Bookmark and Share "/>

שבוע ישראלי

תרבות ובידור

[adrotate banner="19"]

“לינקולן”: יהודית קטן על שיעור מאלף בהיסטוריה אמריקאית

הסרט המונומנטלי “לינקולן” בבימויו של סטיבן ספילברג, מתרכז בפרק חשוב בחייו של הנשיא ה-16 של ארה”ב: מהמהלכים הפוליטיים שקדמו להצלחתו להעביר את התיקון לחוקה שהוציאה את העבדות מחוץ לחוק ועד ימיו האחרונים לפני שנרצח 

מאת: יהודית קטן

עם תסריט מרשים אבל כבד, לפחות בחציו הראשון, של התסריטאי/מחזאי טוני קושניר, המבוסס בחלקו על ספרה של דוריס גודווין, הצופים מקבלים בסרטו החדש של סטיבן ספילברג תמונה ברורה ומפורטת על החודש הראשון של הקדנציה השניה של אייברהם לינקולן, והחודש האחרון לחייו לפני שנרצח, כאשר הוא כבר ידע שהצפון עומד לנצח במלחמת האזרחים ונותר לו עוד קרב, והוא ביטול העבדות בדרום.  

שלושה נציגים מהקונפדרציה של מדינות הדרום כבר היו בדרך לושינגטון, והיה ברור שהם עומדים להיכנע תוך שבוע. הנשיא הבין שאחרי חתימת הסכם שלום בין שני הצדדים הוא כבר לא יצליח להעביר את השנוי, על כן הוא  חייב לעשות הכל על מנת להצליח.  דבר זה כמובן לא היה פשוט.  הדמוקרטים  היו נגד השנוי וגם חלק מהרפובליקאים הליברלים של לינקולן העדיפו לדחות את ההצבעה. 

הסרט נכנס לפרטי פרטים על ההתרחשויות הפוליטיות מאחורי הקלעים וזה לא תמיד קל לעקוב אחר כל המהלכים האלה. ראשית, יש יותר מדי דיבורים, וישנם גם יותר מדי דמויות, פוליטיקאים חיילים או שתדלנים, והצופה שלא גדל על ההסטוריה האמריקאית שמלמדים שנים כה רבות בבתי הספר כאן ולא מכיר היטב את הנושא, ועסוק בלנחש מי הוא מי ומה תפקידו במהלכים. 

יותר קל להתחבר לסרט בסצנות שמתרכזות ברגעים השקטים  של הנשיא ובחייו הפרטיים. אנו רואים אותו ברגעים היפים שלו עם ילדו האהוב ועדים ליחסו עם אשתו (סאלי פילדס במשחק מעולה), ולחוסר יכולתו לנחם אותה בסיבלה מכאבי ראש קשים ודיכאון בעקבות מותו של בנה. 

בחציו השני, הסרט זורם וברור יותר. זאת בעיקר בגלל שאנו מכירים טוב יותר את האנשים השונים ורואים כיצד הם משכנעים בדרכים לא תמיד כשרות את המהססים.

הסרט מעניין ביותר כשהוא מציג וויכוחים הקולניים שבין הפוליטיקאים עם נאומיהם הנלהבים כאשר כל אחד מנסה לגבור על השני בצעקות ודברי חוכמה.  תענוג מיוחד הוא לצפות בטוני לי ג׳ונס בתפקיד  ת’יאודוס סטיבנס יושב ראש הבית שהיה אוהד נלהב של ביטול העבדות, שרק בסוף הסרט אנו מבינים את הסיבות לכך, ונאומיו הרגזניים חסרי המעצור נותנים לסרט רגעים של קלות והומור. 

המתח גובר כאשר מגיעים להצבעה. אנו עדים למהלכים האחרונים של לינקולן ואנשיו שלא חוסכים במאמץ להשיג את הקולות האחרונים. אנו גם צופים בקוצר רוח לתשובות של YES or NO ויחד עם הסרט סופרים במתח את הקולות.

את לינקולן מגלם השחקן האירי דניאל דיי לואיס שכמו תמיד נהדר בתפקיד. לינקולן בגילומו, עם לחיים שקועות, גב שחוח ומבט חודר נראה כמו לינקולן שמכירים אותו מהתמונות הוא גם מעביר אותו כאדם שהיה לו חזון אבל לא היה תמיד מושלם. 

מראה הסרט מדויק לאותה תקופה בצורה מדהימה. הבמוי של סטיבן ספילברג, בינגוד למה שרגילים, הוא לא ראוותני. ומה שמקבלים הוא סרט שגם אם מתחיל קצת באיטיות הוא בסופו של דבר סרט היסטורי מעניין שבוודאי לומדים ממנו הרבה. 

 


[adrotate group="5"]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *