Bookmark and Share "/>

שבוע ישראלי

ספורט

[adrotate banner="19"]

גביע הקונפדרציות בכדורגל: בראזיל עשתה מה’טיקי-טאקה’ – ‘קיקי-קאקה’!!! / מנחם לס

 

כך בראזיל טילטלה את ספרד: הסאמבה חזרה לכדורגל. “THE BOYS FROM BRAZIL” חזרו אחרי תקופה ארוכה (שתי יציאות רבע גמר בשני המונדיאולים האחרונים) להראות לעולם שהגביע העולמי חייב לעבור דרכם. נבחרת בראזיל בקונצרט כדורגל שיכול היה להיגמר גרוע יותר לספניירדים כי רציניים ביותר הברזילאים אף פעם לא היו, הראתה למי שהיו לו שאלות לגביה, שיש לה כמעט את כל התשובות. היא נבחרת מושלמת, הטובה ביותר שהיתה לברזיל אי-פעם? בשום פנים ואופן לא. אבל היא תהיה אגוז כמעט בלתי אפשרי לפיצוח בשנה שעברה בגביע העולמי.

חששתי שהברזילאים מאבדים את ה-“BEAUTIFUL SOCCER” שלהם באירופה. שהמשחק השמרני בפיקוח מאמנים אירופאים שמרנים מוציא מהם את כל קיסמם. אולי זה באמת כך כשמכניסים ברזילאי אחד או שניים לקבוצה של נגרים. אז הם הופכים לנגרים בעצמם. אבל כשאתה שם 11 מהם ביחד ללא הפרעה משחקנים שלא מכירים את המנטליות שלהם, הקסם חוזר. כי רק ברזילאים שלמדו את הכדורגל שלהם בחופי איפנימה וקופה-קבנה מבינים אחד את השני. בקסם הזה כמובן שעושים שטויות. אבל זה חלק מהקסם – השטויות שלפעמים הם מבצעים כילדים. אבל הדבר החיובי שהם למדו באירופה זו קצת DISCIPLINE! אחריות שתעזור להם לנצח את הגביע העולמי הבא.

שער נפלא של ניימאר לפינה השמאלית. 0-2

מה שאני ראיתי במשחק הם מבצעים שאף שחקנים אחרים בעולם לא מצליחים לבצע: מסירות מגן העדן כששחקן מסובב ע”י שלושה מגינים במין בננה שמגיעה לאדם הנכון; כדרור לצד החלש אחרי הטעייה לצד החזק, דבר שרק הברזילאים עושים קבוע. עקבים קטנים. דברים שאתה למד רק במשחקים בשכונה ועל שפת הים, ולא בליגה לילדים. הברזילאים כמו נמאייר לא שיחקו כדורגל מאורגן עד שהגיעו לגיל 14-15. כל התנועות המיוחדות רק להם מפותחות רק במשחקים ברחוב ובשכונה ללא מאמנים שאוסרים “שטויות כאלה”.

הסיפוק הגדול ביותר שלי מהמשחק – מלבד העובדה שקבוצת הכדורגל האהודה עלי מכולן (כבר משנת 1950 כשאני ילד בן 13 שלא מפסיק לבכות על ההפסד לאורוגואי בגמר המונדיאול) ניצחה –היתה העובדה שסוף-סוף הוכחתי לעצמי (אפילו שאף אחד אחר לא יסכים איתי) שצדקתי שאת שיטת הטיקי-טאקה של ספרד וברצלונה ניתן לשבור בשמירה לוחצת. ברגע ששחקן מקבל כדור, באותה שנייה ממש או מיד אחריה, מגיע אליו מגן הלוחץ אותו וגורם לו איבוד הכדור. כשכתבתי לאתר כאן ובאותו זמן לדהבאזר, לא הפסיקו “מומחי הכדורגל” שם להתווכח איתי שזהו דבר בלתי ניתן לעשות. כי הספרדים ישברו את ‘הלוחצת’ בקלות, והקבוצה הלוחצת תישאר במערומיה.

ובכן, הברזילאים הראו הערב כיצד עושים זאת: המגן מצפה לאן תלך המסירה הבאה, וכשהכדור יוצא מרגלי המוסר הוא כבר פורץ לעבר מקבל הכדור, ואו שחוטף את הכדור, או מגיע כמעט באותה שנייה כך שמקבל הכדור מאבד את עשתונותיו, ואת הכדור.  כך בדיוק ניכבשו הערב שני שערים שהתחילו בחטיפות כדור או בטאקלים ברגע שהכדור הגיע מה-‘טיקי’ אל ‘הטאקה’. אין בעולם שחקנים אחרים מלבד הברזילאים המבצעים טאקלים כאלה, כי אצלהם הטאקל מתחיל הרבה לפני שהוא מתחיל אצל כל שחקן אחר: הם מצפים למסירה ויוצאים איתה לטאקל. לכן לפעמים כשמחטיאים את הטאקל, המטקל נראה רע. אבל עדיף להיראות “רע” 2 מ-10 פעמים, ולבצע טאקל פנטסטי ב-8 הפעמים האחרות.

ההצלה הברזילאית של שער בטוח

אז מי שחזה בעין חדה ראה שהברזילאים נתנו לספרדים להשתעשע קצת עם הכדור 61% מהזמן.אבל בזמן המסירות –  שלא מקדמות ולא גורמות כל נזק  מלבד לספק כמה שניות מנוחה ותנוחה למגינים – פתאום 3-4 מגינים בראזילאים כאילו “מחליטים” יחד שהגיע הזמן לחטוף את הכדור, ובום, הכדור נחטף בקלות והסמבה מתחילה במתפרצת אחרי מתפרצת, כל אחת מסוכנת מקודמתה.

בשער הראשון הולק  קיבל כדור בצד ימין ו-WHIPPED קרוס לכוון הקורה השמאלית (ימינה מהשוער קסילאס) לעבר ניימאר ופרד. במערבולת שנוצרה פרד פעט תוך ישיבה, ואחרי 90 שניות היה 0-1.

הברזילאים, במקום לשמוח ולהירגע קצת בסמבה כדורגלנית, המשיכו לתקוף בשצף קצף. הספרדים היו המומים: אף קבוצה, אף פעם, לא התקיפה אותם ככה. הם לא הצליחו לבצע יותר משלוש-ארבע מסירות לפני שהכדור נחטף מהם! הברזילאים היו מהירים יותר, נמרצים יותר, וסוערים יותר. פאולינו כמעט כבש שער נוסף כשתפש את קסילאס מחוץ לשערו, ובקשת בעט מעליו, כדור שהספרדי הציל ברגע האחרון.

 

אני קלטתי מבט די מיואש בפניו של המאמן הספרדי דל בוסקי שלמעשה לא ידע בדיוק מה להציע לחניכיו על הדשא שקיבלו מקלחת צוננת ביותר. המאמן הברזילאי היה מתוח רק בגלל שאומה של 120 מיליון דרשה נצחון, והחזר הראשות העולמית בכדורגל לברזילאים, דבר  שהם מאמינים ניקבע ביום השלישי של בריאת העולם.

הרגע המבדח עבורי היתה הפריצה של ניימאר בחצי השני כשהברירה היחידה של המגן ג’ררד פיקוי היתה לכסחו ולחטוף אדום. בעוד כחודש הם יהיו חברי קבוצה בברצלונה. האדום היה בחלקו תוצאה מתיסכול של ג’ררד כשמסירות סרגל מהירות ביותר בין ניימאר, הולק, פרק, ואוסקאר, סיחררו אותו ואת חברו אלברו ארבאולה עד שהם לא ידעו אם לבוא או ללכת. החמצת הפנדל ע”י סרג’יו ראמוס אחרי הפאול על ג’זוס נבאס היתה בחלקה תוצאה מהתיסכול הספרדי הכולל כשהיה 0-3, לקבוצה שלא הפסידה משחק רשמי  ב-29 משחקיה האחרונים  והיא לא מבינה מה נפל עליה.

אני לא יודע אם הנצחון הזה הוא טוב או רע עבור בראזיל. הם קבוצה צעירה מאד שעליה עוד לעבוד ולהשתפר. אני מקווה שהם לא ירגישו שהם ברומו של עולם. אני מקווה שהם יגיעו למונדיאול באותה מוטיבציה וטרוף כפי שהיו הערב. כי כשהם כאלה, אף אחד לא יצליח לגבור עליהם! הם העלו הערב את רף הכדורגל לשלב אחד יותר גבוה. כל שאר העולם צריך עתה לנסות להגיע אליו. אבל אני כמעט בטוח שעד אז, הברזילאים כבר יעלו את כדורגל הסמבה שלהם שלב נוסף כלפי מעלה.

רבותי, זה המצב: כפי שעולם הכדורסל לא יכול להתקיים בלי ארה”ב השולטת בעולם, ככה עולם הכדורגל חייב את בראזיל שולטת בעולם. זה אפילו כתוב בתנ”ך!

 
[adrotate group="5"]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *