Connect with us

ארה"ב-ישראל

איך נפלו גיבורים

Published

on

ההיסטוריה תשפוט את נתניהו, כמו את קודמיו, ותראה שמדובר באחד מראשי הממשלה הטובים ביותר שישראל ידעה מעודה

ארוחת שחיתות: ארי בוסל ( משמאל) בבית שגריר פרו לשעבר (מימין), השבוע בבוורלי הילס

שישה שבועות בדיוק לפני בחירות 2019, החליט היועץ המשפטי לממשלה על שימוע לראש הממשלה בגין חשד לשוחד ולהפרת אמונים. קדמה לכך החלטה שנתניהו לא יכול להשתמש בכסף של בן דוד. המולטי-מיליונר האמריקאי נתן מיליקובסקי, למימון הגנתו המשפטית ומלחמה בהדלפות בלתי פוסקות כל מהלך החקירה.

מי שניהל את החקירה או האחראים במערכת המשפטית דומים למסננת חרורה לגמרי, שכל הנכנס בה עובר ויוצא בקלות, בדומה למערכת המנהרות בעזה, שלמעט טנקים, כל השאר יכול לעבור בהן. כשילמדו את מעשיהם בבתי ספר למשפטים או לפוליטיקה, יהיה ברור לכל סטודנט מתחיל עד כמה פסול הדבר, עד כמה רחקו האמונים על המערכת מדרך הישר.

נראה שלא רק הם אשמים. כולנו השתתפנו בחגיגה, אלו השמחים לאיד ואלו שאינם מצרים. בניגוד לשנים עברו, עת אותה השיטה בדיוק נוסתה והופעלה (לדוגמא שנות חקירה נגד אביגדור ליברמן ושימוש נלוז בהגשת כתב אישום בדיוק לפני בחירות), עתה מדובר בראש ממשלת ישראל, ולא סתם בראש ממשלת ישראל, כי אם באחד
מראשי הממשלה הטובים ביותר שידענו מעודנו.

אם נראה שאיבדתי מחצית הקוראים, אבהיר שאיני מעניק גיליון ציונים מפורט לראש הממשלה. ההיסטוריה תשפוט אותו, כמו את כל קודמיו, והתוצאה תהיה זהה לזו שהגדרתי – אחד מראשי הממשלה הטובים ביותר לישראל שישראל ידעה מעודה.

עד כמה קל לסובב דברים, להפוך דברים תמימים לחלוטין למפלצות ועכבר לפיל או להר. עד כמה קל להפיל ולהפליל אנשים טובים, אנשים שאם נשים על כף המאזנים את כל שעשו, יגבר הטוב על המושחת או המוטל בספק.

״שחיתות?״ סיגרים ושמפניה. מיחזור בקבוקים. אוכל שהוגש לאורחים. טיפול במעון. יחס לעובדים. בן שברגע שיכרות התפאר באוזני חברו, עוד נער מפונק, דברי רברוב שאין נאה ואין יאה לחזור עליהם. עדיין איני יודע כמה סיגרים אדם יכול לעשן (כשצבא אנשי תקשורת משחר לפתחו השכם והערב) – הלא אי אפשר לאכסנם לאורך ימים שכן תוקפם פג וטעמם מתקלקל. שיחה או שיחות עם בעל עיתון שהחזיק או מחזיק תיק מרשיע נגדך. וכל כך הרבה אנשים טובים שפשוט רוצים את טובתך ולפיכך לא אורבים לך בכל פינה ובכל שעל, מחכים בכליון עינים לכל הזדמנות להפלילך ולהעלותך על מוקד.

לעומת זאת, יש איום איראני, מנהרות תופת מעזה, מנהרות מלבנון, חיזבאללה, כוחות איראניים בסוריה, רשות שלמה ששוקדת על חידושים בטרור, טילים מונחים מדויקים שיכולים לפגוע בכל פינה בארץ, מצבור של מאות אלפי מרגמות, פצצות וטילים בגבולותנו הדרום-מערבי והצפוני, פה ושם אסונות טבע או טעויות אנוש, מערכת סבוכה של יחסים בינלאומיים ושנאה תהומית, עתיקת ימים, הגורמת להתפרצויות של ארועים אנטישמיים בתדירות הולכת וגוברת, כמו גם בעוצמה חזקה יותר ויותר.

ואפילו אם חטא ראש הממשלה בענין אירוח שאשתו והוא אירחו או שאחרים אירחו אותם. הלא שמעון פרס נשיאה התשיעי של מדינת ישראל הוציא יותר מכל קודמיו, אך הוא אהוב היה על העם, ואיש לא היה מעלה על דעתו אפילו לעסוק בזוטות בעוד נשיאנו חולם עבורנו.

ישבתי השבוע בביתו של מי שהיה שגריר פרו למצרים, ירדן ולבנון. אשתו והוא הזמינו שישה מאתנו לארוחת ערב. שף פרטי, בבעלותו שלוש מסעדות בלוס אנג׳לס ואחת בלאס וגאס, באחד ממלונות היוקרה הידועים ביותר, עסק במטבח ובנו עם עוד שני עובדים טרחו ושירתו אותנו. היין זרם, יינות משובחים ביותר מרחבי העולם. בין מנה למנה, ויחד עם כל מנה, נסובה השיחה לעבר ישראל, שכן מן הראוי בכל הזדמנות להעלות את ישראל על ראש שמחותנו. תיעדתי את הערב, תמונה פה ותמונה שם, טעם עילאי של מנה זו ואחרת, ודברים שהייתי צריך להתאפק לא לאכול שכן איני מערבב בשר וחלב וגם איני אוכל דברים מסוימים האסורים עלינו במפורש.

סיפרתי על הבחירות לכנסת העשרים ואחת שתיערכנה בתשעה באפריל, חודש ימים בדיוק לפני יום העצמאות. בדיוק כמו העברים שיצאו ממצרים אנחנו. הם התגעגעו לשיר הבשר ולאבטיחים והבצל שהשאירו במצרים, ואנחנו חוזרים לטלנובלה של משפחת נתניהו. די עזבוהו כבר! תנו מנוחה ליגע. הוא ממלא תפקיד בשם ועבור כולנו. הוא חומת המגן, אותה כיפת ברזל כמו גם ה״חומה״ והגדר וכל החוצצים ביננו לבין אויבינו. הוא לבדו, עם משפחתו כעזר נגדו, ומולו ניצב, כך נראה, צבא מלעיזים ולועגים, מקטרגים ומקנאים, אנשים קטנוניים שטובת הכלל, העם והאומה לא ניצבת נגד עיניהם. רק להרע הם רוצים, רק להפילו, בלי מחשבה מה יהיה ביום אחר כך.

סיפרתי על אותה תקופה ארוכה בה התנגח הציבור במשפחת נתניהו על צורת האירוח – על המזון שהוזמן והוגש (ואולי הוחזר והם צברו נקודות או לקחו את הכסף עבור עצמם). השתגענו?

כמה כסף יש לנתניהו ולמשפחתו? השוו זאת למאגרי הכסף של אהוד ברק או של ראשי ממשלות העבר. לי אין כספים כמו להם, אך מסתבר שלהרבה פוליטיקאים יש די והותר. סיפרתי ובמקום דמעות צחוק בעיני, שאלתי ברצינות מבהילה: אם היו מוגשות המנות מהן אנו נהנים זה עתה בבית ראש הממשלה בירושלים הבירה או בהרצליה לחוף הים, מה היה קורה בארץ הקודש?!

עשר שנים מגיעות לקיצן, וראש הממשלה יתכן שיזכה בבחירות ואולי, כפי שהעלתי את השאלה בטור זה, הגיע הזמן שתסתיים תקופת כהונתו ויתאפשר לאחרים לקחת את מושכות המנהיגות ולהוביל אותנו, להתמודד עם אתגרי הדרך, הנודעים והלא נודעים, ולעשות את כל יכולתם למלא את התפקיד בצורה הטובה ביותר האפשרית.

מדוע לא לאפשר לו לסיים בכבוד, עם הוקרת תודה, בהרגשה טובה? הלא בסופו של דבר אנחנו אלו שנצטער, שנרגיש ״מלוכלכים מבפנים״ ולא נדע מדוע עשינו את מה שעשינו, מדוע צחקנו לאיד, הכיצד עמדנו דומם ולא התייצבנו לצידו של ראש הממשלה שלנו. תשפוט ההיסטוריה את נתניהו לזכות, ואילו אנחנו נאלם דום, בצער ותוגה איומים, ביודענו שאנחנו אלו שכרתנו את הענף עליו ישב כל עם ישראל וישבה האומה כולה.

עמדה דמעה בעיני, ותהיתי, יחד עם כל הסובבים אותי: דוד מקונן על שאול ויהונתן בנו שנפלו בלוחמם בחרוף נפש בפלשתים. ״קשת יהונתן לא נשוג אחור, וחרב שאול לא תשוב ריקם … מנשרים קלו, מאריות גברו״ (שמואל א׳:22-23): "הצבי ישראל, על במותיך חלל איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה"

לתגובות: bussel@me.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

למה לי פוליטיקה

Published

on

בסיום העונה שלthe apprentice ופרסום הזמנה למתמודדים לעונה נוספת, התייצבתי עם עוד מאות אנשים באולפנים כאן בלוס אנג׳לס • לא הבנתי וודאי שלא הפנמתי שזוהי פשוט תוכנית ריאליטי • היום נראה לאלו החיים בארה״ב שהם באמצע תוכנית כזו בדיוק

טעות אחת היתה כשהתלהבתי יתר על המידה מהעונה הראשונה של ״השוליה״ עם דונלד טרמאפ. (האם הוא תכנן כבר אז שיבוא יום והוא ירוץ לנשיאות ארה״ב?) עם סיום העונה ופרסום הזמנה למתמודדים לעונה השניה, התייצבתי עם עוד מאות אנשים באולפנים כאן בלוס אנג׳לס, רק שלא הבנתי וודאי שלא הפנמתי שזוהי פשוט תוכנית ריאליטי.

היום נראה לאלו החיים בארה״ב שהם באמצע תוכנית כזו בדיוק, ואין הם יודעים איך לעכל זאת. אלו חיים בסיוט מתמשך, בבעתה מבהילה, שונאים את הנשיא ואינם נותנים לו מנוח, שכן הוא משגע אותם. הם יעשו את הכל, והעיקר ״לא טראמפ".

האחרים מסתכלים בתדהמה מהולה בהתלהבות מאופקת; הנה נשיא שהחזיר את האלוהים לקידמת הבמה (בשמונה השנים הקודמות, אלוהים נדחק לפינה בבושת פנים), שמציב את אמריקה ראשונה לפני כולם ושאינו מפחד לנסות ולעשות כראות עיניו לחיזוק ארצות הברית של אמריקה. הוא משתמש בשכל ישר ובהגיון בריא, ואפילו העז לעשות את מה שאף נשיא לפניו לא עשה: לֹהעביר את השגרירות בישראל לבירתה, היא ירושלים.

הנשיא, כך נראה, אינו נותן מנוח לעצמו. הוא כל הזמן משנה, מנסה לשפר, נלחם. אולי זו הסיבה שהוא מפטר כל כך הרבה אנשים מוכשרים וטובים שהוא עצמו מינה. נראה שהוא פועל לפי אותם דפוסי התנהלות בתוכנית ״השוליה״, בה כל שבוע הוא פיטר מישהו (עד כדי כך שהמשפט ״אתה מפוטר״ נהיה שגור בפינו, דרך טבע ממש), במרוץ לבחור את הטוב ביותר, ואז לחזור על הכל מהתחלה.

בסדרת הטלוויזיה הרייטינג קריטי כמו גם הפרסומות ומתן החסות של חברות שונות (שכן הכל מתרגם לכסף). למרות החזות, טראמפ לא היה זקוק כלל וכלל לשוליה חדש, שכן יש לו צוות מצומצם הצמוד אליו ונאמן לו, דוגמת בניו, בתו, בעלה ועורך דינו ומי שהיום מכהן כשגריר ארה״ב בישראל. ניתן רק לקוות שבניגוד לתוכנית הטלוויזיה (שנראה שהוא עדין פועל לפי אותו תסריט), כשהמדובר במצב ובגורל האומה, הנשיא יבין שכשתסתיים העונה, יש לכל היותר עונה אחת נוספת, ומי שישפט הוא הוא עצמו ולא אחר, כשהשופטים הם דפי ההיסטוריה; ואלו כידוע מחמירים ביותר, גם אם לרוב מעלים אבק.

אומר אני לעצמי: ״עצור, למדת״, אך מסתבר שלא כך. אם הייתי מקבל פנייה מהבית הלבן להצטרף לצוות הנשיא כשוליה, האם הייתי אומר ״לא תודה, לא בשבילי?״ האם הייתי עומד בניסיון?

קדימה, רצים!

טעות נוספת היתה ההתלהבות המתמשכת שלי מפוליטיקה. עבורי מעורבות במערכות בחירות פרושה טעם וריח רומנטיים, הרבה מעבר למציאות. פעם אחר פעם נאמר לי שאיני מתאים לפוליטיקה, משתי סיבות: אחת, אין לי פני פוקר (הצופה יכול לראות את רגשותי ומחשבותי על פני). שתיים, פוליטיקה היא דבר מלוכלך ביותר, ומסתבר שאין תחתית לבור השופכין והרשף בו נמצאים המעורבים. לזה יוצרים תיק. לאחר תוקפים את ילדיו. לשלישי מכפישים את שמו השכם והערב. הרביעי ביקר במועדוני לילה וכבר מתארים ברבים את מעלליו. לחמישי הרסו את שמו, שמשך חיים שלמים הוא בנה. וכך הלאה, כי כך פני הדברים, וכך כולם מצפים וכבר אינם מופתעים.

פוליטיקה (זו שלי, במוחי) אני אוהב, ואני גם טוב במהלכיה כמו גם עם אנשים, וכך פעם אחר פעם אני ״נכשל״ בכך שאיני עומד בפתוי. פה אני מעורב בקמפיינים מקומיים, ופעם אפילו נסעתי ארצה בניסיון להקים מפלגה שתייצג את הישראלים החיים מחוץ לגבולותיה.

עד מהרה הבנתי שריבוי מפלגות קטנות אינו דבר בריא, ויש לחבור למפלגה גדולה. היה זה למעלה מעשור לפני שהעם כולו הבין את אותו הדבר. ניסיתי לחבור – על ימין ועל שמאל, שכן בארץ לא משנה בכלל למי חוברים, התוצאה אינה קשורה כלל ועיקר לשותפים לריצה (גם זה שיעור שהעביר הליכוד משך העשור האחרון ושכלל הבוחרים כבר הבין והפנים) – ועיין אני מתלהב כל פעם מחדש כשהזדמנות זו או אחרת קורצת לכיווני.

פוליטיקה עבורי היא ההזדמנות לייצג, להיות נגיש, לשנות, לפעול למען אלו שאין להם קול (או שקולם לא נשמע) ולעשות למען הכלל. פוליטיקה היא גם הזדמנות לשתף פעולה, לבנות גשרים ולעשות את הדברים המשוגעים והבלתי אפשריים ביותר.

כך עשיתי במערכות בחירות מקומיות, ביחוד כאלו שהיו מאד שנויות במחלוקת, וכך אני עושה גם ביום יום. הרעיון בפוליטיקה הוא לנצל את ההזדמנות ליצור עולם גם אם בזעיר אנפין) טוב יותר, קשוב יותר, עמיד יותר, משתף פעולה יותר.

אלא שגם כאן למדתי שפוליטיקה אינה נעה על בסיס רומנטיקה ואידיאלים כי אם על כסף, הרבה מאד כסף. וכסף מתרגם לכוח, ולפיכך אין פלא שכולם נמשכים אליו כמו אל מגנט, כמו אלקטרונים ופרוטונים באטום, עד שלא ניתן להפרידם ללא פיצוץ אדיר ועז.

התפכחתי, אך עדין לא התאכזבתי. כי הנה אני מביט ורואה מישהי כמו ניקי היילי, ואני מבין שהאידאה יכולה להתרגם למציאות, גם אם יש מתי מעט כמוה בכל דור, אם בכלל.

היסחפות. אני נמשך, ופשוט לא עומד בפיתוי. אולי הגיע הזמן שארוץ? פעם שירתתי (בצה״ל). מסתבר שאותו חיידק נשאר ולא נותן לי מנוח.

מסתבר שלמרות שאני מדבר בלשון עבר על ״טעויות שהיו״ ולקחים שהפקתי, הקסם שובה אותי בקלות רבה, ואני כמו ילד מתלהב כל פעם מחדש.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

עקף את בן גוריון

Published

on

מה סוד הקסם של בנימין נתניהו, בעל הכהונה הארוכה ביותר כראש ממשלת ישראל, ומדוע הוא אהוד כל כך על מעריציו?

בפעם הרביעת בהיסטוריה, זכה רה"מ נתניהו להתנוסס על שער המגזין האמריקאי הנחשב TIME. בכתבת שער מקיפה תחת הכותרת "רק החזקים שורדים: כיצד נתניהו בודק את גבולות הכוח", תוקף ה"טיים" את נתניהו כמי ששובה את מדינת ישראל בתפיסתו הביטחונית. כתב המגזין בריאן בנט סוקר את ריצתו הפוליטית רבת המהמורות במערכת הבחירות לכנסת ה-21 בצל החקירות, ואת ריצתו לראשות הממשלה כעת בבחירות לכנסת ה-22.

כמעט בלי להתכתב עם המציאות הישראלית, משווה בנט לאורך כל המאמר בין נתניהו לבין דוד בן גוריון, אותו עקף השבוע כראש הממשלה שכיהן הכי הרבה שנים בהיסטוריה של מדינת ישראל. "הזקן" מתואר כמי שבתוך עמו ישב, כדוגמת התמונה המפורסמת בחוף בתל אביב, בעמידת ראש. ביבי מתואר כמי שבקושי יוצא החוצה, "אל העם" במהלך יומו העמוס, ומוקף ב"בועה ביטחונית" של מאבטחים, כאילו מדובר בהגזמה.

מה סוד הקסם של נתניהו ומדוע הוא אהוד כל כך על מעריציו? מזל מועלם, הפרשנית הפוליטית של אתר אל מוניטור, מציינת כי בין נתניהו לליכוד מתקיימת מערכת יחסים ארוכה המתפרסת על פני שלושה עשורים. חלק מהקשר העמוק מתבסס על תחושת נרדפות וקיפוח משותפים. אף שתחנות חייו של נתניהו עברו בכל המקומות האליטיסטים: אבא פרופסור להיסטוריה, ילדות בשכונה יוקרתית בירושלים, שירות צבאי בסיירת מטכ"ל ולימודים באוניברסיטאות MIT והרווארד הוא נושא עמו את תחושות הקיפוח של אביו שהאמין שהאליטה האקדמית דחקה את רגליו ומנעה את קידומו בגלל דעותיו הימניות. כמו אביו, גם נתניהו טוען לרדיפה פוליטית ומאשים שהחקירות הפליליות מתודלקות על ידי השמאל כדי להפיל את שלטון הימין.

אלה הן תחושות אותנטיות של נתניהו, אשר קבוצות גדולות בליכוד מזדהות איתן, בראשן מזרחיים תושבי הפריפריה שסבלו מקיפוח ואפליה מצד שלטון מפא"י בעשורים הראשונים לקום המדינה. הקבוצה הזאת מאמינה ששלטון הליכוד הארוך הפך אותה למחוברת, שיפר את מעמדה הכלכלי והעניק לה מוביליות חברתית.

אבל לא רק זה. נתניהו נתפס על ידם כמי שמצליח לשמור את השלטון בידי הליכוד, מצליח להביא ניצחונות פעם אחר פעם, ומול זה קשה להתווכח.

אלי ורד חזן, מנהל אגף קשרי חוץ בליכוד, דור שני למצביעי ליכוד, גדל בבית שמש. אביו מעיראק ואמו מתוניסיה. הוא מסביר שהתמיכה בנתניהו לא נובעת מהצבעה עיוורת. "זה בדיוק ההפך", הוא אומר, "הליכוד היא מפלגת עם קלאסית, יש בה מהכל. גם עניים וגם עשירים, אנשי אקדמיה, מזרחים, פריפריה ותל אביב זה לא עדר. זה מצביעים אינטליגנטים.

ביבי פתח אותנו לעולם. את זה אומר אבא שלי שגדל בעוני של ישראל השנייה, שהיה מופלה. עכשיו הוא אומר שהוא מרגיש שייך לאליטה חדשה. מבחינה כלכלית הוא הפך מאדם עני לאדם אמיד. הוא מאמין שזה קשור לפתיחת השוק הישראלי ולהפרטות שהיו בתקופת ביבי".

ועוד הוא אומר: אני אדם רציונלי, כשאני מסתכל על האופציות נתניהו הכי טוב. איכות החיים לעומת מה שהיה לי לפני עשרים שנה היא הרבה יותר טובה. גם הביטחון האישי. אני מעריך את זה שהוא לא נכנס לעזה, למרות שזה יכול היה לשרת אותו בבייס הימני. זו מנהיגות בעיני".

חזן מסתובב בעולם ומייצג את הליכוד בכנסים ובמשלחות. לדבריו הוא נתקל בהערצה לנתניהו: "לא מזמן הייתי באלבניה, וכשנשיא אלבניה שמע שאני מהמפלגה של נתניהו הוא כל כך התלהב ואמר על הבמה שנתניהו הוא מנהיג של אחד בדור. יש פער בין התדמית של ביבי בעולם לבין התיעוב של השמאל כלפיו".

בנוסף, גם מחוץ לליכוד יש קבוצות גדולות שתומכות בביבי כראש ממשלה, אף שאינן מצביעות לו: החרדים, הימניים הקיצוניים והרוסים מצביעי ליברמן – מה שנהוג לכנות "ברית המקופחים". נתניהו הוא בגדר מותג בקבוצות האלה, הן רואות בו מנהיג חזק ובעל כישורים מדיניים מצוינים.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

עדן פינס כיכבה בבגד ים בשבוע האופנה במיאמי

Published

on

הדוגמנית הישראלית עם התלתלים האגדיים סגרה את התצוגה האחרונה בשבוע הנוצץ והחשוב בעולם בתחום בגדי הים

הדוגמנית עדן פינס עושה הרבה כבוד לישראל בעולם. ההברקה האחרונה: שבוע האופנה לבגדי ים במיאמי. מדובר בארוע אופנה נחשב בקטגוריית בגדי הים, בו מציגות בו חברות גדולות ומוכרות של בגדי ים מרחבי העולם, כשגם חברת גוטקס הישראלית נוטלת בו חלק.

פינס נבחרה להשתתף בכמה תצוגות וצעדה על המסלול מספר פעמים עבור מותגים בינלאומיים שונים שהציגו באותו שבוע.

היא חתמה את התצוגה האחרונה כשהיא צועדת עם בגד ים פרחוני עם הרבה ביטחון. בהליכה זו גרפה תשואות של הקהל שאהב את הישראלית עם התלתלים. פינס: "זה היה מאוד מרגש לצעוד שם. אמנם זה לא פרויקט ראשון שלי בחו"ל, אבל זו פעם ראשונה שאני משתתפת בתצוגה נחשבת כמו זו. כשהודיעו לי שגם אסגור את התצוגה ממש התרגשתי. זה מעמד מאוד מיוחד והיו תגובות מאוד טובות. אני מקווה שזה יפתח לי עוד אופציות לפרויקטים בחו"ל".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות