Bookmark and Share "/>

שבוע ישראלי

Israel-LA Magazine

[adrotate banner="19"]

החיים לפי ארפא-ראיון פוליטי נוקב

 אורית ארפא,אחרי שנים של פעילות ציונית אינטנסיבית באל.איי. היא  מגשימה את החלום הציוני שלה ועושה עליה הישר לבירת השומרון, העיר אריאל.ראיון פוליטי נוקב עם הסמנת הימנית הקיצונית של עם ישראל,אורית ארפא.

    416839_10152375970575788_367709219_n    

 

מי שלא מכיר את אורית ארפא,הוא כנראה לא ציוני מספיק ולא מעודכן.אני הכרתי אותה ב’ג’ואיש ג’ורנל’ שם חלקנו יריעה ,היא בימין ואני בתווך.אח”כ הפגנו בעד ישראל על המדרכה של ה’פדרל בילדינג’ אין ספור פעמים ולבסוף הקשבתי להטפותיה הלוהטים ב’מלון לוקס’ מטעם ארגון ציוני אמריקה ולאחרונה בקואליציה הציונית יצירתית.אורית התפרסמה לאחרונה כאשר השתתפה במסע  נגד מלון מסוים בסנטה מוניקה שבעלת המלון האיראנית סילקה קבוצה של פעילים יהודים שעמדו לפצוח במסיבת בריכה ציונית.אורית זכתה ובעלת המלון נאלצה להפרד מאי אילו  זוזים וככרות כסף וכן לצאת בהצהרת אהבה לעם ישראל לדורותיו.בהפתעה גמורה הודיעה לי אורית לפני מספר שבועות שהיא עומדת לעשות עליה והוטל עליה ליחצן את עירית אריאל,ללא ספק מושא חלומותיה.

להלן הסיפור של אורית ארפא:

“אני כבר באמצע שנות השלושים שלי.אבל אני בהרבה יותר בוגרת ובשלה מאשר אני נראת (את נראית לא רע!!) נולדתי בלוס אנג’לס, להורים ישראלים ציונים, אחרי התיכון למדתי שנה בארץ, בסמינר למורים ואז חזרתי לארצות הברית לסיים לימודי תואר ראשון. בישראל היתה לי תקופה ששמרתי שבת וכשרות. סיימתי את התואר באוניברסיטה היהודית אמריקאית בלוס אנג’לס.

אני מאמינה ויודעת שהציונות הייתה תנועה של יהודים עם אינטרס עצמי הרציונלי, וומדינת ישראל  היתה למדינה שהצילה יהודים מבחינה רוחנית, פיזית ואינטלקטואלית. כארץ התנ”ך, זה מקום שבו יהודים יכולים להרגיש מחוברים ביותר להיסטוריה שלהם ולמסורת. עם אוכלוסיית הרוב היהודי ומוסדות יהודיים, זה המקום שבו הזהות היהודית באה לידי ביטוי יצירתי מלא ומימוש הזהות היהודית. עם צבא יהודי משלה, ישראל צפויה להגן על העם היהודי מפני פגיעה פיזית. וכמו הדמוקרטיה המערבית היחידה במזרח התיכון ששומרת על זכויות הפרט, ישראל מציבה רף חדש לשכנים הברבריים שלה כדי שאולי יוכלו לעקוב אחריה.

 35018_4440977454834_109129285_n

את השקפת עולמי בניתי בתהליך. נראה לי שזה התחיל באינתיפאדה כשעליתי לארץ בתשעים ותשע. עשיתי עליה ממש, לחיות ולהבנות שם. אני מגיעה לארץ, מושפעת מהחיים בארה”ב. עד אז הייתי עיתונאית שנה וחצי, כתבתי ל”Jewish Journal”. הגעתי לישראל עם שטיפת מוח, שאפשר שלום ,ורק צריך לתת אדמה. אז עליתי לארץ עם הדעות האלה, לא הייתי כל כך חזקה בדעות פוליטיות, אבל זה נשמע טוב ונכון, צריך לעשות שלום וזה רק עניין של לתת אדמות, אז למה לא? לא כדאי לנו לדכא עם אחר, אז קניתי את זה מאוד ואז פתאום התחילו הפצצות. האינתיפאדה פרצה, האוטובוסים התפוצצו, בבתי קפה מלא דם. ואז יצאתי מהבועה, וזה היה מאוד קשה לי לשנות את הדעה שלי, כי זו איזשהי שטיפת מוח, שהסכמי אוסלו עובדים וזה משהו טוב. חשבתי שצריך לקוות ויהיה טוב. אז זה היה תהליך בשבילי, להבין שזה לא עניין של אדמה, זה עניין של שנאה. שפשוט שונאים אותנו. כי אם למשל הערבים באמת רוצים לבנות משהו אז למה להרוס? להרוג ולרצוח. נפל לי האסימון!

חשבתי שהיה שקט שלושים שנה וזהו. ואפשר להבין, אפשר לראות את הנתונים על הקרקע. מרגישים בשטח ורואים את העתיד.היום אני מאמינה שאפשר לראות את העתיד איפשהו, אם פשוט מתחילים להבי: מהן הדעות? מהן הכוונות? מהן המוטיבציות של האנשים שאנחנו עוסקים איתם?

 אני חושבת שאפשר לראות את העתיד עם המצרים שזה לא עם שאוהב להתעסק עם דיקטטורים, אבל זה גם לא מקום ממש דמוקרטי.

יכולנו לקרוא את המפה בשטח עם עזה, שאם אנחנו נסוגים יהיו רקטות. זה לא לוקח גאון לראות את זה, אז אפשר לראות בשטח שתרבות פלסטינאית, החברה, לא באמת מעוניינים בשלום וזה לא עניין של אדמה. אנחנו רואים מה שהם כותבים, מה שהם אומרים בתקשורת שלהם, מה שכתוב בספרים שלהם ומה שהם מלמדים בבית הספר. איך שהם מתגאים בכל השהידים, ומה הם אומרים על היהודים.

יש כרגע שקט ביהודה ושומרון, זה מה שאנשים לא מבינים, יש שקט!  למה יש שקט? כי צה”ל שם, הוא בתוך השטח, הם יכולים לראות  את הצבא.

עכשיו יש לנו דיונים עם הפלשתינאים, פה אבל זה בסדר, כי צריך ליישר את המחשבות של האנשים. ראינו כבר שעם עזה אין שלום, לא רק שאין שלום זה יותר גרוע. וכל פעם שיש תהליך מדיני, אומרים כשאין תהליך מדיני. להיפך, כשיש תהליך מדיני החמס מתחיל להתערב ולהפריע. הדבר היחיד שיכול לנטרל את האלימות זה החוזק שלנו, זאת אומרת צה”ל, זאת אומרת להיות בשטח, לא להיות אכזרי, אבל בזה שצה”ל בשטח זה מציל חיים וזה יעלה פחות מהנסיגה.

אתה יודע כמה עלתה ההתנתקות?  המון כסף, אז נסיגה זה גם משהו מאוד יקר. אם תבוא לאריאל, בכל האזור, תראה שיש שם ממש שקט, יש אירועים אבל יש אירועים בכל מקום בארץ. תראה שיש ממש כפר שלום שם. הפלסטינאים הם מנהלים את עצמם בשטחים שלהם, בערים שלהם, אנחנו נוסעים על אותם כבישים, אנחנו לא רוצחים. אם אתה נמצא באריאל אנחנו רואים את כל גורדי השחקים של תל אביב.

כל השטחים ביהודה ושומרון הם הרריים ואם חמס לוקח את השטח הזה, אוי ואבוי לנו. זה יעלה פחות בחיים והרבה יותר בכסף, וגם בנשמה שלנו, אנחנו נהיה כל כך חלשים, אולי לא נרצה כבר להילחם.

 481890_10152316889585788_392932110_n

לדעתי אנחנו חייבים ונצטרך לחיות עם כוח, עם כוח צבאי, אין לנו ברירה. אבל אם נהיה  חזקים הם יפחדו מאתנו, ואז לא נצטרך להשתמש בכוחינו נגדם.

אני חושבת שכל עוד אתה עושה מה שטוב לך, זה המוסר עיקרי שאני מאמינה בו.אנחנו חייבים להגן על האזרחים שלנו, ולא לפחד  ממה שהאנשים אומרים  או מדעת הקהל בארצות הברית או אירופה גם הם יתחילו לפחד בקרוב מהערבים.

ההחלטיות והכוח שלנו יפסיקו את האלימות ויצילו את האזרחים שלנו. חייבים לעשות את זה. מה זה חשוב מה העולם יגיד? בסוף אם אתה מתנהג לפי מה שנכון ולפי אינטרסים שלך, אינטרסים רציונאליים ואמיתיים, יכבדו את זה. אבל צריך להיות עקביים כמו שהם עקביים. צריך לעמוד על שלך, יכבדו את זה. הם ישנאו אותנו למרות זאת, אפילו כשעזבנו את עזה, זה לא קנה לנו חברים, להפך.

אנחנו כפופים לאלוהים ואני אומרת את זה באופן פילוסופי, אנחנו כפופים למה שנכון ולמה שאמיתי ולמה שיציל חיים של אנשים חפים מפשע. ברגע שעושים מה שנכון, יש תהליך שמתחיל שעובד לטובתנו, זה ייקח זמן אבל אם עקביים עם מה שנכון ועם מה שטוב, דברים יתהפכו. מה שהכי הורג את ישראל זו הדאגה על מה שאנשים יחשבו. צריך לעשות מה שנכון, להיות מנהיגים וזה יהיה האור שלנו, אם נהיה מנהיגים, זה יהיה האושר שלנו.

אני חושבת שיש פתרונות, מדינה לעם פלסטינאי זה לא פיתרון, כי הם בכלל לא עם וזה בכלל לא מה שמעניין אותם. אלא אם כן המדינה שלהם זו כל ארץ ישראל. צריך חשיבה חדשה, מה זה להיות יהודי? מה זה להיות עם יהודי? מה המטרה של הממשלה ?

1006241_10152902940970788_655073288_n

אנחנו הגענו למצב שאנחנו כל כך דואגים לעתיד המדינה ששוכחים מהפרט, שוכחים מהיחיד. אז אני מאוד בעד שהמדינה תככבד את היחיד, לתת ליחיד לפרוח. זה אפילו עובד במדינות ערביות וגם עם הפלסטינאים. לא מעניין אותי כל כך המסגרת הקבוצתית של הפלסטינאים.הם אוכלוסיה ערבית על שטח ישראלי ולא עם פלשתינאי.כמו ערביי ארץ ישראל הותיקים,גם הם לא פלשתינים. אם לכל יחיד יהיה חופש, זה כבר לא ישנה אם יש מדינה או אין מדינה. הם מתקוממים לא בגלל שאין  להם מדינה אלא בגלל הרשויות שקמו להם. הם מדכאים את העם שלהם. אנחנו חייבים לשנות את התפיסה לנו ואת הקונצפציה. צריך מהפכה פילוסופית במחשבה שלנו, על מה זה להיות יהודי ומה זה להיות במדינה יהודית.

יש מחקרים שאומרים שכל העניין של הדמוגרפיה זה רק לעורר פחד, והנתונים לא נכונים, כי הערבים מנפחים את המספרים.הם מדווחים על קיומם של אנשים מתים וזה לא כל כך נכון. לא משנה לי כל כך אם יהיו ערבים, אני חיה עם ערבים, אני חיה כאן בארצות הברית עם גויים ואני בסדר עם גויים. לפעמים עדיף לחיות איתם מאשר עם יהודים. אבל השאלה היא איך הם מנהלים את החיים שלהם, פחות חשובה זכות ההצבעה אלא הזכות של היחיד. בקשר לזכות ההצבעה, אפילו בארצות הברית יש אנשים שהיגרו לארצות לברית, ואין להם זכות הצבעה. זה לוקח זמן!

בוא ננטרל את השנאה. צריך לעשות מהפכה בחברה שלהם, לעקור איכשהו את השנאה ואת האנטישמיות שזה בתקשורת שלהם, בספרים שלהם ואז אפשר לדבר על פיתרונות. זה עבד ביפן, ארצות הברית הפציצה אותם, שתי ערים עם פצצות אטום.הרגו מיליון במכה. ארצות הברית נתנה ליפן אג’נדה, אז ניתן לפלשתינאים אג’נדה, אם הם לא רוצים הם יכולים ללכת.

אני לא חושבת עדיין שאני מכירה מספיק את האזור וכיף לי להיות שם ביהודה ושומרון.לראות את האזור ולראות את החיים של הפלשתינאים. ואני אגיד לך, אני הכי שמאלנית, אני הכי רוצה לחיות איתם, אני אהיה איתם על אותם כבישים ,הם יבואו לעבוד בישובים שלנו, הם עובדים אצל רמי לוי בכביש שישים, הערבים עובדים באריאל.

שאני אחיה שם, אני אהיה חלק מהחברה הזאת. אני רוצה לקדם את האזור ולהביא אנשים לשם. אני רוצה להראות שאנחנו לא כולם משוגעים עם פאות ואקדחים, יש אנשים יצירתיים, אנשים חילוניים, דתיים, מכל סוגי ישראל. זה מדהים לחיות כאן, ביהודה ושומרון הקסומים, במיוחד באריאל, עיר שגדלה כל הזמן, עם בנייה, ושגשוג. זה המקום שבו הציונות היא יצירה במלוא תנופה.

עכשיו אני רואה את עצמי עושה את חיי שם. אם זה יהיה קשה אני אתמודד ואני אהיה שם עם כולם ואם נצטרך אני אחיה עם המקום ואני אמות עם המקום.יכולתי להשאר באל איי,לחיות חיים נוחים ולתמוך בישראל משם.אבל עכשיו התרומה המהותית והאולטימטיבית לישראל היא החיים שלי ושל כל מה שאני.כל רגש כל שברון לב,כל נצחון.התרומה הציונית שלי כוללת לקבל מניקור מהמהגרים הרוסים במורד הרחוב באריאל.לאכול חומוס מתוצרת ערבית בשכונה משותפת.ולנסות להסביר ל’הום דיפו’-‘שהלקוח תמיד צודק’.

 DSCF0294

התרומה היא לא באמת לישראל – זה לעולם טוב יותר, לשלומם של כל אנשים, במיוחד יהודים, ולמרדף האחר מימוש עצמי יהודי אולטימטיבי.

התמיכה האמריקנית בישראל היא חיונית, אבל, בכל הכנות, זה יותר קל להיות ציוני בארה”ב. לפעמים אני חושבת שזה הרבה יותר קל להילחם בקמפוסים בארה”ב עבור ישראל מאשר לקנות מכונית בישראל. זה יותר קל לתרום לצדקה ציונית מאשר תקצוב לדלק למכונית במחיר המופקע של ישראל. זה קל להיות ביקורתי  על כלכלת ישראל כאשר אתה לא צריך לחיות במערכת קפיטליסטית-הסוציאליסטית המבולבלת שלה. חיים כאן את הציונות מבלי להוציא מהפה את המילה “ישראל” או “פלסטין”.

images

אבל לכל קושי, יש תועלת, כגון הזמנות קבועות לארוחות שבת על ידי שכנים שאתה לא מכיר. להיות  חלק מכותרת העיתון ולא לקרוא אותו; תחושה שאני מכשול לשלום תוך כדי מלחמה מתמדת. אבל אחד הרגעים המאושרים שלי הגיע לאחרונה מסתם הליכה באוויר הלילה הקריר ליד היכל הספורט של אריאל (“קאנטרי קלאב” למקומיים), ולחשוב: אני חלק קטן בחלום ציוני גדול, אני גרה בעיר  שנבנתה מתוך אדמת טרשים ואבן, שבה חדר הכושר פשוט (אבל נחמד מאוד, אגב) הוא קו הגנה לכל הטוב, הקדוש, לחיים האמיתיים.

אז אם אתה רוצה לעשות את התרומה הגדולה ביותר לישראל, למצוא את הדרך להצטרף אליי. זה לא חייב להיות מחר. תכנן את זה. שלח לי מייל כדי להצטרף לרשימת “העלייה” שלנו, אם אתם מעוניינים ל’עשות עלייה’ הנה ההזדמנות שלך !”

 oritarfa@gmail.com

Pinchas-and-Me-620x350

[adrotate group="5"]

One thought on “החיים לפי ארפא-ראיון פוליטי נוקב

  1. avatarחסי גדיאל

    העברית כאן לא מספיק טובה. הרבה “תרגומים” מאנגלית שיוצאים לא ברורים בעברית. חשוב לתת לעריכה לפני פרסום. זה יותר מדי חשוב ואסור שיהיה ברמה לא טובה.

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *