Bookmark and Share "/>

שבוע ישראלי

הורים וילדים

[adrotate banner="19"]

הורים וילדים ב-2013: מקבלים הכל, לא מעריכים כלום/ ד”ר רונית סיסו

כמה שאנחנו רוצים לעשות טוב לילדים שלנו, אנחנו לא שמים לב שאנחנו עושים להם רע, מכשילים אותם וגורמים להם לא לדעת איך להסתדר בחיים 

pi-3928-1-x0

שאלתי את נכדתי בת ה-6 על מה היא חושבת שאני צריכה לכתוב בכתבה הבאה לעיתון. היא חשבה דקה וענתה: תכתבי על ילדים שמקבלים כל כך הרבה, לכן הם לא מעריכים יותר כלום. ראשית, חשבתי שנכדתי ממש גאונה ואני שמחה מאוד שהיא קלטה, כנראה מהדיבורים שלנו בבית, מסרים חיוביים. שנית, זה נושא מצויין לכתוב עליו במיוחד שאנחנו חיים בזמנים כל כך מטריאליסטים. אך הצורך לרצות את ילדינו לא מסתיים בצעצועים ומכשירים אלקטרונים, כדי לרצות אותם, אנחנו לא שמים להם מספיק גבולות, לא דורשים מהם לעמוד במטלות, ולא נותנים להם לחוות אכזבות.

כמה שאנחנו רוצים לעשות טוב לילדים שלנו, אנחנו לא שמים לב שאנחנו עושים להם רע, מכשילים אותם וגורמים להם לא לדעת איך להסתדר בחיים.

כיון שסדר היום שלנו כל כך צפוף, לרובינו אין את הכוח להתמודד עם הרצונות של הילדים ואנחנו נוטים לוותר בקלות מדי. לפעמים אומרים לא, ואחר כך כן, הילד לומד שאם הוא מנדנד מספיק, הוא יקבל את רצונו. כאשר אנחנו מוותרים, אנחנו לא צריכים להתמודד יותר עם הנדנוד וגם אנחנו פותרים את רגשות האשם שאנחנו מרגישים כאשר אנחנו עסוקים ואין לנו זמן בשבילם. הוויתור וחוסר הגבולות עולה בסוף ביוקר. הילדים לומדים להיות חסרי גבולות, ללא שליטה, עם רצון לתגמול מידי, והם יתחילו לנצל את החולשה של ההורים.

ילדים יותר קטנים, מקבלים התקפות טנטרום, צעקות וצרחות עד שהם מסיגים את מבוקשם. רק אתמול הייתי עם הנכד שלי בן ה-3 בחנות. אחרי שהוא כבר קיבל מספיק, הוא החליט שמגיע לו עוד. הוא ראה בארד (קרח עם צבע מאכל) וזה מה שהוא רצה. אמרתי “לא, קיבלת מספיק דברים להיום”. הוא נישכב על הריצפה והתחיל לצרוח. חיכיתי עד שהוא נירגע, לא דיברתי מילה, ולא היגבתי כאשר היה לו את התקף הטנטרום. בכלל לא היה לי איכפת מהאנשים סביב, ההיפך הם אמרו לי כל הכבוד שהחזקתי מעמד. כל זה ארך כ 2-3 דקות. אחרי שהוא נירגע, הוא בכלל שכח מהבארד. הוא הבין שכאשר אני אומרת את המילה “לא” אין עירעור על המילה.

ילדים צריכים להרגיש בטחון ולדעת שהם יכולים לסמוך על המבוגר. אם למבוגר אין מילה, על מי הם יסמכו? ישנם הורים רבים שאין להם גבולות על עצמם ולכן קשה להם לשים גבולות לילדיהם. ילדים חסרי גבולות הם גם הילדים המפריעים ביותר בבתי הספר. 33% מהמורים מבתי ספר בבריטניה נפגעו מאלימות של תלמידיהם. הורים נוטים להתערב בבתי הספר מתי שלא צריך ונותנים לגיטימציה לילדיהם להתנהגות לא הולמת.

אנחנו צריכים להכין את ילדינו לבגרות  כדי שידעו להסתדר בחיים. מחקר  שנערך בארצות הברית ב-2002 בקרב 32 משפחות ממצב סוציו-אקנומי בינוני הראה שמרבית המשפחות מגדלות ילדים תלותיים  וחסרי עצמאות. ילדים שחשופים למדיה (כולם) רוצים את הטלפון הכי חדש, את הצעצוע הכי, את הבגד הכי אין, ועוד ועוד. הילדים צריכים ללמוד שלא כל דבר מקבלים. גם אנחנו המבוגרים לא מקבלים כל מה שאנו חפצים. הילד שילמד ערכים וגבולות, הילד שילמד שהוא צריך להשקיע במטלות הבית, והילד שילמד להיות עצמאי על ידי ניסוי וטעיה, הוא הילד שיצליח בחיים.

אם אתם חושבים שאתם הורים שנותנים ללא גבולות או עם גבולות לא ברורים, זה לא מאוחר מדי, תמיד אפשר לשנות. תלוי בגיל של ילדיכם והתפתחותו אתם יכולים להתחיל עם שינויים קטנים.

ראשית תתחילו עם מטרה. הכינו חוקים ותהיו עקבים. תזכרו שחוסר עקביות גורם לבלבול וחוסר בטחון אצל הילד. תלמדו אותם לעבוד בשביל המטרה שלהם.

לילדים גדולים תתנו משימות קטנות. למשל, אני הצעתי לנכדתי בת ה 6 לאסוף בבית בקבוקים למיחזור. כל כמה זמן אני לוקחת אותה לנקודת המחזור. היא לומדת את ערך המיחזור ואת ערך הכסף ובנוסף עם הכסף שהיא מקבלת היא יכולה לקנות כמעט מה שהיא רוצה. אני אומרת כמעט מכיוון שאני מלמדת אותה שלא כל דבר שווה לקנות.

תפסיקו לפחד מילדיכם. אל תתנו לבכי ולמניפולציות שלהם לשבור אותכם.  עם הרבה סבלנות ורצון חזק אפשר לעשות שנוי ולעזור לילדיכם לגדול עם ערכים וכבוד לעצמו ולאחרים.

ד”ר רונית סיסו היא פסיכולוגית קלינית ומטפלת באומנות ומתמחה בטיפול בילדים, משפחות ובני זוג. היא מקבלת לקוחות בקליניקה באנסינו ובוורלי הילס. ליצירת קשר, טל’: 818-300-5009, drrsiso@yahoo.com

 

 

[adrotate group="5"]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *