Connect with us

ארה"ב-ישראל

איך נפלו גיבורים

Published

on

ההיסטוריה תשפוט את נתניהו, כמו את קודמיו, ותראה שמדובר באחד מראשי הממשלה הטובים ביותר שישראל ידעה מעודה

ארוחת שחיתות: ארי בוסל ( משמאל) בבית שגריר פרו לשעבר (מימין), השבוע בבוורלי הילס

שישה שבועות בדיוק לפני בחירות 2019, החליט היועץ המשפטי לממשלה על שימוע לראש הממשלה בגין חשד לשוחד ולהפרת אמונים. קדמה לכך החלטה שנתניהו לא יכול להשתמש בכסף של בן דוד. המולטי-מיליונר האמריקאי נתן מיליקובסקי, למימון הגנתו המשפטית ומלחמה בהדלפות בלתי פוסקות כל מהלך החקירה.

מי שניהל את החקירה או האחראים במערכת המשפטית דומים למסננת חרורה לגמרי, שכל הנכנס בה עובר ויוצא בקלות, בדומה למערכת המנהרות בעזה, שלמעט טנקים, כל השאר יכול לעבור בהן. כשילמדו את מעשיהם בבתי ספר למשפטים או לפוליטיקה, יהיה ברור לכל סטודנט מתחיל עד כמה פסול הדבר, עד כמה רחקו האמונים על המערכת מדרך הישר.

נראה שלא רק הם אשמים. כולנו השתתפנו בחגיגה, אלו השמחים לאיד ואלו שאינם מצרים. בניגוד לשנים עברו, עת אותה השיטה בדיוק נוסתה והופעלה (לדוגמא שנות חקירה נגד אביגדור ליברמן ושימוש נלוז בהגשת כתב אישום בדיוק לפני בחירות), עתה מדובר בראש ממשלת ישראל, ולא סתם בראש ממשלת ישראל, כי אם באחד
מראשי הממשלה הטובים ביותר שידענו מעודנו.

אם נראה שאיבדתי מחצית הקוראים, אבהיר שאיני מעניק גיליון ציונים מפורט לראש הממשלה. ההיסטוריה תשפוט אותו, כמו את כל קודמיו, והתוצאה תהיה זהה לזו שהגדרתי – אחד מראשי הממשלה הטובים ביותר לישראל שישראל ידעה מעודה.

עד כמה קל לסובב דברים, להפוך דברים תמימים לחלוטין למפלצות ועכבר לפיל או להר. עד כמה קל להפיל ולהפליל אנשים טובים, אנשים שאם נשים על כף המאזנים את כל שעשו, יגבר הטוב על המושחת או המוטל בספק.

״שחיתות?״ סיגרים ושמפניה. מיחזור בקבוקים. אוכל שהוגש לאורחים. טיפול במעון. יחס לעובדים. בן שברגע שיכרות התפאר באוזני חברו, עוד נער מפונק, דברי רברוב שאין נאה ואין יאה לחזור עליהם. עדיין איני יודע כמה סיגרים אדם יכול לעשן (כשצבא אנשי תקשורת משחר לפתחו השכם והערב) – הלא אי אפשר לאכסנם לאורך ימים שכן תוקפם פג וטעמם מתקלקל. שיחה או שיחות עם בעל עיתון שהחזיק או מחזיק תיק מרשיע נגדך. וכל כך הרבה אנשים טובים שפשוט רוצים את טובתך ולפיכך לא אורבים לך בכל פינה ובכל שעל, מחכים בכליון עינים לכל הזדמנות להפלילך ולהעלותך על מוקד.

לעומת זאת, יש איום איראני, מנהרות תופת מעזה, מנהרות מלבנון, חיזבאללה, כוחות איראניים בסוריה, רשות שלמה ששוקדת על חידושים בטרור, טילים מונחים מדויקים שיכולים לפגוע בכל פינה בארץ, מצבור של מאות אלפי מרגמות, פצצות וטילים בגבולותנו הדרום-מערבי והצפוני, פה ושם אסונות טבע או טעויות אנוש, מערכת סבוכה של יחסים בינלאומיים ושנאה תהומית, עתיקת ימים, הגורמת להתפרצויות של ארועים אנטישמיים בתדירות הולכת וגוברת, כמו גם בעוצמה חזקה יותר ויותר.

ואפילו אם חטא ראש הממשלה בענין אירוח שאשתו והוא אירחו או שאחרים אירחו אותם. הלא שמעון פרס נשיאה התשיעי של מדינת ישראל הוציא יותר מכל קודמיו, אך הוא אהוב היה על העם, ואיש לא היה מעלה על דעתו אפילו לעסוק בזוטות בעוד נשיאנו חולם עבורנו.

ישבתי השבוע בביתו של מי שהיה שגריר פרו למצרים, ירדן ולבנון. אשתו והוא הזמינו שישה מאתנו לארוחת ערב. שף פרטי, בבעלותו שלוש מסעדות בלוס אנג׳לס ואחת בלאס וגאס, באחד ממלונות היוקרה הידועים ביותר, עסק במטבח ובנו עם עוד שני עובדים טרחו ושירתו אותנו. היין זרם, יינות משובחים ביותר מרחבי העולם. בין מנה למנה, ויחד עם כל מנה, נסובה השיחה לעבר ישראל, שכן מן הראוי בכל הזדמנות להעלות את ישראל על ראש שמחותנו. תיעדתי את הערב, תמונה פה ותמונה שם, טעם עילאי של מנה זו ואחרת, ודברים שהייתי צריך להתאפק לא לאכול שכן איני מערבב בשר וחלב וגם איני אוכל דברים מסוימים האסורים עלינו במפורש.

סיפרתי על הבחירות לכנסת העשרים ואחת שתיערכנה בתשעה באפריל, חודש ימים בדיוק לפני יום העצמאות. בדיוק כמו העברים שיצאו ממצרים אנחנו. הם התגעגעו לשיר הבשר ולאבטיחים והבצל שהשאירו במצרים, ואנחנו חוזרים לטלנובלה של משפחת נתניהו. די עזבוהו כבר! תנו מנוחה ליגע. הוא ממלא תפקיד בשם ועבור כולנו. הוא חומת המגן, אותה כיפת ברזל כמו גם ה״חומה״ והגדר וכל החוצצים ביננו לבין אויבינו. הוא לבדו, עם משפחתו כעזר נגדו, ומולו ניצב, כך נראה, צבא מלעיזים ולועגים, מקטרגים ומקנאים, אנשים קטנוניים שטובת הכלל, העם והאומה לא ניצבת נגד עיניהם. רק להרע הם רוצים, רק להפילו, בלי מחשבה מה יהיה ביום אחר כך.

סיפרתי על אותה תקופה ארוכה בה התנגח הציבור במשפחת נתניהו על צורת האירוח – על המזון שהוזמן והוגש (ואולי הוחזר והם צברו נקודות או לקחו את הכסף עבור עצמם). השתגענו?

כמה כסף יש לנתניהו ולמשפחתו? השוו זאת למאגרי הכסף של אהוד ברק או של ראשי ממשלות העבר. לי אין כספים כמו להם, אך מסתבר שלהרבה פוליטיקאים יש די והותר. סיפרתי ובמקום דמעות צחוק בעיני, שאלתי ברצינות מבהילה: אם היו מוגשות המנות מהן אנו נהנים זה עתה בבית ראש הממשלה בירושלים הבירה או בהרצליה לחוף הים, מה היה קורה בארץ הקודש?!

עשר שנים מגיעות לקיצן, וראש הממשלה יתכן שיזכה בבחירות ואולי, כפי שהעלתי את השאלה בטור זה, הגיע הזמן שתסתיים תקופת כהונתו ויתאפשר לאחרים לקחת את מושכות המנהיגות ולהוביל אותנו, להתמודד עם אתגרי הדרך, הנודעים והלא נודעים, ולעשות את כל יכולתם למלא את התפקיד בצורה הטובה ביותר האפשרית.

מדוע לא לאפשר לו לסיים בכבוד, עם הוקרת תודה, בהרגשה טובה? הלא בסופו של דבר אנחנו אלו שנצטער, שנרגיש ״מלוכלכים מבפנים״ ולא נדע מדוע עשינו את מה שעשינו, מדוע צחקנו לאיד, הכיצד עמדנו דומם ולא התייצבנו לצידו של ראש הממשלה שלנו. תשפוט ההיסטוריה את נתניהו לזכות, ואילו אנחנו נאלם דום, בצער ותוגה איומים, ביודענו שאנחנו אלו שכרתנו את הענף עליו ישב כל עם ישראל וישבה האומה כולה.

עמדה דמעה בעיני, ותהיתי, יחד עם כל הסובבים אותי: דוד מקונן על שאול ויהונתן בנו שנפלו בלוחמם בחרוף נפש בפלשתים. ״קשת יהונתן לא נשוג אחור, וחרב שאול לא תשוב ריקם … מנשרים קלו, מאריות גברו״ (שמואל א׳:22-23): "הצבי ישראל, על במותיך חלל איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה"

לתגובות: bussel@me.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

משחק באש

Published

on

לנשיא טראמפ מגיעה לא רק תחנת רכבת ועיר בגולן הנקראות על שמו, כי אם זכות עולם – בעולם הזה ובעולם הבא • אבל הכניסה ראש בראש בסין יכולה לעלות ביוקר

בארה״ב מכהן נשיא שרוב פעולותיו יכולות להיות מתוארות במילה ״שלוף״; הנשיא מחליט ומבצע, ללא סבלנות הרבה דיבורים או להתברברות. כך גם רמת הסבלנות שלו לאנשים שהוא עצמו מינה בשל כישוריהם ונאמנותם, עד שלפתע סר חינם בעיניו ונראה לו שהם אינם בדיוק מבצעים את הנחיותיו ללא היסוס ובצייתנות מוחלטת. את כולם, כך נראה, הוא יכול לפטר, כפי שאדם מנופף זבוב טורדני. אלא שבחיים, מי שכך מתנהג, ימצא עצמו בסופו של יום ללא חברים קרובים, תומכים נלהים ואנשים אתם יוכל לחלוק את ימיו.

במידה רבה, הנשיא אינו שונה בהרבה מאותו איש העסקים שנכנס לשותפות עסקית עם רשת NBC לתוכנית ריאליטי בשם ״השוליה". אמריקה למדה אז את המשפט ״אתה מפוטר!״, כשמתחרה אחר מתחרה היה מפוטר אחד בסוף כל תוכנית שבועית עד המפץ הגדול בסיום. הזוכה בסוף כל עונה נשאר כ״שוליה״ של איש העסקים המצליח, המוכשר, יודע הכל, הקשור לכל (בעיקר לכסף ולכוח), ידידנו דונאלד טראמפ. אין אנו יודעים עד כמה החזיקו השוליות מעמד, למעט שמועות על מעשיהם (לדוגמא אחת שיצרה קו משקאות אלכוהוליים), אך הם מילאו את מטרתם – ריתוק צופים בבית למסכי הטלוויזיה, כך שעתידם ״אחרי״ שנהיו מפורסמים ודאי שאינו רלוונטי יותר.

הרבה לפני שהתוכנית עברה מבני תמותה למתחרים ידועים (״סלבריטי אפרנטיס״), במהלך כל העונה הראשונה הייתי רתוק מדי שבוע למסך..באותו זמן לא הבנתי שזו תוכנית ריאליטי, וכשהסתיימה העונה הראשונה ופורסם שמי שמעונין להגיש מועמדות לעונה השניה יתייצב ביום ובשעה היעודים באולפנים בוואלי של בלוס אנג׳לס, מצאתי עצמי בין מאות מתמודדים.

למרות מפח הנפש שלא נבחרתי להשתתף בתוכנית, שמורה בלבי פינה חמה לאותה תוכנית בראשיתה. כך גם אהדתי לנשיא, שכן מאז שנכנס לבית הלבן, הוא ממלא את הבטחותיו כפי שאף נשיא לפניו לא עשה. כל חיי שמעתי את ההבטחות טרם הבחירות לנשיאות שאחד הדברים הראשונים על סדר היום, אם רק יבחר המועמד רפובליקני או דמוקרט), יהיה העברת השגרירות האמריקאית ממקומה המשכשך רגליו מרחק הליכה מהים התיכון להרי ירושלים מרחק שעה נסיעה מהים. הבטיחו ואיכזבו.

כך עד לפני שנה בדיוק, עת השגרירות נפתחה בירושלים הבירה, לאחר שהנשיא טראמפ הכריז חודשים מועטים לפני כן ש״ירושלים היא (אכן, לפי מבחן המציאות) בירת ישראל". השנאה בארה״ב לנשיא כה יוקדת, שאף לא דמוקרט אחד הופיע לפתיחה. העולם לא התמוטט, והעולם המוסלמי לא צעד במיליוני אנשים על גבולות המדינה להציל את אל-קוץ. עברה שנה, וכבר התקיים טקס של שנה למציאות האמיתית – ״ירושלים בירת ישראל, ושגרירות ארה״ב בבירה, כיאה וכראוי".

הנשיא מילא גם הבטחות-בחירות אחרות. הוא ביטל את ההסכם עם איראן, על אפם ועל חמתם של הדמוקרטים, שכן אחת מגולות הכותרת של ימי אובמה העליזים היתה המטוסים מלאים מיליארדי דולרים במזומן שהוטסו לאיראן. הנשיא מינה את ניקי היילי כשגרירת ארה״ב לאו״ם, ונתן לה חופש פעולה מלא וגיבוי חזק שאין כמוהו להביא לידי מציאות נורמלית חדשה. כסף כבר אינו זורם לאפשר התקפות חסרות שחר בלתי פוסקות אך ורק על ישראל והגדרות מקומות משמעותיים (כמו הר הבית) כלא קשורים לישראל ולעם היהודי. כך גם פסק מימון לרשות הפלסטינית למשכורות למחבלים ולבני משפחותיהם. נראה שהיגיון בריא חזר לעולם. אין ספק שטראמפ הוא הנשיא הטוב ביותר למדינת ישראל ולעם היהודי מאז ומעולם ונשאלת רק השאלה האם נזכה בקדנציה שניה, והאם נדע לנצל נכונה את ההזדמנויות החד פעמיות הנתנות לנו על מגש זהב ויהלומים.

הנשיא שאוהב לפטר, הנשיא חסר הסבלנות, הנשיא המתגנדר (״אני הטוב ביותר, המעולה ביותר, העשיר ביותר, החכם ביותר״), הנשיא השנוא על הדמוקרטים יותר מכל דבר אחר עלי אדמות – עד כדי כך שהוא מטריף את דעתם, הוא גם הנשיא הטוב ביותר שהיה עבור העם היהודי ומדינת ישראל מאז ומתמיד. על כך מגיעה לו לא רק תחנת רכבת בירושלים הבירה ועיר ברמת הגולן הנקראות על שמו, כי אם זכות עולם – בעולם הזה ובעולם הבא.

הבעיה היא שהנשיא מתנהל בדיוק כפי שניהל את תוכנית השוליה בטלוויזיה, בשלוף ופטר. שלוף את מה שנראה לך, כי אתה הטוב ביותר, בעל התסרוקת היפה ביותר, החכם ביותר, היודע יותר מכולם. ופטר, השבוע את זה, בשבוע הבא את האחר, וכך שבוע אחר שבוע, עד שישאר רק אחד, אתו או אתה אתה ״תקוע״ לזמן קצר, שכן עבור תהילת עולם (בטלויזיה ובסדרת ריאליטי) עושים הכל, אפילו מקריבים את הפרטיות שלך ומאפשרים ל״שוליה״ להיבחר לרגע קט. נשיא השלוף האוהב לפטר את כל מי שאינו לרוחו ברגע מסוים (גם אם היה נאמן וטוב במשרתו עד כה) משחק באש.

דוגמה מהעסק בו אני מצוי: לפני שנה הנשיא הטיל מכסים על מוצרים מארופה, והאירופאים השיבו באותה מטבע. מאז ה-20 ביוני אשתקד, לדוגמא, מוטל מכס של 25% על כל וויסקי אמריקאי באירופה. הדבר הביא לעצירה כמעט מוחלטת של מכירת וויסקים אמריקאים בארופה. התהליך לקח כמעט שנה, שכן החברות הגדולות ייבאו מלאים גדולים של משקאות טרם תאריך החלת המכס. חברות נוספות שילמו מכיסן את המכס, בכדי לא להעלות את המחירים לצרכן והרבה משווקים חיכו, שכן הם לא ידעו האם משחק ההענשה משני הצדדים ימשך או יפסק. לאחר כשנה המלאים אזלו, חברות (אפילו עשירות עד מאד) הבינו שהן לא יכולות להמשיך לסבסד את היטל המס, והמשווקים עבור מוויסקים אמריקאים לעולמות חדשים וויסקים מצרפת ומסקנדינביה, טיאוון וניו זילנד, יפן וקנדה. עברו וכנראה כבר לא יחזרו (כי הצרכן גילה שיש אלטרנטיבות נהדרות) – ומכאן נזק ארוך טווח ובלתי הפיך.

יצא שארה״ב מופסדת לחלוטין בשטח המשקאות החריפים, וחברות קטנות רבות נפגעו מכך קשות. בועות אלו צפות לפני השטח, ומספר החברות שעסקיהן השנה הגיע לעצירה כמעט מוחלטת הולך וגדל. אך השוק המקומי בארה״ב כה חזק, שהקולות הנשמעים, אותן בועות מתנפצות, נעלמים ברעש ובהמולת העסקים החוגגים. השוק החזק צוהל ועולז, והתוגה הנשמעת פה ושם מוחרשת כלא קיימת. והנה הנשיא עושה זאת פעם נוספת, הפעם עם סין. אך סין אינה ארופה, ועם הסינים כמו גם עם פוטין) לא משחקים. הם עוד מסוגלים להעלב ולנקוט בצעדי ענישה משלהם, ובידם הנחישות והאמצעים, כמו גם אורך הנשימה והכבוד הלאומי, וארה״ב לא תדע מאין מגיעות המכות.

הנשיא משחק באש. כל כלכלן בתחילת דרכו יודע שחייבים להזהר משנה זהירות במכסים שמטרתם הענשה, אך הנשיא משתמש בהם כאמצעי או כמטרה אינו מודע, או שלא אכפת לו, מהיכולות ההרסניות של החלטות כשלו. השווקים הגיבו בבהלה אך עד מהרה הפנימו את שקורה, התאוששו והחלו לעלות מחדש, ממשיכים בטיפוס כמותו לא ראינו בעבר.

האם השוק החופשי טועה? האם הנשיא צודק במהלכיו? האם הוא אכן החכם מכולם, יודע יותר טוב מכל הכלכלנים וממדע שלא נולד היום? מי יודע. מסתבר שהבוחר בארה״ב קצה נפשו בידוע ובמוכר, ובניגוד לכל התחזיות, דונלד ג׳יי טרמפ נבחר לנשיאה ה-45 של ארה״ב. אולי אכן דרך הנשיא תתברר כנכונה? אותה התגרות חסרת מעצורים בסין, שיכולה לערער את כלל הכלכלה הבינלאומית ולהביאה לסיחרור שתוצאותיו הרות אסון?

דבר אחד ודאי: הנשיא משחק בחומרים נפיצים ביותר, ועצה אחת ויחידה טובה עבורו: ״תיזהר, תיזהר עד מאד!״

לתגובות: bussel@m.com

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

יהדות, עסקים, אינטרטיימנט

Published

on

מרכז נזריאן ללימוד ישראל ב- UCLAערך יום עיון מיוחד לכבוד יום העצמאות בהשתתפות מרצים אורחים מארה"ב ומהארץ • המראות והקולות

נינט טייב כתבה שיר על המעבר ללוס אנג'לס

מרכז נזריאן ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת UCLA ערך לכבוד יום העצמאות יום עיון שהתרכז בקשר ובחיבור בין הקהילה היהודית בארצות הברית למקבילתה בישראל. כ-200 אורחים מתחומים שונים בקהילה היהודית בלוס אנג׳לס הגיעו לאולם ה-COVEL COMMONS ונהנו מיום עיון פורה שכלל שלושה פאנלים מעניינים בנושאי דת, עסקים וטכנולוגיה ובידור. כולם כללו דמויות מובילות מישראל וארצות הברית.

הפאנל בנושא דת ומדינה, שהיה לטעמי המעניין והפורה ביותר, עסק בנושא הזהות היהודית ברחבי העולם, וכיצד מדינת ישראל תורמת לקידומו או אולי בכלל מאתגרת אותו. בין המשתתפים הרב דניאל בוסקילה, חיה גילבוע( ג׳ויאש אינגייג׳מנט) הח"כית לשעבר ד"ר עליזה לביא מאוניברסיטת בר אילן והרב ארז שרמן מסיני טמפל. הפאנל הונחה על ידי דיקן 'היברו יוניון קולג'׳ ג׳ושוע הולו.

הרב בוסקילה, מנכ״ל המרכז החינוכי הספרדי ומראשי בית הכנסת תפארת ישראל בווסטווד היה מהדומיננטים בפאנל, והוביל לשיחה ערה יחד עם הרב ארז שרמן. הקבוצה עסקה בין היתר בחשיבות של הקשר היהודי מסביב לעולם ובהבדל בין רבנים שיודעים להעביר את ״החומר הנלמד״ לבין כאלו שיודעים לאחד את הקהילה.

עוד במהלך הפאנל דיונים בנושא סוגיות דתיות-חברתיות כמו מוסד הנשואים הכפוף לרבנות, מדוע קיימת הפרדה בין נשים לגברים בכותל, הדתה ועוד.

מקומם היה לשמוע את הרב שרמן ממעיט בחשיבותה של השפה העברית, כאשר אמר ש"זה לא הדבר הכי חשוב שמאחד את העם היהודי". לא כך מצופה ממדריך רוחני שאמור לדעת את חשיבות השפה: ראשית, מבחינה היסטורית – החייאתה לאחר 2000 שנים שבה כמעט ניכחדה. שנית, כל סטודנט שנה ראשונה בלימודי תקשורת יודע ששפה היא אחד הכלים החשובים ביותר לחיבור בין אינדיבידואלים. על חשיבותה של השפה העברית אין עוררין. ניתוק השפה ככלי חשוב שצריך להימצא בארגז הכלים של כל יהודי נראה כמו נסיון לפטור את יהדות אמריקה מהצורך ללמוד אותה ובנוסף, סולל את הדרך להעלמותה של השפה בעתיד.

• • •

לאחר הפסקת קפה קצרה, התכנס הפאנל שעסק בטכנולוגיה ועסקים בו השתתפו: חדווה קליינדלר מייסדת Emerj, גיא רוזנטל מקבוצת הטכנולגיה, יאיר ורדי, מייסד משותף של פרטנר פיוז׳ין לוס אנג׳לס, מאיה ורדי-שושני מ- Bird Foundation מומחית בתחום הסייבר, וכרמית ידין מנכ"לית Arcus Team . מנחה הפאנל סטויארט גבריאל, פרופ׳ לכלכלה ופיננסים ב UCLA, הפתיע ואמר שלמרות שכולם נוטים להלל את החדשות והטכנולוגיה הישראלית הוא סבור שהיא מוגבלת: "לאחר שנבנה רעיון או אפילו מוצר, הישראלים צריכים לקחת אותו לשווקים כמו סין וארצות הברית. השווקים בישראל קטנים ולא מספיקים כדי לבחון אותו באמת".

הרב דניאל בוסקילה בפאנל על יהדות, הדתה ושאר ירקות

בזה אחר זה הציגו הדוברים את החברות אותן הם מייצגים ואת הבשורות הטכנלוגיות שהם מביאים.

החברה של ורדי למשל השקיעה ביותר ב-27 סטארטפים בארה"ב בסכום של למעלה מ-40 מיליון דולר. מה שהוביל לדיון פורה בנושא שיתופי הפעולה בין השווקים האמריקאים לישראל ועל מיזוג חברות וגם על ההבדלים התרבותיים בין היזמים הישראלים לאמריקאים. רוזנטל: ״פה (בארצות הברית), כדי לעודד מקוריות אומרים לעובדים לחשוב מחוץ לקופסא. בישראל אין בכלל קופסא, היא לא קיימת – כל אחד עושה מה שבא לו״…

נושא נוסף שנידון הוא על חברות ישראליות שמגיעות לארצות הברית, פותחות שם משרדים ומהוות שחקן פעיל בשוק, תהליך שלא קורה בכיוון ההפוך. כאן החל דיון על חברה אמריקאית אחת שכן הגיעה לאחרונה לישראל: ׳אמזון׳ וכיצד תשפיע כניסת של ענקית הקניות על השוק הישראלי ועל תרבות הצריכה בחברה הישראלית.

בתום הפאנל יצאו האורחים לארוחת צהרים קלה ברחבת האולם המשקיפה על הקמפוס.

• • •

הפאנל השלישי והאחרון בנושא תעשית הבידור, שהיה הקליל והמהנה ביותר והתהדר בכוכבת ישראלית גדולה הזמרת והשחקנית נינט טייב. נינט ביצעה מספר שירים והסבירה כיצד כתבה אותם. אחד מהם כתבה בעקבות המעבר ללוס אנג׳לס לפני מספר שנים.

הקולנוען גידי רף מספר על יצירת חטופים והומלנד

עוד בפאנל איש הקולנוע והטלוויזיה הישראלי גידי רף הומלנד, חטופים)) שעושה חייל בשנים האחרונות ככותב ומפיק הוליוודי מוערך. ריף דיבר על תעשית על הטלוויזיה וסיפר על הרעיון וההשראה מאחורי הומלנד.

פרופ' רונית וייס-ברקוביץ, מרצה לקולנוע מאוניברסיטת תל אביב, סיפרה על תעשיית הסרטים בישראל ועל הבדלי התקציבים העצומים בין הפקות ישראליות לאמריקאיות.

ניקול יורקין, תסריטאית ומפיקה טלוויזיונית, חלקה עם הקהל את הסיפור מאחורי הסדרה ״פאודה״ שזכתה כידוע להצלחה מרשימה בארצות הברית ובעולם כולו.

הפאנל הסתיים בעוד שיר של נינט עם גיטרה אקוסטית לבקשת הקהל, שהתענג מכל רגע ולא הפסיק לתעד את הרגעים הקסומים בסלולרי שלו.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

הכל זהב: המסעדה של השף מייקל סולומונוב בפילדלפיה – הטובה בארה"ב

Published

on

זהב", החוגגת במרכזה את המטבח הישראלי, היא הזוכה הגדולה בתואר Outstanding Restaurant לשנת 2019 ב"אוסקר" של עולם הקולינריה האמריקאי

מייקל סולמונוב. ההישג הגדול של המטבח הישראלי

מסעדת ״זהב" של השף מייקל סולומונוב בפילדלפיה, החוגגת במרכזה את המטבח הישראלי היא הזוכה הגדולה בתואר המסעדה הטובה ביותר Outstanding Restaurant – לשנת 2019 על ידי אגודת ג'יימס בירד. זה קרה במהלך ה"אוסקר" של עולם הקולינריה האמריקאי, באירוע חגיגי שהתקיים בשיקגו. הזכייה של מסעדת "זהב" היא אחד ההישגים הגדולים ביותר של המטבח הישראלי בארה"ב. השף סולומונוב הוא אמריקאי-ישראלי שאחיו נלחם ונפל בזמן שירותו בצה"ל, הצליח להעלות את קרנו של המטבח הישראלי כשווה ערך בין מסעדות העלית באמריקה. הזכייה מצטרפת לפרסים קודמים בהם זכה סולומונוב. ב-2017 זכה בתואר 'השף הטוב ביותר בארצות הברית'. שנה לפני כן ב-2016 הוא זכה יחד עם שותפו סטיבן קוק בפרס ג'יימס בירד לספר הבישול הבינלאומי הטוב של השנה על ספרם "זהב: עולם הבישול הישראלי".

סולומונוב נולד בארץ ובגיל שנתיים עברה משפחתו לפיטסבורג. בגיל 15 חזר לישראל ללימודים בפנימייה בפרדס חנה עם קבוצה של ילדים אמריקאים. אחרי שנה חזר לפיטסבורג. ניסה ללכת לקולג' בוורמונט ונשר באמצע הלימודים. הוא נשלח שוב לישראל ואחרי שסומן כ"נער בסיכון" עבד במאפייה בכפר סבא, שם אפה רוגלעך, בורקס וחלות. עם חזרתו לאמריקה החליט ללמוד בבית ספר לבישול. משם הדרך היתה קצרה למטבחי מסעדות בפילדלפיה עד שמונה לסו שף במסעדה איטלקית מקומית. בעקבות נפילת אחיו בלבנון בשנת 2003 הוא עזב את המסעדה האיטלקית והחל להתמכר לסמים ולאלכוהול. כחלק מתהליך השיקום החל לבשל במסעדה ישראלית של חברו הטוב. ב-2008 החליט לפרוש לדרך עצמאית ופתח את מסעדת "זהב", עם המטבח עליו גדל. כחצי שנה אחר כך חרה מסעדתו כאחת מ-20 המסעדות החדשות הטובות של המגזין אסקוויר ומאז מופיעה תדיר בדירוגים נחשבים ומוערכים. לפני כשנה פרסם סולומונוב ספר בישול שני שעוסק הפעם באוכל הרחוב הישראלי.

סולומונוב מסמל את ההצלחה של המטבח הישראלי בארה"ב בשנים האחרונות וכמי שפתח את הדלת בעבור שפים ישראלים נוספים כמו ארז קומורובסקי, ניר צוק, מאיר אדוני ואיל שני, כמו גם ישראלים נוספים כמו אורי מנשה מהמסעדות "בסטיה" ו"בבל" בלוס אנג'לס. גם מסעדת "בבל" השתתפה בטקס והייתה מועמדת לפרס המסעדה החדשה הטובה ביותר", אך הפסידה למסעדה הצרפתית "Frenchette" בניו יורק. לפני שבועיים נבחרה "בבל" למסעדת השנה של ה"לוס אנג'לס טיימס". המסעדה נפתחה בשנה שעברה על ידי השפים אורי מנשה ואשתו ג'נביב גרגיס.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות