Connect with us

קהילה

אז מי רצח את תאיר ראדה?

Published

on

העיתונאית שרון רופא-אופיר ואילנה ראדה, אם הצעירה מקצרין שסיפורה ממשיך להסעיר את המדינה, התארחו בצמד הרצאות בעיר • המטרה: "לפתוח את תיק החקירה ולהגיע אל האמת"

מימין: שרון רופא-אופיר, אילנה ראדה, אורנה נהון ומורן אטיאס בביתה של שני אטיאס

עשרות מתושבי לוס אנג'לס הגיעו השבוע לשמוע את הרצאתן המרתקת של העיתונאית-כתבת ידיעות אחרונות שרון רופא אופיר ושל אילנה ראדה – אמה של הנערה תאיר ראדה שנרצחה לפני 13 שנה בשירותי בית הספר נופי גולן שבקצרין.

צמד ההרצאות נערכו בביתה של השחקנית מורן אטיאס ובמרכז מת"י בוואלי. האורחים הקשיבו וגמאו בצמא את סיפור הרצח שגם היום מעורר הדים ומייצר כותרות, דבר הוביל את רופא-אופיר לחבר את רב המכר "תאיר המסע של אילנה ראדה".

בהרצאה מספרת שרון רופא-אופיר: "נפגשנו לראשונה בינואר 2007 בבית המשפט המחוזי בנצרת. משפט שאמרה לי אז אילנה – 'אילו רק הכירו את חייה של תאיר היו מבינים מה קרה במותה', הוא שהוביל אותי לימים לכתוב את הספר".

אילנה ראדה ושרון רופא-אופיר במרכז מת"י

בהרצאה חושפות השתיים פרטים מטרידים שהתפרסמו בשנים האחרונות המלמדים כי "חקירת הרצח לא הגיעה אל מיצוי האמת" אומרת אילנה ראדה.

אילנה: "מסע ההרצאות ששרון ואני יצאנו אליו בארה"ב הוא חלק ממסע הרצאות שאנו מקיימות גם בארץ. המטרה שלי היא אחת: לפתוח את תיק החקירה ולהגיע אל האמת. אני קוראת לאנשים להצטרף לעמוד הפייסבוק שלי – אילנה ראדה – ולחתום על העצומה".

את המסע ההרצאות בארה"ב אירגנה המפיקה אורנה נהון והוא זכה להצלחה רבה ולהתעניינות מצד מאות ישראלים בניו יורק, ניו ג'רזי, מיאמי, לוס אנג'לס, פאלו אלטו ואורנג' קאונטי. אילנה: "מרגש אותי מאוד שגם מעבר לים מכירים את סיפורה של בתי ומתעניינים בו. אני מודה לכולם על החיבוק החם".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

הורים וילדים

פיתה בטאבון וביקור בבית אבות: צופיות ומעשים טובים בשבט חן

Published

on

כתובת אש ציינה100 שנים לתנועת הצופים העבריים. המועד נחגג בישראל ובשבטי צבר בצפון אמריקה, קנדה ואירופה

אחרי יום ספורט ופורימון מוצלחים, הגיע תורם של "יום הצופה" ו"יום המעשים הטובים"! בימים שבת וראשון, 30-31 במרץ, בילו חניכי השבט את יום הצופה המסורתי, בסימן 100 שנים לצופים העבריים.

בשבת יצאו חניכי השכבה הבוגרת ליום גיבוש והכנה הכולל לינה באוהלים ובישול על מדורה. כחלק מחמשת שבילי הצופיות, חניכי השכב"ג היו צריכים ללמוד את מיקומם באמצעות מפה ונקודות ציון מסומנות, כאשר בכל נקודת ציון הייתה להם משימה לבצע. ביום ראשון הצטרפו החניכים הצעירים ליום שכולו צופיות, התבגרות ומעברי דרגה. החניכים נהנו מפעילות צופית לא שגרתית, פיתות בטאבון כבישול צופי ועוד.

את יום הצופה חתם טקס מעברי הדרגה המסורתי ובו הודלקה כתובת אש המציינת את מאה השנים בהן תנועת הצופים העבריים קיימת. את המועד מציינים בישראל ובשבטי צבר בצפון אמריקה, קנדה ואירופה. מזל טוב לצופים, ולעוד 100 שנים של עשייה ברוכה ומרובה בישראל ובעולם!

ובמעבר חד לשאלה – מתי בפעם האחרונה עשינו משהו בשביל מישהו ? ומכאן אל יום המעשים הטובים, ביום ראשון, 4/7 התקיים "יום המעשים הטובים" העולמי. את היום התחיל השכב"ג בהכנה של תיקים מלאי ציוד שהוכנו עבור דרי רחוב (הומלסים) שידם אינה משגת. התיקים כללו בקבוקי מים לשימוש רב בפעמי, מגבונים, דאורנט, כובע, חטיפים ועוד. לאחר ההכנה יצאו לחלק את התיקים עבור מי שצריך.

מאוחר יותר, הצטרפו החניכים. חניכי כיתה ב-ג הלכו להתנדב בחווה הביתית והמשגעת של משפחת נס, לימור נס האלופה הדריכה את הילדים, הסבירה להם על כל בעל חיים ומהו סיפור חייו. לבסוף הילדים שיחקו עם החיות, אספו את הביצים של התרנגולות ונהנו מקרטיבים מתוקים ליום שמשי וחם באביב.

חניכי כיתה ד-ה הכינו עוגיות שוקולד צ'יפס מתוקות, טעימות, ומלאות אהבה עבור דיירי השיקום הרפואי המתגוררים בסמוך לשטח השבט. לאחר שהכינו את העוגיות וכתבו לדיירים מכתבי החלמה מהירה הלכו אל בית השיקום ונתנו לדיירים את העוגיות שאפו עבורם במלוא האהבה.

חניכי כיתות ו-ח התנדבו בבית אבות שבאגורה הילס. החניכים הגיעו ובמרץ רב שיחקו עם המבוגרים, דיברו איתם ואירחו להם חברה נהדרת! בנוסף, קישטו עימם מסגרות לתמונה.

תודה רבה ללימור נס שפתחה את הבית שלה והפעילה את החניכים הקטנטנים, ולשושי סטריקובסקי על האירוח בבית האבות והאירגון של המקום.

היה לנו יום גדוש ומלא בעשייה – היה לנו כיף לתת מעצמנו עבור הסובבים אותנו!

המשך לקרוא

קהילה

"ביום הגרוע ביותר שלנו אנחנו ברי מזל להיות אמריקאים"

Published

on

ניקי היילי, עד לא מכבר שגרירת ארה"ב באו"ם, התארחה בערב הגאלה של 'ידידי מגן דוד אדום' בחוף המערבי • בשיחה עם דינה לידס היא חשפה פרטים חדשים על ילדותה כבת למשפחת מהגרים סיקיים, בחירתה כמושלת הראשונה של דרום קרוליינה, תרומתה לביטול הסכם הגרעין עם איראן ומחוייבותה הבלתי מעורערת למדינת ישראל וביטחון תושביה • ראיון מיוחד לחג החירות

באירוע מרשים של ארגון ׳ידידי מגן דוד אדום׳ בחוף המערבי, הוענק אות הוקרה מיוחד לשגרירת ארצות הברית באו״ם ניקי היילי (שסיימה מוקדם יותר השנה את תפקידה) עבור פעילותה ההומנטרית ותמיכתה במדינת ישראל. אות ההוקרה, שנקרא ״כיפת הברזל של ישראל״, הדגיש את פועלה ומאמציה של היילי להגן על מדינה ישראל באו״ם, לצאת נגד החלטות מוטות ובלתי הוגנות כלפי המדינה היהודית ונגד האובססיביות הידועה של הארגון לתקוף את ישראל בכל הזדמנות. אחד ההישגים שנשקפים לזכותה של השגרירה היילי, הוא מעורבותה בקמפיין של הנשיא טראמפ לביטול ההסכם הגרעני של ארצות הברית עם איראן.

הערב, שנערך במלון ׳ארבע העונות׳ בבוורלי הילס, נפתח בקבלת פנים VIP לתורמים גדולים, דיפלומטים ותומכי הארגון. הוא המשיך בארוחת ערב חגיגית עם למעלה מ-500 תורמים וגם דור העתיד של ההנהגה הצעירה, שכלל סטודנטים ממיטב האוניברסיטאות בדרום קליפורניה. בתחילת הערב נאמו סגן הקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג׳לס איתן וייס, הכומר ג׳יף אוסבורן, והפילנטרופים מייקל מילקן ופרד לידס.

נשיאת הארגון בחוף המערבי, דינה לידס, הגישה סקירה מקיפה של פעולותיה של השגריריה היילי במהלך כהונתה באו״ם, ועל מסכי הוידאו הוצג סרטון שהציג את עבודתה במהלך השנים. במרכז הערב – ראיון בין דינה להיילי, שזכתה לקריאות התהלבות רבות בסגנון: ״אנחנו אוהבים אותך״, ומחיאות כפיים רמות השיחה בין השתיים סקרה את ילדותה של היילי כבת למהגרים בדרום קרולינה, כמו גם תחנות בחייה: הכניסה לפוליטיקה, היותה האישה הראשונה שנבחרה להיות מושלת מדינה ועד מינויה על ידי הנשיא טראמפ לשגרירה באו״ם. לידס שאלה וחקרה את היילי בניסיון להבין יותר לעומק מה מניע אותה לתמוך בצורה כה נלהבת במדינת היהודים. להלן קטעים מהראיון:

חולקת חוויות של סטודנטים

דינה: השגרירה היילי, מה את עושה בימים אלו?

היילי: ״אני נהנית להיות בן אדם פרטי. נחמד לקחת הפסקה ולהוריד קצת את רמת הלחץ. אלו היו 8 שנים אינטנסיביות ללא הפסקה. אני מאמינה שחלק מהדברים שמציגים חוזק אצל בן אדם זה גם לדעת מתי לעזוב דברים ולפנות את המקום למישהו אחר. סיימתי את תפקידי באו״ם לאחר תקופה בה נתתי את כל-כולי. הכנסתי כל טיפת רגש שהייתה בי לתוך העבודה הזו. אני חושבת שהיום ארצות הברית חזקה יותר בזכות זה.

"כרגע אני חיה שגרת חיים נורמליים ומבלה עם המשפחה שלי. יש לי ילדים בג׳וניור קולג׳ ובתיכון, אז אני חולקת איתם חוויות של סטודנטים. בדיוק הייתי בטקס הסיום של בתי שסיימה את בקלמסון בית הספר לאחיות ומתחילה להתמחות במקצוע. אני נשואה לקצין קרבי במיל' שגורם לי להיות גאה כל יום. ולמי שלא יודע אני מטפלת בהורים שלי וזה נחמד לבלות עימם זמן ולדאוג שהכל בסדר איתם. בנוסף אני כותבת ספר אבל אל תטעו; טרם סיימתי, אני עדיין כאן, ׳לאוד אנד פראוד, ויש לי עוד המון תוכניות"…

היילי היא בת להורים סיקים שהיגרו לארצות הברית מפאנג׳ב שבצפון הודו. היה מעניין לשמוע ממנה כיצד היותה דור ראשון למהגרים וילדותה בשכונה מהמעמד הנמוך בדרום קרולניה עיצבו את דמותה. היילי: ״אני חושבת שמה שעיצב אותי היא העובדה שאני דור ראשון בארה"ב. להביט בהקרבה הגדולה של הוריי בעוד היותי ילדה. עד היום הם מזכירים לי, לאחי ולאחיותי כמה ברי מזל אנחנו לחיות בארצות הברית. הוריי עזבו את הודו למרות שהיו להם חיים מאוד יציבים וטובים שם, כדי לתת לילדים שלהם עתיד טוב יותר. הם הגיעו לאמריקה עם מעט כסף בכיס אבל עם המון חלומות.

"אבא קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת ׳בריטיש קולומביה׳, ואמא הייתה עורכת דין ורצתה גם להיות שופטת, אבל בתקופה ההיא בהודו זה לא היה מקובל שאישה תגיע לשם, לכן היא לא הגיע למעמד הזה. זאת הסיבה שעשיתי אותה מאוד גאה כשהפכתי להיות המושלת הראשונה של דרום קרולינה. תהליך ההתאקלמות שלנו לא היה פשוט. באנו ממנטליות אחרת והיינו צריכים להשתלב. ההורים שלנו מעולם לא הרשו לנו להגיע הביתה ולהתלונן על כך שאנחנו שונים או על קשיים בחיים שלנו. אמא תמיד אמרה: ׳התפקיד שלכם הוא לא להראות למה אתם שונים אלא להראות למה אתם דומים'".

דינה לידס העלתה זכרון ישן מעברה של היילי, שבהיותה נערה צעירה השתתפה בתחרות יופי בדרום קרולינה. אז התחרות חולקה לשניים: נערות ממוצא לבן אמריקאי וממוצא אפרו אמריקאי. היילי כמובן לא התאימה לאף אחת מהקטגוריות ולכן נפסלה מלהשתתף. היילי: ״את רואה, זאת הסיבה שמאז לא הלכתי לשום תחרות יופי… הם הסבירו לאמא שלי שאם ישימו אותי בקטגוריה של הלבנים אז הקהילה הלבנה תכעס ואם ישימו אותי בקטגוריה של השחורים אז הקהילה האפרו אמריקאית תתעצבן. אמא שלי אמרה להם: ׳אז אולי רק תתנו לה להופיע בתחרות כזמרת, כי היא הכינה שיר והתאמנה עליו כל כך הרבה זמן׳… החוויה הזו לימדה אותי הרבה על תוויות. הבנתי שתוויות הן אמיתיות והן קיימות. אבל גם למדתי שאנחנו לא חייבים לחיות לפיהן. הן תמיד יהיו שם, אבל אנחנו מגדירים את עצמנו. לכל אדם יש את הכוח להגדיר איך הוא יתפס בעיני אחרים".

• • •

היילי הייתה פעילה מאוד בחברות שמקדמות נשים. היא שימשה כנשיאת סניף דרום קרולינה של ה- National Association of women besiness owner ויו״ר הדירקטוריון של הארגון ב-2006: ״עבדתי כמנהלת חשבונות במשרד של אמא שלי וחיפשתי לצאת החוצה קצת ולעשות נט-וורקינג. פגשתי שם המון נשים CEO’S ובתפקידים בכירים אחרים שכל הזמן התלוננו כמה קשה להם להצליח, על אי שוויון או שהן לא מצליחות לבצע את התפקיד שלהן. אמרתי להן, אתן לא יכולות כל היום רק להתלונן על הבעיות. עדיף שתתמקדו בפתרונות. אני זוכרת שכן הצלחתי לגרום להן לזוז ולעשות שינוי".

ב-2016, לפני שמונתה לשגרירת ארה"ב באו״ם, היא נבחרה על ידי המגזין TIME לאחת הדמויות הכי משפיעות בעולם. היא נשאלה כיצד החליטה להגיע לעולם הפוליטיקה, אישה בעולם של גברים. היילי: ״לכולנו יש החלטות לקבל בחיים. הרבה אנשים רוצים לשוחח איתי על המשמעות של להיות מנהיג. אז כולנו מתמודדים בחיים עם קרבות ומאבקים מסויימים. אני בטוחה שלכל אחד בחדר כאן יש סיפור כזה. אבל מגיעה נקודה שצריכים לקבל החלטה. הדרך הקלה היא להישען אחורה ולתת למישהו אחר לעשות את העבודה. הדרך הקשה היא לדחוף תחת הפחדים שלך, וכשאתה עושה את זה אתה
כל כך מופתע מהכוח שלך מהעבר השני.

"האמת, בצעירותי וגם בימי הקולג׳ שלי לא הייתה פעילה מבחינה פוליטית. לא הייתי חברה בשום מועצה או בבורד של שום ארגון. עד שקיבלתי החלטה שאם אני רוצה לשנות דברים אני צריכה לצאת ולהשפיע מבחינה פוליטית. אני זוכרת שהייתי נוסעת ברכב עם שני הילדים שלי מאחורה והייתי דופקת על דלתות של תושבים בעיר כדי לספר להם מה האג׳נדה שלי. מעולם לא הוצאתי דיבה על המתחרים שלי. אמרתי שאני מכבדת אותם אבל אני רוצה לעשות דברים אחרת. ואז, כשאנשים בחרו בי להוביל המשכתי לדחוף קדימה, ותמיד יש לך את הפחד אבל את ממשיכה לדחוף קדימה. גם כשהייתה מועמדת להיות מושלת דרום קרולינה הפחד חזר אליי אבל המשכתי לדחוף קדימה. כשהתמניתי להיות שגרירה באו״ם זה לא היה תפקיד פשוט אבל המשכתי לדחוף קדימה. כשאתה דוחף דרך הפחד זה אומר לחיות את החיים בצורה שאף פעם לא חשבת שאתה יכול.

"בסופו של יום אני אמא לילדים מדרום קרולינה שלא ויתרה והתמודדה עם הפחדים והאתגרים שלה. לא עשיתי משהו שמישהו לא עשה בעבר או שלא ניתן לעשות היום. אסור לנו להטיל ספק בעצמנו, אלא פשוט להאמין שנועדנו לעשות דברים גדולים יותר".

אתגר להיות אישה בעולם של גברים?

״בשום מקום בקריירה שלי לא היה לי סולם נוח לטפס עליו. הייתי האישה המושלת הראשונה, האישה היחידה במועצה לביטחון לאומי ותמיד שיחקתי במגרש של הגברים. לא רציתי שיגדירו אותי. היה דבר אחד שמבדיל אותי מגברים: נעלי עקב. ידעתי שאני יכולה לקחת סמכות בדיוק כמותם. האמת היא כוח וכשאת אומרת את האמת בפשטות הם יודעים שאת צודקת, והם אולי לא מחבבים אותך אבל הם מכבדים אותך".

• • •

דינה: בשבוע שעבר חמאס ירה על מרכז ישראל. ראינו בטלוויזיה את הפצועים והפגיעה מחפים מפשע. בתגובה קיבלנו שקט והתעלמות מהאו"ם. אנחנו יודעים שאם היית שם היית אומרת משהו.

האמת שחשבתי להופיע שם בכל מקרה… אבל אם הייתי עדיין בתפקיד הייתי אומרת להם שאם הטילים האלו היו משוגרים לעבר המדינות שלכם, זה היה הופך להיות.

המשך לקרוא

קהילה

עץ ואדמה: הקהילה מתייחדת עם קורבנות הטבח בפיטסבורג

Published

on

בשבוע שעבר התכנסו ראשי ה-IAC ושלל אורחים מכובדים לאירוע מיוחד: נטיעת עצים לזכר 11 הרוגי אירוע הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג.

פיגוע הירי, התבצע על רקע אנטישמי, והתרחש, כמה אבסורדי, בבית הכנסת ״קהילת עץ חיים – אור לשמחה" ("Tree of Life – Or L'Simcha"). דווקא במקום עם כל כך הרבה תיקווה נגדעו חייהם של 11 מתפללים ונפצעו שניים. בנוסף נפצעו ארבעה שוטרים.

הטבח זיעזע את העולם: בתוך שלוות השבת, בעיצומה של תפילת שחרית וטקס הענקת שם לתינוקת חדשה. הרוצח נכנס לבית הכנסת, פתח בירי לכל עבר וזעק ״כל היהודים צריכים למות״. לאחר שרצח שלושה מתפללים באולם המרכזי ירד למרתף ורצח ארבעה מתפללים נוספים. הוא לא הסתפק בזאת הוא עלה לקומה השלישית של בית הכנסת, שם רצח מתפללים נוספים, וניהל קרב יריות עם שוטרים; אירוע קשה ומטלטל.

ב IAC הנציחו את קורבנות האירוע ונטעו עצים בחזית מרכז שפר בוודלנד הילס לזכר ההרוגים. בין המשתתפים: בוב בלומנפלד, ראש עיריית west valley, דיוויד שפירו ראש עירית קלאבסס, רון גלפרין, "שר האוצר" בעיריית לוס אנג׳לס, הרב ג׳ושוע אהרנסון וחבר הדירקטוריון ה-IAC שון אבן-חיים.

לעצים יש משמעות עמוקה בתרבות היהודית, לשורשים הניטעים באדמה ולענפים המלבלבים במרום. מסורת סמלית חשובה, אקט חזק להביע השתתפות בצער ועם זאת תקווה לעתיד. שון אבן חיים דיבר בטקס על האנטישמיות הגואה ועל הצורך לעצור אותה: ״זו לא בעיה עם היהודים והישראלים, יש להם בעיה עם מדינת ישראל, ועם הזכות שלנו על האדמה; זו האנטישמיות בת זמננו, שמתחילה עם היהודים אך פוגעת בכולם". בסיום הטקס הרשמי ניטעו העצים, והקהל עמד דקה דומיה לזכר הניספים. יהי זכרם ברוך.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות