Bookmark and Share "/>

שבוע ישראלי

בלוג העורך

[adrotate banner="19"]

יש עתיד? כמעט מהפך בבחירות לכנסת ה-19. ביבי, יאיר ונפתלי ינהלו לנו עכשיו ת’מדינה

הפנים הנאות של יאיר לפיד הן הפתעת בחירות 2103 לכנסת ישראל * הימין והליכוד-ביתנו הושפלו, העבודה שלישית לפני הבית היהודי וש”ס ומרצ מזנקת * עוד לפני תחילת ה”מו”מ הגועליציוני” כבר ברור שמה שהיה זה לא מה שיהיה * חוץ מהעובדה שביבי יהיה ראש ממשלה חלש ולחיץ * פרשנות וטור העורך

נפתלי בנט, בכותל ערב הבחירות. הציונות הדתית החדשה

נפתלי בנט, בכותל ערב הבחירות. הציונות הדתית החדשה

הבחירות לכנסת ה-19 שהחלו לפני שלושה חודשים בקול דממה דקה ופיהוק ציבורי רחב, יצרו השבוע דרמה פוליטית בלתי צפויה. לפי שכלול מדגמי ערוצי הטלוויזיה, זכתה מפלגת השלטון הליכוד ביתנו ב-31 מנדטים בלבד (לעומת 43 בכנסת הנוכחית); מפלגת יש עתיד שלי יאיר לפיד הפתיעה עם -19 מנדטים; מפלגת העבודה זכתה ב–16; ואילו הבית היהודי, לשעבר המפד”ל בראשות נפתלי בנט, היא הפתעת הבחירות השנייה עם 11 חברי כנסת, מספר שעשוי לגדול לאחר ספירת קולות החיילים. ש”ס שמרה על כוחה (11-12). ציפי לבני גימגמה עם התנועה (6-7); מרצ יותר מהכפילה את כוחה (6-7) ויהדות התורה  והסיעות הערביות השיגו תוצאות דומות לבחירות הקודמות.

על פי עורך “הארץ” אלוף בן, שלדעתו שותפים מרבית הפרשנים הפוליטיים בארץ, נתניהו לא ספג בבחירות הללו בומבה בפנים מפני שלא היה לו מה להגיד. “הוא הרי אלוף העולם בדיבורים, מלך ההישרדות הפוליטית; אבל הוא איבד באמצע הקדנציה החולפת את הקשר עם הציבור, ושייט לו מאז כברירת מחדל בהיעדר יריב בעל משקל. הוא לא הציע שום תקווה לישראלים, ניהל קמפיין עלוב ובמקום מצע הסתפק במסר ‘ראש ממשלה חזק'”.

נתניהו ניצח בסקרים  בקלות כל מועמד אחר בשאלה “מי הכי מתאים להיות ראש הממשלה”, אבל לא הצליח להביא לליכוד  מצביעים חדשים. “במקום לנסות ולכבוש מחדש את לב הציבור, או לטפל בבעיות העומק שפרצו החוצה במחאה החברתית של קיץ 2011, “נתניהו בחר בדרך הקלה של עיסקה פוליטית להנצחת שלטונו: האיחוד עם ישראל ביתנו”, כותב בן. “ההסכם שלו עם אביגדור ליברמן ישאיר אותו כנראה בכסאו, אבל רק אחרי שחטף סטירה כואבת מהבוחרים”.

S

הנשיא פרס מצביע, השבוע בירושלים. על מי הוא יטיל את הרכבת הממשלה?

יאיר לפיד, עד לפני שנה עיתונאי, מגיש טלוויזיוני וסופר נערץ, נהפך בן לילה לאחד הפוליטיקאים החשובים בישראל. לצידו נפתלי בנט, יו”ר הבית היהודי, לאומן צעיר עם ערכים של פעם. החיבור בין השניים קרוב ממה שאנשים חושבים; וביחד הם ומפלגותיהם מאכלסים כיום יותר מרבע ממושבי הכנסת ומהווים כיום משקל נגד אלקטורלי שווה ערך לנתניהו, ליברמן והנהגת הממשלה הקודמת, הנראית פתאום זקנה, לא אטרקטיבית ומנותקת מהעם. המנצח הגדול של הבחירות, לפיד, התאים את המסרים שלו למה שעניין את הבוחרים ופשוט קטף לזרועותיו את מאוכזבי קדימה (שאגב, נמחקה לחלוטין מהמפה), העבודה, וכנראה גם הליכוד. הצלחתו מעידה שאנשים רוצים תקווה, ומכבדים מועמדים שמציגים להם מצע ברור עם תוכניות פעולה, ולא רק פולחני אישיות ריקים מתוכן. תובנות נוספות ממערכת הבחירות זה עתה הסתיימה:

הכול אישי – בהיעדר אג’נדה נושאית מטלטלת שתביא לקרב אידיאולוגי בין הגושים, התמקדה מערכת הבחירות בעניינים האישיים: תחילה בתזזית הפרסונלית של בחירת המועמדים ואחר כך במאבקים הפרסונליים בתוך הגושים: בין נתניהו ובנט בגוש הימין, בין שלושת ראשי שס ובין שלושת ראשי מפלגות המרכז-שמאל (יחימוביץ’, לפיד ולבני). בנוסף, יותר ויותר מפלגות מזוהות בסקרים ובניתוחי הבחירות על-פי העומד בראשן: לפיד, לבני, ואפילו ‘הבית היהודי’, גלגול של מפלגה ותיקה ומושרשת בנוף הישראלי, הפכה להיות מזוהה לגמרי עם בנט. זה הגיע לרמה כזו שחלק מהמפלגות כלל לא פרסמו מצע. הדבר בולט במיוחד בליכוד, מפלגת השלטון, שם הסבירו שלא פרסמו מצע מכיוון שלא הצליחו להגיע להסכמה בין הליכוד ו’ישראל ביתנו’…

הזינוק הנשי – לראשונה עומדות שלוש נשים (יחימוביץ, לבני וגלאון) בראש מפלגות בולטות בישראל. הגנרלים, כדמויות גבריות מובהקות, נדחקו בהבחירות הללו לשוליים. במקומם עלה תחום העיתונות כמשאב פרסונלי מרכזי לפוליטיקה, ובו כידוע מספר הנשים הבולטות גבוה בה ממספר הגנרליות…במקביל גם נשברה החפיפה בין הדמוגרפיה השבטית והפוליטית: לדברי פרופ תמר הרמן מאוניברסיטת ת”א, “אחד הדברים שמאפיינים את הבחירות האלה הן שאם פעם היה ברור ש’השבט הלבן’ (אשכנזים חילונים ותיקים) מצביע מהעבודה שמאלה, היום אפשר למצוא אותם גם אצל לבני ולפיד, ואפילו אצל הליכוד ובנט. פעם לא יכולת למצוא מצביעי מפד”ל בקפיטריה של אוניברסיטת תל אביב, והיום זה בהחלט קיים. זה בולט, למשל, בנושא ההומו-לסבי, שפעם היה מזוהה במובהק עם השמאל, והיום יש אליו התייחסות חיובית גם בליכוד, והתייחסות די סובלנית אפילו אצל בנט”.

387273191

סדר-היום הכלכלי חברתי: השנה נשבר החיתוך הסקטוריאלי שאפיין את החברה והפוליטיקה הישראלית, ובמקומו עלה לראש סדר היום עתידו של מעמד הביניים. במקום פוליטיקה של שונות  היתה פוליטיקה שמדגישה את הדמיון בין המחנות, כשכולם נאבקים על לבו של מעמד הביניים, כולל מפלגה כמו הבית היהודי שתמיד הדגישה את סדר-היום הזהותי. בנט הוא המנהיג הציוני-דתי הראשון שמדבר כלכלה ולא רק חינוך וביטחון. המחאה החברתית מקיץ 2011 לא נעלמה, אלא עברה במפתיע גם ללפיד, למפלגת העבודה ולבית היהודי.

השתלבות ה”רוסים” – לראשונה מאז 1996 לא השתתפתה במערכת הבחירות הנוכחית מפלגה בעלת גוון ‘רוסי’ מובהק. מפלגת “ישראל ביתנו” של  איבדה בהדרגה, לאורך כמה מערכות בחירות את אופייה המגזרי המובהק, ובמערכת הבחירות הנוכחית אף החליטה להשתלב בתוך הליכוד כמפלגה כלל-ישראלית. האם מעיד הדבר שציבור העולים הענק, למעלה ממיליון איש, אכן התמזג סופית בחברה הישראלית, כעבור פחות מרבע יובל מתחילת גל העלייה של שנות ה-90?

הניכור הערבי –  יותר מ-50% מערביי ישראל לא הצביעו בבחירות. הירידה בהצבעה היא ביטוי לעובדה שרמת ההשכלה בציבור הערבי עלתה מאוד, אבל הוא עדיין נשאר המגזר העני ביותר. הפער הזה מחריף את התסכול ואת הניכור מהפוליטיקה. התסכול גם נובע משני גורמים. מצד אחד,  כעס כלפי הממסד הישראלי הכללי; מצד שני, כעס על המפלגות הערביות עצמן המתעסקות בעיקר עם הנושא הפלשתיני, בשעה שהאזרחים הערבים רוצים שהם יפעלו יותר גם לטובתם.

נתניהו ערב הבחירות עם מכובדי העדה האתיופית. סטירה כואבת

נתניהו ערב הבחירות עם מכובדי העדה האתיופית. סטירה כואבת

אז מה הלאה? נתניהו, למרות משאלות הלב וחלומות האספמיה של פוליטיקאים בשמאל ובכלי התקשורת הישראליים השבוע, יהיה ראש ממשלת ישראל הבא. אבל הממשלה שהוא יעמוד בראשה והאג’נדה שלה יהיו שונות לחלוטין מאלו של השנים האחרונות. מה שבטוח – יהיה מעניין!

[adrotate group="5"]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *