Connect with us

Featured

אייס אייס בייבי: איך התינוקת הפלסטינית שנהרגה בעזה נמצאה חיה ושלמה בלוס אנג׳לס?

Published

on

מדוע הציג אתר עיתון "הארץ" בישראל תמונה של פעוטה אמריקאית מלוס אנג'לס בתור תינוקת עזתית שנהרגה בהפצצת צה"ל? תשמעו סיפור:

מתוך מדור ביקורת התקשורת "מי נגד מי" של אביב הורוביץ באתר מאקו: ביום חמישי האחרון נערכה ברצועת עזה הלווייתן של ביאן חמאש בת השנה וחצי, ושל אמה, אינאס בת ה-23, שנהרגו לילה קודם בתקיפת חיל האוויר ברצועת עזה. באותו יום פורסמו בכמה אתרים פלסטינים וברשתות החברתיות תמונותיה לכאורה של ביאן הפעוטה. כעבור שלושה ימים, בראשון, פירסם גדעון לוי בעמוד הדעות של "הארץ" מאמר נוקב על כך שהריגתן של השתיים התקבלה באדישות בציבור ובקושי זכתה לאזכור בתקשורת הישראלית. בגוף המאמר שובץ ציוץ בערבית שגם בו הופיעו אותן ארבע תמונות. בהמשך אותו יום העלה "הארץ" לדף הפייסבוק שלו את הפוסט הבא (עם שלוש מהתמונות הללו):ֿ

הפוסט של "הארץ". בתמונה האמצעית: לא תינוקת עזתית

אבל האם כל התמונות שבפוסט הן אכן של הפעוטה שנהרגה? והאם בכולן בכלל מופיעה אותה הילדה? התשובה לשתי השאלות שלילית.

שימו לב לתמונה האמצעית, הבולטת ביותר, של פעוטה חמודה ושובת לב. עכשיו נחצה את האוקיינוס, הרחק מרצועת עזה, וננחת בחוף המערבי של ארצות הברית. שם, בלוס אנג'לס, חיים בכייף אוסטין מק'ברום, כדורסלן מכללות לשעבר, וזוגתו קת'רין פייז, מאמנת כושר ומגישת טלוויזיה. יחד מתחזקים השניים ערוץ יוטיוב לוהט, The ACE Family, שצבר כבר יותר מ-10 מיליון עוקבים, פלוס חשבון אינסטגרם חם עם יותר ממיליון ו-400 אלף עוקבים. במאי 2016 נולדה לזוג הנוצץ תינוקת ששמה אל ליבלי. ביום הולדתה האחרון עלה בעמוד של "משפחת אייס" הפוסט הבא עם תמונתה של בתם:

הפוסט של משפחת אייס בלוס אנג׳לס

בעקבות הפיכתה של אל ליבלי הקטנה בכל כורחה לפעוטה העזתית ביאן חמאש שנהרגה, קיבלו הזוג מק'ברום את פייז מבול של פניות באינסטגרם שיידעו אותם במתרחש. חיפוש בגוגל ו/או חיטוט קל ברשתות החברתיות עשויים היו למנוע את הטעות.

שלושה ימים לפני הפוסט של "הארץ" העלה חשבון הטוויטר The Mossad (המכריז שאינו שייך לארגון המוסד, ובכל זאת צבר עד כה 84,071 עוקבים, ומקיים מעקב אחרי חשבון הטוויטר של אדם אחד בלבד – חסן רוחאני) את הציוץ הבא:

הציוץ של "המוסד". עלה על הפברוק

מ"הארץ" נמסר בתגובה: "לצערנו הסתמכנו על התמונות של ביאן שמילאו את הרשתות החברתיות ללא בדיקה מעמיקה בנוגע למקורן. כמובן שהמאמר של גדעון לוי מדייק בעובדות, והטעות נעוצה רק בתמונה אחת מתוך השלוש בפוסט שפרסמנו בפייסבוק. אנו מצטערים על הטעות, ונבדוק את עצמנו על מנת שלא תחזור על עצמה בעתיד".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Featured

הלוחשת לסוסים

Published

on

כשהיא לא עובדת בקבוצות 'בינה' ו- IAC Care של ה- IAC , לשלומית עובדיה בת ה 26- יש תשוקה גדולה אחת • הקשר המיוחד שיצרה עם סוסי רכיבה כבר הוביל אותה לזכייה בתחרויות נחשבות בקליפורניה • מי שגדלה בבית דתי וחזרה בחצי שאלה חולמת על הקמת חווה משלה, במקביל להמשך פעילות למען ישראל • חשיפה נאה

הבחנתי בה פעמים רבות בשלל האירועים של ארגון ה- IAC ברחבי לוס אנג׳לס. היא תמיד נראתה לי מעט נחבאת לכלים – מאחורי שולחן ההרשמה או כשהיא מארגנת את האולם לקראת הרצאה או אירוע. דבר מהמראה של שלומית עובדיה, בעלת המימדים הזעירים משהו, לא הסגיר את היותה רוכבת סוסים מוכשרת שמתחרה בשנים האחרונות על בסיס קבוע בקליפורניה וזוכה בפרסים יוקרתיים.

ריצות בוקר ארוכות, תרגילי כוח ואימוני רכיבה עם מדריכה צמודה ארבע פעמים בשבוע, יחד עם מוטיבציה והתמדה אין סופית, העניקו לה מיקום בצמרת תחרות הרכיבה המקומית שהתקיימה בחג השבועות האחרון ב- The Paddock Riding Club . שם, קטפה לא פחות משלושה פרסים במקומות ה -4 , 3, וה-2 בסגנונות רכיבה שונים.

שלומית (26) נולדה בסן דייגו. בת שניה מתוך חמישה אחים ואחיות לאב שלמה, מהנדס מצליח ולאם נינה. היא גדלה בבית דתי אדוק ולמדה בבית הספר לבנות Torah High School . שלומית חונכה להתלבש בצניעות ושמרה כשרות ושבת כהילכתן.

בתום לימודי התיכון טסה בפעם הראשונה לביקור בישראל. שם, התאהבה במנטליות הישראלית ונשארה להתגורר בארץ במשך כשנה. היא עסקה בעבודות התנדבותיות רבות, לימודי עברית וגם עבודה בחוות סוסים. בסופה של אותה שנה החליטה לזנוח את אורח החיים הדתי וחזרה ללוס אנג׳לס בגירסה חדשה של עצמה.

היא עדיין מחוברת למסורת היהודית אך לא לאורח החיים ההילכתי. ארץ ישראל והישראליות מהווים אהבה ענקית עבורה. את הלבוש הצנוע עם החצאית והשרוולים הארוכים החליפה בג׳ינס קצרצר, גופיות, פירסינג וגם קעקוע של מגן דוד מאחורי אוזנה השמאלית.

שלומית התקבלה ללימודים באוניברסיטת סי-סאן בנורת'רידג', כשהיא מתמקדת במקצוע האנגלית. היא זכתה בתחרות ארצית לכתיבה והשתלבה בעבודה בערוץ 7, שם, כתבה על פרשות השבוע.

צמאה להתנסויות וחוויות חדשות היא הגיעה עד יפן הרחוקה שם בילתה כחמישה חודשים של לימודי התמחות בתרבות היפנית ב-Tokiwa Universit.

שלומית: ״בהתחלה חשבתי להישאר ביפן, אבל שמתי לב שאין שם כמעט יהודים או הבנה של יהדות. גרתי בכפר קטן וכשהייתי הולכת עם מגן דוד אנשים שחשבו שזה סמל של מותג אופנה או משהו כזה. לא היה להם מושג מה זה אומר. הבנתי שאני לא יכולה לגור במקום שבו אין לי דרך לבטא את הזהות היהודית שלי".

נבואה שהגשימה את עצמה

נפגשתי עם שלומית באחד מאימוני הרכיבה שלה באורוות החווה Thundering Hooves Ranch שב-Tujunga . החווה מוקפת הרים ירקרקים, עדות לחורף הגשום והלא שגרתי שהפתיע השנה.

לבושה במכנסי רכיבה, חולצת פולו שחורה וקסדה לראשה, הבטתי בה רוכבת באלגנטיות מרשימה. על כיסוי האוכף שלה רקום באנגלית ׳אלופה׳. היא קיבלה אותו במתנה בתחרות הראשונה בה השתתפה, מן נבואה שהגשימה את עצמה.

במתחם הרכיבה המאמנת האישית של שלומית יורה עליה הוראות מכל עבר: מסדרת ומדייקת אותה. ׳אחת .. שתיים .. שלוש׳ שלומית משרטטת את צעדי הריצה של הסוס. כל כולה מרוכזת בהקפה הבאה ותיכנון הניתור הנכון.

מדהים לראות בחורה כה צעירה בעלת מימדים צנועים שולטת בחיה הענקית והחזקה הזו, חשבתי לעצמי.

שלומית, זה נראה כאילו את מדברת עם הסוס.

״אני סופרת ביחד עם הסוס וכך אני שולטת בצעדים שלו. הם יכולים להיות גדולים מידי או לפעמים קטנים מידי. אני סופרת כמה צעדים הסוס לוקח לפני כל ניתור ומכוונת אותו כדי לוודא שהוא לא יתנגש במכשול. אם אני רואה שהסוס מגיע עם
צעד מאוד ארוך ועומד לקפוץ מוקדם מידי, אז אני מושכת אותו אחורה ומנחה אותו לצעדים יותר קצרים״.

שלומית סיפרה לי שהרכיבה התחרותית בנויה על תקשורת והבנת שפת גוף בינה לבין הסוס. ״אנחנו מתקשרים כל הזמן. הוא מרגיש כל שריר שאני מזיזה בגוף וכך הוא יודע מתי אני רוצה שיקפוץ. הסוס סופר ביחד איתי. אם אני מגיעה למכשול מהר מידי ואין מספיק מרווח עבורו כדי לנתר אז הוא פשוט יקפוץ. אני חייבת
להיות רגישה לשפת הגוף שלו כדי שהוא לא יפתיע אותו.״

מדוע החלטת לוותר על אורח החיים הדתי?

״כשגרתי בישראל, כל שלושה חודשים עברתי ממקום למקום. עשיתי המון פעילויות שהשפיעו עליי: עבדתי בחוות סוסים, טיפלתי בבעלי חיים, לימדתי ילדים אתיופים אנגלית אחרי בית ספר. זו הייתה הפעם הראשונה שגרתי מחוץ לבית וזה שינה אותי.

"רציתי חיים אחרים, לברוח טיפה. הבנתי שזה העולם האמיתי ורצית להיות מוכנה לקראתו. העולם הדתי מנע ממני המון דברים: למשל תמיד רציתי לעשות ספורט באופן מקצועי אבל הייתי מוגבלת בגלל החוקים של הדת. אני זוכרת שרק בקולג׳ היו לי פעם ראשונה חברים לא יהודים, זה היה שוק עבורי".

האהבה שלך לישראל הביאה אותך לעבוד ב- ,IAC בתוכנית ׳בינה׳ וב- IAC Care כמתאמת תוכניות.

״כן, רציתי לעבוד במקום שאני יכולה להשתמש בו בכישורי הכתיבה שלי, ובארגון שיש בו ערכים יהודיים וקול יהודי. חשוב היה לי להרגיש שאני יכולה לעשות שינוי ולהשפיע על אנשים. העבודה ב- IAC מאוד ממלאת אותי כי אני רואה איך הארגון הזה משפיע על הקהילה הישראלית-יהודית.

"פעם לישראלים שהיגרו לאמריקה היו שתי אפשרויות אם הם רצו לחוות ישראליות; להצטרף לבית כנסת זה או אחר ולהפוך להיות דתיים, או לחזור לישראל כי הם ידעו שאם הם ישארו לבד באמריקה הם יאבדו את התרבות שלהם. אבל היום יש להם את ה- IAC באל-איי ובכל רחבי ארצות הברית, שנותן לישראלים אפשרות ליצור קהילה וחיים מלאים מבלי להשתייך לבית כנסת או ארגון דתי.

"הישראלים שעוברים לכאן נמצאים בגיל שהם מחליטים איפה יגורו, עם מי הם יתחתנו, איך יגדלו את הילדים שלהם. כל ההחלטות האלו יהיו מושפעות מהאוכלוסיה איתה הם מתחברים, ו- IAC יוצר להם סביבה תומכת ועוזרת להתחבר עם אנשים כמותם".

להבין את הניואנסים הקטנים

איך הגעת דווקא לספורט רכיבת סוסים תחרותית?

״בגלל שהייתי דתיה גיליתי את עולם הספורט מאוחר והבעיה הייתה שפיספסתי המון זמן. למשל אם אתה רוצה להיות מקצוען בכדורגל אתה חייב להתחיל כילד.

"בקולג׳ ניסיתי להתחרות באיגרוף, אבל זה לא היה ממש בשבילי – חטפתי זעזעוע מוח חמור. הבנתי שאני לא מספיק אגרסיבית. הייתי מכה מישהו באימון ואז מתנצלת ושואלת אותו אם הוא בסדר. אני לא יכולה לתת למישהו אגרוף בפרצוף, לראות אותו נופל ולא לבדוק שהוא בסדר…

"אז חיפשתי ספורט שאפשר להתחיל בגיל יותר מאוחר. גיליתי שרכיבת סוסים תחרותית אפשר לעשות בכל שלב בחיים. אתה יכול להתחיל את זה כשאתה בן עשרים או כשאתה בן חמישים. כל הרוכבים האולמפיים המצטיינים הם מבוגרים יותר ויש להם נסיון חיים עשיר ברכיבה.

"אחד הדברים שאני אוהבת בספורט הרכיבה הוא שזו עבודת צוות משותפת עם הסוס. אתה חייב בעצם לתקשר עם מישהו שמדבר שפה שונה ממך. סוסים לא מדברים אנגלית, הם מדברים שפת גוף. זה תהליך מרתק ללמוד להכיר אותם – כל תנועה קטנטנה של הגוף שלך משפיעה עליהם.

"כשרק התחלתי לרכוב הייתי עושה טעויות, והבנתי שחלק מהתנועות שלי עיצבנו אותם. היו פעמים שביקשתי מהסוס משהו והוא חשב שהתכוונתי למשהו אחר. אבל עם הזמן אתה מפתח יכולת לתקשר עם הסוס. זה כמו להיות חבר קרוב של מישהו ולהבין את הניואנסים הקטנים שלו״.

עברת גם פציעה לא פשוטה.

״לפני שנה הייתה לי נפילה מאוד קשה. לא הייתי מספיק מנוסה והסוס שרכבתי עליו היה קצת משוגע. פתאום הוא נתן קפיצה פראית ונפלתי בעוצמה על הגב. אני זוכרת שלא הרגשתי את הרגלים שלי, לא יכולתי להזיז שום חלק בגוף. היו לי כאבים חזקים ולקחו אותי מהר לבית חולים.

התחלתי לעשות שיקום ופיזיותראפיה. הרופאים ביקשו שאקח חמישה חודשים הפסקה מרכיבה. אבל סירבתי. הרגשתי שזו התקופה שלי להתאמן ולהשתפר. שאפתי להיות יותר טובה ועד היום לא החלמתי לגמרי. לפעמים יש לי עדיין כאבים".

ובכל זאת, לפני שבועיים זכית בשלושה פרסים בתחרות רכיבה ב- Higher Divisuond , תחרות לא פשוטה עם מתחרים מנוסים ממך בהרבה. איך התחושה?

״הרבה אנשים רוכבים בשביל הכיף, אבל כשאתה משתתף בתחרות זה שונה לגמרי. פתאום יש לך מטרה להשיג. אתה בוחן את הכישורים שלך וזה משנה את הדינמיקה של הרכיבה. אני כל הזמן רוצה להשתפר ולהיות יותר טובה. במהלך הרכיבה יש כל כך הרבה דברים שצריך לזכור לעשות עם תנועת הגוף ועם כל שריר כדי לתת סיבוב טוב וקפיצות נכונות, מה שאומר שהמוח שלי מפוקס לגמרי. הטריק ברכיבה הוא להיות במצב ממוקד ובהלך רוח הנכון. כשאני רוכבת הגוף שלי עובד קשה פיזית ובמקביל אני חייבת להישאר ׳און טופ אוף איט׳.

"הזכייה בשלושת הסרטים (פרס בתחרות רכיבה מקביל לגביע או מדליה בענפי ספורט אחרים) זו הרגשה הכי נפלאה שיש; זה לימד אותי שכשאני עובדת קשה כל האפשרויות בעולם נפתחות עבורי״.

מתחברת לאמא אדמה

מה את עושה בזמן הפנוי כשאת לא רוכבת על סוסים?

״אני אוהבת לטייל בטבע. כל הזמן יוצאת לקמפיינג וטיולים בהרים. אני גם אוהבת לטפל בבעלי חיים. יש פה כבשים ועיזים שאני דואגת להם. עוד תחביב שיש לי זה ללכת לירות במטווחים בכל מיני רובים וכלי נשק, זה מרגיע אותי".

מה החלום שלך?

״ואוו, יש לי המון חלומות. אני רוצה להשתתף במכביה. כרגע אני חוסכת כסף כדי לקנות סוס משלי. זה עסק מאוד יקר, כי בנוסף לסוס שזה אלפי דולרים, יש גם המון הוצאות מחייה שלו: שכירות בחווה, אחזקה, ביטוח רפואי, וטרינר וכאלה. אבל זה יקרה, ויום אחד אני רוצה חווה משלי.

"למדתי עם השנים שאמא אדמה היא הדרך שלי להתחבר ליהדות. אני רוצה לפתוח חווה עם המון בעלי חיים. לעשות וללמד חקלאות ולהדריך אנשים איך הם יכולים לחיות דרך חוקי היהדות שקשורים לטבע ולאדמה, ויש המון כאלו.

"מלבד זה אני רק רוצה להיות מאושרת. לחיות את החיים הפשוטים עם עבודת האדמה, הסוסים ולהמשיך ולעזור, לתרום ולהתנדב, כאן ובישראל״.

.

המשך לקרוא

Featured

אני מחוייבת ומחוברת ללקוחות בצורה רגשית"

Published

on

טל אוריון, בעלת ומייסדת חברת ההפקות Tal Orion Conceptual Events,
חושפת את הסודות והטיפים לארוע מושלם • ומספרת על המורדות והעליות בחייה שהפכו אותה לאושיה מובילה בתחום הניהול של ארועי פרימיום יוקרתיים בלוס אנג'לס

כעיתונאי, חלק גדול מעבודתי הוא סיקור של מגוון אירועים בקהילה הישראלית והיהודית ברחבי לוס אנג׳לס. גאלות, חגים, אירועים עסקיים, מסיבות חברתיות, פרימרייות סרטים. הקהילה המקומית מנפיקה כאן אין ספור ערבים קסומים וייחודים, כמו גם אירועים פרטיים עם תקציבים מעוררי התפעלות.
אחת ממפיקות האירועים הבולטות בשנים האחרונות היא טל אוריון – המייסדת והבעלים של Tal Orion Conceptual Events, חברת ניהול אירועי פרימיום יוקרתיים שהפיקה שלל אירועים מרהיבים ומעוצבים היטב, כאלו שלא ניתן היה להישאר אליהם אדישים.

עם זאת, בגילגולה הנוכחי של החברה, היא גם משלבת בתוכה צוות נוסף של ניהול והפקת אירועים בתקציבים קטנים יותר תחת פיקוחה של טל.

ברזומה של אוריון הפקת אירועים נחשבים בקהילה היהודית והישראלית בלוס אנג׳לס ביניהם: הפקה ועיצוב בפועל של אירוע הקולונריה הגדול Taste of Israel והאירוע המפואר לרגל חגיגות ה-70 לישראל של הקונסוליה הישראלית בלוס אנג׳לס, שהתקיים
ביוניברסל סטודיו׳ס.

בכל פעם שתיכנסו לאירוע בהפקתה, התחושה היא שאתם במימד אחר; סיפור שסופר בצורה ויזואלית מרשימה עם ירידה לפרטים הכי קטנים, אסתטיקה מעוררת התפעלות, יצירתיות אין סופית ודיוק שנעשה על ידה כמעט באובססיביות. אירועים בהפקתה של אוריון הם כאלו שמדברים עליהם שנים אחר כך.

נפגשתי עם אוריון לראיון בבית קפה על רודאו דרייב בבוורלי הילס. בשיחה היא מגלה גם על איך הייתה קרובה לאבד את חייה לפני כשנה. זה היה ביום האם אשתקד, כשבעלה נהג במכונית המשפחתית בגבעות המשקיפות על העיר פסאדינה, מקום מגוריה. האחרון יצא מהרכב לבדוק את תיבת הדואר בכניסה לבית ובשל כשל טכני החלה המכונית להתדרדר כשטל בתוכה, לבדה. בתוך שניות היא מצאה עצמה דוהרת לבדה במכונית ללא שליטה ברוורס בירידות התלולות, במסלול בלהות עד להתנגשות במעקה הבטיחות שהפריד בינה לבין תהום של צלע ההר, בעוד רכבה מתנדנד בין שמים לארץ, עד שלבסוף נעצרה על פיו של המצוק.

טל: ״דמיין את עצמך יושב במצב מבעית כזה, בלי שליטה, כשמולי אני רואה את בעלי רץ לעברי אחוז אימה, מנסה לתפוס את הרכב בגופו וכמעט נדרס. כן, יש דבר כזה אלוהים, והוא זה שמנע מהמכונית להתהפך אל תוך התהום. ויש דבר כזה מלאכים ששומרים עליך. הם פתחו עבורי את הדלת ואיכשהו יצאתי ללא שריטה. זה היה רגע מכונן. ביום הזה השכלתי להבין שישנם ניסים ושעליי להיות אסירת תודה מידי יום".

אחת התובנות של טל מאותו היום הן עד כמה החיים שברירים וכמה חשוב לחלום בגדול ולהגשים את עצמך כל יום; תזכורת לכך שחיים פעם אחת. אך כאשר מסתכלים על הרזומה שלה וסגנון חייה, נראה שהיא תמיד חיה מבלי לוותר על הרצון להגשים את חלומותיה, גם אם זה אומר לחשוב או לעשות דברים אחרת.

רומנטיקנית חסרת תקנה

אוריון (50) נולדה בירושלים וגדלה בתל אביב. בצעירותה נדדה בין בתי ספר רבים בין חיפה, תל אביב, גבעתים, רמת גן ועיר הבירה. ״זה חיזק אותי מצד אחד ומצד שני עשה אותי מאוד הססנית", היא מספרת. גם אופיה כיום מושפע מניגוד התרבויות אליו נחשפה בילדותה. אביה מגיע ממשפחה מרוקאית חמה, ומהעבר השני אמה הגיעה משילוב של משפחה טורקית-יוונית ״אבל פולניה לכל דבר״, היא צוחקת, ״הצד המשפחתי החם מחד והאריסטוקרטי מנגד הפך אותי לבן אדם אמביוולנטי".

בגיל 12 עברה להתגורר בתל אביב, שם נחשפה לחיי העיר הגדולה שלא נחה לרגע. היא מעלה זיכרונות מחוף מציצים המפורסם והיכרותיה עם דמויות תל אביביות מוכרות שהשפיעו על תקופת ההתבגרות שלה. היא הופיעה בלהקת צעירי תל אביב המיתולגית ואת שירותה הצבאי עשתה בבסיס הקריה, קרוב לבית, מה שהעניק לה את האפשרות להירשם במקביל ללימודי תקשורת באוניברסיטה.

אוריון היא רומנטיקנית חסרת תקנה. היא נזקקה ל-3 חתונות כדי למצוא את האחד. גם בארצות הברית התאהבה לאט ובשלבים. ב-1989 עם תום שירותה הצבאי, ארזה מזוודה עם מעט כסף שחסכה ועלתה על טיסה לניו יורק. שם עבדה כמלצרית ובשלל עבודות מזדמנות. ב׳תפוח הגדול׳ הכירה גם את בעלה הראשון מתוך השלושה. ״אני תמיד צוחקת על עצמי שאני ׳כלה להשגה'״. למרות שהתחתנה עם איש אמיד בעל עסקים רבים בעיר, לאחר שש שנים ושני ילדים הבינה שחיי הנוחות במנהטן הם לא בדיוק כוס התה שלה. אוריון ויתרה על הכסף, ארזה את הילדים וחזרה לישראל.

בארץ סיימה את לימודי התקשורת והתקבלה לעבוד ב׳רדיו ירושלים׳ כמפיקת לילה. בתוך מספר שנים קודמה להיות סגנית מנהל התחנה. אוריון: ״בתחנת הרדיו למדתי איך להביא את הצד היצרתי שלי לראשונה, להתעסק בתוכן והפקה. בהמשך, התפקיד הניהולי העניק לי הזדמנות להתעסק בפרסום ויחסי ציבור של התחנה".
שש שנים לאחר מכן נישאה בשנית, ילדה את בנה השלישי והתקבלה לעבודה בעיתון ׳׳קול העיר׳. מה שהחל כמוסף במקומון בן 6 עמודים, הפך תוך מספר חודשים בהובלתה למגזין לייף סטייל פופולרי המכיל 40 עמודים. אוריון כתבה בין היתר את טור הרכילות השבועי של הבירה והייתה בין הראשונות שיצרה מגזין לייף סטייל ברשת שוקן, מה שהפך אותה לאושית תקשורת בעיר.

התאהבות בשלבים אמרנו? בעודה מתחזקת קריירה מבטיחה בעולם העיתונאות המקומי, טסה אוריון לבקר את אמה שמתגוררת בלוס אנג׳לס. כאן, היא מספרת, הווירוס התפרץ בשנית. אוריון: ״חזרתי הבייתה ואמרתי לבעלי – יש לנו שלושה חודשים בארץ לסיים דברים ואנחנו מתקפלים ועוברים לאל-איי. הפעם הגעתי ללוס אנג'לס עם שש מזוודות, שלושה ילדים ופשוט התחלנו מהתחלה".

המעבר השני לארה"ב היה לא פשוט עבורה. אוריון נפרדה מהטייטלים שלה בביצת התקשורת המקומית וקיבלה שיעור מאלף בענווה כשהייתה צריכה להמציא עצמה מחדש. טל: ״את העבודה הראשונה שלי כאן נתן לי גל שור, ככתבת בעיתון שערך. התחלתי לכתוב על הקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס. במקביל חברתי לעיתון ׳ידיעות אחרונות׳ והם ציוותו אותי לעבוד כתחקירנית במוסף ׳7 ימים׳. במשך שלוש שנים עבדתי עם שליח העיתון, אבנר הופשטיין. פירסמנו סקופים שעוררו לא מעט הדים. זו הייתה תקופה שבה הבנתי כמה תשוקה יש לי לעיתונאות החוקרת. לימים אבנר שב לישראל והוריש לי את המשרה הנחשקת – כתבת ׳ידיעות אחרונות׳ בחוף המערבי. לא חושבת שיש שחקן בהוליווד שלא ראיינתי ואין טקס נוצץ שלא נכחתי בו. כתבות השער שלי עם רוברט דאוני ג׳וניור, ג׳ניפר אניסטון מל גיבסון, פיארו את העיתון בשנים שעוד היה כבוד למקצוע. עשיתי זאת בד בבד עם סיקור הסגרת האברג׳ילים לארה״ב ולא מעט תחקירים מעוררי מחלוקת".

מקץ כמה שנים נפרדה אוריון גם מבעלה השני: ״העבר לא רלוונטי. אני גאה במערכת היחסים שהתפתחה בינינו דווקא אחרי הגירושים. לפני הכל הוא האבא של הבן שלי. אנחנו נפגשים בארוחות יום שישי וחוגגים ביחד חגים. אני מאחלת להרבה זוגות שמתגרשים לדלג על הסבל ולהגיע מהר לשלב הזה, במיוחד עבור בריאות הנפש של הילדים״.

מפיקת חתונות עם תעודות

את בעלה הנוכחי, עוזרד לב, הכירה דרך פייסבוק. עוזרד התגורר בלונדון ומערכת היחסים שלהם הייתה תחילה טראנס-אטלנטית. טל: ״הייתי די סקפטית. בכל זאת חיינו באיזורי זמן שונים. כשהוא בחר לעקור את חייו ולעבור לאל-איי הבנתי שהגיע הזמן להתבגר ולקחת את המוסד הזה קצת יותר ברצינות. לא מעט אנשים שואלים אותי: ׳בשביל מה התחתנת בפעם השלישית׳? ואני עונה להם שלהתחתן שוב עבורי זה ניצחון התקווה על הנסיון. אני שואפת למצויינות גם בעבודה שלי וגם בחיים האישיים. ללקוחות שבאים אליי לתכנון חתונות אני תמיד אומרת שאני לא סתם מפיקת חתונות – יש לי אפילו תעודות״…

עוזרד פתח עבור אוריון לא רק שלב חדש בחיי הזוגיות שלה אלא גם בחיים המקצועיים, כאשר זיהה אצלה כישרון עיצוב מקורי שמתובל בהמון חוש עסקי. הוא קנה עבורה במתנה ׳קורס הפקת אירועים׳ רק כדי ש'תפתח את הראש' למשהו חדש. ׳עולם העיתונות פשט את הרגל׳, הבהיר לה. ובכך פתח בפניה דלת לקריירה חדשה ומרתקת. טל: ״שבועיים אחרי הקורס הצעתי לחברה טובה שלי שעמדה לעשות בת מצווה להפיק עבורה את האירוע ללא תמורה כספית. ניפגשתי עם זוג נוסף שהתחתן והצעתי גם להם את שירותי ההפקה שלי שוב, ללא תשלום. שבע שנים חלפו מאז. היום, תודה לאל, יש לנו משרד, צוות עובדים ואירועים שסגורים כבר ל-2020.

קולגות סיפרו לי שאת פרפקציונסטית.

״אתה לא יכול להיות פחות מזה בתחום. זו אפילו לא אופציה. עם הזמן הבנתי שאני מושכת אליי אנשים שמאוד דומים לי במבנה האישיותי. לקוחות שדורשים מצויינות ועמידה על הפרטים הקטנים. מדוע בן אדם עושה בעצם אירוע, לבד מהרצון לחגוג ולשמוח עם חברים ומשפחה? יש כאן צורך להשאיר חותם. גרנדיוזי כמובן, כי אחרי הכל אנחנו בהוליווד. סוג של סמל סטטוס. זה בעצם כמו לעשות שולחן שישי אבל עם כל השואו.
היצירתיות בעיניי משחקת תפקיד מכריע. גם בשנים הראשונות שלי כשעבדתי בתקציבי מינימום הבנתי שעלי להשקיע יותר מחשבה בצד העיצובי. אנשים רוצים להיכנס לאירוע ולהרגיש שהם בחוויה, בטח ובטח בעלי השמחה. לא יעלה על הדעת שאנשים ישלמו את מיטב כספם ולא יקבלו משהו פחות ממושלם. לשמחתי, היום אני עובדת עם לקוחות שמאפשרים לי לעבוד עם תקציבים לא מבוטלים. זה פותח עבורי המון אפשרויות. השמיים הם הגבול״

אוריון מעולם לא ניסתה לשווק עצמה כחברת אירועים שמתאימה לכל כיס, כיוון שהיא אינה כזו. מה שכן, היא מעניקה ללקוחותיה את האירוע היוקרתי והמיוחד ביותר ובעיקר שקט נפשי: ״אני מוצאת את עצמי לא פעם מועסקת על ידי לקוחות שבאים ואומרים לי ׳אין לי את הזמן להתעסק בניהול ותכנון האירוע, קחי את זה מכאן'. לעניות דעתי זה כל הרעיון. כמו ללכת לעורך דין או לכל איש מקצוע אחר. הם לא אמורים להתעסק בלוגיסטיקה, באישור פרמיטים או בחיפוש המתיש אחרי הספק הנכון. אנחנו עושים את הכל עבורם, מא׳ ועד ת׳, ודואגים שהם בעצמם יהיו האורחים באירוע שלהם״.

היו לך גם מקרים לא פשוטים ומאתגרים עם לקוחות.

״כמו בכל מקצוע ישנם אתגרים. אני מאמינה שאנחנו יכולים להסתדר בגדול עם הכל חוץ ממזג האוויר. רוחות ושריפות יכולים להשבית בהינף יד תכנון של חודשים. אנחנו חסרי אונים מול הטבע. ברובד האישי, מעבר היותי מפיקת אירועים אני חובשת לא מעט פעמים גם את כובע הפסיכולוג. זה אבסורד, אבל במרוצת השנים גיליתי שאירועים משמחים טומנים בחובם לא מעט מתח ודרמה, ביחוד אצלנו המשפחות היהודיות. ראיתי כבר הכל – אמא שלא מגיעה לחתונה של הבן שלה, הורים גרושים שסוגרים חשבון במהלך טקס עליה לתורה. אני משתדלת להביא מהניסיון שלי גם לשם, לא מהססת לדבר אל ליבם ולהזכיר להם את הסיבה העיקרית שלשמה התכנסו.

אוהבת לעבוד עם ילדים

מהיכן את מקבלת השראה לעיצוב המיוחד של האירועים שלך?

״זה באמת יכול להיות מכל דבר ובכל מקום. שוק עתיקות או חנות פופ-אפ מועצבת. השבוע הלכתי לצפות בסרט ׳אלאדין׳ וברור לי שאני הולכת לראות אותו עוד לפחות עוד פעמיים. הפקה מטורפת של דיסני שפותחת את כל החושים. אני מחכה כבר ללקוח שיאפשר לי להוציא את הטירוף הנוכחי לאור. הרבה שואלים אותי מה אני מעדיפה אירועי חברות, חתונות או בר מצוות. אני אוהבת הכל אבל בעיקר עיצוב ותכנון בר מצוות, כי שם אני ממש יכולה לבוא לידי ביטוי עם צבעים וטירופים. אני מאוד אוהבת לעבוד עם ילדים. החלומות שלהם ברורים. הם יודעים בדרך כלל מה הם רוצים. קל לי להתבר אליהם אולי בגלל שאני בעצמי עוד לא התבגרתי"…

אירוע מסויים שנגע לליבך?

״אחד האירועים הכי מרגשים היה של משפחה שפנתה אליי לפני שנתיים לעשות בת מצווה לילדה עם צרכים מיוחדים. במפגש שעשיתי עם הילדה הבנתי שהחלום שלה זה להיות במסיבה בסגנון של בלונים פורחים. האמא קצת התנגדה כי היא חשבה שזה יכול להיות יותר מידי מצועצע. לאחר התלבטות ארוכה שיכנענו את ההורים שאנחנו חייבים לתרגם את החלום שלה למציאות. אחרי חודשים ארוכים של תכנון ומציאת תפאורה מתאימה הגיע הרגע הגדול. הילדה נכנסה לאולם והתחילה לקפוץ משמחה ולנשק אותי. אין שום דבר שיכול להשתוות לרגע כזה".

מה הכי חשוב לך שידעו על העסק שלך?

״אנחנו בשלב מרגש. השקה של הלוגו החדש עם השם המעודכן Tal Orion Conceptual Event ואתר חדש, טרי טרי, שעולה השבוע. האתר מציג פרוטפוליו מפואר של אירועים שהפקנו בשנה האחרונה והסבר נרחב על השירותים שאנחנו מציעים בתחום אירועי
הקונספט משלב התכנון, העיצוב ומיתוג האירוע. אני יכולה להצהיר בגאווה שהיום, הרבה בזכות הצוות שלנו ואנשי המקצוע שאני עובדת איתם, ההתמחות שלנו היא לקחת אירוע שיגרתי ולהפוך אותו לחוויה לא שיגרתית, כזו שתיזכר גם זמן רב אחרי. תודות מיוחדות למנהלת ההפקה של המשרד, יערית טייב, לבן שלי אורי, שמנהל את הצד הקריאייטבי, ולצוות המסור שלי – ארקדי, קנאי, צ׳ימג, נעמה ויובל הפכו להיות כמו משפחה".

עשית גם אירועים בהתנדבות למען הקהילה

״חשוב לדעת לתת בחזרה ליקום. שום דבר לא מובן מאליו. כשאיילת ורחל מעמותת ׳מעגלים׳ לילדים בעלי צרכים מוחדים פנו אליי בבקשה לעזרה בניהול האירוע שלהם היה לי ברור שאני עומדת לרשותם, אפילו שזה שישה ימים לפני אירוע ענקי שהפקתי בשעתו לקונסוליה. לראות את האור שבוקע לילדים האלו מהעיניים, ואיך שהקהילה שלנו יודעת תמיד לעמוד כאן האחד בשביל השני ולהעניק ברוחב לב מדהים אותי בכל פעם מחדש.
ברמה האישית, אני מחוייבת ומחוברת ללקוחות שלי בצורה רגשית. יש לקוחות שהפכו להיות חברים טובים שלי ונמצאים איתי בקשר מתמיד שנים אחרי האירוע שלהם. חודשי העבודה המשותפת ותהליך התכנון של שמחה משפחתית מקרב. נרקמת בדרך מערכת רגשית ואנושית. אחרי הכל אני מתכננת להם את היום שאמור להיות הכי מאושר בחיים שלהם. לא נראה לי הגיוני שאחרי האירוע הם יצאו לגמרי מהחיים שלי. וגם אם כן, אז אני מתקרצצת״…

המשך לקרוא

Featured

״כבר בתיכון קניתי בעשר דולר ומכרתי במאה"

Published

on

״אני מקושר עם הרבה אנשים אמידים מאוד בעולם הערבי, שייחים גדולים. כולם אוהבים את ישראל ורוצים לעשות איתנו עסקים" • חי וקנין התרומם מהקרשים וחזר לנהל דילים במיליונים, אחרי שהתחתן והקים משפחה לתפארת • מונולוג

חי וקנין הוא אגדה מהלכת בעיר ועשרות סיפורים מרושתים וסבוכים סביבו. ולראיה, אם הוא נראה לרגע במסעדת איל פאסטיו' בבוורלי הילס עם הפמליה הענקית שלו, מיד ייגשו אליו כמה ישראלים מקושרים ללחוץ את ידו או לנשק על פדחתו. בחרתי להתלוות אליו ולתאר את מהלך חייו העכשווי כמי שהחליט לפתוח דף חדש ולזנוח את העבר חד משמעית וסופית. הריאיון עמו נמשך חצי שנה וכלל אין סוף טלפונים, טקסטים ומפגשים.

עם חי קשה היה לקבוע פגישה בלשון ההמעטה. מהלך יומו היא תזזית מטורפת שנעה בין מסעדות יוקרה, מועדונים, אין סוף מסיבות וביקור באתרי בנייה ובתי פאר. ככל שהתהדק הקשר כן רבו הטלפונים המזמינים אותי לכל מיני אירועים שחי היה הרוח החיה בהם. לא רק מסיבות ונשפים אלא גם אירועי התרמה ואירועים פילנטרופיים. הטלפון של חי עמוס בבקשות עזרה ותמיכה במיוחד מהציבור הדתי בעיר אבל גם אצל החילונים. הוא מסתובב עם שלושה טלפונים ניידים ועוד אחד אצל אשתו היפה סיסי, הצמודה אליו רוב היום. ברקע ההקלטות שערכתי אתו מזמזמים הניידים כאחוזי עמוק. רוב השיחות הם שיחות עסקיות שהשתדלתי בכל מאודי לא להקשיב להן אחרת תצלנה אוזניי ממספר האפסים שהוזכרו וסכומי העתק שננקבו.

אחת הפגישות האחרונות נערכת על ראש הגבעה הכי גבוהה של בוורלי הילס. זהו שטח האדמה הכי מרהיב ומפואר שראיתי בימי חיי הקצרים. 155 אקר מכוסים דשאים ומשוכות פרחים בכל הצבעים והגוונים, דרכים סלולות ודרכי עפר מרשתות את המגרש הגאה הזה – וכל זה ניתן לחי וקנין למכירה. לדבריו המגרש המדובר שייך לקולגה לעסקים, פרנקו נובל, וגם לחי יש דריסת רגל קטנה בעיסקה. אולם אליה וקוץ בה; לא ניתן לחלק את ה-600 דונם הללו ליותר משש חלקות. לכן יאמר שרק שישה בתי פאר על שטח של מאה דונם כל אחד יהיה אפשר לבנות שם. והמחיר – אם חשקה נפשכם באחד מהמגרשים הנהדרים עם נוף עוצר נשימה של כל העיר ממזרח למערב – הוא רק 110 מיליון דולר לחלקה, לפני מיסים ושיפורים והבנייה. בינתיים מחכה חי לקונים ועורך במקום מפגשים משפחתיים עם נוף וצילומי אופנה ועם מיטב דוגמניות העיר, וגם תורם את השטח לאירועים פילנטרופיים לארגוני צדקה ובתי חולים.

הערב יורד, רוח קרירה מגרשת את כל הפמליה שהגיע לחזות בתופעה הנדל"נית בשלל רולס רויסים ומרצדסים וגם המכונית הכי יקרה בעולם, 'לה פאררי' שלושה וחצי מיליון דולר שוויה.

מבאר שבע לווילשר

באחד האמשים פגשתי את חי וקנין, באחת משלוש דירות הפנטהאוז בהן הוא מתגורר בהן בזמן האחרון. כולן בבניין פאר אחד על שדרות ווילשייר, בקורידור הזהב של 'ווסטווד'. ישראלים רבים מאצולת הממון המקומית דרים במסדרון הכסף הנוצץ, אבל חי וקנין הצטרף לשכונה לא מזמן. הוא מצטופף על דירת גג ענקית יחד עם אשתו ושלושת ילדיו (סופיה, איזבלה ודניאל) ושלל עוזרות, מטפלות ומלווים רוחשים באזור. דירת גג אחת מיועדת לאורחים רמי דרג ונמצאת כרגע בשיפוצים. דירה נוספת מיועדת לסגל ולעוזרות. הדירות מרוהטות בטעם רב ועוטות הרבה מעשי אומנות יקרים, כיאה לבעליהן. הפעם מורגשת נינוחות מסוימת בפגישתנו ואני מזדרז לשאול את חי כמה פרטים על ילדותו:

חי: "נולדתי בבאר שבע בשכונה ליד מלון נאות מדבר עם הבריכה המפורסמת של אותם הימים. אבא דניאל וקנין, היה רס"ר המטבח בבסיס חיל האוויר חצרים, ואמא ריקי היא ירושלמית ממשפחת לוי המפורסמת בעלי בתי הדפוס 'מקור'. אני הייתי בבת עינו של אבי,. כל ערב היה עומד ליד המיטה שלי ומחכה שארדם. יום
אחד אמר לי "חכה שתהיה אבא ותבין את זה"… ב-1979 כשהייתי בן שבע, עזבו הורי את ישראל עם אחי הצעיר ממני בשנה, אסף, והשתקענו בלוס אנג'לס. שנינו סירבנו ללמוד בבתי ספר יהודים וכך יצא שאמנם אנחנו מדברים עברית מצוין, אבל לא יודעים לקרוא ולכתוב בעברית. בכלל, ההורים חשבו להישאר באל.איי שנה-שנתיים, לעשות קצת כסף ואז לחזור לבאר שבע ולצה"ל".

וקנין מדבר במהירות ובולע מילים, בעברית ובאנגלית, הוא מדבר איתי אבל גם ניחן ביכולת לקרוא במהירות הבזק טבלאות ונתונים בתוכניות עסקיות. בו זמנית ולנהל שתי שיחות טלפון או סתם שיחות סלון עם אורח מזדמן. הוא יכול להתרגז בשל הפרטים השוליים ביותר, אבל בד"כ נינוח באופן רוגש עד אגרסיבי. זורק מספרים שלא כלאחר יד. ועכשיו הוא ממשיך בסיפורו אחרי שדאג לי לכוס קפה וקינוחים.

חי: "אבא הגיע חודשיים לפנינו, חשב לפתוח מסעדה אבל מהר מאוד ראה את הפוטנציאל של שיפוצי בתים והתחיל לעבוד בענף. הגענו ללוס אנג'לס בספטמבר 1979. חברה טובה של אמא מצאה לנו בית בוואלי והתמקמנו שם. הגעתי לכיתה ב' בלי השפה ונרשמתי לבית הספר היסודי ב'קולדווטר'. היה קשה בחודש -חודשיים הראשונים, אבל מהר מאוד התאקלמתי. בתקופה הזאת עוד לא היו הרבה ישראלים בוואלי. חשבו שאנחנו איראנים והיו מכים אותי ואת אחי אבל לאט לאט הגיעו קרובים וחברים מישראל. אמא שלי ריקי החליטה לשלוח אותנו לבית ספר לאומניות לחימה, במיוחד קארטה. 4-5 פעמים בשבוע. תוך כמה חודשים התחלתי להתגבר על הילדים המכים והם עזבו אותנו במנוחה.

היינו מאוד ספורטיביים ולא נכנסנו לכל האווירה של סיגריות וסמים. "הסיגריה הראשונה שלי הייתה שהייתי בן 30. היה לנו בית פתוח וכל החברים היו באים אלינו. היינו מלכי הכיתה ומאוד פופולריים בלי 'פיר פראשר' לכיוון סמים, שתיה ועבריינות. בשבתות היינו נפגשים בבית עם כל המשפחה, במיוחד בערבי שישי שזה הפך למסורת קדושה עד היום".

עוסק מורשה בגיל 10

״יום אחד, ביום חמישי כשעיתון ה'ריסיקלר' היה מתפרסם, מישהו סיפר לי שראה מודעה שמוכרים חלקים למכוניות מירוץ זעירות. התקשרתי לבחור שעובד בחברת שמייצרת את השלטים של המכוניות הזעירות האלה והוא הציע לי אותן בעשר דולר כל אחד שאלתי אותו כמה יש לו והוא התפאר – כמה שאני רוצה. הלכתי לאבא שלי וביקשתי אלף דולר. הוא אמר לי אתה משוגע? מה אתה צריך אלף דולר'. הבטחתי שאחזיר לו בשבוע הבא. קניתי את כל החלקים האלה ושמתי מודעה ב'ריסייקלר' ביום חמישי. ביום שישי חיכו לי מאות טלפונים. קניתי בעשר דולר ומכרתי במאה. מכרתי את כל הסחורה עד כניסת השבת. ככה התחלתי לסחור. אסי ואני הרכבנו ותיקנו את המכוניות בגארג' (הוא מראה לי בטלפון מכונית מרוץ קטנה') והתחלנו לעשות כסף. בשלב הבא התחלנו למכור אופניים, שוב דרך העיתון. היינו מאוד עסוקים גם בית ספר וגם מכירות וגם קרטה וצופים.

״העסקים התרחבו לעוד תחומים. בגיל 16 פתחתי מכוני קרטה באמריקה ובמקסיקו. זה היה ההובי שלי והעסק שלי. ב-1992 הלכתי עם שותף לדאון טאון ומצאנו בניין של 40 יחידות, כל יחידה 7000 דולר, מציאה לא רגילה. ככה הייתה ההתחלה שלי בעסקים, זה היה הבניין הראשון שלי. כבר בדיל הראשון שלי השותף דפק אותי. השקעתי 80 אלף דולר שזה היה הרבה כסף אז, והוא השאיר אותי קירח. זו הייתה תקופה שכולם הכירו אותי בתור אדם הגון וישר שאפשר לסמוך עליו, מה שנקרא מבין עניין והתחלתי גם לפשר ולתווך בין אנשי עסקים. היו פונים אלי וידעו שאני לא מתהפך בעקרונות שלי והולך ישר לצדק. אצלי מילה זו מילה.

״בשנת 1997, חודש לפני שאבא נפטר הוא קישר אותי עם בן דוד שלי, פרוספר לוי ממרוקו, שהיו לו עסקים בצרפת. זו הייתה באמת הירושה הגדולה מאבא, הקשר עם הדוד הזה שביקש להיכנס לעסקים איתו, רצה להשקיע באמריקה. הדוד היה מגיע כל כמה שנים, דוד עשיר מאוד. רצה שנשקיע בנדל"ן. באותם ימים לא ידעתי כלום על נדל"ן אבל אמרתי בוא ננסה. פרוספר לוי ז"ל היה איש מדהים שהיו לו עסקי טקסטיל גדולים בצרפת. הוא נתן לי 50 מיליון דולר ורצה שאשקיע את זה. הדיל הראשון היה של בניין בורסת היהלומים בעשר וחצי מיליון דולר שנחתם תוך חצי שעה. זה היה הדיל הראשון ואמרתי לדוד שאארגן כסף אבל הדוד סירב ואמר – אתה שותף שלי עכשיו בלי כל השקעה. זה היה גדול עלי כי באמת לא הבנתי בריל אסטייט בסדרי גודל כאלה אבל זרמתי. שבועיים אחרי כך היה לאבי ניתוח לב שהסתבך והוא נפטר בגיל 51, כמה ימים אחרי היום הולדת שלו. יום לפני שנפטר ביקש ממני שיקברו אותו בישראל. מיד אחרי השבעה אמר לי הדוד שחייבים להמשיך את העסקים לזכר אבא שלי ובאמת, עם תום השלושים, סגרנו עוד עסקה (קולנוע ווילטרן ההיסטורי ב-18 מיליון דולר). זה היה ב18- לינואר חודש טבת. ומאז כל אזכרה של אבא שלי אנחנו סוגרים עסקה מוצלחת בנדל"ן.

״קנינו הרבה בניינים בדאון טאון. בורסת היהלומים, בנין המשטרה, בניין קולנוע היסטורי, בורסת הבגדים ועוד. עד 2006 היו לנו הרבה מאוד בניינים באזורים הכי טובים. באותה תקופה היה לי כל מה שרציתי, לדאבוני הסתבכתי עם גורמים שליליים מישראל שהעלילו עלי כל מיני עלילות. אחרי שהפרשה הזאת הסתיימה והפסדתי הרבה מיליונים לעורכי דין ונאלצתי למכור המון נכסים, חזרתי לענייני ביתר שאת ושיקמתי את עצמי ואת עסקי פי הרבה מונים".

הכירו את סיסי, אשתו של חי וקנין

הרב יאשיהו פינטו וכוכב הזמר המזרחי קובי פרץ הגיעו במיוחד לללוס אנג'לס לחתונה שכוכביה היו דוגמנית שפרשה והתגיירה וסלבריטאי מקומי שהסתבך בעסקים. אבל מי הייתה הכלה ב"חתונת השנה" בשנת 2012 בלוס אנג'לס, שנערכה במלון המפואר סנצ'ורי פלאזה?

שמה החל מאותו לילה הוא סיסי סיוון וקנין אבל היא לא נולדה כיהודייה; האהבה העבירה אותה על דתה. סיסי, ילידת ניו יורק, עברה ללוס אנג'לס וחיה במאליבו. היא דוגמנית לשעבר בסוכנות הנודעת "פורד", צעירה מחי בעשור. כדי לממש את אהבתה לווקנין פרשה מהמקצוע ועברה גיור אורתודוקסי עם הרבנים אוחנה ובן זקן, בליווי הדוק של משפחת וקנין ובייחוד אמו של חי, ריקי. לחתונה הוזמנו כ-600 אורחים, מהקהילה הישראלית בלוס אנג'לס, מרחבי ארצות הברית, וכן בני משפחה מישראל.

סיסי היפה נולדה בלונג איילנד למשפחה חמה ואוהבת אמא מצ'כיה ואבא מסיציליה). בגיל שבע כבר צדה את עינם של סוכני סוכנות הדוגמנות מניו יורק והיא פצחה בקריירת דוגמנות אינטנסיבית. בגיל 14 נפלה החלטה, אמא וסיסי היפיפייה עברו לגור במאליבו. סיסי חבשה ספסל בבית ספר התיכון של מאליבו אולם חיש מהר כבשה קריירת הדוגמנות את כולה והיא נטשה את לימודיה לטובת העבודה הזוהרת. חייה היו סוגים בשושנים עד שיום אחד היא נהגה בפאסיפיק קוסט הייווי והנה משהו מצפצף ומבקש שתפתח חלון. זה היה חי וקנין השרמנטי שאמר לה שהיא דומה שתי טיפות מים לחברה של אסי אחיו, ושהוא מבקש שתבוא לפגוש את אמא שלו. הנערה נדלקה על חי ונסעה אחריו לביתו. הקשר לא נמשך אך יד המקרה הפגישה אותם שוב והם נקשרו בעבותות האהבה כשסיסי הייתה בת 23. היום, שנים לאחר מכן, סיסי מגדלת את שלושת ילדיה כיהודים לכל דבר. הם הולכים לבתי ספר יהודים ונהנים מבית כשר למהדרין. סיסי עובדת כסוכנת נדל"ן בחברה בוורלי הילס ומוכרת בתי יוקרה הן של החברה והן של חי וקנין. התוכנית המשפחתית כרגע היא להגדיל את המשפחה בעוד כמה ילדים – וכמה שיותר מהר.

חי וקנין מתוודה

חי: "יש לי אמא חכמה וחזקה, כשלא הייתי פה היא טיפלה לי בכל העסקים, ולא נשאר הרבה כי כל העסקים נפלו ב-2007. כל מי שהשקיע איתי קיבל את כספו חזרה, כולם יצאו בסדר וללא כל טענות נגדי, נשארנו חברים. בכל מקרה נשאר מספיק עבור המשפחה בשביל להתקיים בכבוד. לבעלה של אימא, עודד טבצ'ניק ולה היה בית אבות והעסק המשיך לעבוד והרוויח יפה. אני מאמין שמה שלא הורג אותך מחזק אותך והאמנתי בעצמי שאצא מהכל בשלום. כשאתה מצליח כולם חברים שלך. כשיש צרות כולם מלכלכים ובורחים. יש לי תמיד בעיה עם עצמי ועם הסביבה, אני תמיד הטוב שעוזר לכולם ומקבל הרבה כבוד ואהבה ולפעמים אני נופל לפיתויים בלי כוונה. באים אלי חברים אנחנו מבלים בכייף, יוצאים למסעדות מועדונים. אני מארח המון בבית ואז מנסים לעשות עלי סיבוב כמו שקרה שאני נפלתי פעם אחת בפח.

״אני תמיד רואה את חצי הכוס המלאה, אני אופטימי ולא רואה את הרע. בארץ ובמיוחד ישראלים מסוימים יכולים להיות די נבזים וקנאים. הם צרי עין ומחפשים איך לעבוד עליך אם אתה יותר מידי טוב. אם מישהו עשה עסקה גדולה מיד מסתכלים עליו בקנאה וחוקרים איך הוא קיבל למה הוא מצליח ואולי משהו לא היה בסדר איתו, אולי הוא גנב או עשה איזה שירקס עם העסקה. אצלנו זה ההיפך. תמיד מפרגנים למי שמצליח ולא נכנסים לו לקישקע. זה רק נותן לי השראה שמצליחים לידי. הם תמיד מברכים אותי ומעודדים אותי להיות עוד יותר מצליח.

״היום, אחרי שחתכנו מכל הגורמים הרעים ועברתי את זה עם כבוד עצמי ובלי שפגעתי באף אחד, אני עובד עם אנשי עסקים מכל העולם בעסקאות ענקיות וכשרות. ביום הראשון שחזרתי הביתה, מיד התחילו לרוץ טלפונים ואנשים באו לברך ועוד לא הספקתי להתאושש וכבר התחילו לעניין אותי בעסקים. תוך ארבע חמש טלפונים נסגרה עסקה ראשונה. הכוח שלי הוא שאני מקושר עם הרבה אנשים וכולם אוהבים אותי ומעריכים אותי. יש לי שם טוב. הנה למשל אני עובד עם חבר, איש עסקים לבנוני נוצרי, מיליונר גדול בשם ד"ר אנדי קוואצ'ה שחי בלוס אנג'לס. הוא אמר בטלוויזיה הלבנונית שהוא מוכן לתת חמש ביליון דולר ללבנון שתעשה שלום עם ישראל. יש לו חוץ מהמון נדל"ן גם חברת פרוססינג (אשראי) הכי גדולה בעולם… אני מקושר עם הרבה אנשים אמידים מאוד בעולם הערבי, חלקם שייחים גדולים, כולם אוהבים את ישראל ורוצים לעשות עסקים איתנו. אני גם עובד עם חברות ועסקים כבדים מאוד בכל העולם בהיקפים גדולים, והכל לגיטימי לפי הספר.

״עסקים עושים עם אנשים; אם יש לך שותף טוב אתה מצליח. היום אני יותר מחושב וזהיר – אם זה לא נראה לי אני חותך מהר מאוד, לא נגרר או מתפתה לעסקאות רעות. היום אני חי בשביל המשפחה. כל העבודה הקשה שלי היא בשביל המשפחה. אני עושה הרבה דברים לקהילה, נמצא בקשר עם הרבה רבנים, עוזר להם לעזור לקהילה. אני אף פעם לא אומר לא. כל יום הם באים אלי, מחכים לי בעבודה. רב גדול אחד אמר לי – לעולם אל תסרב לבקשת עזרה. אם יש להם האומץ לבקש תמיד תענה להם. אולי לא בכל הסכום שיבקשו – אבל תמיד תתרום בלב רחב. זה משפט שאף פעם לא יצא לי מהראש".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות