Connect with us

Featured

אייס אייס בייבי: איך התינוקת הפלסטינית שנהרגה בעזה נמצאה חיה ושלמה בלוס אנג׳לס?

Published

on

מדוע הציג אתר עיתון "הארץ" בישראל תמונה של פעוטה אמריקאית מלוס אנג'לס בתור תינוקת עזתית שנהרגה בהפצצת צה"ל? תשמעו סיפור:

מתוך מדור ביקורת התקשורת "מי נגד מי" של אביב הורוביץ באתר מאקו: ביום חמישי האחרון נערכה ברצועת עזה הלווייתן של ביאן חמאש בת השנה וחצי, ושל אמה, אינאס בת ה-23, שנהרגו לילה קודם בתקיפת חיל האוויר ברצועת עזה. באותו יום פורסמו בכמה אתרים פלסטינים וברשתות החברתיות תמונותיה לכאורה של ביאן הפעוטה. כעבור שלושה ימים, בראשון, פירסם גדעון לוי בעמוד הדעות של "הארץ" מאמר נוקב על כך שהריגתן של השתיים התקבלה באדישות בציבור ובקושי זכתה לאזכור בתקשורת הישראלית. בגוף המאמר שובץ ציוץ בערבית שגם בו הופיעו אותן ארבע תמונות. בהמשך אותו יום העלה "הארץ" לדף הפייסבוק שלו את הפוסט הבא (עם שלוש מהתמונות הללו):ֿ

הפוסט של "הארץ". בתמונה האמצעית: לא תינוקת עזתית

אבל האם כל התמונות שבפוסט הן אכן של הפעוטה שנהרגה? והאם בכולן בכלל מופיעה אותה הילדה? התשובה לשתי השאלות שלילית.

שימו לב לתמונה האמצעית, הבולטת ביותר, של פעוטה חמודה ושובת לב. עכשיו נחצה את האוקיינוס, הרחק מרצועת עזה, וננחת בחוף המערבי של ארצות הברית. שם, בלוס אנג'לס, חיים בכייף אוסטין מק'ברום, כדורסלן מכללות לשעבר, וזוגתו קת'רין פייז, מאמנת כושר ומגישת טלוויזיה. יחד מתחזקים השניים ערוץ יוטיוב לוהט, The ACE Family, שצבר כבר יותר מ-10 מיליון עוקבים, פלוס חשבון אינסטגרם חם עם יותר ממיליון ו-400 אלף עוקבים. במאי 2016 נולדה לזוג הנוצץ תינוקת ששמה אל ליבלי. ביום הולדתה האחרון עלה בעמוד של "משפחת אייס" הפוסט הבא עם תמונתה של בתם:

הפוסט של משפחת אייס בלוס אנג׳לס

בעקבות הפיכתה של אל ליבלי הקטנה בכל כורחה לפעוטה העזתית ביאן חמאש שנהרגה, קיבלו הזוג מק'ברום את פייז מבול של פניות באינסטגרם שיידעו אותם במתרחש. חיפוש בגוגל ו/או חיטוט קל ברשתות החברתיות עשויים היו למנוע את הטעות.

שלושה ימים לפני הפוסט של "הארץ" העלה חשבון הטוויטר The Mossad (המכריז שאינו שייך לארגון המוסד, ובכל זאת צבר עד כה 84,071 עוקבים, ומקיים מעקב אחרי חשבון הטוויטר של אדם אחד בלבד – חסן רוחאני) את הציוץ הבא:

הציוץ של "המוסד". עלה על הפברוק

מ"הארץ" נמסר בתגובה: "לצערנו הסתמכנו על התמונות של ביאן שמילאו את הרשתות החברתיות ללא בדיקה מעמיקה בנוגע למקורן. כמובן שהמאמר של גדעון לוי מדייק בעובדות, והטעות נעוצה רק בתמונה אחת מתוך השלוש בפוסט שפרסמנו בפייסבוק. אנו מצטערים על הטעות, ונבדוק את עצמנו על מנת שלא תחזור על עצמה בעתיד".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Featured

לאהוב את ישראל יותר

Published

on

נאומו של הנשיא האמריקאי הפרו-ישראלי מאז ומעולם סיכם ארבעה ימים מרשימים ועמוסי חוויות בכנס השנתי של ה-IAC בפלורידה * המראות והקולות 

נאומו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, תפס את מירב תשומת הלב בכנס השנתי של ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית (IAC) שהתקיים בסוף השבוע האחרון במלון-ריזורט דיפלומט בהוליווד, פלורידה. על פי המארגנים הגיעו לכנס כ-4,300 איש, נתון שיא מאז החל IAC לקיים את ועידותיו לפני שש שנים. היה זה אירוע מרשים ובהפקה גדולת ממדים עליה ניצח דודי אזולאי מלוס אנג'לס, שעלותה נאמדת במיליוני דולרים. 

אלפי המשתתפים הגיעו למדינה הדרום-מזרחית, כדי להשתתף בועידה השנתית של ארגון IAC, ארגון הגג של הקהילה הישראלית-אמריקאית. הכנס, היווה מפגן כוח של הארגון שהפך לבעל השפעה בקרב הארגונים היהודיים.

על אף 12 שנותיו הארגון  הצעיר ,שהוקם כסיוע בבניית קהילת יהודית-אמריקאית וחיזוק זהותו של הדור הבא, צמח במהירות ומחזיק כיום 22 סניפים ברחבי צפון אמריקה. בין המשתתפים בכנס היו פוליטיקאים, דיפלומטים ואנשי עסקים מארה"ב וישראל. ביניהם נגיד בנק ישראל לשעבר ד"ר סטנלי פישר, מייסד SpaceIL יונתן ויינטרוב, יו"ר הסוכנות היהודית יצחק (בוז'י) הרצוג, הזמרת נטע ברזילי ולהקת שלווה.

קבוצות הדיון לצעירים והשתתפות מאות סטודנטים ותלמידי תיכון מרחבי היבשת ריכזה אופטימיות רבה ואנרגיות טובות. על הבמה המרכזית נוצרו המון רגעים מרגשים ויפים, למשל רחל פרנקל, אמו של יעקב נפתלי פרנקל, אחד משלושת הנערים שנרצחו ביוני 2014, זכתה לתשואות. איווי סטיינברג מוודלנד הילס סיפרה את סיפורה קורע הלב כיצד שכלה את בנה מקס ז"ל במבצע 'צוק איתן'. כשטסה מלוס אנג'לס להלוויה בירושלים היא חשבה שיהיה קשה להשיג מניין וגילתה רבבות ישראלים שבאו לחלוק לבנה כבוד אחרון. מופע של להקת כוורת/גזוז בהרכב מלא הלהיב גם הוא את משתתפי הערב הראשון. 

אחד הנאומים המרגשים ביותר נישאו מפיו של יפתח רמון, שדיבר על פועלה הציבורי של אמו המנוחה והתקווה לעולם טוב יותר: "כשהייתי בן תשע, איבדתי את אבי – אלוף משנה אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון. כשהייתי בן 16, איבדתי את אחי הבכור- טייס הקרב סרן אסף רמון. ובשנה שעברה אימי – רונה רמון, נפטרה ממחלת הסרטן. הם כולם איתי כאן היום. אני כאן כדי לומר לכם – שמשפחתי ואני מתעקשים שהשם 'רמון' לא יהפך לסמל לטרגדיה או שכול", אמר רמון. "שם המשפחה שלנו צריך לסמל תקווה, הגשמת חלומות, וצמיחה מתוך משבר. אנחנו ממשיכים לקחת את העצב והשכול ולהפוך אותם לפעולות שמייצרות עתיד טוב יותר. זו הדרך שלי ושל משפחתי להמשיך את המורשת של אבא, אמא ואסף. למרות כל מה שעברנו בשנים האחרנות – אנחנו מתעקשים לבחור בחיים. ואנחנו בוחרים בהם כל יום. אז אני רוצה להזמין אתכם לעזור לנו לסייע לכמה שיותר ילדים. אבא, אמא ואסף הקדישו את חייהם לישראל ולעם היהודי. זו החובה והזכות שלי להמשיך את המשימה שלהם. זו המשימה של כולנו עכשיו".

הנשיא טראמפ סיפק במוצאי שבת האחרונים רגע אדיר של קורת רוח, כשעמד דום כדי לשמוע את חברי הלהקה הישראלית "שלווה" שרים "האל ברך את אמריקה", ואחר כך ניגש לחבקם אחד אחד. אין ספק שטראמפ הרגיש מאוד בנוח כשההמונים עמדו על רגליהם, הריעו לו ממושכות ושאגו "״עוד ארבע שנים, עוד ארבע שנים״. ״למה רק עוד רק ארבע שנים? למה לא עוד 12 שנה?", הוא ענה להם.

בכך הגיע לשיאו ערב הסיום של כנס ה- IAC בפלורידה. נשיא ארצות הברית כיכב בו לא רק כמושיעה של ישראל, כפי שתיארה אותו בהתרגשות רעייתו של אדלסון, מרים, אלא גם כמנחה, כסטנדאפיסט לעת מצוא ולפרקים וכלוחם מן המניין נגד החרם וה־BDS.

"הממשל שלי מחויב לאתגר. להתעמת באופן אגרסיבי עם גילויי אנטישמיות, מכל סוג, תוך שימוש בכל אמצעי או נשק העומדים לרשותנו", אמר טראמפ בנאומו. "כנשיא אני רוצה שדברי יהיו ברורים: הממשל שלי מגנה בצורה חריפה את ה- BDS נגד ישראל, אך לצערי תנועת החרם הגיעה כעת גם לקמפוסים האוניברסיטאיים".

טראמפ הביא כדוגמא את סיפורה שלבוגרת אוניברסיטת ניו-יורק ומהגרת יהודייה ממקסיקו סיטי אשר נאבקה באנטישמיות בעת לימודיה. "האוניברסיטה שלי נכשלה בהגנה על הקהילה היהודית מהטרדה", ציטט אותה. הנשיא גם גינה את ארגון זכויות האדם של האו"ם, אשר ידוע בעוינותו כלפי ישראל. "כ-80 פעמים במהלך העשור האחרון", כך טראמפ על מספר הגינויים כלפי ישראל בארגון זכויות האדם. "כמות גדולה משמעותית מהמדינות שמפרות זכויות אדם בצורה החמורה ביותר בעולם". פרשנים מציינים כי בתולדות היחסים בין ישראל לארה"ב, מדובר באירוע חסר תקדים: מעולם לא נשא נשיא אמריקאי מכהן נאום כה חד־צדדי לטובת ישראל. בנאומו אמר לקהל שבשל החשיבות שהם מייחסים ללביזנס, ואפילו אם הם לא ממש "מתים עליו", אין סיכוי שיצביעו עבור הסנטורית חובבת המסים אליזבת וורן, אותה כינה פוקהונטס. 

מנכ"ל הארגון שוהם ניקולא הודה שלמרות "הסיקור האדיר של הכנס שלנו בפלורידה, כלי התקשורת פיספסו את התמונה הכי חשובה מנאום הנשיא. הביאו הרבה התעסקות בפיקנטריה, כותרות של חצאי משפטים מחוץ להקשר, כל אחד ומה שרצה לשמוע ולהשמיע מהנשיא, אבל העיקר פוספס: זאת פעם ראשונה שארגון מארח את נשיא ארצות הברית שבוחר על הבמה להזמין סטודנטית, מהגרת, שמספרת על מה קורה לסטודנטים פרו ישראלים בקמפוסים. אדלה, בוגרת NYU סיפרה על תביעה שהגישה נגד האוניברסיטה שלא נותנת הגנה לסטודנטים שלה, ונושאת על דגל ארגונים קיצוניים אלימים. היא מדברת – ונשיא ארצות הברית צעד מאחוריה.

הדגש של הנאום של הנשיא היה המלחמה באנטישמיות, באנטי-ציונות ושלילה מוחלטת של האדמיניסטרציה של תנועת ה-BDS. והחדשות הטובות באמת, שהנשיא לא רק דיבר, וכמו שמנהל עושה, העלה לפודיום עוד ישראלי-אמריקאי – אילן קאר – מינוי בדרגת שגריר שמדווח ישירות למזכיר המדינה, שמנהל מחלקה חדשה שמוקדשת כולה למלחמה באנטישמיות בכל העולם.

שהם: "גם הסיפור של החיבוק של חברי להקת שלוה, הוא סיפור של אנושיות, קבלה, והרבה אופטימיות. מחמם את הלב. זה היה אירוע שגם לכתוב עליו מעביר בי צמרמורת. גם שם הקונטקסט של השיר פוספס – הנשיא סיפר על גבורה יהודית-אמריקאית במלחמת העולם השנייה, ודיבר על התרומה של יהודים דרך שיר שהוא סוג של המנון בארצות הברית וכתב אותו ארווין ברלין, יהודי, בתחילת המאה שעברה".

בכנס היה אמור להשתתף "כוכב" נוסף – ח"כ גדעון סער, המבקש להתמודד על הנהגת הליכוד. נאומו היה אמור להיות אירוע מרכזי בכינוס, אולם סער ביטל ברגע האחרון את נסיעתו. הסיבה – כינוס מרכז הליכוד והמצב הפוליטי בישראל. יתרה מכך, התקשורת הישראלית הדגישה את העובדה שטראמפ לא הזכיר בנאומו בוועידה את ראש הממשלה בנימין נתניהו; והשם "נתניהו" לא הוזכר על הבמה המרכזית בכל שלושת ימי הוועידה. למעשה, המקום היחיד שבו כן ניתן להיזכר ברה"מ העדיין מכהן, הוא צילום שלו שהוצב בכניסה למלון "דיפלומט" שבו התקיימה הוועידה, על מכונית למבורגיני של הפעיל הפרו-ישראלי ג'ו זבולוני מפלורידה, יחד עם צילום של טראמפ…

אנשי תקשורת והעיתונאים מישראל זכו לעניין רב מצד הנוכחים. ביניהם היו איילה חסון, אלון בן דוד, יואב לימור, בועז ביסמוט, רזי ברקאי ועוד רבים. משום שקהל הוועידה הוא ברובו ימני, הדו-השיח מול העיתונאים מישראל הפך לא פעם ללעומתי. 

אחת הדוברות בפאנלים הייתה אשת התקשורת סיוון רהב מאיר: "פגשתי כאן ישראלית שחיה בלוס אנג'לס כבר 30 שנה. היא אמרה לי שני משפטים חכמים" סיפרה, "הראשון היה: 'ביסלי ובמבה זה לא מספיק'. אי אפשר לבסס את הזהות הישראלית בחו"ל רק על קפה עלית ועל גבינת קוטג'. ניסיתי לחנך את הילדים שלי ככה, היא אמרה, אבל זו זהות חלולה, פריכה, שבירה. חייבים לחנך את הילדים על משהו עמוק יותר, לבנות זהות עשירה יותר. המשפט השני שלה היה: 'השואה זה לא מספיק'. אנחנו נוטים לבסס ולעצב את הזהות שלנו לאור השנאה והטרגדיות מבחוץ – BDS, אנטישמיות, איראן, טילים, רקטות, פוגרומים. צריך להתמודד עם כל האיומים האלה, זה ברור, אבל הזהות שלנו חייבת להיות קודם כל חיובית ומלאה בתוכן עצמי. 

"אמרתי לה, כישראלית שנמצאת בארה"ב כשליחת תנועת 'המזרחי', שאני מתביישת לשמוע שוב ושוב שהישראלים הם אלופי ההתבוללות, יותר מכל קבוצה אחרת בקרב היהודים האמריקאים. צריך להתחיל מאה צעדים קודם – להגיד לדור הבא מה כן ולא מה לא, לבנות זהות כל כך פעילה וגאה ואטרקטיבית, שיהיה ברור שרוצים להמשיך אותה. בשביל זה צריך להתאמץ. הרבי מלובביץ' אמר פעם: 'אל תהיה צופה, תהיה שחקן'. אל תשב על הספסל ותיתן הוראות ועצות וביקורת לכל האחרים. תרד למטה, לדשא, תשקיע, כי זאת הקבוצה שלך. קח אחריות על התוצאה הסופית. המשימה היום היא להפוך כל יהודי מצופה – לשחקן".

דסטין ביטון, האחראי מטעם הארגון על קבוצות הסטודנטים "משלנו" ותושב לוס אנג'לס סיכם: "בחייו של אדם יש לא מעט רגעים מכוננים שמעצבים את מי שהוא. השבוע האחרון בחיי היה אחד מאותם הרגעים הללו. אני גאה בדרך, בחזון בשיתופי הפעולה ובאנשים סביבי שמוכיחים לי כל פעם מחדש כמה כוח והשפעה יש לנו כשאנחנו עובדים יחד. יש פה הכל; ימניים ושמאלנים, ליברלים ושמרנים, דתיים וחילוניים, נשים וגברים, סטרייטים ולהט״בים. לכולם דבר אחד משותף שעליו אין מחלוקת –  האהבה והמחויבות למדינת ישראל".  

איש העסקים האנג'לוסי נתי סיידוף, שרכש בשנה שעברה את "שיכון ובינוי", אחת מחברות הבנייה הגדולות בישראל, התמנה במהלך הכנס בצורה רשמית ליו"ר הארצי של הארגון בשנתיים הקרובות. סיידוף נוטל את שרביט ההנהגה מאיש העסקים והפילנתרופ אדם מילשטיין מאנסינו. לדבריו, נאומו של הנשיא טראמפ חישמל את משתתפי הארוע: "אנשים שהשתתפו כבר במאות כנסים וערבי גאלה באו אלי ואמרו שתחושות כאלה בארוע ציבורי הם לא חוו מעולם". סיידוף מתאר את הנשיא כאדם חביב ונגיש מאוד, הרבה יותר ממה שנראה בפרסונה הציבורית שלו, ויחסית לגילו הוא גם נראה מעולה. כך גם חתנו ושליחו למזה"ת ג'ראלד קושניר שנכח בכנס – "אדיב, מדבר בגובה העיניים, ממש אחד משלנו".

בנאומו הדגיש סיידוף את ראיית הארגון בקהילה כמשפחה אחת גדולה: "כשיצאנו לדרך לפני 12 שנים ידענו שאנחנו הולכים להדגיש את המוטיב והאלמנט המשפחתי. רבם מאיתנו גדלו ביחד, שירתו בצבא ביחד, היגרו לאמריקה ועדיין נשארו ביחד. החיבור הרגשי שלנו כישראלים-אמריקאים אמיץ ובלתי ניתן לאיחוי; אנחנו בעלי היסטוריה דומה ומעבר למחלוקות פוליטיות כאלה או אחרות, כולנו מאוחדים במאבק נגד השחרת המדינה שלנו במדיה, באוניברסיטאות ובדעת הקהל האמריקאית".

סיידוף גם ציין את נוכחתו של נשיא הונדורס ורעייתו בכנס: "מדובר באוהד ישראל מושבע שהשתלם בארץ בתוכנית מנהיגות ושוקל להעביר את שגרירות הונדורוס לירושלים. אנחנו כארגון חייבים לעודד אותו ולתת לו גב. בהונדורס יש קהילה פלסטינית קטנה אבל רעשנית. כך גם בכל דרום אמריקה. דיברנו עם הנשיא על פרויקטים בתחומי התיירות, הטכנולוגיה והתשתית במדינתו. זה דבר חשוב מאין כמותו לחזק ולעודד אותו להמשיך להפגין תמיכה בישראל".

סיידוף מציין את דרך הפעולה הלא שגרתית של ה-iac, בשונה מארגונים אחרים:  "אנחנו מפיקים 2000 פעילוית שונות בשנה ב-22 משרדים בכל רחבי ארה"ב. אין אף ארגון עם היקף פעילות כזה. כך אנחנו מהווים גשר ומקרבים בינינו לבין הקהילה היהודית-אמריקאית. כ-30 אחוז ממשתפי הכנס השנה היו יהודים אמריקאים. בשנתיים הקרובות אני מתכנן לבקר בכל 22 הסניפים שלנו בצפון אמריקה כדי לבחון  דרכים להגדיל ולהרחיב את היקף הפעילות בהם. המטרה העיקרית: הנחלת הזהות היהודית לדור הבא והמשך תמיכה בלתי מתפשרת במדינת ישראל". 

המשך לקרוא

Featured

"כולנו פה במדינה קצת מצולקים"

Published

on

אחד השחקנים העסוקים בישראל, שמככב בימים אלו בעונה השלישית של "מטומטמת", הגיע לביקור בלוס אנג'לס ומתכנן הגעה נוספת עם מופע סטנד-אפ בינתיים עומד משה אשכנזי בראש משלחת של פצועי צה"ל המפנה בארה"ב זרקור לסובלים מפוסט טראומה והלם קרב

משה אשכנזי, השחקן הכישרוני להפליא, שפגשנו בסידרה המצליחה "בשבילה גיבורים עפים", ובסידרת-הקאלט "מטומטמת", הגיע לביקור קצר בלוס אנג'לס. הומבטיח לחזור בקרוב עם המופע סטנדאפ שלו שרץ כרגע בארץ, היישר אלינו כאן בעיר המלאכים.

מי שראה את הסידרה "בשבילה גיבורים עפים", זוכר את הדמות של "בנדה" אותה מגלם אשכנזי, שיחד עם הדמויות האחרות מוגדרים כהלומי קרב, וכמו לצערי הרבה טובים מבינינו. עמותת "בלב אחד" המסייעת לפלח האוכלוסייה הזה, הזמינה במיוחד את אשכנזי לביקור בערב הגאלה שלהם. האירגון מימן קבוצה של חיילים שנפצעו קשה במהלך שירותם לטיול בארצות הברית שהשיא שלו הייתה הגאלה בניו יורק בנוכחותו של השחקן. אחרי שהסידרה יצאה, אומר אשכנזי, התעצם השיח הציבורי על הפוסט טראומה שחוווים חיילים הלומי קרב. אנשים היו יותר פתוחים לספר את אשר קרה להם ולקבל טיפול. הסידרה ניתנת לצפיה בנטפליקס.

בגיל 35, אשכנזי השתחל באלגנטיות לתודעה שלנו, וזה לקח לו בסך הכל 11 שנים של עבודה הדרגתית ועקבית. זה כמעט קרה לו ב"אננדה" של דנה מודן לפני חמש שנים, כששיחק את עומר, ערבי ישראלי סטלן שהתיישב על הר בהודו. רק כעבור שלוש שנים לירז (לירוי) מ"מטומטמת" גיי צבעוני בארון שמחפש את עצמו – הביא את אשכנזי לחזית. וכעת, כאמור, בנדה של "גיבורים" פתח בפניו את השער.

"זה היה תהליך ארוך מאוד", הוא נזכר. "סיימתי לימודי משחק ב-2007 בסמינר הקיבוצים. עשיתי קצת הצגות פרינג' ותיאטרון, קצת פרסומות, תפקידים קטנים בסדרות, הייתה לי פינה ברדיו ומופע בידור משותף עם איתמר מלול. באותה תקופה העדפתי לעבוד בעבודות מזדמנות; ברמן, שליח, חלטורות, דברים ששחקנים עושים כדי לשמור על זמן פנוי ולהתפנות לאודישנים ולימי צילומים מהרגע להרגע".

ואז, ב-2010 , התרחשה תפנית בעלילה, הוא מספר: עשיתי סדנה שנקראת 'שקט מצלמים רעש', התחברתי לבמאים גדולים ושם נטרפו הקלפים". אחרי הסדנה, שמי זרחין העניק לאשכנזי את התפקיד הראשי הראשון שלו בסרט "העולם מצחיק", ואחר כך הבמאי רם נהרי לקח אותו ל"אננדה". "הייתי בטוח שהחיים שלי הולכים להשתנות בן לילה", נזכר אשכנזי. "שכולם יצליחו לזהות את הכישרון שלי ואז אפרח. אבל זה לא קרה. 'אננדה' בכל זאת הייתה סדרה קטנה, ולקולנוע הישראלי, לצערי, לא כולם הולכים. בדיעבד, זה היה טוב, כי הייתי צעיר והייתי צריך להבין עוד דברים כדי לקבל את ההכרה שאני מקבל היום, לדעת להתמודד איתה ולשמור על ראש יציב, כי זה יכול לעשות איזה סיבוב קל".

"ואז הגיעה 'מטומטמת' ועשתה באזז גדול. האמת, הרגשנו שאנחנו עושים משהו גדול, משהו שעוד לא נראה במיינסטרים. יצרנו חוויה שכולם הצליחו להתחבר אליה, ו'מטומטמת' הפכה לקונצנזוס שכולם ראו. לירז זו דמות מדהימה וקורעת, הסתובבתי ברחוב והייתי צריך להצהיר על הסטרייטיות שלי בכל פעם מחדש. אנשים היו בטוחים שאני חבר בקהילה, וזה אחלה, זה אומר שעשיתי את התפקיד מצוין. אנשים ישבו ועשו פיפי במכנסיים, אני בעצמי ראיתי את הסדרה ונקרעתי מצחוק".

עד "מטומטמת", היו רגעים שאמרת 'מי צריך את זה?'

"מלא פעמים. זה קורה בדרך כל הזמן. אבל אף פעם לא חשבתי לעבוד בעבודה אחרת. משרה במשרד מ-9:00 עד 18:00 מעולם לא הייתה אופציה. היה לי מאוד ברור שאני חייב את העצמאות שלי. יש הרבה רגעים שדברים לא קורים, היום אני מבין שלתהליך יש המון מקום. התמדה, אמונה, דבקות במטרה, אלה לא סתם סטיקרים. יוצא לי להיפגש עם בני נוער בכיתות אמן ואני מספר להם על הדרך שעברתי מהפריפריה לפריים טיים כי בכל זאת, גדלתי בעכו. זה גם מה שהשאיר אותי על הקרקע בתוך כל מה שעברתי, כי פאק איט, מי אנחנו. אז אני מספר להם על סיטואציה כשעבדתי בתור שליח של אוכל, התחיל גשם והגיע משלוח לרמת גן, ובתנאי מזג אוויר כאלה זה רחוק רצח. בצומת של עזריאלי הרמזור התחלף לי לאדום ועמדתי שם בצומת הגדול הזה, בן 26. לילה קודם הייתה לי הצגת פרינג' קטנה מול 50 אנשים, ולמחרת אני עומד בגשם זלעפות בעזריאלי. רציתי לזכור את הרגע הזה במקום להתבאס בחרא, ולהבין שהסיטואציה הזו היא חלק מהדרך בשביל שאוכל לקטוף את הפירות בהמשך".

ובנדה מ"בשבילה גיבורים עפים" הוא חתיכת פרי עסיסי עבור שחקן שאפתן – אחד מארבעה חבר'ה ששירתו יחד בגולני וניתקו קשר אחרי טראומה במלחמה. כעבור עשור, הם טסים לקולומביה לחפש את אחותו של אחד מהם ואהובתו של אחר. לצד נינט, תומר קאפון, מיכאל אלוני ונדב נייטס, ובניצוחו של היוצר והבמאי עומרי גבעון, הסדרה זכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר בפסטיבל קאן. "הזמינו אותנו לשטיח הוורוד והכל היה יפה וגדול. עשינו הקרנה וכולם קמו על הרגליים ומחאו כפיים", נזכר אשכנזי. "פתאום נהיה דיבור. בטקס הענקת הפרסים הוענקו רק חמישה פרסים. כשהכריזו על הפרס הרביעי כבר איבדנו את התקווה ואמרנו: 'בסדר, היינו פה'. ואז, בפרס החמישי, מייקל סי.הול, פאקינג "דקסטר", מוציא מהמעטפה וקורא: When Heroes Fly' '. עלינו לבמה וזה היה רגע מדהים, התרגשנו בטירוף, זו הייתה חוויה מעולם אחר".

לאחר השתתפותו בסדרה "בשבילה גיבורים עפים", שעסקה בפוסט טראומה מהצבא, הוא משחק בהפקה נוספת הנוגעת לסוגיה הטעונה – ההצגה "הקב"ן" בהבימה. המחזה עוסק בקצין בריאות נפש המוצב ביחידה מיוחדת על גבול עזה ומקבל לטיפול לוחמים הישר משדה הקרב. כשאחד הלוחמים מעורר בו שדים מעברו, הקב"ן מסרב לפנות אותו לעורף. הוא מתעקש על שיטת טיפול שנויה במחלוקת – להחזיר את הלוחם הפגוע לשדה הקרב כדי שיתמודד עם הטראומה ולשיטתו כך יגיע להחלמה אמיתית. ההצגה נוצרה בהשראת מקרים אמיתיים שאירעו במבצע צוק איתן וצפויה לעלות
בתיאטרון בתחילת ינואר.

בשבילה גיבורים עפים' פתחה איזשהו פצע גדול בחברה הישראלית, וחשפה המון אנשים עם סיפור של פוסט טראומה אחרי המלחמה, עליו הם פחדו לדבר", אומר אשכנזי. "היום אני הולך ברחוב ואנשים יכולים להרגיש איתי מספיק חופשי כדי לספר לי את הסיפור שלהם. אני שומע סיפורים קשים. אני חושב שההצגה הקב"ן' היא עוד חלק מהתהליך שהיום ניתן לספר את הסיפור של הוצאת הפוסט טראומתים מהארון. הדמות של החייל ההירואי, הגיבור, הבלתי מנוצח, היא היום אחרת, היא היום דמות שראתה זוועות מול העיניים. היום כבר לא משתיקים את זה".

מוקדם יותר השנה העלה מופע סטנד אפ חושפני, והחל לשחק בגרסה הבימתית ל"גבעת חלפון אינה עונה" בהבימה. לפעמים הביקורות שמקבל אשכנזי מאפילות אפילו על הביקורות בהן זוכה ההפקה בה הוא משתתף. ההצגה בהבימה "גבעת חלפון אינה עונה", עיבוד בימתי לסרט הפולחן של אסי דיין ונפתלי אלטר, קיבלה ביקורות מעורבות, אבל מי שזכה לשבחים מקיר אל קיר הוא אשכנזי בתפקיד סרג'יו. הליהוק הזה הוא באמת הברקה. בעיתון הארץ, למשל, נכתב כי בדמותו של אשכנזי יש משהו חופשי ויפה. אשכנזי נהנה כל כך, הגוף שלו חי ורוקד בתנועות מוגזמות, ובאופן שאי אפשר שלא להידבק בהנאה ובכישרון שלו".

על רקע השבחים בהם זכה על התפקיד, מפתיע היה לגלות שבהתחלה כמעט וסרב להשתתף בהצגה עד שבסוף התעשת. "חששתי מהנושא של הזמנים, שלא אהיה פנוי למופע הסטנד אפ שלי", מאשר אשכנזי. "מופע סטנד אפ זה משהו שלוקח זמן. לוקח זמן עד שאנשים יידעו בכלל שמשה אשכנזי השחקן יש לו גם מופע סטנד אפ, זה צריך לקרות מפה לאוזן. אני שמח מאוד שבסופו של דבר אני עושה את התפקיד של סרג'יו, כי זה שלאגר מאוד גדול, זו הצגה שערב ערב אנחנו מגיעים איתה לכל הארץ, 300 הצגות נמכרו. אנחנו גורמים לאנשים להתרפק במשך שעתיים על תקופה שהייתה פה. למרות שהטקסטים מתאימים להיום אחד לאחד. הגשש היו גאונים, הם והכותבים שלהם, במקרה הזה אסי דיין ונפתלי אלטר".

אילו תגובות קיבלת על הסדרה?

"כתבו לי מלא, בלי סוף. אחרי כל פרק ובזמן הפרק, זה כיף. התגובה הכי מרגשת שאי פעם קיבלתי היא מנכה צה"ל שנפצע באורח אנוש במבצע צוק איתן. הוא כתב לי בפייסבוק שהוא צופה בסדרה ושאנחנו מצליחים להעביר התמודדות עם פוסט טראומה בצורה מושלמת. מעבר לנכות הפיזית שלו, הוא מתמודד עם נכות נפשית ומוכר כפוסט טראומטי. הוא הודה לי על זה. אז מעבר ל'אלוף', 'יא קינג', פתאום מגיעה הודעה כזו שאתה מבין שאתה חודר ללבבות של אנשים ואתה מצליח לגעת להם בטראומה. זה מדהים. מיד עניתי לו שאני מודה לו ושיבוא להקרנה של פרק הסיום עם עמותת רסיסים, שפועלת למען נפגעי פוסט טראומה בצבא ועבדה איתנו על הסדרה. תגובה כזו היא בום שעוצר את הכל. אני חושב שכולנו פה במדינה קצת מצולקים. אין אחד שהוא לא מעגל של מעגל, מכיר או היה. בגלל זה הסדרה הזו כל כך חשובה וכל כך הרבה אנשים מתחברים אליה. היא נורא ישראלית; הצבא, החברות, יש פה מדינה שלמה שחיה בפוסט טראומה. אני שמח שהנושא הזה מקבל הד תקשורתי. הייתה המון הדחקה, ועכשיו דברים צפים ועולים כי אין ברירה, אין דרך אחרת".

איך חווית את המרחק מהבית בזמן הצילומים בקולומביה?

"מבחינה מקצועית, העבודה בחו"ל על פרויקט היא מצוינת כי אתה לא חוזר הביתה לעניינים ולעיסוקים שלך, אתה פשוט בתוך הסיפור, בתוך הדמויות והמקום. בחמישה שבועות של צילומים למדתי ספרדית כמעט לגמרי. מבחינת הבית, כולם יודעים שיש איזושהי מטרת על, אז מתגייסים. זה מאוד קשה להיות רחוק מהאישה ומהילד, אבל בתוך הצוות מחזקים זה את זה, יש אחוות הורים. גם עבדנו כל כך קשה, שישה ימים בשבוע במזג אוויר מטורף, שלא היה זמן להתעסק עם זה".

ומה המחיר שמשלמים?

"באמצע הלידה של הילד שלי יצאתי להצגה. אשתי כרעה ללדת, הגענו לבית החולים ב-15:00 בצהריים ובשעה 19:45 היא עוד לא ילדה, ולי הייתה הצגה ב־ 20:30 המוגבלים" בבית ליסין). פשוט יצאתי והיא ידעה את זה. נראה שזו הדוגמה הכי טובה לתשובה לשאלה. ככה זה, זו הקרבה של חיים שלמים; הפסדתי דברים – חתונות של חברים, אירועים משפחתיים, מצד אחד. מצד שני, אני גם יכול לנסוע לחודש עם המשפחה שלי לתאילנד כמו שעשינו בשנה שעברה, ואף אחד לא יכול להגיד לי שום דבר כי אני עצמאי בתוך הסיפור הזה. כשיש הצגות בערב אז הימים פנויים, וזה מאפשר לי להיות אבא פעיל אחר הצהריים. גם לא עשיתי טיול אחרי צבא והלכתי ישר ללמוד משחק. אני חושב שהמקצוע שמר עליי. אם הייתי יוצא לטיול אחרי צבא זה היה יכול להיות מסוכן. לכן אני אומר לחבר'ה הצעירים: 'תעשו מה שאתם רוצים, תחגגו, תבלו, אבל תשמרו על עצמכם'".

שרון היא מפיקה וקופירטיירית בשאולינה הפקות המתמחים בצילומי פרסומות, צילום אירועים, סרטים דוקומנטאריים וסדרות אינטרנט וטלוויזיה. ליצירת קשר שרון טלפון: 3107706423 אימייל: shaulina7@ gmail.com אתר אינטרנט : www.shaulina.com מוזמנים להכנס לחשבון אינסטגרם שלי: SHAULINA7

המשך לקרוא

Featured

"הפילאטיס לא רק תומך במטרות החיים, הוא גם עושה אנשים חזקים ומאושרים יותר"

Published

on

ראיון עם עינב פינטו, המומחית מספר אחת בעיר לשיטה אותה פיתח לפני כמאה שנה מהגר גרמני בניו יורק בסטודיו שלה בוואלי היא מציעה שיעורים ליחידים ולקבוצות וגם פותחת חוגי בית המשלבים את אהבתה הגדולה – הריקוד נפש בריאה בגוף בריא – מומלץ

עינב פינטו מוכרת לרבים מכם בעיקר כעינב פילאטיס. היא הרוויחה את שמה ביושר לאחר שהקימה קבוצות לקוחות קבועים הפוקדים את הסטודיו הביתי שלה מספר פעמים בשבוע. השנה תחגוג עינב עשור של עבודה בסטודיו הפליאטיס שפתחה מאחורי ביתה. שם, היא מרביצה את תורת שיטת האימון הפופולארית שהפכה עבורה ועבור רבים מלקוחותיה לדרך חיים.

שיטת הפילאטיס הומצאה על ידי יוז׳ף פילאטיס הגרמני שהיגר לניו יורק ב-1926 ופתח סטודיו לפילאטיס בצמוד לבניין של קבוצת הבלט של העיר. כתוצאה מכך השיטה אומצה ראשית בקרב רקדנים באמצע במהלך שנות ה-60 ובהמשך הופצה בקרב הציבור הרחב.

פילאטיס דגל באידיאל היווני שגורס שאדם צריך להיות מאוזן בגוף ובנפש. הוא הבין לדוגמא שיציבה או נשימה לא נכונים הם חלק מהגורמים לבעיות בריאות רבות. מכאן יצר את ששת עקרונות שיטת ה“פילאטיס״: ריכוז, שליטה, מרכז, זרימה, דיוק ונשימה. מטרת אימון הפילאטיס היא למצוא את האיזון בין העקרונות הללו ולבנות את גופנו בצורה כזו שיוכל לשאת במעמסת החיים המודרנים ללא מאמץ מיותר או שחיקה.

בתרגול שיטת הפילאטיס נעשת עבודה רבה על השרירים המייצבים של הגוף שנמצאים עמוק מתחת לעור, מסביב למפרקים, חוליות האגן, עמוד השידרה, הגב ועוד. המטרה היא ליצור תנועה ארוכה יותר להגמיש ולחזק את גופנו.

עינב, במקור משדרות, הגיעה עם משפחתה ללוס אנג׳לס לפני יותר מעשרים שנה. כאן היא התחתנה עם אלעד, בעלים של חברת פלאמינג מצליחה, ולבני הזוג 4 ארבעה ילדים.

עינב עבדה בתחילת הדרך כמאמנת כושר אישית. בהמשך עברה לעסוק באחת האהבות הגדולות שלה הריקוד, והקימה להקת רקדניות ובר אקטיבי עם הופעות בבר מצוות, חתונות ואירועים ברחבי העיר.

בשיחתי עימה היא מספרת על ההחלטה להפסיק עם עולם הריקוד, למכור את התלבושות הצבעוניות ולרכוש את מיטת הפילאטיס הראשונה שלה. עינב: ״אחרי הלידה של הבנות הגוף כמובן משתנה. חשבתי שאוריד את המשקל בקלות, כי אני הרי ספורטאית ומתאמנת בריצה, אז לחזור לעצמי לא צריכה להיות בעיה. אבל זה לא היה קל. סחבתי משקל כבד שהשפיע על המפרקים, הברכיים והגב. ניסיתי לחזור לרוץ ולא הצלחתי. הרגשתי ממש פצועה בגוף.

״כך התחלתי לתרגל פילאטיס ושמתי בצד את ההתעסקות עם המשקל שלי. זה עזר לי. אני מאוד מתחברת לריקוד והמכונה של הפילאטיס נתנה לי אפשרות ולהמציא תרגילים עם עצמי. הפילאטיס תפס אותי לגמרי; הייתי מתרגלת כל יום עד שהחלטתי ללכת וללמוד את השיטה בצורה מקצועית. למדתי יותר משנה ב -׳פילאטיס סטודיו סיטי׳, שם קיבלתי את ההכשרה המלאה של השיטה. היום, אחרי יותר מעשר שנים בתחום, אני מאמינה בו יותר מתמיד. הפילאטיס נותן לי המון ביטחון, הגוף שלי מרגיש טוב ואני חזקה מאי פעם".

מהן למעשה המטרות באימון הפילאטיס?

״ג׳וזף פילאטיס מממציא השיטה אמר ׳שכושר תומך במטרות החיים׳. אני אומרת שהפילאטיס לא רק תומך במטרות החיים, הוא גם עושה אנשים חזקים ומאושרים יותר. תורת הפילאטיס מחברת גוף בנפש. במהלך השיעורים אנחנו מאוד מתרכזים בשרירי הליבה, השרירים המייצבים, זוקפי הגב ועמוד השידרה. הפילאטיס בונה גוף מאוד חזק אבל לא מנופח.

״העבודה על כל שריר היא מאוד מבוקרת. הכל נעשה ביחד עם נשימה מסודרת. הרבה אנשים כלל לא מודעים לעובדה שהם לא יודעים איך לנשום נכון. לנשימה יש יכולת לשטוף את האיברים הפנימיים בכל הגוף.

בנוסף, פילאטיס גם עוזר בשיקום פציעות.

״יש כל כך הרבה מטרות בפילאטיס לכן השיעורים שלי לא חוזרים על עצמם. אנחנו כל הזמן משנים ומוסיפים עוד תרגילים כדי לגעת ולעזור בהמון נקודות".

אילו אנשים מתאימים לעסוק בפילאטיס?

״פילאטיס מתאים לכל אחד מגיל 16 ועד 88. מגיעים אלי לקוחות מכל הסוגים; כאלו שרוצים לחזק את עמוד השידרה, נשים בהריון או אחרי לידה שבאות לעשות שיקום ריצפת האגן. מומחים לאומנות לחימה, נשים מבוגרות עם בריחת סידן, וגם בני נוער וילדים בכל הגילאים".

יש הרבה סוגי ספורט מומלצים. האם ניתן לשלב את הפילאטיס עם פעילות ספורטיבית נוספת?

״השיטה מתמקדת בשרירים שכמעט שום ספורט אחר לא מתמקד בהם. לכן אני תמיד אומרת; אתה יכול לעשות כל ספורט שאתה אוהב, אבל אם תכניס את הפילאטיס כדרך חיים זה יתן לך כלים לבצע הכל טוב יותר. איך שאתה אוכל, ישן, נוהג ומתנהל ביום יום. כשאני מביטה באנשים ברחוב אני יכולה לראות מי מהם עושה פילאטיס מפני שהם נראים זקופים יותר ההליכה שלהם והיציבה שלהם נכונה. אנחנו עובדים על הארכת שרירים אז הגוף נראה גבוה וארוך יותר".

כמה פעמים בשבוע מומלץ לתרגל פילאטיס?

״בין פעמיים לשלוש בשבוע. זה שם אותך במקום של להבין את המשמעות של הספורט הזה. רוב הזמן אני לא עובדת עם לקוחות מזדמנים, כאלו שבאים רק לראות. אני מבקשת מכולם לבוא לפחות לחודש כדי להבין את החיבור לגוף. לקחת את זה כפרוייקט. לעשות הפסקה מהמטלות של היום יום, הכביסה והילדים ולבוא להתחבר ולהכיר את הפילאטיס".

בגיל 12. למרות שהייתי תמיד ילדה פופולארית לא אהבתי איך שנראתי וממש שנאתי את עצמי. התחלתי להשתמש במשלשלים ולהקיא וכתוצאה מכך הדימוי העצמי שלי היה נמוך מאוד. גדלתי בבית עם משפחה מאוד חמה ואוהבת, אך מודעות לאוכל בריא ובטח שלבולימיה לא הייתה קיימת. אפילו שאמי היקרה, רחל, תמיד בישלה מאכלים נהדרים וטעימים, היה לי קשה להנות מהם בגלל השנאה העצמית לגוף שלי. לכן ויתרתי על התענוג להנות מאוכל ביתי ושקעתי בבולימיה. היו לי התקפי זלילה ואחרי זה הקאות מכוונות.

עד אחרי גיל עשרים חייתי עם דימוי עצמי נמוך. לקח לי שנים לעשות את השינוי ולצאת מזה. היום אני אישה בת 38 ואמא לארבע ילדים ואני גאה להגיד שנרפאתי. שעות על גבי שעות ביליתי בקריאת מאמרים באינטרנט על בריאות, תזונה נכונה והתעמלות. למדתי, החכמתי ויישמתי. אני זוכרת שתמיד חלפה בי המחשבה המפחידה שישנה האפשרות שאעביר לילדיי את השריטה שחייתי איתה זמן כה רב. אני עוסקת המון בספורט ובפילאטיס ומודה על כך שיש לי את היכולת וניסיון החיים לעזור ולייעץ לאנשים בתחום הבריאות והספורט".

אילו שיעורים את מציעה בסטודיו?

״בעבר הצעתי רק שיעורים של אחד על אחד. היום יש לנו גם עבודה בקבוצות קטנות של שלושה או ארבעה אנשים, אז השיעור מאוד ממוקד ואני מתייחסת לכל אחד באופן אישי. הדרך להיכנס לסטודיו היא לקחת 2 שיעורים פרטיים בהתחלה כדי שאכיר את היכולות שלך ומשם אני מחברת אותך לקבוצה. הסטודיו פתוח מחמש בבוקר ועד אחת בצהרים ופעמיים בשבוע גם בשעות הערב".

״עכשיו אני עושה גם חוגי בית. היה לנו לאחרונה בייבי-שאוור וזה היה מדליק. מכיוון שאני מגיעה מתחום הריקוד בניתי סוג של פילאטיס ריקודי בחוגים האלו והייתה אנרגיה מדהימה. בחוגי הבית אני מגיעה אליכם עד הבית עם מזרונים, משקולות, כדורים, רצועות וכל מה שצריך. מתחילים עם קטע קטן של ריקוד, נכנסים לאווירה מאוד כייפית של תנועה ויש גם משחקים חברתיים אחרי כל שיעור עם הבנות. זה משהו חדש ומיוחד ששווה לנסות".

מה החלום שלך?

״לפתוח סטודיו משל עצמי מחוץ לבית. הסטודיו שלי נמצא כיום במתחם בחצר מאחורי הבית. נהניתי מזה כיוון שהילדים שלי קטנים וזה היה נוח. הייתי מקבלת לקוחות מוקדם בבוקר בזמן שהם עוד היו ישנים. בסטודיו יש גם אווירה מאוד ביתית ונעימה. בעתיד אני רוצה לפתוח סטודיו גדול משל עצמי, כדי להכניס כמה שיותר אנשים לעולם הזה ולהפיץ את ההיתרונות של הפילאטיס בכמה שיותר מקומות״.

לפרטים נוספים ויצירת קשר: טל':818-691-8584 / Einavpilates.com

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות