Connect with us

ספורט

איך ייראה עולם הספורט אחרי הקורונה

Published

on

ענפי הספורט השונים חוזרים אט־אט למשחקים ולתחרויות, בעיקר כדי לשמור על האינטרסים הכלכליים בעולם שמגלגל סכומים אדירים • אבל כבר עכשיו ברור שהקורונה פוצצה את בועת הכסף ושכר השחקנים המופרז  • תמונת מצב

בגרמניה חזרו לפני כמה שבועות לשחק כדורגל. החזרה של המשחק הפופולרי בעולם היא סימן משמעותי לנורמליות, שהכול חוזר, שהנגיף מאחור. אבל מי שהסתכל על המשחקים בטלוויזיה ראה שהיו בהם את כל האלמנטים מלבד נורמליות: אוהדים לא היו ביציעים, במקומם שיחקו השחקנים מול 70 אלף כיסאות ריקים באצטדיוני הענק של גרמניה. הצילום המשותף שלפני המשחק שבו השחקנים עומדים צמודים זה לזה נאסר, וכך גם טקס לחיצת הידיים שבו עוברים שחקני שתי הקבוצות.

גם האמוציונליות זוקקה לרגע סינתטי – את האקט הגדול במשחק של כיבוש שער נאלצו השחקנים לחגוג כשהם נצמדים להנחיות שהועברו אליהם על-ידי הנהלת הליגה: לא עוד חיבוקים, ערימת שחקנים, אפילו לא החלקות יד עם חברים לקבוצה. ההנחיה של מינהלת הליגה הגרמנית דורשת כעת מהשחקנים חגיגה ש"תכלול לכל היותר מרפק למרפק", או "הצמדה של נעל לנעל".

האם היה צריך להחזיר את הספורט המקצועני כאשר הוא מאבד את כל האלמנטים המשמעותיים ביותר שלו, שהעיקרי בהם הוא הקהל שבלעדיו זה נראה כמו אימון? – זו שאלה שתיבחן בתקופה הקרובה.

בכל מקרה, ההתעקשות לקיים משחקים ותחרויות כשהם נראים כמו שהם נראים – לא נובעת כמובן מהרצון לשמר את רוח הספורט, להכתיר אלופות על המגרש, כמו הרצון להניע עגלה מלאה אינטרסים כלכליים. לכל הליגות ובעלי הקבוצות עדיף שזה ייראה צולע, ובלבד שכספי הטלוויזיה ימשיכו לזרום, שחוזים עם ספונסרים יכובדו, ושחקנים יוכלו לקבל שכר.

אבל כשהעונה הזאת תסתיים ויצטרכו להתחיל ולבחון את ההשלכות של משבר הקורונה, ובסך הכול חודשיים וחצי או שלושה חודשים שבהם לא שיחקו, יתברר שהספורט יחזור כמה שנים טובות לאחור. הוא יהיה רזה יותר, עסקאות גדולות יישארו במרתף, בעלים יעזבו ואחרים יבואו, ויידרשו שינויים רגולטוריים להכנסה של מגזרים "בעייתיים" (הימורים, חברות אלכוהול) שתאפשר הזרמה מחודשת של כסף. אז איך ייראה עולם הספורט אחרי הקורונה?

שכר השחקנים: מספרים מהעשור הקודם

הדבר המרכזי והראשון שכבר נמצא בתהליך של שינוי משמעותי הוא שכר השחקנים. לא מעט ראשי ליגות וקבוצות התבטאו בשבועות האחרונים כי אם יש משהו אחד טוב שבכל זאת קרה בעקבות משבר הקורונה, הרי שמדובר בהתפוצצות הבועה המרכזית של הספורט – שכר השחקנים. זהו אולי התיקון שיוצר הנגיף בעולם הספורט.

ערב משבר הקורונה, שכר הכדורגלנים באירופה זינק בתוך שנה ב-9.4% – הזינוק הגבוה זה 11 שנים. שכר השחקנים מתוך המחזור חזר לעלות והוא "אוכל" כ-64% מההכנסות של הקבוצות. אצל חלק מהקבוצות הוא חוצה רף של 90%. ואז הגיעה הקורונה ואיתה ההזדמנות הגדולה של הקבוצות לחזור לשפיות. ברצלונה הודיעה על חיתוך שכר של 70% לשחקנים, ובעקבותיה גם ריאל מדריד. כמעט כל הקבוצות עדכנו על קיצוצי שכר של לפחות 50% לעונה הנוכחית. 

גם בכדורסל הושג הסכם בין הנהלת ליגת ה-NBA לבין השחקנים על קיצוץ של 25%, אבל הקיצוץ הזה יורחב ל-40% אם העונה כולה תתקצר ותימשך היישר משלב הפלייאוף. אם העונה תבוטל לחלוטין – השחקנים יאבדו העונה בלבד שכר של מיליארד דולר.

זה לא ייגמר כאן. מאחר שהשיטה האמריקאית נשענת על תקרת שכר שקובעת את שכר השחקנים, הרי שהירידה הצפויה בהכנסות בעונה הבאה תגרור את תקרת השכר למטה (דבר שלא קרה מאז 2008) ואיתה גם את שכר השחקנים. הכוכבים שחתומים על חוזים ארוכי טווח כבדים, למשל סטף קרי (128 מיליון דולר לשלוש השנים הבאות) ולברון ג’יימס (117 מיליון דולר לשלוש שנים), יצטרכו להחזיר חלק מהכסף. כמה? עשרות מיליוני דולרים בתרחיש מסוים. שחקני NBA שאמורים בקיץ הקרוב לחתום על חוזים חדשים יוכלו לקבל הרבה פחות. בקיצור, נגמרה החגיגה. ברוכים הבאים לעשור הקודם.

שוק ההעברות: מכירה במחירי סוף עונה

בשבועות האחרונים ממשיכה תקשורת הספורט לדבר על ההעברות של שחקנים בקיץ מקבוצה לקבוצה. אלו הימים של סוף עונה, תקופה שהרבה מאוד עסקאות עומדות על הפרק וגופי תקשורת ממשיכים לנהל ריטואל של השחקן הזה ילך לכאן והשחקן ההוא יעבור לשם, כאילו הכול כרגיל. אבל אם יש מגזר אחד שבו נראה הצטמצמות גדולה מאוד והשפעות של המשבר, הן יחולו בדיוק בנקודה הזאת של שוק ההעברות.

בקיץ האחרון בלבד הוציאו קבוצות הכדורגל בחמש הליגות הבכירות באירופה (אנגליה, איטליה, ספרד, גרמניה וצרפת) סכום שיא של 5.5 מיליארד אירו על רכישת שחקנים. לא נראה את זה בעתיד הנראה לעין.

אפשר לשכוח בשנתיים הקרובות מההעברות שחקנים ב-200 מיליון אירו. לקבוצות אין כרגע את הסכומים הללו להוציא, כולן ספגו הפסדים. כולן צריכות להחזיר כסף לספונסרים ולרוכשי מנויים. אין להן גם שום ודאות מתי יתחילו להכניס כסף ולמלא אצטדיונים. מה יקרה אם כל העונה הבאה תשוחק ללא קהל? מי ירוץ לרכוש שחקן כשברקע דיבורים על אפשרות לגל התפרצות שני?

על רקע העובדה שיש פחות כסף לקבוצות – מחירי השוק של השחקנים ירדו באופן דרסטי. השווי של השחקנים בעשר ליגות הכדורגל הבכירות באירופה צנח מאז פברואר האחרון ב-26.5%. חלק מהליגות כמו הליגות הצרפתית, ההולנדית והבלגית הודיעו כי העונה הסתיימה.

העסקה האפשרית הגדולה של הקיץ היא של קיליאן אמבפה, הכוכב של פריז סן ז’רמן. השווי שלו, שנאמד בפברואר ב-225 מיליון אירו, נחתך כעת לפי KMPG ל-177 מיליון אירו. המשמעות העיקרית היא שלא בטוח שבעידן של מחירי שחקנים נמוכים פריז תרצה למכור אותו. גם המחיר של ניימאר הברזילאי נחתך ביותר מ-20% בתוך חודשיים ונאמד כעת ב-137 מיליון אירו. קבוצה כמו ריאל מדריד, שהחזיקה "נכסים ספורטיביים", כלומר שחקנים, בשווי של 1.17 מיליארד אירו, מחזיקה עכשיו את אותם נכסים בדיוק, אבל הם שווים רק 944 מיליון אירו – זאת בהנחה האופטימית שהליגה הספרדית תחזור.

את המכה הגדולה ביותר מקריסה של שוק ההעברות יספגו דווקא קבוצות הדרג השני, שבונות את התקציב שלהן דרך השבחה של שחקנים ומכירתם לקבוצות הגדולות. לפי האתר transfermarkt, המתמחה בעסקאות בשוק ההעברות, ישנן שש קבוצות כדורגל באירופה שהרוויחו בעשור האחרון יותר מ-200 מיליון אירו נטו מפעילות של רכישה ומכירה של שחקנים. העיקרית היא בנפיקה ליסבון שהפכה את שוק ההעברות לשיטה להדפסת כסף – הקבוצה הפורטוגלית מכרה בעשור האחרון שחקנים במיליארד אירו ובסך הכול הרוויחה נטו בשוק השחקנים 634 מיליון אירו; אייאקס ההולנדית הרוויחה בעשור האחרון 322 מיליון אירו בשוק. מועדונים בברזיל שנשענים על מכירה של שחקנים החוצה לאירופה – למעלה מאלף שחקנים נמכרים בכל שנה החוצה מברזיל אל קבוצות כדורגל ברחבי העולם – צפויים לאבד מקור הכנסה מרכזי שלהם ויצטרכו לחפש דרך כדי לשרוד.

חלק מהשחקנים שממתינים כבר זמן רב ואמורים היו לעבור לקבוצה אחרת ייאלצו להמתין. מנצ’סטר יונייטד, שהעריכה כי מכירת פול פוגבה תכניס לה 150 מיליון ליש"ט, תיאלץ לשקול שוב את העניין מאחר שבעקבות המשבר לא תוכל למצוא קבוצה שתשלם עליו יותר מ-100 מיליון ליש"ט.

שורה תחתונה: הרבה שחקנים לא יימכרו. אלו שיימכרו יהיו במחיר נמוך. והקבוצות שהשיטה שלהן בנויה על מכירת שחקנים נמצאות בצרות צרורות ויצטרכו למצוא אפיקי הכנסה אחרים לשנה-שנתיים הקרובות או לפעול במינימום תקציב.

הנזקים והרגולציה: "הלא לגיטימיים" ייכנסו למשחק

הנזקים לספורט המקצועני הם עצומים. החזרה לפעילות ללא קהל היא במובן מסוים גרועה יותר מהפסקה של הליגות – יש משכורות לשלם, ההכנסות ממכירת כרטיסים לא קיימות, ספונסרים דורשים חלק מכספם בחזרה.

זכייני הטלוויזיה דורשים החזר גם במקרה שהליגות ישובו לפעול מאחר שהאופן שבו חוזרים המשחקים לא יאפשר להם לממש באופן אופטימלי את ההסכם שעליו חתמו – המשחקים יידחסו לתוך לוח זמנים צפוף, ויועברו לאמצע השבוע, לשעות שבהן הצפייה רחוקה מהשיא. באנגליה כבר סוכם כי קבוצות הפרמיירליג ישיבו 340 מיליון ליש"ט לזכייני השידור, זאת בהנחה שהליגה תחזור מתישהו וכל המשחקים יתקיימו. זכיינים אחרים בעולם מן הסתם יפעלו באופן דומה וידרשו החזרים.

בארה"ב המצב רע בהתחשב בכך שמצב התחלואה מקשה על קבלת החלטות בנושא ספורט שבאירופה כבר קיבלו. עבודה שנעשתה על-ידי אנליסטים עבור רשת ESPN מעריכה כי כבר עכשיו מסתכם הנזק לתעשיית הספורט האמריקאית ב-12 מיליארד דולר באובדן הכנסות, ובנוסף עוד מאות אלפי מקומות עבודה שמתפרנסים מהתעשייה נפגעו. לפי אותה בדיקה, הספורט המקצועני בארה"ב ייפגע ב-5.5 מיליארד דולר, וספורט המכללות בעוד 3.9 מיליארד.

ההישענות על כספים אדירים מביאה לכך שלכל מחזור פעילות שלא מתקיים יש השלכות גדולות. ב-NBA, בכל ערב שבו יש משחק מועסקים 1,900 איש כדי לתפעל את האירוע. תכפילו את זה ב-10 משחקים שנערכים מדי ערב ברחבי ארה"ב. כל משחק פוטבול בליגת ה-NFL בעונה הסדירה שווה הכנסה של 24 מיליון דולר מזכויות שידור בלבד – סכום שסרט הוליוודי ממוצע מכניס בכמה שבועות.

וזה מתגלגל כלפי מטה גם למקומות שלא קשורים לספורט – למשל, ליגת הפוטבול הבכירה במכללות מכניסה כ-4 מיליארד דולר. הכסף הזה מממן כמחצית מהתקציב של מחלקות הספורט באוניברסיטאות, שמממנות אלפי מלגות, מתקני ספורט משוכללים ועוד, אבל גם את המשכורות של המרצים ופעילות שלא קשורה לספורט.

כבר עכשיו ברור כי כל מקור הכנסה שבעבר היה לא לגיטימי יידרש עכשיו להיכנס למשחק ולעבור הקלות רגולטוריות. מדינות או ליגות שאסרו על פרסום הימורים או אלכוהול יידרשו עכשיו לאפשר הזרמת כסף גם דרך מקורות אלו. 

חלק מהספונסרים "הלא-לגיטימיים" יצטרכו להיכנס למשחק מהר ולהחליף חברות מסחריות שחטפו מכה כואבת וינסו לקצץ בהוצאות הכבדות של פרסום בספורט. חברות תעופה שנחשבות לספונסרים מרכזיים בספורט ספגו מכה קשה בחודשים האחרונים וחלקן ינטשו או לפחות ינסו להגיע להסדר על הפחתה בעלויות. הדברים קורים מהר: חברת התעופה וירג’ין אוסטרליה, שמחזיקה בחסות של 20 מיליון דולר לליגת הפוטבול האוסטרלית, נמצאת כבר בהליכים של פירוק.

חלק מההסכמים שנחתמו לא מכבר נראים לא מתאימים לעידן שאחרי הקורונה. אדידס חתמה עם ריאל מדריד על הסכם של כמיליארד אירו עד שנת 2028 שנכנס לתוקף העונה. תעשיית הרכב שנפגעה מהמשבר נמצאת גם היא עמוק בתוך שוק הספורט באמצעות פרסום. וגם ספונסרים שלא מכבר נכנסו וחתמו על הסכמים בסכומי עתק, ינסו כעת להפחית עלויות או לבחון סעיפי יציאה. זו תהיה שעתן היפה של חברות שהודרו במשך שנים מכניסה לספורט ועשויות בחסות הנגיף לקבל סוף-סוף את כרטיס הכניסה המיוחל.

אירועי ספורט גדולים: למה לקבוע שנים מראש?

טורניר ווימבלדון היה היחיד שהצליח להימנע מנזק כלכלי. זאת בזכות החלטה ב-2003, בעקבות נגיף הסארס, לרכוש פוליסת ביטוח שתכסה נזקים במקרה של נגיף עולמי. החלטה שכונתה בשעתו "מוזרה" אמורה להבטיח למארגני הטורניר תשלום של כ-130 מיליון אירו.

יתר האירועים הגדולים שבוטלו ינסו למזער נזקים, אבל זו תהיה טיפה בים. ובכל זאת, יש הבדל עצום בין ביטול של אירועים שנתיים גדולים קבועים כמו טורנירי טניס, מרוצי פורמולה 1 ותחרויות אתלטיקה, לבין ביטול מגה-אירועים כמו המשחקים האולימפיים. בחודש מארס הודיע הוועד האולימפי באופן רשמי על דחיית המשחקים האולימפיים שתוכננו בטוקיו בשנה אחת, לקיץ 2021.

כשטוקיו זכתה באירוח המשחקים בשנת 2013, היא הבטיחה חגיגה, ומאז ועד היום השקיעה על-פי הצהרות רשמיות 12.6 מיליארד דולר בבניית מתקנים ותשתיות למשחקים. ההערכות הלא-רשמיות מדברות על סכום כמעט כפול. בעקבות הדחייה של המשחקים לשנה הבאה מדובר כעת, לפי "פורבס", על תוספת של עוד 2.7 מיליארד דולר לעלות המנופחת גם כך.

אם יש משהו שנגיף הקורונה חידד, זה את העובדה כי אירועי ספורט גדולים ויקרים – בעיקר מונדיאל ומשחקים אולימפיים – לא צריכים להיקבע כל-כך הרבה שנים מראש.  בברזיל, הכנות במיליארדים כמעט ירדו לטמיון כשלפני המשחקים ב-2016 התגלה נגיף הזיקה, בדרום קוריאה אלו היו הפגנות הסטודנטים חודשיים לפני המשחקים האולימפיים ב-1988 שהביאו לקריאות לבטל את האירוע, ומקסיקו שקיבלה לארח את מונדיאל 1986 התמודדה עם רעש אדמה שהרג כ-10,000 קורבנות במקסיקו סיטי שנה קודם לכן.

בעקבות הפיאסקו של טוקיו 2020, ייתכן שנראה בעתיד משחקים יותר רזים, שילכו למדינות שיעשו זאת על בסיס מתקנים קיימים. שאפשרות הנסיגה במקרה שמשהו משתבש – כמו נגיף מסתורי – לא תהיה בבחינת קטסטרופה. טוקיו תשקיע עכשיו עוד כסף כדי לקיים משחקים שלא בטוח שיתקיימו, ותצטרך להצדיק את זה במקביל לתוכנית חילוץ כלכלית לאזרחים שלה.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ספורט

בראדלי, סמית, ווייטרס: השחקנים שיכולים להכריע את האליפות הקרובה של הלייקרס

Published

on

הלייקרס יחזרו לאורלנדו השלמת העונה ללא אייברי בראדלי. בלעדי העוגן שלהם בהגנה, וכשהציפיות לאליפות עדיין בעינן, בלוס אנג'לס מחכים שניים להחליפו: ג'יי.אר סמית' – האיש ששכח להביט בשעון ברגע החשוב מכולם ודיון וויטרס -"ילד דביל" שנואש לקאמבק

לאנשים שמסתכלים על שחקני NBA בתור פרסומות מהלכות למשחק שמכר את נשמתו לגופי שידור, יהיה קצת מוזר לעכל את ההחלטה של אייברי בראדלי. הנה שחקן מפתח בקבוצה שמועמדת ללכת עד הסוף בבועה באורלנדו, שהולך נגד הזרם: מוותר על כסף (650 אלף דולר), פועל בניגוד לרצונו של הכוכב הגדול (לברון ג'יימס) ומתעדף משפחה על פני קריירה. לבנו בן ה-6 יש היסטוריה של קושי בהתאוששות ממחלות נשימתיות, ובראדלי – שגם היה בין המתנגדים לחזרה מטעמי האקלים החברתי באמריקה – החליט לא לקחת סיכונים.

ברמת המאקרו המקצועית, בראדלי בהחלט מסכן את סיכויי ההצלחה של הלייקרס בפלייאוף. הסטטיסטיקה  שלו לא זוהרת (8.6 נקודות למשחק ב-36% משלוש), אבל הוא מסוג השחקנים שהמשמעות שלהם גדלה במקביל למעמד. הוא שומר האחד על אחד הטוב ביותר של הלייקרס – ולא רק בקו האחורי. בראדלי, שחקן חמישייה, מסוגל לשבש התקפות רק בזכות העובדה שהוציאו את הכדור או מנעו אותו מידיו של הגארד שממול. העונה, בדקות ששיחק לצד לברון ואנתוני דייויס, ספגו הלייקרס רק 101 נקודות (ל-100 פוזשנים) – נתון נמוך ב-4.5 נקודות מהמדד ההגנתי של הקבוצה (האיכותי כשלעצמו, מקום 3 בליגה). כשמוסיפים את העובדה שגם חשיבותו ההתקפית הגיעה לשיאה בפברואר-מארס (11 נקודות למשחק ביותר מ-40% משלוש) – לרבות משחק שיא מול הקליפרס ממש לפני הפסקת הקורונה – מקבלים מכה רצינית מבחינת הלייקרס. קנטביוס קלדוול-פופ יקבל שדרוג מיידי, וגם דני גרין יוכל לתרום יותר דקות בעמדות הגארד, אבל את הוואקום שישאיר בראדלי יהיה קשה יותר למלא מכפי שנדמה על פני השטח. בטח כשהבא בתור ברוטציה (ווייטרס) בקושי שיחק מאז אפריל 2019 והמועמד הבא לא שותף במשחק רשמי מאז 2018.

מי מוכן לג'יי.אר? 

בסוף החודש שעבר, אוהד לייקרס שנסע במכוניתו ברחובות לוס אנג'לס נתקל לתדהמתו בשלושה רוכבי אופניים מפורסמים, מדוושים זה אחר זה: ג'יי.אר סמית', לברון ג'יימס ואנתוני דייויס. סרטון חביב סך הכל, שלא היה דומה בכלל לסרטון אחר של סמית' שתפס כותרות בתחילת החודש הנוכחי – בו הוא נראה חובט ובועט באדם שהתעסק עם מכוניתו במהלך הפרעות בסנטה מוניקה. זה נראה בדיוק כמו פרסומת ל-NBA CARES, רק הפוך. "ראיתי אדום", הודה סמית' יומיים לאחר מכן בתוכנית של פט מקפי, "קצת איבדתי את זה ואני די מאוכזב מעצמי. אני בן 34 ויש לי ארבע ילדות קטנות בבית. בין אם צדקתי או לא, אני לא רוצה שירוצו להם בראש תמונות כאלה של אבא שלהן. זה היה מעשה טיפשי אקראי". 

אמרתם מעשה טיפשי אקראי, אמרתם ג'יי.אר סמית'. הזכור מכולם ממשיך לרדוף אותו בכל אפיק ויראלי כבר שנתיים – מגיף עד מם, בתצורתו המקורית או בפוטושופ. לאור הדיווחים על כך שהלייקרס מעוניינים לצרף את סמית' עם המקום שהתפנה בסגל עקב החלטתו של בראדלי, התמונות של סמית' מחרפן את לברון עם השטות האגדית שביצע בסוף המשחק הראשון בגמר 2018 חזרו לצוץ בכל מקום. סמית' לא מוצא לעצמו מקום ב-NBA מאז נפרד בברוגז מקליבלנד בסוף 2018. בשלב הזה של הקריירה שלו, אף קבוצה לא מצאה לנכון להעמיס על הגב את תיבת הפנדורה שהוא עשוי להביא עמו. במהלך השנה האחרונה, יותר מפעם אחת הניחו שלברון או סוכנם המשותף ריץ' פול יסדרו לו ג'וב בלייקרס. כעת נותרה השאלה: האם האיש שמדווש להנאתו לצד לברון ודייויס יהיה מסוגל גם לתרום להם כמה שלשות קלאץ' בפלייאוף, או שסרטון הביצועים מתחילת החודש הוא כל מה שנזכור מזקנתו? תשובה, אולי, תתקבל בקרוב. בינתיים, לפחות מפלס השיגעון בלוס אנג'לס – גבוה גם בימי שגרה – כבר עולה על גדותיו.

סוכריות גומי מהולות ב-THC 

בגיל 28 הספיק דיון ווייטרס לצבור מספיק חומר לארבע אוטוביוגרפיות עסיסיות, כשפרקים שלמים ודאי יוקדשו ליום בו החליט לנשנש בזמן טיסה קבוצתית סוכריות גומי מהולות ב-THC – חומר בעל השפעה פסיכו-אקטיבית. ווייטרס, שלכאורה קיבל את הסוכריות מחבר לקבוצה, התעלף בזמן הנחיתה, וכשהתעורר חווה התקף חרדה. "התקרית הזו היתה לגמרי עליי, מעשה אדיוטי מצדי – נקודה", כתב , "מה שמטורף זה שכל חיי הייתי מנהיג, לא אחד שעוקב אחרי אחרים. אבל לפעמים כשאתה עובר תקופות קשות, אתה נופל למלכודות ועושה דברים שלא היית עושה כשאתה עצמך". ווייטרס, שבדיעבד מודה כי היה "ילד דביל", פשוט היה משוכנע שהוא טוב יותר. סך הכל תזה הגיונית כשמדובר באיש שביקש מאחרים לכנות אותו "קובי ווייד". "אני פשוט מרגיש שאני השלב הבא בכל הקשור לשוטינג גארדים", הסביר ל"הופסוורלד" בזמנו, "יש את קובי, ווייד והחבר'ה האלה שסללו את הדרך לשחקן כמוני, ואני כמעט שם. אני כבר מגיע. חשוב שאנשים יידעו את זה".

הוא גדל עם אם חד-הורית שילדה אותו בגיל 17 ואב שהיה בכלא. בין היתר הוא נקלע לקרב יריות בין כנופיות, וספד אח ושלושה בני דודים במשך השנים. "מוות תמיד מרגיש לי כל כך מוכר", כתב פעם, "אני לא שואל למה דברים קורים, אלא פשוט מנסה להמשיך ולהיות הגרסה הכי טובה של עצמי". בימים שהצליח בכך על הפארקט, ווייטרס נראה כמו סקורר בחסד שמסוגל לנצח משחקים. לא "קובי ווייד", ועדיין: מספיק טוב בשביל לקבל ממיאמי חוזה בגובה 52 מיליון דולר. אלא שבימים בהם הביטחון העצמי הפך לשיגעון גדלות, כמו בתחילת העונה הנוכחית – – ווייטרס הופך לאויב הכי גדול של עצמו. כשהגיב לפוסט מסוים במלים "גם אני הייתי זוכה באליפות עם לברון, ווייד ובוש", וכיוון למאמנו אריק ספולסטרה, היה ברור שגמר את הסיפור עם מיאמי. סוכריות הגומי כבר שימשו חותמת גומי לפרידה.

ווייטרס, שחתם בלייקרס רגע לפני הפסקת הליגה, אמור להגיע ללוס אנג'לס כשהוא צנוע יותר, אבל הנסיבות הביאו לכך שהוא גם יהיה חשוב לקבוצה יותר מכפי שקיוותה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות