Bookmark and Share "/>

שבוע ישראלי

Israel-LA Magazine

[adrotate banner="19"]

המדריך להשרדות המשפחה בדמוקרטיה האמריקאית

אנה סטרט

ילדים, גירושין, פלילים

מאת:אנה סטרט

הדבר הראשון שנתן לי הרגשת אי נוחות כששלחתי את הילדים לבית הספר אמריקאי, היה שיעורי בית.

בילדותי, בימי הברית המועצות לשעבר, ישבנו עם הספרים, תרגלנו תרגילים, חיברנו חיבורים לנושאים שנקבעו ע”י המורים…. לא זכור לי שכתבתי משהו על המשפחה שלי, הפחדים שלי, ואירועים נעימים יותר או פחות שעברו אלי.  כן , לא נהגנו להתפשט נפשית בפני בני הכיתה, המורים וההנהלה. בחרנו בקפידה את החברים שאיתם דיברנו על הכל. שהחלפנו סיפורים אישיים , לא חשבנו שבעוד 10-15 שנה, כשנחפש עבודה, יוכל הבוס שלנו לפתוח את התיק האישי שלנו ולדעת מי היה חבר הכי טוב שלך בכיתה ב’, עם מי היתה לנו הנשיקה הראשונה וכמה בכיתי כשאבא שלך עזב את הבית.

לא כך בנויה המערכת החינוך האמריקנית. מהרגע שילדים שלכם יודעים לחבר כמה מילים ביחד, התיק האישי שלהם מתחיל לתפוח. הילדים נדרשים לא רק לכתוב על המשפחה הקרובה, העיסוק של ההורים, המחשבות, האירועים האינטימיים וכו…. הם נדרשים להביא תמונות אישיות עם הסברים עמוקים  ופרטניים.

 אם הילד שלכם לא מספיק “פתוח לחברה”, סביר מאוד שהציון שלו יהיה נמוך הרבה מהמצופה. בפעם הבאה ייבקשו ממנו חשיפה נפשית גדולה יותר, עמוקה יותר. הילד שלכם יתבקש לצייר את התמונה המשפחתית, לכתוב או לצייר על הריב הגדול עם אחותו הגדולה, הכי מתנה שקנה לו אבא ועוד. בשלהי כיתה ז’ יחזיק בית הספר של הילד,  פרופיל פסיכולוגי מלא שלו ושל משפחתו.

גם אם אתם חושבים שהמשפחה שלכם אידאלית, תחשבו טוב מה באמת אתם רוצים שהנהלת הבית ספר תדע על חיי הזוגיות שלכם.

מגיל 4 -5 כדאי ללמד את הילד שלכם על עיניני הפרטיות וחשיבותה של המשפחה המלוכדת. וזה לא קל, כי ילדים שמספרים על המריבות בבית , מקבלים הרגשה קסומה של שייכות ושל גבורה של ממש. ילדכם ימציא סיפור נורא רק שיוכל לחוש אחד מהחבר’ה. זכרו שהחינוך האמריקני משבח את הפתיחות בצורה בלתי רגילה ומחנך מלשינים.

.

כל עוד הילדים שלכם רכים בשנים ואתם עדיין שווים משהו בעיניהם, תלמדו אותם שהחבר הכי טוב שלהם והמבוגר שהכי קרוב אליהם, והבן אדם שבשבילו הילד שלו הכי חשוב לו בעולם – זהו האדם שאליו יש לפנות עם כל בעיה לא פטורה, שאלה מציקה ובבקשת עצה.

בשום פנים ואופן לא למורה, לפרינציפל או לפסיכולוג של בית הספר.

 למה?

כי לכולם יש הנחיות מפורטות. המורה ששומע את  תלונותיו של הילד שלכם, מחליט שהילד הזה לא ביחסים טובים עם ההורים, או שיש לו צרות בבית, או סתם נדמה לו שלילד קורה משהו שלא תואם עם הראש האמריקאי .

אם הילד שלכם יפלוט דבר בבית הספר,וזה ייחשב בעיני  המורה אפילו במקצת התעללות נפשית או חס וחלילה פיזית – תתכוננו למלחמה על הילד שלכם עם המערכת הכבדה והמשומנת היטב של משפחה אומנת.-JD0m_MEk7_jysE0mFqK4L4qzC_faMtzlkNWxW7CTKI,EKI80NnUiBpCClHhr3aP-lwciTlCegAAH4b60z8LTNA

ולרפרפת סיפור קטן:

לשני הורים ממוצא רוסי. שני ילדים. ילד בן 9 שלומד בבית ספר יסודי. וילדה בת 11 שלומדת בחטיבת ביניים.  הזוג  היה בדרך לגירושין. הרבה לחץ, משכורות נמוכות, ריבים פה ושם. בקיצור משפחה טיפוסית.

יום אחד הילד בן ה-9, במסגרת השיעור, סיפר למורה שראה אתמול איך ההורים שלו התווכחו אחד עם השני. הוא חשב שראה את אמא שלו בוכה. ב-12 בצהריים הילד נלקח מהבית ספר עלידי ה’שירות לילדים’. לקראת סוף יום הלימודים, אחותו הגדולה הוצאה מבית ספרה גם כן.  הילדים לא חזרו הביתה בהסעה. האמא מתקשרת למשטרה בסביבות השעה 4 בצהריים. במשטרה המליצו לה לדבר עם הנהלת בתי הספר. כמובן, שעד שזה קרה כבר לא היה מי שיענה לה.אף אחד לא התקשר להורים להודיע שהילדים נלקחו. למזלם של הזוג הזה, בהתרוצצות בין המשטרה לחברים בנסיון להבין לאן נעלמו הילדים שלהם, הם הגיעו אלי.  ביחד עשינו כמה טלפונים ומצאנו את ילדיהם אצל משפחה אומנת למצבי חירום. כשלא נתנה לנו לדבר עם הילדים. נתתי לזוג המסכן הזה מספרי הטלפון של עו”דין שעובדים בנושא ושלחתי אותם לישון.

ביום למחרת,  הזוג שכר שירותי עו”ד. העו”ד התקשר למי שהיה צריך להתקשר. לקראת הערב שוטרים הביאו את הילדים המבוהלים הביתה. לכמה חודשים טובים לילדה היו סיוטים בלילה, היא התקשתה להרדם והציונים שלה ירדו פלאים. הילד התחיל להרטיב במיטה ועד עכשיו (עוד מעט שנה אחרי) הבעיה עדיין לא נפטרה.

יש גם סוף טוב לסיפור הזה. העובדים הסוציאלים ניסו לשכנע את האמא להתלונן על האבא במשטרה שהוא הכה אותה. הם גם ניסו לשכנע את האבא שהאמא מזניחה את הילדים ולא טובה בשבילם. בקיצור, הזוג הזה נראה היום כאילו הם חזרו מירח דבש.

אם יש לכם שאלות בנושא:

ANAESPHIR@YMAIL.COM

[adrotate group="5"]

7 thoughts on “המדריך להשרדות המשפחה בדמוקרטיה האמריקאית

  1. avatarsarah

    הלוואי וידעתי את כל זה לפני שלקחו לי את הילדים. הייתי חוסכת לעצמי המון כאב לב, כסף ובריאות. לילדים שלי עדיין יש סיוטים. בבקשה, תקראו את זה ברצינות! לא מאחלת לכם לעבור את הגהנום שאני עברתי.

    Reply
  2. avatarsarah

    ניסיתי לעשות הפצה, אבל אין אופציות כזאת. גם אי אפשר להשאיר תגובה בלי לתת אימייל ושם. לפעמים לא בא לאנשים לתת כל כך הרבה פרטים. תחשבו על זה, אולי כדאי לשנות

    Reply
  3. avatarאנה סטרט

    הייתי שמחה לקבל כמה תגובות דרך הפייסבוק שלי. אל תהססו לפנות עם השאלות שלכם גם הם נראות לכם טפשיות. זה לא משחק. הילדים שלכם עלולים לסבול מחוסר מידע שלכם. תשלחו לי שאלות ואענה עליהם גם כאן באתר כדי שגם אחרים יוכלו ללמוד מזה.

    Reply
  4. avatarשלמה

    אם זה באמת נכון, איך אני מסביר לילדה שלי בת ה-7 שלא צריך לספר בבית הספר הכל? אם מישהו הצליח להסביר את זה לילדים בגילאי גן ובית הספר יסודי, תכתבו כאן. אשמח לקבל עצה.

    Reply
    • avatarאנה סטרט

      הי שלמה. קודם כל יש לך מזל. הילדה שלך כבר מספיק גדולה להבין דברים וקטנה מספיק בשביל לראות בך את ההורה כל יכול. בבתי ספר לא מחנכים ילדים לכבד את ההורים או לפנות אליהם לעזרה. זה הדבר הראשון שרק אתה יכול להסביר לה. לא המורה, לא המנהל, לא רופא או עובד סוציאלי יכול לדרוש מילדה שלך תשובות. אם יש לה בעיות או שאלות – אתה הוא אדם הראשון שאליו הוא פונה. חוץ מזה הייתי מיעצת לכל ההורים לילדם בגילאיי הגן ויסודי להשתתף בהנת השיערי בית עם הילד (שזה טבעי בגילאים האלה) ולכוון אותם לספר ולצייר סיפורים מהדמיון ולא אישיים. נראה לי שזה יכול לעזור. אם יש לך עוד שאלות, תשאל ואשמח לענות.

      Reply
  5. avatarאנה סטרט

    http://foxnewsinsider.com/2013/01/19/kindergartner-suspended-for-threatening-to-shoot-classmate-with-hello-kitty-bubble-gun/
    זוהי תוספת נחמדה למדור שלי. אם אתם חשבתם שאני מגזימה מקצת, אז תקראו את הכתבה של פוקס. זה באמת מפחיד. הילדים שלנו לא יכולים לרוץ בהפסקות, אין להם זכות ללכת לשירותים באמצע השיעור גם בכיתה א. אסור להם להתיידד יותר מדי עם אנשים מסויימים ולהראות חוסר סימפטיה לאנשים אחרים. הם מחוייבים להחליף כיתות כדי לא לבנות חברות חזקה ואמתית. ואם זה לא מזכיר לכם עבדות – אז מה זה? בבקשה תגיבו.

    Reply
  6. avatardikla

    הבת שלי בת ה-10 לומדת בבית הספר פרטי. לפני שנה לקחתי אותה מבית ספר רגיל אחרי שהיא נענשה לכתוב 100 פעמים משפט “סליחה שהלכתי לשירותים”. חשבתי שאני לא יכולה להרשות שעצמי שהילדה שלי תעבור דבר כזה. היום הבת שלי באה אלי ושאלה אותי אם זה בסדר שהפסיכולוג של הבית ספר יעשה לה טסט. שאלתי אותה איזה טסט. היא אמרה שאצלהם התחילו לבדוק אם תלמידים טובים לומדים טוב בגלל שהם רוצים ללמוד טוב או בגלל שההורים לוחצים עליהם. מה קורה פה?

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *