Connect with us

קהילה

"איבדנו שנה": עוד פורים בזום

Published

on

הקהילות היהודיות בארה"ב התמודדו בשנה האחרונה עם האתגרים שזימנה להם הקורונה – בתפילות, בחגים ובחיים היהודיים בכלל * כעת הן מכינות מסכות פורים ברוח התקופה ומייחלות לשינוי, לפחות בשנה הבאה

מצד אחד, זה נשמע כמו אירוע פורים רגיל לגמרי – מסיבת קישוט מסכות לקראת החג. אלא שהשנה, המסיבה בבית הכנסת ״בית אל-נר תמיד״ בברומול, פנסילבניה, נערכת במתכונת שונה. במקום לקשט מסכות פורים, הילדים יציירו על מסכות ההגנה האישיות שלהם. ובמקום לעשות זאת יחד בבית הכנסת, הם ישבו בבתיהם, מאוחדים על מסך המחשב בזום. המסיבה הזו משקפת את המאמץ שעושה בית הכנסת לשמור על רוח החג, גם כשהחגיגה היא תזכורת אכזרית לכך שחלפה שנה שלמה מאז שנגיף הקורונה הפך את חיי הקהילה היהודית האמריקאית על פיה, כמעט בן-לילה. "זה מצער מאוד שאיבדנו כמעט שנה שלמה של חיים בבית הכנסת, ושל החיים האישיים שלנו", אמרה הרבה ג'נין ג'נקוביץ מ"בית אל-נר תמיד". "אני יודעת שכולם עייפים ועצובים, ואנחנו מנסים לשמח אותם מעט".

בשנה שעברה, נחגג פורים בתשעה במארס, ממש בשבוע שבו ארצות הברית נסגרה בניסיון לעצור את התפשטות הנגיף. עבור חלק מהקהילות היהודיות זה היה החג הראשון שהן חגגו אי פעם בזום. בקהילות אחרות, המסיבות הרגילות פינו את מקומן לטקסים קודרים יותר ואפופי ג'ל חיטוי, ללא ההמולה האופיינית לחג. בשבת שלאחר מכן כבר בוטלו התפילות בבתי הכנסת. היו גם קהילות שבחרו לקיים את החגיגות כרגיל, בנוכחות אישית וללא מסכות הגנה. אירועי פורים אלה זירזו את התפשטות הנגיף בקהילה היהודית וגבו בהמשך מחיר כבד בחיי אדם.

שנה לאחר אותו פורים, הקהילה מאוחדת בהבנה שהמציאות השתנתה. שהחגים, השבתות והטקסים הדתיים הפכו לאירועים מצומצמים, מבודדים ומרוחקים, בהתאם למגבלות שכפתה המגפה. עבור בתי כנסת של הזרמים הלא-אורתודוקסיים, המשמעות היא ניסיון מצטבר של שנה בהפקות זום.

"דה הירש סיני", בית כנסת רפורמי בסיאטל, וושינגטון, הסמוך לאחד ממוקדי ההתפרצות הראשונים – ביטל בשנה שעברה את חגיגת הפורים שהייתה אמורה להיות בסגנון "מלחמת הכוכבים", אך הבטיח לחבריו שחגיגת פורים השנתית "תחזור בשנה הבאה, גדולה ומוצלחת יותר מאי פעם". אלא שהתברר שקשה למלא אחר ההבטחה הזו. באירוע בבית הכנסת ישמרו גם השנה על כללי הריחוק והוא יכלול כמה אירועים מקוונים, כולל חגיגה בהשראת יישומון הווידאו הפופולרי "טיקטוק". אולם יש חלקים בחגיגה, ביניהם קריאת המגילה, שקשה להתאים למעבר לאינטרנט. "איך משתמשים ברעשנים בזום?" תהתה ג'נקוביץ, שהביעה צער על כך שילדים קטנים לא ייהנו מהחוויה. "התחושה שנצטרך לשים את הקהל על 'השתק' בין לבין באמת פוגעת בשמחה ובחגיגיות של פורים".

במרכז היהודי אורנג'טאון, קהילה קונסרבטיבית צפונית לעיר ניו-יורק, יוחלף מצעד התחפושות המסורתי בשיירת מכוניות שתיסע ברחבי העיר. חברי הקהילה יקשטו את המכוניות ורכב כיבוי מקומי יוביל את השיירה. לקריאת המגילה יתכנסו החברים במגרש החנייה ויאזינו במכוניותיהם. הרב קרייג שף מקווה שהסידור הזה יעניק הזדמנות להרגיש חיבור לקהילה תוך שמירה על הכללים. "שיחקנו עם הרעיון של פעילות דרייב-אין כלשהי, שבה אנשים יוכלו להיות להיות במכוניות שלהם ובמרחק בטוח", אמר שף, שהזכיר את הבעייתיות שבתפילת דרייב-אין בשבת. "פורים נראה כמו ההזדמנות המושלמת".

בית הספר לפל, בית ספר יהודי במחוז ווסטצ'סטר, שהיה אחד ממוקדי הקורונה הראשונים במדינת ניו-יורק, עבר ללמידה מקוונת כבר בפורים שעבר. "כיוון שהכול היה חדש כל כך בזום, הייתה התלהבות מאיך שפורים ייראה אונליין", נזכרה הרבה יעל בושלר מבית הספר. בית הספר חזר בספטמבר ללמד בתוך המבנה, כפי שעשו גם בתי ספר יהודיים אחרים, כך שחגיגות פורים שוב ילבשו צורה חדשה. התלמידים יאזינו לקריאת המגילה בסטרימינג בכיתות. הם לא יוכלו לשיר או לצעוק – פעולות המגדילות את הסיכון להעברת רסס טיפתי – ולא תהיה אספה של כל בית הספר יחד. "השנה כולה הייתה חוויה של 'ונהפוכו'", אומרת בושלר.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

קהילה

"הקברט של חייו": רומן היסטורי בהשראת מקרה אמיתי

Published

on

יום השואה הבינלאומי שחל בחודש שעבר ב- 27 לינואר מעלה אצל כולנו מחשבות אפילו אם קצרות טווח ורגעיות. מה האנשים שם חוו ואיך הם שרדו. אחד המקרים הנוגעים ללב הוא סיפור של מרסל לדנהיים ואחיו. שני ילדים יהודים שנותרו ללא הורים בפריז הכבושה ומי שנחלצת לעזרתם היא לא אחרת מרקדנית "הקברט" של פריז הפ'ולי ברז'ר. הסיפור הזה היווה השראה לספר רומן היסטורי בשם הקברט של חייו שיצא בסוף שנה שעברה למדפים ועכשיו נמצא בעיצומו של גיוס לטובת תרגומו לאנגלית והפצתו בעולם. 

הסופר דורון דרמון, שזה ספר הביכורים שלו, מספר שבערב אחד בשנת 2012 כחלק מהגשמת חלום של רון דרמון, בנו, שדרך אגב היה הישראלי הראשון שהשיג קרטריון אולימפי במקצוע הטריאתלון, התארחנו בבית ידידה, בלונדון. אותה ידידה משמשת כמורה לעברית באחד מהמרכזים היהודים בלונדון. סביב האוכל היא ספרה את סיפור חייו המדהים של אחד התלמידים שלה, בשנות ה- 70 המאוחרות שלו, ניצול שואה., מרסל לדנהיים שמו, אז הוא היה בסביבות גיל 77. הסיפור שלו מתחיל עם פרוץ מלחמת העולם השניה בפאריס. 

מרסל היה בן למשפחת מהגרים יהודית שהגיעה לפאריס ונקלעת למלחמה כאשר בירת צרפת נכבשת על ידי הגרמנים ומשתפי הפעולה הצרפתיים. משפחתו נפגעת, אביו נשלח למחנות הריכוז ונרצח, אמו אינה עומדת במעמסה ומאבדת את השפיות ומי שנשאר אילו הם מרסל ואחיו הקטן ממנו. הלא יאומן קורה וכנגד כל הסיכויים הם שורדים את התופת בזכות רקדנית מועדון לילה, שמצילה אותם. 

הסיפור לא נגמר שם וממשיך לאחר המלחמה, כאשר המלחמה מייצרת ילדים ניצולים יהודים שניצלו וגדלו בבתים של זרים וכעת נדרש לראות למי הם יוחזרו, הרי משפחתם נכחדת בשואה ועד שיאתרו קרובי משפחה ייקח זמן.

דרמון: "סביב ארוחת הערב, הסיפור הזה היכה בי, ונצרב במוחי. דמיינתי את אותה רקדנית, אישה בעולם של טירוף, בעולם גברי ולוקחת על עצמה אחריות ומצילה את שני הפעוטים האלו מידיהם של משתפי הפעולה הצרפתיים ושל הנאצים. 

"כמעט 4 שנים לאחר מכן, אחרי שרון הצליח לעשות היסטוריה ולהשתתף במשחקים האולימפיים בריו, הגשמתי חלום אישי, שאבתי כוח מהסיפור של האשה המדהימה הזו, אולגה, ושל מרסל לדנהיים ודמיינתי את הסיפור ״הקברט של חייו״ שהפך לספרי הראשון, עם סוף מפתיע הרבה שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה. 

אולגה העניקה אז את החיים למרסל ואחיו ולי אחרי הרבה מאוד שנים נתנה את ההשראה וגם פרופרציות על החיים שלנו. שנים רבות לאחר מכן, מרסל הפך לסמל של סובלנות, וקידם פעילות אל מול בני נוער וסטודנטים במכללות באנגליה, לסובלנות, מלחמה באנטישמיות וקבלת האחר. הייתה לי הזכות ובתקופת הקורנה הצלחתי לתקשר עימו; איש קטן וסיפור ענק. היה זה שוב בזכות הידידה שלי שקישרה בנינו. 

"היום אני מנסה לקדם את החלום שלי ולהפיק את הסיפור בשפה האנגלית, זאת כחלק מהרצון לשמר את ההיסטוריה, את השואה שלא נשכח". 

אתם מוזמנים להיות שותפים בפרויקט: https://headstart.co.il/project/60900

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות