Bookmark and Share "/>

שבוע ישראלי

Israel-LA Magazine

[adrotate banner="19"]

“לא רוצים – לא צריך” / ביקרה וכתבה: רותי ארטמן-בריינדלר

 

מה נהיה? מה ולמה מה? לא  אדע. אבל  אני מבררת ותיכף חוזרת. מה יש שם בישראל שמושך אותנו באף כל שנה? ללכת למקומות שמזכירים לנו שפעם היתה שם ארץ וחבל היא איננה עוד.גנבו לנו אותה מתחת לאף. הסירו דאגה מלב אני לא הולכת להשתפך, לא  לדאוג!  

בני, המכיר את נפש אימו, שחרר קלאצ’ והמכונית שעטה דרומה. מה זאת אומרת דרומה? לדרום תל-אביב, שבה כל שם של רחוב הוא מספר ההיסטוריה.יש שם את כל מי שפעם היה גדול האומה. עמדנו בפינת רחוב לילינבלום, שזה לא מזכיר שום גדולי האומה אלא ספסרים של כסף שחור. מי שלא מבין את המונח ‘כסף שחור’, אז אלה היו  דווקא דולרים ירוקים, וכל תייר קנה אותם בלירות ישראליות באופן חוקי, רק עשר חתיכות,ו מכר לישראלים דרך המתווכים עם כובעי ברט ומכנסי זלמן.

למה דווקא שם עצרנו?  כי אין חניה ברחובות העיר. רק בפינת לילנבלום מצאנו משהו דומה למגרש חניה. חנינו שם בין המהמורות והבלוקים השבורים, והתרחקנו קצת מהמכונית מקווים שנמצא אותה באותו מקום כשנחזור. איזה מקום נטוש. מתפורר, עזובה בכל…רק ניירות מתעופפים סביב.

יאללה הנה הסיפור.

על קיר הבנין המתקלף בפינה התנוססה תמונתו הידועה של הרצל על הגזוזטרה, ומתחת רשמו משהו. מרחוק אי אפשר לקרוא מה כתוב. חטפתי פתאום מין דגדוג  מוכר  בפופיק. לא ידעתי עם לבכות או לצחוק. הה, חשבתי לעצמי. הנה! יש עדיין ארץ ישראל הישנה והטובה. עוד לא אבדה תקוותנו.

אמאמה? מקרוב ראיתי שמודפס מתחת הרצלינו באותיות קידוש לבנה:

“לא רוצים – לא צריך”.078

 איזה מכה. מה זה? הרי הרצל אמר לכולנו ‘אם תרצו אין זו אגדה’. מה קרה? אנחנו לא רוצים כבר? עמדתי שם, בלסת שמוטה, די מטופשת, והבן אומר לי: “יאללה אמא, תצטלמי כבר עם ההרצל שלך”… והרצל ואני תפסנו פוזה.

נזכרתי ששמעתי פעם את פרופ. עדנה א. מספרת לכמה ישראלים באל-איי, ש”שירי המולדת משקפים את התפתחות החברה הישראלית והיחס למדינה”. באמצע ההרצאה היא מראה לנו שיקופית עם להקת ‘דג נחש’. ועל מה הם שרו? על הרצל, ברור. אני ראיתי בשקופית את תמונת החוזה האגדי על הוורנדה בבזל, וכך גם נודע לי שיש להקה בשם ‘דג נחש’.

איזו באסה, אני מורה לטבע וחשבתי שאני מכירה את כל הדגים והנחשים.

וכך בערך הם שרו  :

הרצל, הרצל

אה אה אה

נתת לנו מדינה

אה אה אה

ותראה מה שקרה.

נאנחתי קצת. הבנתי ש” דג נחש”  מעודכנים יותר ממני. שיש כאלה שלא כל כך רוצים מה שהרצל רצה ורבים אחרים כבר סיפרו על כך פעמים רבות בבדיחה נדושה על האוכל לצפורים. כלומר: ירצו יאכלו. לא רוצים,לא צריך! טוב, לפחות אני מתעדכנת .

שירכנו את דרכנו לאורך חנויות רבות שמרבית הסחורה פעורה בשקים פתוחים בפתח החנות.פתאום הבן בלם בהחלטיות בפתח אחת מהן: “אמא, כאן יש חנות דגים שתאהבי”. לא היה ברור לי כל כך למה אני אוהב חנות דגים, כשאני מחפשת את ארץ ישראל הישנה והטובה אבל  ידעתי, כמו שכבר הזכרתי קודם, יודע בני נפש אימו.

דגים לא ראיתי, כי המוכר אמר שאם את רוצה דגים מהיום, תבואי מחר. אמנם היה שלט קטן  על הדוכן, שבו  המוכר ששמו ויקטור הודיע ללקוחותיו: “הגיע המטיאס הגדול – אורגינל אמיתי!!!”.

הבן לא הביא אותי לחנות רק בגלל המטיאס הגדול, אפילו אם הוא אורגינל. והנה אני רואה שבמבוא הקטן  תלויים קרטונים קשורים בחבלים ועליהם כתובות שונות בכתב יד, בניקוד מקורי ולא נכון, מלווים בסימני קריאה מכל הכוונים.

התחלתי לקרוא.069

 השלט הראשון: “אהבה היא הספורט היחיד שלא מתבטל בגלל הפסקת חשמל.”

מה זה?! חברת חשמל של פנחס רוטנברג?

בדקתי את המוכר. אדם  די קשיש, משפיל מבט.

“סליחה, אתה כתבת את זה?” שאלתי בזהירות.

“כן  את כולם”.

והוא מתחיל לספר את סיפור חייו. קוראים לו ויקטור-ניצחון. הנה התמונות על הקיר, בפלמ”ח, הוא עם בלורית מתנפנפת, שפמפם של פעם ומקטרת, הנה תמונת הנישואים של הוריו בבגדד, הנה…” וכך הפליג בספורים בעוד אני מתלהבת מהשלטים ומבקשת את רשותו להעתיק את דבריו. פילוסופיה של דגים.

דגתי לכם  עוד פנינים ואתם תחליטו “רוצים או לא רוצים?”

“טוב שיהיה כלב חבר – מאשר חבר כלב”

“החיים הם גלידה – אם לא תאכל – היא תינמס לך”

“חיים היום!! מחר יכול להיות יותר גרוע”.

“נחמד להיות חשוב – אבל חשוב יותר להיות נחמד”.

“חשוב היטב – הפתגם הרומאי העתיק קובע – מי שלא איתי, הוא נגדי”.

אז מה נהיה?

[adrotate group="5"]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *