבתי שיהיה ראוי מאוד להגיע הנה ולהראות לה מי אני", אמר.

ההפגנה נגד עומאר התארגנה בעיקר בפייסבוק ובמדיה החברתית, וסחפה אליה לא רק יהודים וישראלים אלא גם נוצרים. "כנוצרייה, זו האמונה שחובתי לעמוד מאחורי ישראל", אמרה קירה איניס, שחבשה כובע MAG. "ביבי נתניהו הוא בן בריתנו וחברנו. בעוד שהליברלים השקיעו שמונה שנים בחתירה תחתיו, עכשיו יש לטראמפ גב ציבורי, ועומאר מתאמצת לחבל בעבודת הקודש שעשה הנשיא שלנו כדי לסייע לעם היהודי".

לא לאנטישמיות, לא לחוקי השריעה

לורי קארדוזה מור, פעילה בחוגים אוונגליים פרו-ישראליים בארה"ב: "עומאר היא "שתולה של חמאס בקונגרס ואנו חייבים לפעול עתה כדי שהיא לא תתפוצץ לנו בפנים. "CAIR וחמאס חד הם", היא טוענת. "העובדה שאילהאן עומאר מגייסת כספים בגלוי למען הארגון הזה מראה לא רק שהיא אנטישמית נלהבת אלא גם איום ממשי על הביטחון הלאומי שלנו".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

הקומיקס הישראלי שהתאסלם

Published

on

יהודה ומאיה דביר, יוצרי קומיקס אינטרנטי המתאר את חייהם ל-5 מיליוני עוקבים ברחבי העולם, הופתעו לגלות שעמודי פייסבוק ערביים השתמשו באיורים והוסיפו לדמויות בורקה ומכנסיים ארוכים • איך הם הגיבו?

יהודה ומאיה דביר, אמני קומיקס והיוצרים של הקומיקס האינטרנטי הפופולארי "One of those days", אותו הם מפרסמים על בסיס שבועי בעמוד האינסטגרם שלהם, שמונה מעל לחמישה מיליון עוקבים, ובפייסבוק – שגם הוא חצה כבר את קו המיליון.

לזוג דביר קהל מעריצים מכל רחבי העולם, העוקב באדיקות שבוע אחר שבוע על המתרחש בחייהם דרך איורי הקומיקס, שנותנים הצצה לחיי הנישואים שלהם ומלווים אותם ברגעים מצחיקים, מביכים, כואבים ומרגשים. לאחרונה הביאו הזוג לעולם את בתם הקטנה אריאל, שגם היא כבר הפכה לסופר-סטאר בעצמה ולדמות מרכזית בקומיקס.

בשבוע שעבר התמודדו יהודה ומאיה בטקס פרסים בינלאומי באיסטנבול בשם INFLOW AWARDS, עבור משפיעני רשת ומותגים מכל העולם, וזכו בפרס של בעלי התוכן היצירתי ביותר לשנת 2019. בטקס התמודדו מעל ל-150 משפיעני רשת ומותגים מהמובילים בעולם.

"אין לנו מילים. אין דבר יותר מתגמל מלדעת שהעבודה הקשה שלנו גורמת לרגע של אושר וצחוק פעם בשבוע למיליוני אנשים. כשאנחנו מפרסמים את האיור השבועי, פתאום כולם הופכים לשווים ומזדהים עם אותם רגעים אישיים, ולא משנה מה הדת, המוצא או המצב הסוציו-אקונומי שלך. בסוף כולנו בני אדם וחווים את אותן החוויות", אומרת מאיה.   "היום אנחנו רצים עם הרצאה שמשתפת על התהליך של בניית הקומיקס והעסק המשותף שלנו. בהסתכלות אחורה, עברנו ועדיין עוברים דרך ארוכה, מורכבת ומאוד מאוד מאתגרת – אבל זה שווה את המאמץ".

לאחרונה, הופתעו מאיה ויהודה לגלות איורים מפורסמים שלהם מעטרים דפי פייסבוק פופולריים במדינות ערב, עם הבדל קטן: דמותה של מאיה הולבשה בבורקה, ואילו ליהודה ציירו מכנסיים ארוכים, באיורים בהם הוא לבוש במכנסונים קצרים.  השניים לא ניסו לגבות תשלום עבור השימוש ביצירות שלהם במדינות ערב, כיוון שהם נהנים מחשיפה באזורים אליהם קשה יותר להגיע.

"אנחנו לא מתייחסים לאיורים הללו כאל כגניבה. כל הזמן אנשים משתפים תכנים שהם ראו ואהבו ברשתות חברתיות. על כל האיורים שלנו יש חתימות, כך שאנחנו לא מתייחסים לאקט כגניבה, אלא התאמת התוכן שלנו לקהל המוסלמי השמרן יותר. זה דווקא מגניב", הם אומרים.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

"אם התחברתי עם לקוח, יכולתי להגיד לו שמוצר יעלה לו 3,000 דולר"

Published

on

טל בדיחי עבדה בעגלות בארה"ב ובקנדה, מכרה מוצרי ים המלח והרוויחה הון עתק * את חוויותיה פירסמה בספר "עגלות" שהביא לה פרסום רב אבל גם חותמת שחורה על הדרכון המונעת ממנה לחזור לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות * ראיון על עושר בלי אושר 

מאז שטל בדיחי הוציאה את ספר הביכורים שלה "עגלות" בקיץ האחרון, קרה לה דבר מוזר. מצד אחד הספר זכה להצלחה וביקורות טובות; ומנגד הטוקבקיסטים לא הפסיקו לרדת עליה. "קראו לי 'חלאת המין האנושי', 'עוד תיכנסי לכלא', 'חכי-חכי, העברתי את הפרטים שלך ל-IRS' ועוד כל מיני איומים ונאצות. להגיד לך שזה לא פוגע, אני לא יכולה. תחשבי שהנה, החלום הכי גדול שלך התגשם, פירסמת ספר עם מודן, הוצאת הספרים הכי גדולה בארץ והביקורות על הספר דווקא טובות, אבל התגובות של האנשים עליך באופן אישי כל כך שליליות".

הראיון הטרנס-אטלנטי עם בדיחי נערך טלפונית כשהיא על חוף הים בתל אביב. בעקבות פרסום הספר, עוד משהו לא סימפטי קרה לה: היא לא יכולה לחזור לארה"ב לאחר שקיבלה חותמת שחורה. בשביל להבין איך ספר ביכורים בעל דמויות פיקטיביות יכול לעורר כל כך הרבה בלגן, צריך קודם כל לשמוע את סיפורה של הצעירה התל אביבית בת ה-31.

בדיחי, כמו צעירים ישראלים רבים, החליטה לעבוד בעגלות בקניון בארה"ב ולעשות קצת כסף. השנה היתה 2012, תחילת דצמבר, והיא שמעה שבזמן חג המולד עושים המון כסף במכירות בעגלות בקניונים. "היה לי חוב של 30 אלף שקל לבנק והחלטתי לסגור את המינוס ולחזור לארץ לחתונה של אחי הצעיר".

אבל גם לאחר שהצליחה לסגור את המינוס, היא החליטה להישאר בארה"ב ולעשות כסף קל ממכירת מוצרי ים המלח. במשך שנה שלמה היא עבדה כשהיא עומדת שעות ארוכות על הרגליים ועשתה הרבה מאוד כסף – 120 אלף דולר. את החוויות שצברה במהלך אותה שנה (וחצי השנה שאחריה בקנדה), היא תיעדה בספר "עגלות" בו הגיבורה הראשית היא מושבניקית, גננת לשעבר שמוכרת לסאקרים באמריקה מוצרים במחירים מופקעים תוך הבטחות שווא על סגולותיהם. כך למשל היא מספרת איך הדמות הבדויה שלה מכרה מוצרים לחולת סרטן כדי שתעשה מסיבה לחברותיה על כך שהחלימה. התיאור הזה השאוב מהמציאות, הוא זה שגרם לרבים לכנות אותה בכינויי גנאי ושינאה.

"אם את כבר כותבת על זה, אז אשמח להתייחס", היא אומרת, "כי הדברים הוצאו מהקשרם. זהו לא משהו שאני גאה בו ולא הכי מוסרי ואני מאוד מצטערת שקרה אבל זה לא היה בדיוק איך שאחד הכתבים תיאר את זה. בערוץ 13 הכותרת היתה: 'מכרתי קרמים לחולת סרטן ב-14 אלף דולר' וזה ממש רחוק ממה שזה היה. האישה הזאת שהגיעה לקניון החלימה מסרטן ורצתה לעשות מסיבה לחברות שלה, היא הגיעה עם הרבה כסף והיתה יכולה לקנות כל דבר אחר בקניון אבל החליטה להוציא את הכסף בעגלה שלי. לכל אחת מהחברות קנינו ערכה של מוצרי ים המלח ואחר כך העמסנו לה על האוטו שישה ארגזים. רוקנו את כל העגלה במכירה הזאת. היא גם חזרה אחר כך לקניון ונתנה לי מתנה. 

"הרבה פעמים מה שקורה הוא שהגבול נהיה מאוד דק. את לא מפלצת מהרגע הראשון. לכל אחד יש את הגבולות שלו. היו לנו מקרים שעצרנו את עצמנו ולא מכרנו כי ראינו שהבן אדם לא איתנו וגם לא מכירה מישהו שמכר לנכים".

לא היו לך חששות לפני פרסום הספר מהתגובות שתקבלי, במיוחד מהמשפחה שלך?

"אמא שלי גם כותבת והיא שמחה שהלכתי בדרך הזאת ופרסמתי ספר, אבל היה לה גם קשה עם חלק מהתיאורים כי המשפחה שלי דתית וזה לא היה פשוט שהיו שם תיאורים על יחסי מין (בדירות השכורות של העובדים), לאמא שלי היה קשה לקרוא את זה אבל בסופו של דבר היא היתה מאוד גאה בי וגוננה עלי. אנשים שעבדו בעגלות כתבו לי: הרגשתי שכתבת את הסיפור שלי למרות שאת לא מכירה אותי. לא כל התגובות לספר היו שליליות, אבל כן חששתי מאוד".

בדוכנים לא היה מחיר נקוב

בדיחי גדלה במושב קשת שברמת הגולן, חמישית מבין שבעה אחים ואחיות, בת למשפחה דתית לאומית. היא למדה באולפנה והתחנכה בבני עקיבא. במסגרת השירות הלאומי שלה, היא טסה לאורוגוואי לחיזוק הקשרים עם קהילות יהודיות. שני הוריה עוסקים בחינוך ואמה נמתנתה על פעילי תנועת 'העם עם הגולן' ואף שבתה רעב. בצעירותה, הוריה עזבו את הבית למשך שנה כדי לסייע למשפחה שנפגעה בפיגוע בגוש קטיף ועל מנת לחזק את ההתיישבות. 

את עדיין מחשיבה עצמך דתיה?

"כן, זה חלק גדול מאוד ממני, לא יכולה להגיד שאני הכי שומרת קלה כחמורה אבל אני שומרת על צביון דתי בבית".

חטפת הרבה ריקושטים על מה שאת מספרת בספרך, הרבה טוקבקים יצאו נגדך. נתקלת בזה גם ברחוב?

"אנשים הרבה יותר אמיצים על המקלדת. ברחוב התגובות רק חיוביות. אומרים לי: קראתי את הספר הוא מדהים, גם אם היה מישהו חושב דברים שליליים הוא לא יגיד לי אותם בפנים".

הביקורת היתה על כך ששיקרת בתיאור סגולות המוצרים ובמחירים הגבוהים שמכרת. איך קבעת מה המחיר?

"מכרנו מוצרי קוסמטיקה מים המלח. נכון שלים המלח יש סגולות ושביקור בים המלח מיטיב עם העור אבל מפה ועד להגיד שמוצרים מים המלח הם תרופה ידועה לטיפול בהתקרחות יש דרך לעבור ואני עשיתי אותה והייתי גם גאה בה.  שורש ההונאה היה בכך שלמוצרים בדוכנים שלנו לא היה מחיר נקוב, כך שאם התחברתי עם לקוח, יכולתי להגיד לו שמוצר ששווה כמה שקלים יעלה לו 3,000 דולר".

כמה כסף עשית בזמן שעבדת בעגלות?

"כ-120 אלף דולר. כשגיליתי את הכסף, משהו במוח שלי התחיל להידפק. הרווחתי הרבה יותר ממה שהרווחתי בישראל, יותר מההורים שלי, ובעצם מכל מי שהכרתי. ככל שזה החריף הרגשתי שמי שלא נמצא איתי לא מבין את העולם הזה. בזמן שחברים שלי בארץ הרוויחו 6,000 שקל במשרות במשרדי פרסום, אני עשיתי את אותו סכום בעשר דקות בעגלה. קניתי לעצמי הכל כי הרגשתי שמגיע לי, שהרווחתי את זה".

מה עשית עם הכסף?

"בזבזתי אותו. כל מי שעבד בעגלות עשה הרבה כסף ואת הרוב ביזבז. תזכרי שאני גם הגעתי עם מינוס של 30 אלף שקל לבנק וגם כל ביקור בארץ עולה כסף. גם קניתי בגדים ובזבזתי הרבה. אחרי שסיימתי עם העבודה נסעתי לטיול במכסיקו וישנתי במלון הכי יקר שם. היום זה לא משהו שהייתי עושה. היה בזה משהו שופוני".

כשחזרת לארץ הרווחת הרבה פחות. האם היו לך רגעים שחשבת לעצמך, מה אני צריכה את זה?

"כשחזרתי לארץ, עבדתי כגננת והרווחתי 4,000 שקל לחודש ברוטו, משהו שהייתי יכולה לעשות באמריקה ביום. אז בהתחלה היו מחשבות כאלו, אבל אני לא במקום הזה יותר. העבודה בעגלות כל כך קשה ומתישה נפשית ופיזית שלא מותירה לך זמן לשום דבר. עבדתי מ-10 בבוקר ועד 9 בלילה וב'בלאק פריידי' גם 15 שעות ביום וכל הזמן על הרגליים. יש שלב מסויים בחיים שאתה מוכן להקריב הרבה מאוד בשביל הכסף, היום אני כבר לא נמצאת בשלב הזה".

היום בדיחי עובדת כמנהלת קשרי משקיעים בקרן השקעות ונדל"ן, עדיין מרוויחה הרבה פחות מאשר עשתה בעגלות אבל היא גם לא קורעת את התחת כמו אז. "אז כשהייתי שבה הביתה, לא יכולתי לעשות שום דבר חוץ מללכת לישון. בהתחלה כולנו רצינו ללכת לחדר הכושר ומהר מאוד הבנו שאין לנו זמן לזה".

אשכול נבו האמין בי

זהו ספר הביכורים שלך. היה קשה למצוא הוצאה לאור שתפרסם אותו?

"מאוד. כמעט ויתרתי בשלב מסויים. למדתי שלוש שנים בבית הספר לכתיבה של אשכול נבו ואורית גידלי. אשכול מאוד האמין בספר ואמר לי שזה חייב לצאת כי זהו סיפור שלא סופר אף פעם. כולם יודעים שמוסד העגלות קיים אבל אף אחד לא שמע מה באמת קורה שם. בהתחלה שלחתי את הספר להוצאה גדולה ונדחתי, אחר כך קיבלתי תשובה שיש לספר פוטנציאל וזה קול הדור אבל שעלי להעמיק את הדמויות. אז שיכתבתי וחזרו אלי עם תשובה שלילית. לקחתי עורכת מקצועית וערכנו את הספר במשך חודשים ושוב התשובה היתה שלילית. זה היה מסע מאוד מפרך. אמרתי לעצמי: מה חשבת? שהוצאה גדולה תיקח אותך? חשבתי איזה פספוס, הייתי יכולה לעשות משהו אחר עם החיים שלי ובמקום בזבזתי את כל הזמן הזה על הספר. 

"אבל אשכול לא ויתר הוא החליט להגיש את הספר בעצמו להוצאת מודן והם קיבלו את הספר. זה היה הדבר הכי מרגש שקרה בחיי. קיבלתי טלפון מרוני מודן, הייתי באקסטזה. לא יכולתי לדמיין מה שקרה אחר כך עם כל הביקורת שחטפתי, אלפי תגובות נוראיות נגדי, זה מצער אותי אבל הייתי עושה זאת שוב. סיפרתי סיפור שמישהו היה צריך לספר. אמנם היה קל יותר אם הייתי רק מספרת סיפור של מישהו אחר ולא הסיפור האישי שלי, אבל עדיין אני שמחה שעשיתי את זה. זה לימד אותי שיעור שאם את רוצה משהו מספיק חזק זה יקרה".

לאחר פרסום הספר היא קיבלה מכתב מהקונסול של הקונסוליה האמריקאית בישראל שהיא לא מורשת כניסה. "הכתבה ששודרה בערוץ 13 היתה חד מימדית וקיצונית. זה יצא כאילו אני גאה בזה שגנבתי, זה פגע ועיצבן הרבה אנשים. היום לא הייתי הולכת להתראיין ככה אבל אני סופרת, לא פוליטקאית. הרבה אנשים שיתפו את הכתבה ופנו למס ההכנסה האמריקאי וגם לקונסוליה האמריקאית וטענו שזהו ספר שמעודד אנשים לפשוע בארה"ב. הקטע הוא שהספר שלי בדיוק מנסה להעביר את המסר הנגדי. עובדה שאמהות של צעירים ישראלים כתבו לי שלאחר שקראו את הספר ואמרו שלא יתנו לילדיהם לנסוע ולעבוד בעגלות. אני לא רואה את עצמי כאדם רע או לא מוסרי, אבל למרבה הצער הרבה אנשים ראו את הספר באופן אישי נגדם והיה בהם רצון לנקמה."

את עובדת על ספר חדש היום?

"כן. אני כותבת על הדתיים בתל אביב, על הקושי שלהם למצוא אהבה וזוגיות בעיר מאוד חילונית ומתירנית כתל אביב. אנחנו עושים מדי יום שישי ארוחות שישי ועולים הרבה סיפורים יפים ומרגשים שאני רוצה לכתוב עליהם".

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

שתי ישראליות נשדדו בתחנת רכבת בניו יורק

Published

on

התיירות הותקפו באמצעות סכין ומכשיר טייזר ושבו לישראל יום לאחר התקיפה

שתי צעירות ישראליות בשנות ה-20 לחייהן שהגיעו לטייל בניו יורק, הותקפו ונשדדו בשבוע שעבר בתחנת רכבת תחתית בשכונת ברוקלין. כך דווח בערוץ טלוויזיה מקומי בניו יורק, ששידר את תצלומ התקיפה שתועדה במצלמת אבטחה של הרכבת התחתית. המשטרה פתחה במצוד אחרי החשודים במעשה.

שתי הצעירות סיימו את נסיעתן ברכבת התחתית וכאשר היו בדרכן ליציאה הותקפו באמצעות סכין ומכשיר טייזר על ידי שני בני אדם מכוסי ראש. התיירות שבו לישראל יום לאחר התקיפה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות