Connect with us

תרבות ובידור

איך לדבר ישראלית ב-5 מילים

Published

on

״אמריקאים אומרים some coffee מאוד מרומז, לא כוס קפה; הם מצייריםציור – אנחנו יורים למטרות, אלה שני דברים שונים לחלוטין" • השחקנית מילי אביטל מגיעה לכנס "ציונות 3.0 " בפאלו אלטו עם הרצאה והצגה שביימה • שתיהן נוגעות בההבדלים התרבותיים בין אמריקאים וישראלים והיכולת ההדדית להתבונן בקודים התרבותיים של האחר • ראיון

סליחה! בוקר בלגן״, משגרת אליי השחקנית מילי אביטל מייל קצרני, כשמועד שיחת הטלפון שתיאמנו מתאחר בכמה דקות. מאוחר יותר היא מרחיבה, ״לבעלי יש סרט ענק שיוצא עכשיו שנקרא Bombshell, אז פתאום לוח הזמנים שלו, ולוח הזמנים שלי, לנסות לארגן הכול ביחד, כשיש לך ילדים קטנים… זה אתגר״.

אביטל (47) היגרה מישראל לניו יורק בגיל 21 כשנה לאחר מכן התגלתה על ידי סוכנת שחקנים כשעבדה כמלצרית, ותוך שבוע כבר קטפה תפקיד ראשי בסרט ההוליוודי ״סטארגייט״. היא נשואה לצ׳רלס רנדולף, תסריטאי מוכשר שאף זכה באוסקר על The Big Short. הסרט החדש שכתב, Bombshell כאמור, ישוב ויגיח לתוך השיחה שלי עם אביטל בהקשרים שונים ולא צפויים.

אביטל הצטרפה לגלריית האישים שהשתתפו השנה בכנס ״ציונות 3.0״ ב-JCC פאלו אלטו בצפון קליפורניה. היא הגיעה כשבאמתחתה הרצאה – ״איך לדבר ישראלית ב-5 מילים״ והצגה, זו וגם זו נוגעות באותה תמה. ״אלה דברים שיושבים לי בראש כל כך הרבה שנים. אני יצור כלאיים, תרכובת של שתי תרבויות״, היא מתפייטת, ״בין אם בחיים המקצועיים שלי ובין אם בחיים האישיים שלי. אני גרה פה חצי מהחיים שלי, נשואה לאמריקאי, ועובדת עם אמריקאים. אז אני כל הזמן או בוכה או צוחקת מהשילוב המופרע״.

אביטל מדברת בשטף, שלא לומר בשיטפון, ״ההרצאה היא גם לישראלים וגם לאמריקאים על איך להתבונן בתרבות אחרת, ואיך מתקשרים עם תרבות אחרת״, היא פותחת מבערים, ״נכון, צריך לדעת אנגלית, האם בזה זה מסתכם? נכון, צריך לדעת נימוסים, האם בזה זה מסתכם? זה כמו פשט ודרש, יש הרבה שכבות של דברים שצריך להבין. לדוגמה, איך לפרש סאבטקסט, כי אמריקאים מדברים בסאבטקסט, וכדי להבין אותו, צריך להבין קונוטציות תרבותיות והקשרים היסטוריים, יש כ–ל כך הרבה! כל מילה היא כמו שפה בפני עצמה״.

אמרת פעם בריאיון ש״התרבות היא בשפה״. אילו דוגמאות עולות לך בראש שממחישות את זה?

״למשל, ישראלים מדברים בקיצור, כי הם לא רוצים לבזבז את הזמן של הבנאדם מולם, או לתת ִלו הרגשה מעיקה. אם מישהו יגיד לך ׳האם אתה רוצה, אם זה זמן טוב עבורך, קפה, רק אם אתה באמת רוצה?׳ – נכון שזה נשמע דבילי? אז ישראלים אומרים: ׳קפה?׳ מילה!

אמריקאים גם אומרים some coffee, מאוד מרומז, לא כוס קפה; הם מציירים ציור – אנחנו יורים למטרות, אלה שני דברים שונים לחלוטין. יש סיבה לכך שישראלים מרגישים שיש תקרה מסוימת, שהם נתקעים בה כשהם מנסים לטפס למעלה, והסיבה היא אחת: תרבותית. אני רואה את זה, כי אני גם בעולם האמריקאי, בתוך קבוצה שהשפה זה המקצוע שלה – בעלי שהוא תסריטאי, וכל החברים שלנו שהם סופרים, עיתונאים וכו׳. אני רואה איך הם מגיבים על דברים ישראליים – הדברים שאני אומרת, כמובן – ואז אני מבינה: ׳וואו, אין להם מושג למה אני מתכוונת!׳״

מאיפה את משיגה את המידע הפנימי על איך האמריקאים רואים אותנו?

״אני אוהבת מאוד בני אדם, ואחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות הוא לראות איך אנשים מגיבים זה לזה. אני מסתכלת על הבעות, ולא רק על הבעות אלא על מיקרו-הבעות, השרירים המיניאטוריים שזזים: מישהו אומר משהו באירוניה, והאחר לא קולט את זה. אז אני פשוט מתבוננת. מעבר לכך, אני חיה בתוך שתי התרבויות האלה, ומנסה כל הזמן לראות אם אני מובנת לצד האחר. הצד האחר זה בעלי, וזה יכול להיות בדברים הכי פשוטים. כשהתחלנו לצאת ועברנו לגור יחד, אני זוכרת שאמרתי לו: ׳טוב, אז אתה עושה כלים׳, במין פקודה ישראלית עדינה. הוא פשוט הסתכל עליי, הוא היה בהההלם! אמרתי לו: ׳מה הבעיה? תעשה כלים׳. הוא פשוט לא האמין, הוא אמר לי: ׳למה את צריכה להיות כל כך אגרסיבית??׳ אמרתי לו: ׳אגרסיבית?! מה אגרסיבית, אני רק אומרת לך לעשות כלים׳. ואז הבנו, שכל הבדלים התרבותיים טמונים שם… אתה לא יכול להגיד לאמריקאי ללכת לעשות כלים, זה טיפ. אתה יכול לבקש, אתה לא יכול להגיד.

הסיבה שאני קוראת להרצאה ׳איך לדבר ישראלית ב-5 מילים׳, היא שאני רוצה שאמריקאים יבינו ישראלים. גם להפך, כמובן, מה שאציג בהרצאה אלה דוגמאות משני העולמות, אבל היא מיועדת בעיקר לאנשים שלא מבינים ישראלים, או שרוצים להבין ישראלים יותר טוב. לגבי מחיקת הזהות, זו שאלת השאלות. אני גם בשאלה הזו, כל הזמן״.

עדיין?! אחרי עשרים ומשהו שנה בארה״ב?

״זה מה שגיליתי. חשבתי שזו לא בעיה: אני אלמד מבטא אמריקאי – אז יש לי מבטא מושלם; אני יודעת לחקות אנשים מאוד טוב – אז אוכל ללמוד איך מתנהגים; והנה, בבקשה: אני אמריקאית. אבל עובדה, שמשהו בי שונה. השוני הזה הוא הכוח שלנו, כמובן, הוא מה שעושה את הישראלים לכל כך מיוחדים; אם נאבד את הזהות, נאבד הכול. אבל, אתה נמצא בתוך התרבות האמריקאית, שהבסיס שלה מאוד שונה מהתרבות של המזרח התיכון, והעניין הוא להבין שלשתי התרבויות יש קודים״.

יש קודים שלמדת רק לאחרונה?

״אני כל הזמן מעמיקה את הקודים, אבל כן, לפעמים אני מרגישה שאני חיה עשרה אחוזים מ׳האני האותנטי׳ שלי. אני גרה עכשיו באפסטייט ניו יורק, הילדים שלי הולכים לבית ספר בקונטיקט, יותר שמרני-אמריקאי מזה אין. אלה קודים חדשים בשבילי. זו לא העיר ניו יורק, שם יש לך ערב רב של תרבויות, כאן זה מה שנקרא WASP לבנים פרוטסטנטיים אמידים ומקושרים – א״פ), ולוקח זמן להבין את הדקויות״.

כמהגר ישראלי באמריקה יצא לי לא אחת לתהות: איך זה שאף פעם לא התחברתי עם אמריקאים, אלא רק עם ישראלים או מהגרים ממדינות אחרות?

״יחסים זה לא דבר מובן מאליו לאמריקאים, זה דבר שרוקמים בעדינות, עם המון דקויות״, היא מסבירה, ״והיכולת לראות את הדקויות, זה גם כרטיס הביקור לבנאדם שעומד מולם. זה כמו שאם תקלוט בנאדם שמבין אותך, אתה תרצה להיות איתו, אתה תרצה להתקרב אליו. אם יש קצר בתקשורת, אם כל הזמן אני אומרת משהו אחד ואתה חושב שזה משהו אחר, זה מתיש״.

״אני מוכן לעשות את המכה"

אלא שאפשר גם להסתכל על התסכולים מזווית יותר קלילה, כך קורה בהצגה שאביטל ביימה, Next Stop, קומדיה על סטארטאפיסט ישראלי שמגיע לניו יורק. את ההצגה כתבה אביטל ביחד עם השחקנית נגה מילשטיין. מילשטיין יצרה את הקונספט המקורי – מערכונים קומיים על ישראלים בניו יורק – ואז ביקשה מאביטל להצטרף אליה. אביטל נעתרה, אבל התעקשה שהן תספרנה סיפור עכשווי, ״הסיפור של הסטארט אפ, שהוא הסיפור הכי מעניין בעיניי על ישראלים״. מילשטיין, שעברה לניו יורק לפני כחמש שנים, הביאה למחזה את נקודת המבט היותר טרייה, ואילו אביטל תרמה את נקודת המבט האמריקאית על הישראלים.

״הסיפורים על זרים הם עדיין ׳מישהו מגיע לארה״ב ומוצא עבודה בתור נהג מונית, על אף שהוא היה רופא במדינה שהגיע ממנה״, מנמקת אביטל את בחירת הסיפור להצגה אגב הוצאת קיטור, ״אבל זה לא הסיפור של הדור הצעיר, שהכלים שהוא מגיע איתם למדינה זרה הם שונים. הוא מגיע עם אנגלית, עם חשיבה גלובלית, עם ידע עצום על תרבויות אחרות, זה משהו אחר לגמרי. אבל הוא גם מגיע עם ציפיות מסוימות של ׳אני מוכן לעשות את המכה, אני יודע בדיוק מה לעשות׳ – והמכשולים הם בלתי צפויים. יש אנשים שהם מייסדים של חברות ענקיות, שלא מבינים מה נפל עליהם, הם לא מצליחים להבין למה טופס ההרשמה לבית הספר של הילדים כל כך מסובך הדברים הכי קטנים״.

עוד בתחילת הקריירה האמריקאית, כבר טפטפו לה הסוכנים: האוזן האמריקאית לא רגילה למבטאים. את חייבת להישמע אמריקאית, נקודה. ״עבדתי מאוד-מאוד קשה לדבר כמו אמריקאית״, היא אומרת, ואז מפטירה, ״עכשיו תעשה קאט לגל גדות, שיש לה חופשי מבטא, וזה הכי סקסי וזה הכי נהדר. האוזן האמריקאית השתנתה״.

איזה מקורות היו לך בשביל ללמוד מהם לפני עידן האינטרנט?

״זה שלא היה אינטרנט ולא היה יו טיוב, זה היה מאוד קשה. קודם כל, בכלל לא הייתי חשופה לאנגלית, הייתי חשופה לה ברמה של לימודים בתיכון. אז היה לי מבטא מאוד כבד, וגם לא כל כך הבנתי אנגלית מעבר לרמה הבסיסית. חיפשתי הרבה זמן מורה למבטא, עד שמצאתי.

ידעתי שאדע מי זו כשאשמע את הקול שלה, כי היה איזשהו סוג של סאונד שידעתי שאני רוצה שיהיה לי. ואז עבדתי איתה, למדתי את הא״ב הפונטי, אני כותבת אותו באותה מהירות שאני כותבת עברית ואנגלית: אתה אומר לי מילה, אני כותבת לך אותה תוך שנייה בא״ב פונטי. עד היום אני זוכרת אותו בעל פה. ותסריטים שלמים כל הטקסט שלי שאמרתי אי פעם – כתבתי לעצמי בא״ב פונטי, וככה למדתי אותם. זה גם היה האתגר שלי, אמרתי שאני רוצה לעשות את כל המבטאים, לא רק את ׳הזרה שזה עתה הגיעה׳. פעם אחת שיחקתי מישהי עם מבטא אנגלי, פעם אחרת מישהי עם מבטא דרומי, רציתי להיות חופשייה מבחינת עבודה, כי אחרת, למה לי להיות באמריקה, אני אסע לי לארץ. אבל אמרתי שאם אני פה, אז אני צריכה לעבוד, וזה מה שעשיתי. ולכן אני אומרת, שאני מנצחת בתחרות של מי עבד הכי קשה על המבטא!״

עדיין יש לך רגעים שבהם הלסת שלך כבר עייפה, ובא לך לשמוט אותה ולהרפות את כל השרירים?

״כן, אבל אתן לך טיפ: זה לא להרפות, אתה בעצם מפתח שרירים חדשים. עכשיו אתה בתקופה הקשה, כי השרירים בעברית אלה כל השרירים האחוריים של הפה, והשרירים באנגלית הם כל השרירים הקדמיים של הפה, שרירים שפשוט אין לנו. אז צריך לפתח מערכת שלמה של שרירים סביב הפה, שאתה בעצם מאמן. אחרי המון שנים, אתה לא צריך לאמן עוד, זה כמו שמישהו הוא אצן – לא קשה לו לרוץ. אז לא קשה לי לדבר במבטא אמריקאי, זה כבר טבעי, אבל אם תתן לי איזה כוס יין וחצי, פה ושם זה ייצא״.

״רציתי לחתוך ת'וורידים בסכין"

ובמעבר חד, כמו שאומרים באולפני החדשות. לפני שנה פרסמה אביטל מאמר ב״הארץ״ תחת הכותרת ״למה לא התלוננתי? כי רק רציתי לשכוח מה שקרה לי״. היא נתנה בו פומבי לתקיפה מינית שעברה כשהייתה בת 16, התוודתה על הרצון שהיה לה אז ״למות, לחתוך את הוורידים בסכין״, וסיפרה על שיחת הטלפון שלה למרכז הסיוע לנפגעות אונס, שהצילה אותה. מאז הספיקה אביטל לגייס כספים לטובת מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית, והובילה קמפיין אופנה, שחלק מהכנסותיו היו קודש למאבק באלימות נגד נשים. עת ביקרה בארץ השנה, הרצתה אביטל בכנס ״מי טו״ באוניברסיטת בר-אילן.

השתמשת שם במונח ״טראומה״ כדי לאפיין את הרגע הזה בזמן בקרב בין המינים. את בעצמך כבר מתחילה לעכל את ה״טראומה״ הזו?

״זה מדהים שאתה מעלה את זה בתזמון הזה, עם היציאה של הסרט של צ׳רלס, שהוא בדיוק על הרגע הזה. אני לא חושבת שאנחנו עדיין יודעים לאן זה מוביל. כן, דברים טיפה יותר נרגעו, ויש שינויים מדהימים שנעשו, כמו העובדה שאם הבת שלי תחליט ללכת לתעשיית הבידור, החוויה שלה תהיה שונה לחלוטייין מהחוויה שלי. לי לא קרו דברים נוראיים, אבל עדיין, חייתי בתעשייה שהיו בה חוקים, שהיום כבר לא קיימים. אבל, מצד שני, אני גם חרדה לדעת מה יקרה לדור של הילד שלי, שהוא בן, איך הוא יסתדר? איך הדור הזה יתקשר אהבה, רומנטיקה ומיניות בלי פחד? האם יש דבר כזה? אני לא בטוחה. הסמטוכה היא כללית, גם חוקית, אנחנו חיים עכשיו בתקופה של שאלות. אני חושבת שזה מדהים, כי כל עוד אנחנו דנים, אנחנו מתפתחים. אני לא בעד שתיקה אתה זוכר? אני ישראלית, עם פה גדול – אני תמיד בעד דיבור. זו הקלה, לכולם. עד כמה שזה כואב, אני מאמינה שמעז יצא מתוק. אני חושבת שזה שינוי ענק, מהפכה חברתית מאוד עמוקה. אני לא חושבת שלדור שלי יש את התשובות, אלא שהדור הצעיר הוא זה שיתווה אותן. צריך להקשיב לדור הזה, הוא רואה דברים".

בהרצאה את משגרת קריאת אזהרה כלפי תנועת ״מי טו״, שעלולה ללכת רחוק מדיי.

״כן. אני חושבת שזה יכול ללכת רחוק מדי, אני חושבת שיש דברים שהם אבסורדיים בתוך הסיפור הזה. אבל ׳מי טו׳ היא צעקה אדירה, ומי שפרצו את השער ופתחו את השיחה חברתית, הם אנשים מדהימים. כמו בכל מהפכה, יש קורבנות, זה מצער וזה נוראי – אבל יש גם קורבנות מהצד האחר. יש דור שיוצא וזועק ושובר קירות, ואני הולכת אחריו, ואומרת: ׳כן, אתם צודקים, תודה שאתם עושים את זה, זה גם עוזר לי׳, והתובנה שאני יכולה לתת, כאדם יוצר שמתמודד עם המורכבות האנושית, היא שהדברים הם תמיד יותר מורכבים מרעיון; בסוף יש חוק, אבל החוויה האנושית היא כל כך הרבה יותר עדינה, קשה וארוכה. צריך לזכור שאנחנו בני אדם, והמטרה היא לחיות ביחד, ולמצוא את הדרך לתקשר בצורה חיובית לכולנו. גברים אוהבים נשים ולהיפך, וצריך למצוא את הדרך לא ליצור מצב שבו חיים עם רעיונות נהדרים – ובני האדם בודדים. אז אני מתרכזת מאוד במה כן. אנחנו מבינים מה לא, עכשיו צריך למצוא מה כן״.

אביב פרץ כותב ב"בעניינים", אתר הקהילה הישראלית בעמק הסיליקון הקליפורני. www.baicc.org

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תרבות ובידור

מה עושים השנה בחנוכריסמס

Published

on

חג המולד וחופשת חג הסביבונים מתלכדים השנה, וזו הזדמנות מעולה לחופשה חורפית כיפית הרחק מהשמש הקליפורנית החמימה • חמישה יעדים מומלצים

1. רומא: האפיפיור מברך

למה כדאי: בעבר נהגו תושבי בירת איטליה לחגוג את חג המולד בצנעה ובאווירה משפחתית. שוקי חג המולד לא היו עניין כה נפוץ ואת מרב הפוקוס תפסה ברכת האפיפיור המסורתית לרגל החג. אבל כיום רומא מוארת באורות אחרים לגמרי. העיר מתקשטת כמו כל אחיותיה האירופיות בנורות צבעוניות חגיגיות, ומציעה את שוקי חג המולד הטעימים מכל (בכל זאת, איטליה).

מקומות ואירועים שאסור להחמיץ: קישוטים צבעוניים ואורות מנצנצים במיוחד תוכלו לראות בקרבת המדרגות הספרדיות, ברחוב הקניות ויה דל קורסו ובשכונת טרסטוורה הציורית שמעבר לנהר הטיבר. בשכונת מונטי, הסמוכה לאזור הקולוסיאום, יתקיים שוק חג מולד קטן אך איכותי וחגיגי במיוחד במתחם המקורה Mercato Monti, שפתוח מדי יום עד 20:00.

סצנת המסעדות הכשרות ברומא הולכת ומתפתחת. רוב המקומות הטעימים מרוכזים בין הסמטאות הציוריות של הגטו היהודי הישן, ומי שיבקר כאן במהלך חג החנוכה יוכל לסייר בין מסעדות ומאפיות כשרות וטעימות, וגם ליהנות מהדלקת נרות חנוכה מסורתית חנוכיית הענק שתוצב בפיאצה ברבריני.

טיפ: מתכננים ביקור בקולוסיאום ובפורום? כדאי שתתכננו אותו ל־26 בדצמבר. רוב האיטלקים חוגגים את חג המולד בבית, והמקומות התיירותיים יהיו פתוחים ויחסית לא עמוסים.

2. לונדון: לחגוג עם כל המשפחה

למה כדאי: רחובות קניות מקושטים, שוקי חג מולד חגיגיים ופארקי שעשועים נוצצים, לצד תחרות הולכת וגוברת בשוק הטיסות – כל אלו הופכים את לונדון ליעד האידיאלי לכל המשפחה.

מקומות ואירועים שאסור להחמיץ: לקראת אמצע נובמבר מתחילים אט־אט להידלק אורות כריסמס הנוצצים ברחבי לונדון. ממלכת החורף, Winter Wonderland, נחשבת לאטרקציה המובילה בעיר בתקופת החגים, עם פארק שעשועים ענק שמוקם מדי שנה בהייד פארק וכולל דוכנים, מתקני שעשועים, מופעים ועוד. הכניסה למתחם חופשית אבל המתקנים בתשלום. שוקי כריסמס שווים במיוחד תמצאו לאורך הגדה הדרומית של התמזה ובכיכר לסטר. לטובת הנוסעים במהלך חג החנוכה נספר שמדי ערב במהלך החג תתקיים הדלקת נרות חגיגית בחנוכיית ענק שתוצב כמדי שנה בכיכר טרפלגר.

טיפ: משטח ההחלקה על הקרח היפה ביותר בלונדון נפתח ב־14 בנובמבר בסומרסט האוס שעל גדות התמזה. אל תחמיצו הזדמנות להחליק בזירה הפנימית של אחד המבנים העתיקים והיפים בעיר.

3. אמסטרדם: לצפות מהתעלות בפסטיבל האורות

למה כדאי: אמסטרדם הייתה ועודנה אחת הערים האהובות ביותר על התייר הישראלי – משהו בשילוב בין קצב החיים האיטי, יופיין של התעלות, האוכל הטעים והמקומיים החביבים – ודצמבר מאיר אותה באור חדש לגמרי.

מקומות ואירועים שאסור להחמיץ: חגיגת החורף הגדולה של אמסטרדם מתחילה מדי שנה בסביבות סוף נובמבר, אז משיקים את פסטיבל האורות השנתי, שכל העיר מחכה לו. המבנים השונים ברחבי העיר יוארו ביצירות אמנות שיצרו במיוחד ציירים, אנימטורים ואדריכלים לפי נושא הנבחר מראש מדי שנה. הדרך הטובה ביותר להתפעל מכל המראות היא לצאת לשיט בין התעלות. כיכר המוזיאונים (Museumplein), הצמודה לרייקסמוזיאום, מארחת כמדי שנה את כפר חג המולד המסורתי. המתחם כולל מיצגים צבעוניים, זירת החלקה על הקרח וכמובן דוכני ופל הולנדי מקומי טעים, מרשמלו צלוי וצ'יפס מקומי, שיחממו אתכם בחורף האמסטרדמי. אמיצים? נסו לשחק בלהיט המקומי החדש – באולינג על הקרח, לא למקומיים בלבד.

טיפ: קפצו לשוק האוכל המקורה Foodhallen Amsterdam ושוטטו בין דוכני אוכל הטעימים והברים הצבעוניים. האווירה מתחממת לרוב לקראת שעות הערב, עם די־ג'ייז מתחלפים. בסופי שבוע השוק פתוח עד 1:00 בלילה, אז מומלץ לקפוץ לדרינק קטן ולנשנוש לפני או אחרי המסיבה.

4. ניו־יורק: כי היא תמיד רעיון טוב

למה כדאי: כי תמיד הבטחתם לעצמכם שתחוו את דצמבר ואולי אפילו את השנה החדשה בעיר שהייתה ונשארה הכי מסעירה. ניו־יורק תחכה לכם חורפית וקרירה אבל תפצה על מזג האוויר בעזרת עצי אשוח ענקיים המאירים למרחקים, זירות החלקה על הקרח, חלונות ראווה מקושטים בכל טוב ואווירה חגיגית שאין כמותה.

מקומות ואירועים שאסור להחמיץ: במהלך חג החנוכה תתקיים בלב מנהטן הדלקת החנוכייה הגדולה בעולם, שתוצב ברחוב 59 פינת השדרה החמישית. טקס הדלקת הנרות יחל מדי ערב ב־17:30, בשישי ב־15:30 ובשבת ב־20:00, וברקע יושמעו שירי חנוכה ואף יחולקו סופגניות טעימות. גם שוקי החג בניו־יורק הם חובה וחוויה משמחת והומה במיוחד. מחפשים שוק לא המוני וסואן? נסו את השוק המקסים ביוניון סקוור עם תוצרת מקומית צבעונית, או את השוק הקטן והחגיגי שברחבת קולומבוס סירקל, ממש בסמוך לכניסה המערבית לסנטרל פארק.

טיפ: כדי להתחמם קצת ולהיכנס לאווירת החג האמיתית, קפצו לביקור בחנות הצעצועים "שוורץ" (FAO Schwarz) שנפתחה מחדש לפני שנתיים ברוקפלר סנטר. הקישוטים, הצעצועים, המוזיקה והאווירה ישמחו גם את מי שכבר שכח מזמן איך זה להיות ילד.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

מה הסיבה שעומר אדם ויתר על האזרחות האמריקאית?

Published

on

והאם זה קשור למופע הענק שלו בארה"ב שבוטל?

בעיתון ידיעות אחרונות פורסם השבוע כי עומר אדם מתכוון לוותר על האזרחות האמריקאית שלו, שקיבל כמי שנולד בצפון קרוליינה. הזמר התגורר שם עם משפחתו בשליחות ביטחונית של אביו, שהפך לימים למנהלו האישי. הערכת הכנסותיו בשנה שעברה עמדו על 24 מיליוני שקלים, כל זה עוד לפני מופע הענק בפארק הירקון, מותג משקפי השמש ועסקאות הנדל"ן שהשאירו בכיסו של הזמר מיליונים רבים.

הסיבה העיקרית שעומדת על הפרק היא ענייני מיסוי. כאזרח אמריקאי, אדם מחויב להצהיר כל שנה על הכנסותיו גם לארצות הברית, וחושש שיידרש לשלם עליהן מס, וכאן הסיפור מתחיל להעלות שאלות. הכסף שהזמר מרוויח נוצר בארץ, נכון לעכשיו, והוא בדרגת המס הגבוהה ביותר בישראל שעומדת על כמעט 50%. בארה"ב על אותו הסכום הוא היה משלם פחות מ-40% מס, אבל בינה לבין ישראל קיימת אמנת מס שאומרת שעל סכום הנכנס מכאן, קודם שלמים לישראל.

עו"ד אודי ברזלי, מומחה מס שלקח חלק בצוות ההגנה של בר רפאלי, הסביר כי לישראל יש זכות מיסוי ראשונה. כשמדובר בהופעות בארצות הברית, התמונה משתנה. כלומר, רשויות המס בארץ ייקחו את הנתח שלהם מההכנסות, אם על אותה ההכנסה נדרשים בארה"ב לשלם יותר, האמריקאים יקבלו את ההפרש. "לא כל כך סביר שמישהו ירצה לוותר על האזרחות האמריקאית שלו רק משיקולי מס אמריקאים", הסביר עו"ד ברזלי. יש תמיד מחשבה שאם מישהו עושה מעשה לא חוקי, הוא לא רוצה להסתבך עם רשויות המס בארה"ב, שהן הרבה יותר מחמירות מרשויות המס בישראל, אבל אני
מניח שזה לא המצב".

נשאלת השאלה: אם עומר אדם באמת מתכוון לוותר על הדרכון האמריקאי, האם הוא רוצה להתחיל להרוויח כסף ממקום אחר, מארצות הברית? אחרי שהטור הגדול שתוכנן לו כאן בוטל בגלל בעיות ויזה של חלק מהנגנים, המחשבה הייתה על חידוש המגעים למופע, אך טרם התקבלה תשובה מהמפיקים האמריקאים כדי לאשר זאת.

לאדם יש גם את מותג משקפי השמש שלו, ורסו, שאולי רוצה להתרחב אל מעבר לים. ישנה גם אפשרות נוספת כי הוצע לאדם הזדמנות עסקית חדשה בארצות הברית בתחומי היזמות או הנדל"ן, וכרגע מכינים את הקרקע כדי לחסוך בתשלומי המס, על כל ההשערות אלו עומר אדם ואנשיו מסרבים להגיב.

המשך לקרוא

תרבות ובידור

למה כולם אוהבים את ג'ניפר?

Published

on

כי היא פתחה חשבון אינסטוש חדש, ותוך חמש שעות היו לה מיליון עוקבים • וכי על כל פרק בסדרה החדשה שלה, "תוכנית הבוקר", היא מקבלת שני מיליון דולר, השכר הגבוה ביותר ששחקן קיבל לפרק • משרמן אוקס עד בל אייר – הסיבות שבגללן הפכה ג'ניפר אניסטון למאמי העולמית

תאמינו או לא, אבל כדי להצליח בגיל 50, שני עשורים אחרי שיא הקריירה שלה, ג'ניפר אניסטון בכלל לא נאלצה להמציא את עצמה מחדש. היא לא נזקקה לשדרוג הפרסונה שלה, לא השיקה מותג לייף סטייל או ליין בגדים ותסרוקות, לא עשתה ריאליטי, וגם לא ניסתה לפרוץ ז'אנרים או לחצות גילאים. כל מה שהיא היתה צריכה לעשות היה פשוט להישאר היא. נדמה שיש תמימות דעים בנוגע לשחקנית ילידת שרמן אוקס. 32 פסלונים (כולל אמי על "חברים" ב־2002 וגלובוס הזהב כעבור שנה), הון שנאמד ב־240 מיליון דולר, כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ותפקיד אייקוני ב"חברים" עשויים לעזור לפענח את החידה – למה כולם אוהבים את ג'ניפר?כי היא שברה את האינסטגרם

1. כי היא שברה את האינסטגרם

בחודש שעבר עשתה אניסטון צעד קטן־גדול והתחברה לאינסטגרם. התמונה הראשונה שפרסמה ברשת החברתית היתה סלפי ממפגש של ששת כוכבי "חברים", שהתקיים בביתה של קורטני קוקס במאליבו. מתחת לתמונה כתבה אניסטון: "עכשיו אנחנו גם חברי אינסטגרם". בתוך זמן קצר הציפו מאות אלפי מעריצים את הדף שלה, עד שהוא קרס. חמש שעות אחרי פתיחת החשבון כבר היו לה מיליון עוקבים – הכי מהר שמישהו אי פעם הגיע לכמות הזאת. דירוג של "הוליווד ריפורטר", המנתח פופולריות ברשת על פי חישוב מעורבות של גולשים וגידול במספר העוקבים בכל הרשתות החברתיות, הציב את אניסטון במקום הראשון, הודות לבום העל־קולי שייצרה עם כניסתה לאינסטגרם ולבאזז סביב הסדרה החדשה בכיכובה, "תוכנית הבוקר", שעלתה ב־+Apple TV, שירות הסטרימינג החדש של אפל.

למה לקח לה כל כך הרבה זמן עד שהחליטה להצטרף לרשתות החברתיות? "הבנתי שאפשר לשתף שם מידע, לתקשר עם המעריצים שלך, לתקן שגיאות שנאמרו עלייך, לעשות כיף, לצחוק על עצמך ולצחוק על אחרים", הסבירה בתוכנית של אלן דג'נרס.

לפני שנה היא עוד נשמעה אחרת. "אני מסתכלת על ילדים של חברות שלי, וכולם נאבקים בגלל הרשתות החברתיות", סיפרה למגזין "וראייטי", "הבעיות הנפשיות שוברות שיאים, ומחקרים גילו שזה בגלל המדיה החברתית. זה מקור להשוואות ולייאוש. 'האם אוהבים אותי? האם לא אוהבים אותי? אני מספיק טוב יחסית לאחרים?' מספיק קשה להיות ילד גם בלי צרות של לייקים מקוללים. הלוואי שיבטלו את האפשרות לעשות לייקים. למה צריך את זה? למה אנחנו צריכים להשאיר מקום לתגובות, שדרכן אותם טרולים חסרי חיים ינסו לפגוע?"

אניסטון הודתה בעבר כי פיד האינסטגרם לא זר לה, וכי הפעילה שם פרופיל בשם בדוי. "יש מקרים שאני חושבת 'או מיי גאד, איזה בזבוז זמן נוראי'", אמרה בראיון ל־"InStyle", "פגשתי אנשים שהיו מסוגלים לבזבז אולי שעה כדי להעלות פוסט אחד, ואז חשבתי לעצמי: 'זה גמר לך שעה מהחיים, ויימחק בתוך 60 שניות'. אם אסור לנהוג במכונית עד גיל 16, ואתה לא יכול לשתות אלכוהול עד גיל 21, למה מותר לך להיות ברשת חברתית? למה הם צריכים הסחה שתמנע מהם ללמוד לתקשר עם אנשים? עכשיו יוצרים סביבה ופלטפורמה שבהן אנחנו מודיעים לאחר: 'אני אוהבת אותך' או 'אני לא אוהבת אותך'. זה נראה כמו נוסחה מאוד לא בריאה בקרב מתבגרים חסרי ביטחון, ואנחנו רק מוסיפים שמן למדורה".

לפחות מבחינת לייקים, אין לה מה לדאוג. התמונה הוויראלית שלה עם החברים מ"חברים" כבר סחטה 15 מיליון לייקים. בתום כשלושה שבועות באינסטגרם, יש לאניסטון 18.5 מיליון עוקבים, הרבה־הרבה יותר מה־5.7 מיליון של קורטני קוקס, מה־4.3 מיליון של ליסה קודרו, מה־3.9 מיליון של מאט לה־בלאנק ומה־3 מיליון של דיוויד שווימר. מתיו פרי נותר היחיד מהשישה שאין לו חשבון אינסטגרם. וכך, כמעט בלי אזהרה מוקדמת, אניסטון מסיימת את שנת 2019כאילו אנחנו עדיין ב־1999.

2. כי היא תישאר לעולמים רייצ'ל גרין

בראיון אצל הווארד סטרן חשפה אניסטון כי חבורת חברים" התאחדה בתחילת אוקטובר לארוחת ערב אצל קורטני קוקס. "דיוויד (שווימר) היה בעיר, לכולנו היה חלון זמן, אז נפגשנו. או מיי גאד, צחקנו כל כך. כולנו מתגעגעים לזה בכל יום. לא הייתי מגיעה לשום דבר בלי הסדרה הזאת".

בזכות "חברים" הוכתרה אניסטון לאחת הנשים המבוקשות בעולם. "תספורת רייצ'ל" שלה, תסרוקת גוונים מדורגת עם קצוות מעוגלים, היתה באותם ימים מקור לחיקוי מצד נשים רבות. לדבריה, אין לה בעיה לחזור לדמותה של רייצ'ל, אבל היא חוששת שאיחוד עתידי ופרקים חדשים של "חברים" יפגעו בערכה הקלאסי של הסדרה.

״אני חושבת שכולנו נאהב את העבודה המשותפת", אמרה, "אבל כל רעיון לצורך עיבוד מחודש לסדרה לא יצליח להתקרב לרמה של כמה טוב זה היה, אז למה בכלל לנסות? זה רק יהרוס את הכל".

3. כי היא חזרה לטלוויזיה, ובגדול

על פי דיווח ב"הוליווד ריפורטר", אניסטון מרוויחה כ־2 מיליון דולר לפרק על "תוכנית הבוקר", ובמצטבר – 40 מיליון דולר ל־20 פרקים. זה כולל אמנם גם את התשלום על חלקה כמפיקה, ועדיין מדובר בשכר הגבוה ביותר אי פעם שקיבל שחקן על פרק בסדרת טלוויזיה.

מאז ירידת "חברים" ב־2004 ניסתה אניסטון לפתח קריירה כשחקנית קולנוע, אבל נתקעה בדרך כלל בז'אנר הקומדיות הרומנטיות ("ברוס הגדול מכולם", "ואז הגיעה פולי", "הוא פשוט לא בקטע שלך"), עם טייפקאסט שהיה קשה לשבור. "רק בשנים האחרונות, כששרתי הסטרימינג יצרו הצפה של חומרים איכותיים, פתאום התחלתי לחשוב, 'וואו, הדברים האלה יותר טובים ממה שאני עושה'", אמרה לאחרונה, "אני רואה אילו תפקידים זמינים בקולנוע, והמבחר פשוט הולך ופוחת. בגדול, אלה רק סרטי מארוול או דברים שאני לא מעוניינת לעשות. אני חושבת שכולנו היינו שמחים לחזור לעידן של מג ראיין. נראה לי שיהיה נחמד ללכת לקולנוע, לשבת בנוחות וליהנות. חייבים למצוא דרך להחיות את זה".

אניסטון היתה מעורבת במכירת הסדרה לאפל, ועכשיו הסדרה שיצרה זמינה לצפייה בסטרימינג. "אני זוכרת שלא הבנתי מה המשמעות של סטרימינג", אמרה ל"וראייטי", ואמרו לי: 'זה נמצא שם כל הזמן'. אז להדליק טלוויזיה בחמישי ב־8 בערב זה כבר לא קטע? וללכת לשירותים בהפסקת פרסומות כשמישהו צועק 'זה מתחיל!' כבר לא קורה יותר? זה קצת עצוב".

4. כי היא אישה חזקה (שמעריצה את גרטה)

כשאניסטון נשאלת על מודל החיקוי הנשי שלה, היא אומרת ללא היסוס: גרטה תונברג, הנערה בת ה־16 שמובילה את קמפיין המחאה נגד ההתחממות הגלובלית. כמה עוצמות וידע באדם קטן, וכמה חוסר פחד והתלהבות להתעמת עם אנשים שבהחלט צריך להתעמת איתם. היא מדהימה. מעבר לכך, זאת תקופה נהדרת לנשים. יש כל כך הרבה קולות שלא נשמעו, כל כך הרבה כישרונות שלא התגלו. חייבים לגרום לאנשים להבין שזאת כבר לא בחירה. זה הנורמלי החדש וככה זה היה אמור להיות תמיד.
מכאן זה רק ימשיך וישתפר.

״לתוכנית שלנו יש שש מפיקות. כאישה שנמצאת בתעשייה הזאת 30 שנה, זה היה מסע נהדר, אבל גם קשה. ועכשיו, הנה אנחנו. אנחנו הראשונות שמכרו סדרה לאפל".

אניסטון היא בת להורים שחקנים. נולדה בלוס אנג'לס, אך גדלה והתחנכה בניו יורק. "הייתי מהילדים האלה שהיו מתאכזרים אליהם, ואני לא יודעת למה", סיפרה, "זה נמשך מכיתה ה' ועד כיתה ז'. הייתי קטנה ושמנמנה, 'הילדה ההיא'. למזלי, לא היה לי טלפון או רשת חברתית להישאב אליהם ויכולתי לחשוב לעצמי, 'אה, אני לא כזאת, אני לא ככה'. בסך הכל רציתי לעשות כיף ולשחק שני דגלים. לא ראיתי את עצמי כמשהו, אלא רק ניסיתי לעבור את היום. בכיתה ו' הייתי כותבת מערכונים ומבצעת אותם עם כמה חברים, וחשבנו שאנחנו קורעים מצחוק. או שהיינו הולכים לסנטרל פארק בזמן פריחת הדובדבן ומציגים סצנות מ'הקוסם מארץ עוץ'".

5. כי היא בת 50, ולא רואים עליה

״יופי בכל גיל הוא יפהפה", אמרה אניסטון למגזין גלמור", "אני חושבת שבימינו אנשים מודעים יותר לשמירה על הבריאות, וזה ניכר במראה החיצוני. הקלישאה של 'או מיי גאד, את נראית נהדר לגילך' היא משהו שכבר לא קיים. אני לא מרגישה שום דבר שונה בגלל הגיל שלי, שום דבר לא כבה אצלי. מבחינה גופנית אני מרגישה נפלא".

למרות שהיא כבר נושקת ל־51, אניסטון ממשיכה לעבוד קשה כדי לשמור על הגוף. וזה לא רק שימוש קבוע בקרם לחות מאז גיל 15. בשנה שעברה היא גילתה את עולם האגרוּף והחלה להתאמן אצל ליון אזובויקה, מאמן אישי של סלבס.

״זאת הפעילות הגופנית שהצלחתי להתמיד בה לתקופה הממושכת ביותר מלבד יוגה", סיפרה אניסטון, "יש באיגרוף משהו מנטלי – המוח שלך חייב לעבוד. זה מדהים. וזאת דרך נהדרת להוציא אגרסיות ולשחרר את כל החרא שאנחנו סופגים בכל יום. זה מאפשר רגעי פנטזיה קטנים, שבהם אני מדמיינת אנשים שאני רוצה לחבוט בהם".

היא משתדלת להתאמן שעה ביום והרגלי התזונה שלה לא מסובכים – שישה ימים בשבוע היא אוכלת מזון נטול גלוטן, דל בפחמימות ועשיר בחלבון, וביום השביעי לא מגבילה את עצמה. או כמו שהמליצה לקוראי מגזין וומן": "אכלו כמה שיותר פירות וירקות אורגניים, שמרו על צריכת סוכר נמוכה, שתו המון מים והקפידו על שינה טובה".

6. כי הצהובונים עדיין מחכים לשובו של בראד פיט

כמות ידיעות הרכילות שנכתבו על ג'ניפר אניסטון עד היום היא בלתי נתפסת, וכנראה גם בלתי ניתנת לספירה. כשהיא לבד לא יוצאים לה מהווריד, תמיד מציגים אותה כמשתוקקת להצעת נישואים, יש דיווחים על היריון, וכולם עדיין מפנטזים על איחוד עם בראד פיט, שיהיה סוף הוליוודי מושלם לדרמה הרומנטית של חייה.

אניסטון ופיט היו נשואים חמש שנים, אבל אז נכנסה לתמונה אנג'לינה ג'ולי – פיט בגד, ולבבות רבים נשברו. ב־2011 מצאה אניסטון נחמה בזרועותיו של ג'סטין ת'רו, ואף נישאה לו, אבל בתחילת 2018 הם נפרדו. כעת, לראשונה מאז 2005 גם היא וגם פיט פנויים לגמרי, והצהובונים לא מפסיקים לפנטז על רומן מחודש. "לרוב אני יכולה להתרווח לאחור ולצחוק על הכותרות המגוחכות בעניין, שרק נהיות יותר ויותר אבסורדיות", אמרה בשנה שעברה, "אני מניחה שהם מזינים איזה צורך ציבורי בכך. אבל אני מרוכזת בעבודה שלי, בחברים שלי, בבעלי החיים שלי ובשאלה איך אנחנו יכולים להפוך את העולם למקום טוב יותר. כל הדברים האחרים הם ג'אנק פוד שצריך לחזור למגירה.

״זה די מטורף מה שכותבים עלי. הנפוצים ביותר הם: 'ג'ן לא מסוגלת לשמור על הגבר שלה' וגם 'ג'ן לא רוצה תינוק כי היא אנוכית ומחויבת לקריירה שלה'. או זה שאני 'עצובה ושבורת לב'. קודם כל, עם כל הכבוד, אני לא שבורת לב. שנית, אף אחד לא יודע מה מתרחש בחדרים סגורים. אף אחד לא מביא בחשבון שאולי זה נושא רגיש עבורי ועבור הפרטנר שלי. אין להם מושג מה עובר עלי מבחינה רפואית או רגשית. יש לחץ חברתי על נשים להפוך לאימהות, ואם הן לא, הן נחשבות לסחורה פגומה. אולי המטרה שלי בעולם היא לא להתרבות. אולי אני עושה דברים אחרים שנועדתי לעשות".

7. כי היא ג'ניפר אניסטון

למרות מעמדה, אניסטון היתה ונשארה שטותניקית. לפני כמה שנים היא זרמה במערכון מביך עם ג'ימי קימל וחברותיה קורטני קוקס וליסה קודרו, שבו הן מתאחדות כדי להגשים לו פנטזיית נעורים; היא השתתפה ב־2014 במתיחה שעשו לכתב ה־BBC והתנהגה כמו מרואיינת איומה; ועם אלן דג'נרס היא התנשקה מול המצלמות. "יש לך שפתיים מאוד רכות", אמרה לאלן מייד אחר כך.

בעשור הקודם החלה לפסל להנאתה. "זה היה חלום שלי והיה לי סטודיו יפה, וגם אובניים ומצבור של חימר. הייתי רוצה שיהיה לי מספיק זמן כדי לחוות עוד רגעים כאלה
עם עצמי".

בתוכניתו של ג'יימס קורדן התוודתה כי כשעברה לראשונה ללוס אנג'לס, התגוררה בבית רדוף רוחות. פתאום מדיח הכלים היה מתחיל ללכת, או מכונת הקפה היתה זזה או מערכת הסטריאו היתה נדלקת בעוצמה מלאה. זה היה מפחיד. מישהו הציע לי להזמין מדיום כדי לטהר את הבית, וזרמתי עם הרעיון. ואז אותה מכשפה שרפה לבונה בתוך מאפרה ישנה, והמאפרה נסדקה. זה גרם לי להתחיל להאמין ברוחות. הן כנראה שנאו את מי שהיתה השותפה שלי לדירה".

היום היא מתגוררת בשכונת בל אייר הנוצצת, באחוזה מפוארת ששווה 21 מיליון דולר. בלי רוחות רפאים, בלי ג'סטין ת'רו שעזב את הבית לאחר גירושיהם, ועם הכלבים קלייד וסופי. בקיץ האחרון איבדה את כלבתה דולי, שהלכה לעולמה אחרי שאומצה בידי אניסטון בשנת 2006 ונקראה על שם דולי פרטון.

ואם כל זה לא מספיק, יש לה בבית גם להקת תרנגולות, שנותרו שם כמזכרת מהדיירים הקודמים. "אני וג'סטין התלהבנו מזה שהם השאירו לנו את התרנגולות", סיפרה בראיון אצל קונאן אובראיין, "הם הסבירו לנו מה הן צריכות, ואמרו שהן אוהבות פסטה ושהן אוהבות שמדברים איתן. הן מתרוצצות ומטילות הרבה ביצים". היא העניקה לאובראיין במתנה חבילת ביצים מתוצרת בית.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות